1. אני לא חושבת, אבל אני חושבת שאם זה היה תלוי בנו היינו הולכים.

2. א- כולם הולכים ב- זה הכרחי ג-החברות... ד-ההורים

3.לא חושבת

פסיכולוגיה וזה....

זה עם החיזוקים...

שלא יקרה לו בטעות מצב של רגרסיה (נסיגה) או פיקסציה (קיבעון)

נחמד לרגיש גאון שאנשים לא מבינים על מה אתה מדבר!!! (@נחל, אני מקווה שאני לא חופרת לך מדי עם כל התיוגים האלה...)

פסיכו...פסיכו..פסיכולוגיה!!!!!!!!!!!!!!

וזה מעניין אותי

בואי אלי!! אני אלמד אותך!!

זה לא שהיו עושים לי משהו פיזי אם הייתי עושה את זה 

אבל זה דבר שברור לי שאני לא יכולה 

פשוט אצלנו בבית אין עונשים

פשוט ברור לנו מה ההורים מצפים 

ואנחנו משתדלים..

אז זה לא אופציה 

לי כי יעשו לי משהו 

אלא כי אני יודעת שזה בעיה בגלל כל הדברים שאמרתי בתגובה הקודמת..

(ההורים שלי .. הרווחה... החוק... אבא שלי אדם ידוע אז זה יתלווה בהרבה לחשושים.
וגם העתיד שלי ... אני לא חושבת שזה יעזור לי בעתיד .. אבל יש סוג של תפיסה כזו שמי שלא עשה בגרות טמבל ... וזה כן יכול להפריע לי בעתיד ..)

נ.ב

מה אתה עושה בפורום 

לא נראה לי שאתה נוער

אם ההורים, והחוק מכריחים אותך ללכת זה ממש לא מבחירה שלנו..

ומכריחים זה יכול להיות אפילו בכוח..

לא תמיד הכל בחירה שלנו

ואין ככ אפשרות להתנגד לא דברת דוקא על עצמי אבל יש מלא מקרים כאלה

עקרונית זה ממש לא מבחירה שלי ..

העיפו אותי מלא כי לא עשיתי מה שצריך ולא שמרתי אבל בסוף הגעתי למסקנה שאני זקוקה למסגרת בשלב זה של החיים בשביל להישאר שפויה אז הכרחתי את עצמי לחזור למסגרת כל זה אחרי שהעיפו אותי ופשוט נלחמתי על לחזור..

אני ממש לא אחת שמסתדרת עם מסגרות . עברתי מלא בתי ספר החל מכיתה א..

אבל בסופו של דבר אני חושבת שזה מה שמשאיר אותי שפויה , המעט שבלימודים.

זה ממש טעות לומר שאני בחרתי להיכנס לכיתה , לשיעור וללמוד כי אם לא היו מכריחים אותי בהתחלה זה לא היה בא מימני..

בכללי אני חושבת שרוב בני האדם זקוקים למעט מסגרת.. זה יכול להיות אפילו מסגרת שבניתי לעצמי אבל העיקר מסגרת..

אתייחס באופן כללי לתלמידים - 

אין כמעט תלמיד שהולך לבי"ס שלא מבחירה, במובן שאתה מתכוון אליה.

כלומר, אין סנקציות פיזיות שמונעות מילד להיעדר מביה"ס (למעט מקרים חריגים מאוד).

ילד יכול לבחור להילחם בכל המסגרות והחוקים ולשאת בתוצאות, אבל בוא נודה על האמת - 

זו אופציה לא ממשית.

לכן כמו שאביגיל כתבה, הבדידות החברתית המסוימת שתיגרם לא מותירה הרבה ברירות.

אני באופן אישי רואה ערך בבי"ס, ובכל זאת ייתכן שהייתי מעדיפה לגמור את הבגרויות בי"א ולהתחיל ש"ל ולימודים.

אני הולכת לאולפנה מבחירה שלי, ולא רק זה אני אפילו מחכה ללכת בעיקר בגלל החברות שזה משהו שאני לא יכולה לנשום בלעדיו אבל ללימודים אני גם נכנסת מבחירה שלי, אני מבינה שזה נותן לי, אני לא יכולה להגיד שאני ממש אוהבת ללמוד ובאמת, מתי שאני רואה שאני ממש לא מסוגלת אז אני יוצאת אבל לא נותנת לעצמי שזה יקרה הרבה, לפעמים אני מכריחה את עצמי להיכנס כי אני יודעת שזה חשוב ולא בגלל שמישהו אמר לי...

אני הולכת לבצפר מבחירה אישית שלי. טוב לי שם ואני לא מתחרטת על רגע שאני שם דווקא הרבה להפך.. וכשאני כן אני מבריזה .. אבל לרוב זה לא קורה זה תלוי איך ישנתי.. ")

1. לאא!!!!!!!!!!

2.תכלס- זה שאין אופציה אחרת... טיפה הורים...

3. כן...

תכל'ס אין ברירה

מה אני יעשה אם אני לא ילך לבית ספר? יחיה בלי חברות?

מה אני יעשה אחרי הלימודים בלי בגרות?

איך אני יתחיל את החיים בלי 12 שנות לימוד?

כל אלה הדברים שמכריחים אותי ללכת

אבל אני חושב שבלי חוק חינוך חובה לא הייתי הולך לבית ספר (מה שאומר שחייבים אותי)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....