כמה שאני מנסה להסביר לה שאני לא סתם עושה, יש לי סיבות טובות למה אני מחנכת ככה ולא אחרת, היא לא משתכנעת.
לא מספיק לה שאני אשמע מה היא חושבת, היא בטוחה שאני חייבת גם לציית. מה אני עושה כדי לשכנע אותה שזה לא ככה?
נגיד היא חושבת שאני לא מרימה את הילדה שלי מספיק. מה זה לא מספיק - חצי יממה היא בידיים שלי! אבל לא - ברגע שהקטנה על הרצפה, ישר ההיא באה אליי בטענות שזה לא בסדר.
כבר ניסיתי להדפיס לה מאמר שתראה כמה חשוב לתינוקות להיות על הבטן על משטח חלק. היא לגמרי זלזלה בזה. קרעה את הדף מול עיני לגזרים!
ואז מה שהיא צעירה, יש לה פה גדול והיא חושבת שהיא הקובעת.
נכון, היא צעירה ממני ביותר מעשרים שנה, אבל אי אפשר לזלזל במה שהיא אומרת כי היא נורא חכמה.
אפילו שהיא עוד לא יודעת לדבר בכלל, היא מבהירה את עצמה מעולה.
אז מה אם היא קרובה מדרגה ראשונה, זה אומר שמותר לה להתערב לי בכל דבר?
איך אני מסבירה לה שלא מתערבים בהחלטות של אימהות?
תחיה דולה: 
. היא היתה בהלם כמה שניות, ואז טרקה את הטלפון.
.
לך!
חמוד ביותר!!
חמוד. רק ראיתי את הניק- נכנסתי להודעה.
)
