קוביה הונגרית למשל

ובכלל, בסוף יוצא אותו דבר, אז בשביל מה כל הבלגן.

בהינדואיזם יש שלושה אלים מרכזיים- וישנו (המשמר), שיווא (המחריב) וברהמה (הבורא).
המון זמן הייתי בטוחה שההינדים מקימים ועובדים במקדשים של שיווא רק מתוך איזשהו פחד, עד שהודי חמוד אחד הסביר לי שבלי חורבן יסודי שום טוב שורשי לא ימצא מקום לצמוח..
אז הם מתפללים גם לחורבן

למרות שאין הגיוני יותר ממנו.

אני מהרהרת בזה רבות לאחרונה.

כמה אירוני לרצות אומץ, בלי לחשוב על הצוקים והחושך שבשלב האימונים.

 

כלומר, לשבור זאת מילה מפחידה, נכון, אבל פירוק משאיר אותך עם אותם החלקים.