מענייינים.
וזה היה טעות לספר לה. ובכללי אוחח
אבל אוחח כזה טוב, של יהודים
מענייינים.
וזה היה טעות לספר לה. ובכללי אוחח
אבל אוחח כזה טוב, של יהודים
זה מוזר מצידי.
אבל אני כזאת.... וגם יש לי סיבה... באמת יהיה מענייין שם!
תחביב
פרפר לבן.שהייתי מדמיין מה יאמרו עלי בהספדים וכדו'
ולא חשב על האופציות שבהן הוא יקרה?
זה לא כל הזמן כן? פשוט זה כזה שמה, אני רואה תמונה יפה שלי אז בא לי שאותה ישימו כשאני אמות, קטע יפה שכתבתי וכו
זה נראלי בקטע הציני שלי, אבל לוידעת אם זה הכי טוב...
לדמיין את המוות עצמו פחות יצא לי
והגעתי למסקנה שלשבעה יגיעו אנשים שאני ממש רוצה לראות![]()
קרציות!!!
תפסיקו לדבר עלזה!!![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)