כל הכבוד שאת זוכרת לציין שהיא אישה חמה וטובה, זה כבר התחלה טובה של מערכת יחסים עם החמות..

חמותי גם אותו דבר, יש לה הרבה רעיונות אחרים לגבי גידול ילדים

למשל אצלה הילד חייב לסיים את האוכל מהצלחת, אחרת הוא לא יגדל

מבחינתי אם אני אכריח אותו לסיים הכל מהצלחת הוא יגדל אבל עם הפרעות אכילה וחוסר תפיסה נכונה של מושג האוכל.

אז מה עושים?

זה לא תפקידך, זה התפקיד של בעלך

להבהיר לאמא שלו- בכבוד ובאסרטיביות- שזה הילד שלכם

ומן הסתם בתור סבתא עם המון ניסיון אתם תשמחו לשמוע את העצות שיש לה לומר והכל מתקבל בברכה

אבל בסוף ההחלטה היא שלכם

ועליה ללמוד לכבד את זה

ומוטב מוקדם ממאוחר כי מהנסיון שלי ככל שעובר הזמן ככה צצים "רעיונות" חדשים לגבי איך לחנך את הילדים.

ושוב, תסבירי את זה לבעלך בנחת, ושידבר עם אמא שלו. בכבוד.

ואולי אם את מתכננת להשאיר לה את הקטנצ'יק עדיף ליזום שיחה נוספת לריענון קצת לפני שאתם משאירים, אם את מרגישה שהמסר עדיין לא לגמרי נקלט.

היחסים עם החמות הרבה יותר עדינים מכל דבר אחר, אבל חשוב לשמור עליהם טובים- גם מפאת כיבוד אב ואם וגם מקטע קצת אינטרסנטי אפילו- כי הם יכולים להציע המון המון עזרה..

אפשר להגיד הכל, אבל בעדינות ורוגע. אז אל תוותרי על הדרך שלך רק תוודאי שאת פועלת בנחת ובצורה שקולה ולא מתוך אמוציות..

סליחה על החפירה

בהצלחה

ולעשות מה שאת חושבת.

אם התדירות שהיא שומרת עליו היא נמוכה מאד אז אל תתרגשי מזה.

אצלי היה מקרה קצת אחר . גיסתי (אחות בעלי הבכורה) חשבה שהגיע כלה חדשה למשפחה אז צריך לחנך אותה .

העירה לי המון דברים , עלי ועל הבת שלי . עד שכבר נמעס לי אמרתי לבעלי ידבר איתה שתפסיק כבר להציק לי .

למשל : הבת הגדול שלנו נולדה אם חייך שסוע ולא יכלה לניק אז שאבתי לה חלב תקופה. החלטתנו לעבור למטרנה .

(אני לא ממש זוכרת את כל הפרטים סורי היה לפני כ-7שנים ).

הנוי אצל חמותי וגם גסתי היה שם . היא עשתה לי הרצאה למה חשוב להניק ולהביא חלב אם .ולא להביא מטרנה .....

גם חמותי היתה נוחכת בהרצעה ושתפה פעולה .אבל הרעיון היה שלה,של גיסתי  .....

כשספרתי פעם לאמא שלי על זה הניא היתה בהלם ומה היא מתערבת לך היא רק גיסי.

עוד דוגמא : הינו בשבת משפחתית (מצד בעלי) במלון .

כאשר כלם הלכו לתפילה בערב שבת נשארנו אני חמותי והילדים בלובי .

והבת שלי (היתה בערך בת שנה -שנה וחצי ) לבשה שמלה עם גרביונים .

גיסית אמרה לי למה את מלבישה לה שמלה וגרביונים , היא עוד לא הולכת - רק זוחלת , היא תלכלך , חבל שמי לה סתם פוטר לפיזמה וזהו . הילדים שלי בגיל הזה לבשו סתם פיזמות -פטרים .

(זה היה גם תחילת החורף , מיד לאחר החגים ...)

אמרתי לה אני אוהבת כך , שהיא עם שמלה וגרביוניום , אנחנו גם במלון אז חם ונעים ,למה לא?

 לקח לי זמן עד שאמרתי לו שידבר אם אחותו , שתפסיק כבר זה מעצבן.

 כל פעם היתי נעלבת מהשטויות שלה .

כי הנושא כאן הוא היחסים בניכם והאמון. 

את לא יכולה לחנך אותה,

ככה שתיאלצי לבחור, או לקחת את הסיכון שהיא תתנהג איתו בצורה שאת לא רוצה

או שלא תתני לה לשמור עליו

או שתדברי איתה ותסבירי לה שהשיטה שלה לא מקובלת עלייך

ושאת מבקשת שתכבד את זה. 

אני בטוח שאם תעשי את זה בלשון נעימה ורכה

אבל ברורה והחלטית

היא תכבד את זה .

אבל באותה מידה את לא יכולה לדרוש ממנה דרכי חינוך ולחנך אותה איך לחנך. אם את לא מסכימה עם הדרכי חינוך שלה, את יכולה בהחלט לא להעזר בה.

וסתם שתדעי.. ילדים לומדים מהר מאוד שיש הבדל בין אמא ואבא לסבא וסבתא.. והם מתנהגים בצורה אחרת ומבינים שיש הבדל בין הכללים. לכן אני הייתי ממליצה לך לומר לה שאת מחנכת את הילד שלך כמו שנוח לך וכמו שאת חושבת שנכון לו. אך יחד עם זה, להפסיק לנסות לומר לה איך לחנך את הילד שלך.. תאפשרי לה להיות סבתא ואם לא מוצא חן בעיניך ההתנהלות שלה מול הילד שלך פשוט להמעיט או לבטל את ההעזרות בה כך שלא יווצר מצב נניח שהיא שומרת עליו ומאפשרת לו לבכות או משהו כזה..

