פורים הוא לא יום כיפור. הוא מגיע לאותו המקום, אבל בדרך שונה לחלוטין. הכנות והפתיחות של שמחה הן שונות מהכנות והפתיחות של תפילה וצום.
אני לא שותה כדי לברוח, אני שותה כדי להפתח. אני לא שותה סתם, אני שותה מתוך מקום של שמחה שכן, היא ספונטנית ולא צפויה, כי שכרות היא לא צפויה - אבל אולי זה כל העניין, כי כנות של פורים, בשונה מזאת של יום כיפור, היא ספונטנית ולא צפויה, ולפעמים קצת כואבת או קצת אוהבת מדי, אבל יש בה הרבה אמת שאין באף כנות אחרת.
אני ממש לא חושב ששתייה היא הכרחית בשביל הכנות הזאת, אבל היא בהחלט יכולה לעזור.
(וכואב לי שהחג הזה כזה לא קשור לבנות. הלוואי שתהיינה אלטרנטיבות נורמליות מתישהו)
