אני נעולה בתוך עצמי
התקווה מנסה להפיל את החומה
החומה מפרידה ביני לבין האוויר
לכן אני לא נושמת
אוויר זה דבר לא קיים, הוא אילוזיה
ומה עם שאר הקיום? גם הם
אני חושבת
חוששת
שאני רוצה
לא
להיות
אבל בעצם, זה רק שאני מחפשת
אחר המשמעות.
שהיא בלתי נראית, וספק ניטלת בקיומה.
הם טוענים, לא לא לא.
יש משמעות לעולם, יש מטרה לחיים
אבל זה בעצם
לפעול מתוך ריקנות
למען ריקנות
בשביל לנסות ליצור אילוזיה של סיפוק
והיא אינה מחזיקה מעמד.
נוזלת ומתקפלת, ברגע שהעיניים ממצמצות או בורחות לרגע
ונשאר רק ערימה של הריסות, רסיסים.
ואם אינני מוכנה לקבל עלי, בעת רצון
את כל דרישות העולם
אז אותי הם יפילו
ימוטטו
רק אותי. ולא אחר
כי כמובן,
זה הכל אשמתי
ואני, המורד.
ושוב,
הרוח נושבת
מבין ההרים.
ראשי מנסה להישאר מעל למים,
לצוף, בתוך הים
יש ימים שמסתדרים,
בים המלח ובימים מסוימים
ויש ימים שכמעט שוקעים.
ללא מבנה,
אין שום מטרה
כך החיים.
בניינים בונים על פי תוכנית
אך החיים לא כך. אין תוכנית, אין צפייה לעתיד
הכל ארעי וחסר חשיבות
אין על מה להתבסס
אין לי איך להתאושש
אין לי זמן ואין לי די
די זה מספיק.
ודי להתלונן.
התקווה מנסה להפיל את החומה
החומה מפרידה ביני לבין האוויר
לכן אני לא נושמת
אוויר זה דבר לא קיים, הוא אילוזיה
ומה עם שאר הקיום? גם הם
אני חושבת
חוששת
שאני רוצה
לא
להיות
אבל בעצם, זה רק שאני מחפשת
אחר המשמעות.
שהיא בלתי נראית, וספק ניטלת בקיומה.
הם טוענים, לא לא לא.
יש משמעות לעולם, יש מטרה לחיים
אבל זה בעצם
לפעול מתוך ריקנות
למען ריקנות
בשביל לנסות ליצור אילוזיה של סיפוק
והיא אינה מחזיקה מעמד.
נוזלת ומתקפלת, ברגע שהעיניים ממצמצות או בורחות לרגע
ונשאר רק ערימה של הריסות, רסיסים.
ואם אינני מוכנה לקבל עלי, בעת רצון
את כל דרישות העולם
אז אותי הם יפילו
ימוטטו
רק אותי. ולא אחר
כי כמובן,
זה הכל אשמתי
ואני, המורד.
ושוב,
הרוח נושבת
מבין ההרים.
ראשי מנסה להישאר מעל למים,
לצוף, בתוך הים
יש ימים שמסתדרים,
בים המלח ובימים מסוימים
ויש ימים שכמעט שוקעים.
ללא מבנה,
אין שום מטרה
כך החיים.
בניינים בונים על פי תוכנית
אך החיים לא כך. אין תוכנית, אין צפייה לעתיד
הכל ארעי וחסר חשיבות
אין על מה להתבסס
אין לי איך להתאושש
אין לי זמן ואין לי די
די זה מספיק.
ודי להתלונן.
