סיימנו מזמן
והכל מוכן
והספקתי ללמוד
ואני לא יתייחס לביקורת שאני יקבל, רק על צל"שים
ועבדנו הרבה
והיה נחמד
ואני עייף מדי בשביל ההלל
ואני מתחיל הכל ב-ו'
ולפני זה היתה חתונה.
היה מדהים!
רקדתי כמו משוגע
ועכשיו אני צרוד.
והיה מלא עיכובים שם,
חופה התחילה שעתיים אחרי מה שהיה כתוב
התחילו את הריקודים לפני החופה כדי שלא יהיה משעמם...
אבל לפחות לא היה חדר ייחוד, אז מיד אחרי החופה התחילו...
והחתן המתוק הזה
כמה אומץ יש לו.
היה דף שהוא תלה בלוח מודעות בישיבה
שמי שרוצה שהוא יתפלל עליו ביום חתונתו שיכתוב שם
אז הוא באמצע-סוף החופה
הקריא את הדף...
ואח"כ הוא פשוט התפלל מהלב על עמ"י,
ובכה וזה.. ממש יש לו אומץ.
והבנות בקהילה פה נייסניות יותר מדי.
אבל ממש ממש יותר מדי.
וואי, חייב לכתוב את זה,
עליתי על הסולם כדי לתלות שלט.
והסולם נשען על הקיר,
והייתי בגובה של 4-5 מטר,
ושני אנשים החזיקו אותו,
ואז הגיע עוד מישו ושלושתם פשוט משכו את הסולם,
והעמידו אותו אנכי לרצפה
לא מושען על כלום
רק בידיים שלהם
וזה מתנדנד
ומתנועע
וזה היה ממש מפחיד
פחד עצום. שאי אפשר לתאר.
ביקשתי שיחזירו אותי לקיר והם נענעו
אז אמרתי לעצמי:
אני ביקשתי, ואת שלי עשיתי,
ה' יחליט מה הוא רוצה לעשות איתי, אבל אין מה לפחד..
אז נשארתי ככה..
וזרמתי איתם.
ואז הם צילמו אותי,
והחזירו אותי.
אח"כ הבנתי למה זה היה כל כך מפחיד,
כי בסופרלנד לדוג', כשמפחדים - זה בקטנה,
כי יודעים שהכל מאוטח ואין מצב שקורה משהו,
אבל פה אני יודע ששוב דבר לא מאובטח
ושזה מאוד מסוכן...
טוב, תפילה....
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר