ארץ הצבעים /אסתר קאהן
פעם אחת היתה מדינה של צבעים. והוי בה המון צבעים וגוונים.
המדינה נראתה כמו עפיפון קטן וצבעוני , שיש לו פסים ושטחים לפי צבעים וגוונים שונים.
המדינה היתה מחולקת לכל מיני אזורים וחלקים שונים , הרים וגבעות , עמקים ומשורים , שדות גדולים ורחבים.
כמעט לכל צבע או גוון נציג בממשלה ובשלטון.
השלטון התנהל כשלטון דמוקרטי ומדי כמה שנים הוי בחירות למשרות ותפקידים שונים .
בתקופה האחרונה שלטו במדינה אנשים ביד רמה וחזקה.
ובמשך השנים צצו כל מיני רעיונות ודעות שונות.שבעקבותם פרצו המון מריבות וויכוחים פנימיים .
עד שעלה רעיון והחלטה לפצל את הממלכה ושכל חבל ארץ יקבל שטח משלו.
חבל ארץ לאדומים והכתומים. וחבל ארץ לירוקים ולכחולים.
ביום שיש אחד בחודש מאי . הכריזו על הפרדת המדינה לשתי מדינות .
מיד לאחר הכרזה האזרחים והתושבים הפשוטים לא הסכימו לזאת החלוקה .
ופרצו מהומות וויכוחים שהתגברו והתעצמו עד לב השמיים .
כמעט שפרצה מלחמת אחים , או יותר נכון להגיד מלחמת הצבעים.
באמצע המהומות והמחלמה אשר באופק קם לו איש אחד קטן וצנוע .
כמעט ולא מוכר ,אדמוני כחול עניים ואמר : "אחים אנחנו אז באו ונרגע .
אנחנו צריכים אחדות ושיטוף פעולה, אי אפשר שלכל צבע או גוון תהיה מדינה
ושלטון משלה. באו ונתאחד וכך נהיה חזקים מול שאר המדינות שמיסביב "
לאט לאט התקבצו ובאו אנשים לשמוע את האיש הקטן והאדמוני.
התאספה לידו קבוצה של אנשים ששמעו לו והסכימו לדעותיו.
הם החליטו להפגש באיזה ערב אחד, בבית קפה סמוך ולהגות רעיונות ותוכניות משלהם.
וכך נפגשו כמה וכמה פעמים, עד שהתגבשו ויצרו מעין מפלגה קטנה .
עם הזמן הכריזו אנשים על עמצם כמפלגה ,כדי שבעת הבחירות לשלטון , אז יכירו בהם כמפלגה .
כאשר יתקימו בחירות למפלגות אשר בשלטון.
נבחר האיש האדמוני שלנו ליצג את המפלגה החדשה, שרק נולדה.
במקביל להקמת המפלגה החדשה, המשיכו המהומות ואי סדר בערים וברחובות.
המפלגה גדלה וצמוחה וקבלה החלטות חשובות ומהותיות יותר.
במקביל לשלטון החדש שנוצר לאחר ההפגנות והמהומות .
לאט לאט נרגעו התושבים ונהיה שקט יחיסית.
התושבים השונים למדו עם הזמן להבין ולכבד כל דעה ורעיון.
ולחיות בשלום זה עם זה גם כאשר אין הסכמה בינהם .
ולהבין שיש גם שוני אחד בין השני. ולכן גם עם כל השוני ישנם גם דברים משותפים.
למשל: עבודה -תעסוקה,חינוך, עול פרנסה ,כלכלה ומעמד חברתי.
השקט והפיוס נמשכו זמן רב. בחלוף השנים נהפכה המדינה למקום שמח ופורח יותר.
הכלכלה פרחה ,השלום והביטחון חזר לתושבים. תיירים ואורחים רבים באו, לראות את המדינה השקטה.
במדינה הזאת יש חוף ים והמון חול.
לכן אפשר להביא סחורות באוניות ונמלים וגם לדוג דגים בים .
מכוון שהיא נמצאת על פרשת דרכים , בין כמה מדינות שכנות.
נמשכים אלה הרבה תיירים ואנשים שעוברים באמצע הדרך ובאים לבקר באזור.
התיירים הרבים שבאים לאזור, רואים את המדינת הצבעים.
ומתפעלים מהם, מן האחדות והעזרה ששכנת בינהם.
אחד התירים שבא מאזור הדרום , אזור חם במיוחד.
בא עם בגדים קצרים ומעט בגדי מעבר.
וכאשר הגיע הסתו והחורף הוא היה "בצרות" כי לא ממש היה לו מה ללבוש.
ואנשים טובים מסביבו עזרו לו וארגנו לו בגדים מתאימים לעונה.
התייר שלנו התלהב מן העניין של העזרה לאחר.
עם הזמן התייר דרום האפריקאי שלנו החליט להשאר עוד בארץ הצבעים.
למשך כשנה נוספת , מהתיכנון המקורי שלו .
הוא חשב לבוא לכמה חודשים ולהפוך את זה כביקור על הדרך ,"לעולם הגדול".
בהמשך הזמן הוא למד על ההבדלים בין האזורים השונים, הקבוצות השונות.
והמחת שלפני השטח ,ויכוחים, דיונים סוערים עד כצעקות והתלהמות הרוח …..
באחד הימים התייר הדרום אפריקאי, נקלע למהומות והפגנת ענק ,שלא ראה כמותה עוד.
היה מעיין מעגל גדול עם המוני אנשים , צעקות והרמת ידים עם שלטים.
ההפגנה התקימה מול משרדי הממשלה . התייר שלנו התקרב לשם כדי לראות מקרוב את מה שקורה .
בנתיים הוי שם גם קבוצת נערים ונערות שנסו להכנס למעגל המפגינים ….
נער אחד קטן ונמוך יחסית נתקע בין כל האנשים שהוי ונפל ארצה, כמעט ואף אחד לא שם לב אלוי.
חוץ מהתייר שלנו שראה אותו ורץ להושיט לו עזרה.
עזר לו לקום ולעמוד על רגלוי , ראה שהוא פצוע ומדממם ומתנדנד ובקושי רב עומד.
הוא שרק שריקה גדולה וחזקה כדי שיבאו לעזור לו ….
האנשים מסביב הזעקו עזרה ואמבולנס שבאה כעבור דקות אחדות .
לקראת שעות הערב יצא מהבנין של משרדי הממשלה , בחורינו דוד האדמוני וכחול העניים.
הוא סידר את בגדוי ,מכנסי הג'נסי וחלצתו הבהירה . והלך לקאתם המפגינים בסנדלי שורש כחולות וכובע .
וחצה את הכביש לכיוון ההפגנה ופתאום ראה את האמבולנס מגיע וצופר .
הוא שאלה למה ומדוע יש אמבולנס , האנשים ספרו לו על הנער שנפצע.
ושהוא קצת מסכן מפני שהוא לבד , כי המשפחה שלו גרה רחוק .
ולכן המשפחה שלו, לא תוכל לבוא ולהיות איתו בבית החולים.
אם הזמן לאט לאט ובשקט התפזרה ההפגנה וכל אחד הלך לדרכו.
גם דוד האדמוני והתייר האפריקאי הולכים לדרכם.
הם משוחחים בנהם וממשיכים בדרכם , הם הולכים באותה הדרך.
הם מחלטים להפגש אחרי הצהריים , בכניסה לבית החולים. כדי לבוא ולבקר את הנער הפצוע .
לאחר הפרדה אחד מן השני , התייר שלנו הגיע הביתה וחיכתצה לו " הפתעה".
בית פתוח ומבולאגן. ומאחוריו צצה דמיות חשודה ,רעולת פנים עם רובה ביד .
וצועק לעברו משפטים בלתי מובנים. הדמיות החשודה קושרת אותו בפינת החדר המום ולא מבין כלום. לאחר זמן מה ,ממשיך הברנש רעול הפנים "לנקות " את הבית והולך לדרכו.
למזלו הטוב של התייר,הברנש רעול הפנים שכח לסגור את הדלת .
הוא התחיל לצעוק ולבעוט בכיסא שעמד בדרכו .כך אישהו הצליח להתגלגל החוצה מעבר לדלת .
הוא המשיך לצעוק ולשרוק, עד שאחד השכנים שם לב אלוי ובאה לעזור לו , להשתחרר מן החבל.
במקביל דוד האדמוני ישב וחיכה לו בכניסה לבית החולים .כי הרי הם קבעו להפגש , כאן.
הוא חיכה וחיכה לו . לבנתים התייר האפריקאי הולך עם השכן לכיון המשטרה ,
להגיש תלונה על ה"אורח" הלא צפוי שפגש אחר הצהריים.
ובדרך הם פגשו אותו ונמלטים במהירות הבזק מאזור , השכן המבוגר נופל ומתגלגל.
התייר האפרקאי עוזר לו לקום. ושניהם צועדים לכיון לבית חולים הקרוב שנמצא בקרבת מקום .
כדי שיחבשו לו את הרגל הכואבת , הפצועה שמדממת .
כשאר הם מגיעים לבית החולים הם רואים את דוד האדמוני יושב בפחת השער.
התייר מספר לדוד האדמוני, את כל מה שקרה לו ואיך הם הגיעו בכלל לכאן , לבית החולים .
הם נכנסים לבית החולים לחפש אחות שתחבוש לשכן המבוגר את הרגל.
המזכירה אומרת להם לשבת כאן ולהמתין עד שהאחות תתפנה .
בזמן שהם יושבים וממתינים לאחות את מי הם פוגשים ? את הנער הפצוע מהבקר.
יושב לבדו בצד וקצת עצוב . הם באים אלוי ושאלים אותו למה הוא עצוב .
ומה קורה איתו עכשוי , איך הוא מרגיש . הנער משיב ומספר להם את קורות חיו העצובים.
כעבור דקות מספר הם נהפכים למעיין חברים. בעיקר הנער הבודד והשכן המבוגר.
