קודם כל, למה אין פסיקים ונקודות?  

לא חבל על הזמן שכל דור של לומדי תורה מנסים מחדש להבין איפה הפסיק.. איפה הסימן שאלה. וכו'

ואם נאמר שיש בזה תועלת כל שהיא... למה לא לתרגם את הגמרא לעברית וזהו?

@עוגי פלצת

זו הזדקקות לתיווך, שקצת מנתק מהמקור וגורם שלא פוגשים אותו בצורה ישירה, אלא דרך עיניו של מישהו אחר.

בנוסף, זה לא מסתיים בגמרא. רוב הספרות העיונית וההלכתית משתמשת במידה זו או אחרת בביטויים מארמית. חלקים בספר עזרא ודניאל כתובים בארמית.

הרי מה המטרה בארמית?

צריכים לדעת את מהות הגמרא שהן גופי הסוגיות ולא להתחיל לתרגם מילים 

זה גם היה מאהיב יותר את הלימוד על הרבה אנשים וחוסך כאב ראש מיותר.

במיוחד לגבי התרגום המילולי... לא ידעתי שיש מילים שמתפרשות לכמה אופנים

אבל יש מקרים בשס שחלק מהפרשנים מסבירים מקרה אחר ולא רק טענה

רש"י מפרש -  "לאחר אכילה ובהמ"ז היו רגילים להביא כיסנין והן קליות לפי שיפין ללב כדאמרי' בעלמא (עירובין כט הני כיסני דמעלו לליבא ומביאין עמהן פת שנלושה עם תבלין כעין אובליאי"ש שלנו ויש שעושין אותן כמין צפורים ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט"

יש מפרשים לשון כיס - פת ממולאת. ויש מפרשים לשון כסיסה - פת קשה שנאכלת בדרך של כסיסה.

דוגמא נוספת-

למלה 'בעי' יש כמה משמעויות - רוצה/שואל/מבקש/צריך.

בדרך כלל המשמעות שלה ברורה מההקשר, אבל אולי יש מקומות שאפשר להסביר את הגמרא בשני אופנים. 

אבל בהתאם להבנת המילה זויקו מגיעים להלכה שונה..

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%98_%D7%A9%D7%9E%D7%93  והרב טאו בעניין בלאמונת עיתנו חלק ג

אני וודאי מסכים שצריך לעמול בתורה, אבל אני מבין שעמל  פירושו - אחרי שהבנתי מה כתוב להתחיל לפרק ולהקשות וכו'

אבל סתם (אני מרגיש שזה סתם)  להיתקע על שורה.. כל שכן על מילה מסויימת ולרוץ לחפש מילון עברי ארמי..

מה התועלת מזה..?  

אם ככה... בוא נקח את כל הספרים שיש, נוריד מהם את הפסיקים, נעשה אותם בכתב קשה לקריאה, וככה יהיה יותר קשה... לכאורה

בוא נשאל ככה... נניח שיש לך אפשרות לבחור בין שני שיעורים על אותו חומר, אחד נמסר ע"י רב שמגמגם וקשה להבנה

והשני נמסר ע"י רב שמדבר בצורה רהוטה ומובנת... תבחר במגמגם בשביל עמל התורה?? 

לדעתי יש ערך עצמי בעצם הקריאה הנשנית והחוזרת,עצם הרכינה על הסטנדר שעות כדי להבין איך למען השם מפסקים (מלשון פיסוק) את התוספות הזה...מזה נבנים ובונים

מצד שני, העמל לא מתחיל אחרי ההבנה.

עיון אמור לשפר את ההבנה שלך גם במשמעות הפשוטה.

נראה לי, שקושיות שנוצרו מניסיון להבין את הגמרא [בניסוח, בסברא, באיך היא מסתדר עם מה שידוע לך עד היום], וחיפוש תירוץ להן, עדיפות בהרבה על קושיות שנוצרו בניסיון לחפש קושיות כי צריך לעיין במשהו.

אז המטרה של כתיבת את הגמרא בארמית אינה להקשות עלינו, מצד שני, אחרי שהגמרא נכתבה בארמית, כדי לעיין בה, רצוי ללמוד אותה באופן הכי ישיר.