עוד יהיו לך מלא מחלוקות כמו ממתקים, טלוויזיה, רמות דת, סגנונות לבוש וכו' וכו'.. ואני חושבת שבבית שלה או בהתנהגות שלה את לא צריכה להתערב.. הרי סהכ היא חינכה ילדים והביאה לך את בעלך כך שהיא לא כזאת אמא גרועה

אני חושבת שאם נעזרים במישהו צריך לתת לו לעזור כמו שהוא רוצה, יכול ויודע. (כמובן שאפשר לומר ולהסביר פעם פעמיים את המניעות) אבל במידה וזה לא עוזר והגישה החינוכית לא מתיישבת יחד פשוט לא יוצרים מצב של התנגשות.. לדוגמא בעניין הטלוויזיה, נפגשים רק בבית שלכם, או רק בחוץ וכו'.

חבל לריב ולהפסיד סבתא בגלל חוסר הסכמות.

נכון שזה לא דומה בכלל.. אבל אני נניח לא מרשה לילדים שלי ממתקים מסוימים (גומי,טופי וכו) וחמותי כל הזמן חילקה להם, ולא עזר מה שאמרתי לה..אז פשוט הפחתתי ביקורים אצלם ואם היא באה אלינו עם הממתקים האלה אני מרשה לה לחלק להם אחד וכל השאר אני 'שומרת' בארון למעלה.

שחבל להפסיד זמן עם סבא וסבתא

גם הילדים שלי מקבלים ממתקים אצל סבא וסבתא הרבה יותר ממה שאני מרשה להם בבית (בכלל לא..)

אם אני אוהבת את זה? לא.. אבל זה משהו שאני מוכנה לספוג במידה מסוימת, אז אני מבליגה ורק אם זה עובר את הגבול מעירה בעדינות.

יש דברים שאני לא מוכנה לקבל. ואז בעלי נכנס לתמונה ומדבר איתם.

אבל אני חושבת שחבל לא ללכת לבקר את סבא וסבתא, אפשר תמיד להגיע לעמק השווה-

לחשוב ולהיות אמיתית עם עצמך בקשר לדברים שעליהם את מוכנה להתגמש ועל הדברים שלא, ולהעביר את המסר.

אגב, כשהם רואים שאת מבחינתך עושה מאמץ- אצלי לפחות הם גם עושים מאמץ מבחינתם

זה לא פשוט לאחד 2 בתים. כמעט בכל נושא יהיו לפחות 2 תפיסות שונות.

אבל על סופ"ש אצל סבא וסבתא אחת ל-3 שבועות אנחנו לא מוותרים.

כל הצדדים כולם!

לא רואה שום הכרח או עקרון לעשות זאת דווקא אצלם בבית.

מה רע בלהפגש איתם אצלי בבית או בפארק או משהו?

מה עושים סבא וסבתא עם בית פיצי או לא מתאים לילדים וכו'..

אם מסתכלים על זה במבט נכון ולא מלחמתי או פוגע..לטעמי זה רעיון מצוין.

כמובן שזה תלוי סגנון משפחתי ונורמות חברתיות וכו'.. אבל אצלינו זה מצוין לכל הצדדים!

ומה זה אומר, שלא עושים אצלם סופי שבוע? וחגים?

והבית של ההורים של בעלי היה מאוד קטן עד שהזדמן להם לעבור דירה- היה אפילו סופ"ש אחד שישנו בסלון.. אבל אני לא אוותר על זה שהילד שלי יחווה שבת אצל סבא וסבתא. כשבאים להתארח ליומיים- שלושה זה שונה לגמרי ממפגש בגן השעשועים.

וגם לבעלי זה מגיע מדי פעם, סופ"ש אצל אמא ואבא שלו

כמובן שאם הם עקשנים ולא מוכנים להתגמש ולהקשיב אז אין מה לעשות, אבל שווה מאוד לנסות ולא להגיע למצב הזה לדעתי..

אבל בלי קשר.. לא אמרתי בקיצוניות שלא מתקרבים לשם. כתבתי הפחתתי(!)

אם בתחילה היינו מגיעים פעם בשבועיים, אז עכשיו אנחנו נפגשים פעם בשבועיים בסירוגין אצלינו ואצלם.

זה חסך לנו הרבה בעיות וחילוקי דעות.

(ושלא תגידי כלום. אנחנו כבר משפחה גדולה..זה לא ילד שניים והרבה יותר נוח בבית שלנו מללכת לבית אחר)

ואת בדיוק מוכיחה מה שאמרתי נכון.

את בוחרת להגיע ולאפשר להם להיות מה שהם.

זה בדיוק מה שכתבתי.. שאם א מצליחים לאפשר להם להשאר הם, אז צריך למנוע מפגשי חיכוך (לא למנוע פגישות!אלא חיכוכים)

בה יש לנו ילדה בת חודשיים .. ותמיד חמותי אומרת לבעלי ש"כאילו " אני לא אשמע..

אל תביאו לה מומץ זה לא בריא... הולכת לתינוקת ומוציאה לה תמוצץ.. ושאני בחדר.. היא באה לבעלי ואומרת.. אל תשימו זה לא טוב וכו..

תמיד יש לה מה להעיר על משהו!!

בעלי וגם אני אמרנו לה בצורה יפה ומכבדת.. אנחנו ההורים ואנחנו נחליט מה הכי טוב לילדה שלנו.

 היא ממשיכה...

דווקא.. אשיים לבת שלי מוצץ מול העיניים שלה.. אשלח תמונות שהיא עם מוצץ..

למה היא מתערבת. ככ מעצבן 

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.