החיים שלי מורכבים מ:
לימודים, לימודים, לימודים.
לפעמיים חברות, לפעמיים לבד(קצת תמיד)
אוף. אוף.
והיום היה מבחן, אבל לא ידעתי משו על בית יעקב, חבל זה מוריד הרבה. אבל בכלל לא אכפת לי.
וכיף לי. פגשתי את @קול דממה . והיה לי כיף כיף! ובסוף לא ניכנעתי, כמו שאמרתי לך, ניצחתי אותך. ואת מוֹתק של העולם.
ואחרי שהיה לי כיף, פתאום, בפחות מחמש דקות, ניהיה לי מעצבן. ואפילו כואב.ואולי גם דוקר.
אוף. אני עוברת מצבי רוח מהר- בצורה לא רגילה.
וזה בכלל לא כיף.
ואת, לא החלטנו מה אני עושה בסוף. ללכת או לא?
אולי לא תלכי גם ואז ניסע לסבתא?
סתם לא, אני מסיתה אותך לדבר עבירה. אז לא, בפעם אחרת, אבל חייב ללכת. זאת תיהיה חוויה כיפית!
אני בנאדם פסימי, גיליתי את זה בשיעור אנגלית.
חבל.
אני בכלל לא מתנהגת יפה אליה, בסה"כ היא דואגת לי, אבל היא פגעה בי, אז קשה לי לדבר איתה. ולמה ניכנעתי אליה? אולי כי אני לא מספיק שונאת אותה? אולי אפילו עדין קצת אוהבת אותה?
מפתאום, זה לא הגיוני. אוף. ואם כן אז אני סתומה.
שקט פה מידי.מידי.
ופתאום ניתקתי קשר עם הרבה מחברותי, גם הקרובות פיזית. זה לא כיף בכלל בכלל. וזה עוד יותר לא כיף, שמעירים לך על זה.
אני צכה לפגוש אנשות שלא פגשתי המון זמן.
אני צכה תחופש הגדול כדי שיהיה לי זמן לכל הדברים שאני צכה לעשות.
לא כיף לשמור על אחים שלך בבית שיש מלאנטלאפים דברים לעשות, וכל אחד דורש סיפור משלו.
ועדי כ״כ מתוקה, היא תרמה פול. ויפה לה קצר.
חבל, הייתי צכה לקנות לה קשת או משו זה מתוק לגיל הזה..
לא חשבתי על זה, לא חשבתי על כלום. על אף אחד.
אוף. דאיי, אני צכה ללכת.
אין לי כח.
נגמר כבר.
נראלי שבכלל לא היה כזה.אם כן, הוא נגמר יותר מהר מדלק. וזה אומר שזה מספיק לימים ספורים בלבד.
ללא התחשבות בימים שאחרי.
טוב, ביי.