אם רש"י ותוספות, או רש"י והרמב"ם נחלקו בהבנת הגמרא, אז כדאי שתראה את המקור שבהבנתו נחלקו, ולא רק את התרגום-פירוש שנעשה אחרי שהם כתבו את דבריהם.

א. ככה- ה' רצה. הגמרא נכתבה בארמית בגלל שהיא חוברה ע"י אמוראים שדיברו ארמית וזו השפה שבה למדו.
במשך כל השנים הללו, כשיהודים למדו- הם למדו בארמית, באשכנז, בפרובנס, בספרד ואח"כ בקהילות צפון אפריקה

ואשכנז למדו תמיד את אותה גמרא(מלבד שינויי גירסאות ואכמ"ל). הקב"ה גלגל ככה, וככה זה הגיע לידינו, תאמין לי שלא

היה קל יותר ליהודי דובר אידיש וגרמנית ללמוד ארמית מאשר לך(אם כבר, לך קל יותר כי העיברית והארמית קרובות יותר

מגרמנית לארמית)

ב. כל תרגון לוקה בחסר, מרגע שתרגמת משפט- החסרת חלק מההבנה שלו, רק תסתכל על כמות תירגומי הספרים השונים

שחוברו בשפות זרות(רמב"ם, ריה"ל וכו') למה? כי תרגום זה הריסה מסויימת של הטקסט המקורי. איך תתרגם כל סוגיה?

כמו הרא"ש, הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ה, הרז"ה? וכשיש 4 דרכים להסביר את אותה סוגיה בגמרא?

ג. מה המטרה בלימוד תורה? להגיע לידע? אם כן, באמת, עדיף שהטקסטים יהיו קלים ונגישים. אבל לא משמע ככה, אלא

שעיקר הלימוד הוא בעמל- מה אכפת לך לעמול על הארמית? זה שכר לימוד תורה נטו, בעז"ה תגיע גם לרמה שבה אתה

לומד בקלות בארמית, וזה שלב מסויים של ללמוד שפה.

ד. הסיבה שהגמרא היא כזו- היא כי היא משקפת את המשך לימוד התורה שבע"פ, כשטקטס הוא מסודר, יש בו משהו מת,

הוא לא חי את שטף הדיבור והסגנון של האדם המדבר, הגמרא לא הפכה לתורה שבכתב אלא ממשיכה את כוחות החיים של

בתי המדרשות של האמוראים עד אלינו כשאנחנו לומדים את הגמרא בשפתם, בשיטתם, אנחנו ממשיכים את בתי המדרש

האלו, את התורה שלהם שהיא בע"פ, אע"פ שהיא כבר מזמן נכתבה, אבל משהו ממשהו שנשאר בה כדי להשאיר אותה

כתורה שבע"פ.

ה. הסיבה היחידה שארמית קשה לך היא שלא לימדו אותך מגיל צעיר ארמית, מי שרגיל מגיל צעיר ללמוד בארמית קל לו אח"כ,

כמו שאתה לא מתלונן שהתורה כתובה בעברית, כי אתה חושב שאתה יודע עברית. אז אם כבר תשאל- למה לא לימדו אותי

ללמוד בארמית כבר בגיל צעיר יותר? כמראה שלמישהו בחינוך שלך היה יותר חשוב שתלמד דברים אחרים.

עד שאתה שואל על הגמרא תשאל על עצמך.

מגיע מתוך "למה אני לא מצליח לקיים את מצוות ידיעת התורה בשלימות"

וגם מצוות ידיעת התורה לא מתקיימת כשאדם לומד פירוש מסויים לגמרא,

כי זה לא ידיעת כל התורה כולה אם אתה לא יודע את כל הפירושים השונים.

לכן עיקר העניין הוא עמל תורה, שידיעת התורה יכולה להגיע רק איתו ובעזרתו.

יש את הגמרא שאומרת "לגרוס איניש והדר לסבור"   או "הסכת" הס ואח"כ כתת...

