איאאיאי איזה חושך.חושך קשה.
איפה הנקודת אור."כמה הסתרות!
שבוע עמוס ורגיל,אני בכלל לא מכירה אותה.
זה עצוב אבל דברים טובים מתחילים לאט.
כמה עבודות ומבחנים.
זה לא כיפ שאומרים לך שאתה כל הזמן בכיתה
ומצד שני זה קצת נחמד לדעת שחושבים עליך ואתה חסר.
אני בקושי בחדר אוכל.ואני בקושי בחדרים.ואני בקושי בכלל.
ביטלנו תדבר איתן.
באתי להראות לו ת'דף,והוא הסתכל יותר מידי
וזה היה כבר לאנעים.והתלבטתי אם ללכת כבר,
ואז היא באה והתחילה לדבר איתו אז התחלתי ללכת לאט והוא בא אחריי,
אז נעצרתי ואז הוא הסתכל שוב ואמר לי שהוא ישאיר אתזה אצלו אבל אז
הוא הביא לי אתזה בכלל.
ו"כי לא תחפוץ" זה שיר לסעודה שלישית בכללי,יש בזה שהו מתוק ליוה"כ.
ובשלישי זה הייתה פעם אחרונה עם הגיטרה,ואני לא הצעתי שומכלום!.
והיה ת'שיר היפה הזה והיא רשמה תמילים ואחכ צילמתי לשתיינו,
זה לא היה נעים שהיא נשארה שם.ההיא.אני אוהבת תהכנות האלה לדברים,
קשה לי שמה,קשה כל כך.
אני שבורה,כל מה שיכולתי לספוג עכשיו
מצ'טמק לו ולא יודע איך לקבל אתזה.
ונראה לי רק לי נשאר המחשבות ואנשים ממשיכים להם האלה.
זה עצוב רציתי לצרוח אבל אין לי איפה.
ורגע בכלל הייתי ביום שלישי ההוא,
נשארתי עד 7 וחצי רק בשביל ללמוד.וגם היא נשארה,
בזמן האחרון טוב לי שם,
אני לא מסוגלת להתפלל בחוץ.וכל השבוע רק בכיתי נראה לי.
בכלל כל החודש.מעפן כל כך.
הם לא מבינות למה אני מיייבשת.
ויום אחכ גמרתי ללמוד ואז הלכנו אליה והיא עזרה לנו,
הזאתי עסוקה יותר מידי בזמן האחרון.
אז באתי אליה לחדר ודברנו,וזה רק המשיך.
שכבר אי אפשר לשתוק מרוב כאב אז הדמעות יצאו והראש לי היה חם.חם.
ובכיתי הרבה הרבה. והיא לקחה אותי והלכנו וכולם רואים אתזה באור אחר רק שאני לא.
וכולם מאמינים בדברים שאני לא.
ושמבינים מה רצון ה' באמת זה ככ דבר גדול ועצום,בכל בכל מציאות,
כמה ו' יצא לי.אוכ.
ופתום הכל היה ברור,וישבנו על הגבעה שם והמוח שלי התפוצץ.למות.
אני אוהבת אותה.
ולא כיפ לי לראות את שולה,זה מעיק.וכולי דמיונות ופחדים,
והם ממשיכים,ואני משהו מהעבר הנורא והמחולל שם. איך ככה נשכחתי???
אייכה.
שתיקה שתיקה.ענוה ענוה.סייג לחוכמה-שתיקה.
המתוקות הצדיקות.אני צריכה למצוא להן זמן יותר,איך אפשר באמת לעזור?
אמרתי לה פעם שזה דורש יצירתיות,אני אוהבת אתזה יאו.
יש
