יש לי לק וורוד על הציפורניים

יש לי לק וורוד על הציפורניים

פינג.ולי יש על הלחיים. כלומר, לא לק, אבל הן וורודות להפליא
זה מגוחך ומעצבן.
אני עוד שניה לוקחת רכבת אלייך הביתה וסוחבת אותך לאיזה רופא!
שום רופא. אבל זה יהיה ממש נחמד אם תבואי. תקני לי פאזל בדרך?
בא לי לעשות דברים בלתי יעילים לשם בזבוז הזמן בלבד
המנמ. אולי בלילה אבל פיכס
גם לי. למה אוף?
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)