וכן אורחות צדיקים בשער התורה כותב שרוב גירסא עיקר.    לא חולק על העניין של עמל אבל הבנתי שקודם כל חשוב להיות בקיא בתלמוד בכללותו

אז מאד הייתי רוצה לסיים את הש"ס בקלות כמה פעמים ולהיות בקיא.   ואח"כ אני אכנס לדיעות של כל אחד 

לא שאני בא לבטל את הארמית... אבל לפחות בתור התחלה נלמד בעברית.  

לגבי א. שכולם למדו ככה כל הדורות וגם להם היה קשה..

אולי אפשר לתרץ שהם גם רצו לפרש, אבל בגלל שהדפוס היה יקר הם ויתרו על זה? 

הקושי של ללמוד ארמית ברמה שמספיקה ללימוד גמרא, זניח לעומת הקושי להיות בקיא בש"ס.

אחרי שתלמד כמה מסכתות בארמית, ותהיה בקיא בהן, הארמית כמעט לא תהיה קושי עבור ההמשך.

הארמית היא הקושי הראשון שלומד הגמרא נתקל בו, כשהוא מתחיל ללמוד, וזה קושי שעלול להרתיע, אבל זה לא באמת הדבר הכי קשה בלימוד גמרא.

נדגים, נניח שאתה מתחיל ללמוד מסכת מגילה, ולמדת את העמוד הראשון, תוך כדי פענוח של המילים בארמית באמצעות מילון. [דבר שמכביד ולוקח זמן].

אחרי זה, אתה חוזר על העמוד כמה פעמים, כדי לזכור אותו, [לא נהיים בקיאים בלי לחזור הרבה] ואגב זה אתה קולט וזוכר את המילים בארמית.

כבר יש לך כמה מילים נפוצות בארמית שאתה יודע, שכל אחת מהן חוזרת מאות פעמים במהלך הש"ס.

למשל - מנלן, היכא.

אוצר המילים בארמית שנדרש ללימוד גמרא הוא לא כ"כ גדול, כך שבאיזה שהוא שלב של הלימוד, אתה כבר מכיר את המלים הנפוצות. [עדיין, מדי פעם אתה נתקל במילה יותר נדירה שאתה לא מכיר, אבל זה קורה גם בלימוד תנ"ך], הרבה לפני שהגעת לבקיאות ברבע מהש"ס.

הרווח מזה, שאתה לומד את הגמרא בצורה ישירה, וגם יש לך הרבה יותר גישה לשאר הספרות התורנית.

[אני חושב שאם תפתח עמוד אקראי במשנה ברורה, רוב הסיכויים שתמצא שם לפחות מילה אחת בארמית].

ועדיין אני רוצה להדגיש, שאם משום הדרך הזו של הלימוד לא מתאימה לך - אל תוותר על הלימוד בגלל שהצורה הרגילה של הלימוד היא בארמית.

תלמד משוטנשטיין, תלמד משנה, תלמד רמב"ם.

הרי הם העתיקו אלפי פעמים את התלמוד, לא יכלו לעשות העתק בשפתם?

לכולנו חשוב להיות בקיאים- להיות בקיא בגמרא זה לא להיות בקיא במה שכתוב בשוטנשטיין, אלא בגמרא.

רק הערתי שבד"כ הקושי בארמית לא מתסכל אנשים כי הם מרגישים צורך גדול להקיף את כל הש"ס, מצד

"ידיעת התורה" אלא מצד אחר.

כשמדפיסים בארמית הגויים לא מבינים מה כתבת

קודם כל- הרבה לפני שהנוצרים שלטו, היו עמים לא פחות שונאי יהודים ששלטו היטב בארמית,

הם בטוח לא היו שמחים לשמוע על הדברים הללו, לכן אין בזה עניין.

דבר נוסף- פתח גמרא עוז והדר ותבדוק שינויי גירסאות ממליץ לך לגשת לגמרא בארמית במסכת

חגיגה בה מופיעה מרים מגדלא שיער נשיא ובהערה שם, ובגמרא שעוסקת באופן ישיר ביש"ו,

שגם היא אגדתא, שתיהן מובאות גם בארמית ויש בהם צנזורות.

ויודע מה אפ"ה מה תעשה עם כל אחינו יושבי צפון אפריקה? ויושבי א"י- מדוע התלמוד הירושלמי כותב בארמית?
מדוע בתי המדרש שחיו תחת השלטון המוסלמי(שלא עשה צנזורה), גם הם כתבו בארמית.

קשה להבין איך התירוץ הזה רלוונטי.

אפשר להעזר במבנים הקבועים שהגמרא משתמשת בהם [אחרי שמכירים אותו מסוגיות אחרות], ומתוכו מבינים את הפיסוק.

נניח -"לימא מתניתין דלא כר' מאיר דאי ר"מ הא אמר מכר את הכרם מכר תשמישי כרם אפי' תימא ר"מ התם קביע הכא לא קביע".

בלי להבין בדיוק את השאלה והתשובה, אפשר להכיר את המבנה, ולהבין את הפיסוק-

לימא מתניתין דלא כ... - הגמרא מעלה שאלה האם המשנה אינה כדיעה מסויימת

דאי כ.. הגמרא מסבירה את הקושי להסביר כדעתו.

אפי' תימא... - הגמרא מסבירה למה זה מסתדר גם אם דעתו.

"שדות בכסף יקנו וכתוב בספר זה פשוט וחתום זה מקושר והעד שנים עדים שלשה"

אפשר להכיר את המבנה, ולראות שהגמרא עוברת מילה מילה בפסוק, ודורשת אותו.

"שדות בכסף יקנו וכתוב בספר - זה פשוט

וחתום - זה מקושר

והעד- שנים

עדים - שלשה"

בגלל הניסוחים הקבועים, ובגלל שהגמרא מעורבת בעברית, אוצר המילים בארמית שהגמרא משתמשת בהם בצורה שוטפת הוא גם מאוד קטן, [וכאשר יש מילים נדירות, הרבה פעמים רש"י מסביר, ואם לא אפשר לפתוח מילון/ שטיינזלץ/שוטנשטיין], ובנוסף חלק מהמילים אפשר לנחש מהשוואה לעברית. כך שללמוד ארמית ברמה שמספיקה לגמרא, זו משימה הרבה יותר קלה עבור דובר עברית, מאשר ללמוד אנגלית ברמה שמספיקה לקריאת מאמר אקדמי.

(בעיקר הרמב"ם)

ואם כן, אנו רואים שיטות הרבה יותר מעניינות, וזה מה שעושה את היופי לפעמים בעיון בגמרא

בנוסף מהווא אמינא שלך להבנה כתירוץ במקום קושיה או משהו כזה, וזה יוצר לפעמים בהבנה שלך צווי דינים או חקירות יפות וכדומה

או ניסוחים של טענות משפטיות חדות יותר.

וחוץ מזה שבדרך כלל זה לא קורה יותר מדי....

בהצלחה

ובהערות לטה מביא את שאר הדעות

פשוט הרבה מהמחלוקות הם בגלל פרשנויות שונות לפיסוק ולמילים שונות ולכן תרגום ופיסוק יהיה בעייתי כי אז לא יהיה איך להבין את המחלוקות. 
אבל למי שרוצה ללמוד רק את הגמרא נטו בלי להעמיק בראשונים ובנפקא מינות להלכה של הסוגיה זה אכן דבר ראוי וטוב שילמד מספרים שמפסקים כמו שוטנשטיין או יותר טוב שטיינזלץ כי הוא רק מפסק מה שנותן את החוויה של הלימוד ואת היכולת להבין את הראשונים.
 אבל יהודים לא אוהבים שינויים... אז זה מגיע מלמטה ויש רבנים שמנסים להלחם בזה. אני חושב שהם טועים כיון שיש חשיבות עצומה גם לעמל תורה בחזרות ובהיקף ובזיכרון וסימנים ולא צריך דווקא שהעמל יהיה דווקא בהבנת הכתוב. אני באופן אישי מהר מאוד פותח שוטנשטיין בלימודי בקיאות ואני לא רואה בזה שום בעיה.

שזה רק פירוש ותרגום ואת שוטנשטיין שזה גם עם הסברים, אתה וזן להשתמש בהם

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!