@L ענק

@נפתלי הדג

@אנחנו יחד נבנה

אני לא יודעת מה הגדרת ה'מספיק' אצלך,

אבל אצלי היא אינה מוכנסת בתבניות של משלב או באלגנטיות של צלילים,

אלא בהרגשת הלב. ואם באמת הרגשת הלב שלך היא מלפפונים אורגניים,

אז הם אלו שישמחו ויספקו את היוצר, אני חושבת.

אשתדל להרחיב ולפרט מה לדעתי כ"כ טוב ונכון ביצירה הזו

כך אני גם גם מפגין התלהבות, וגם ממחיש ליוצר שאכן קראתי והתעמקתי בפרי שלו

 את צליל המיתר שזע בליבי

ואת השינוי  הקסום שצמח בי,

לומדת  לדבר אצל רגשות דקים...

(מקביל לשיר של למעלה ולמשפט שלך על המלפפונים )

כשאדם יושב מולך ומקריא לך שיר תגובה יכולה להתחלק לשתי דרכים.

[תדובה ראשונה תהיה על הצורה, ועליה פחות הייתה רוצה לדבר.

אחרי הכל, יש דברים שהם מובנים מאליהם שלא עושים

(לכתוב 12 במקום שתיים עשר.

טעויות כתיב,

כותרת שלא קשורה או מספרת סיפור לא נכון על מה שיש בפנים)

אבל יש משהו אחר.

וזה משהו שקל לי אישית לעשות אותו כרשאני שומע אדם מקריא לי קטע

יש משהו, שיוצא מבין המילים שלו

ואולי זה משהו אפשר למצוא רק אחרי ששומעים כמה שירים

ואולי זה משהו שאפשר למצוא רק אם פוגשים את האדם

ואולי זה מין משהו כזה,

שלא ברור איך תפגוש אותו   ואם תהיו טובים אולי תצליחו לראות את הדבר הפשוט הזה של האדם.

הקול הייחודי שלו.

ואני חושב שתגובה טובה לקטע, שהיא לא על הצורה היא לקול הייחודי.

לחבק אותו, להעריך אותו, לחזק אותו

וממילא, אם הצלחתי לשמוע את הקול הייחודי,

אפשר לומר איך אפשר לחזק אותו ולתת לו להתבטא בצורה יותר טובה ביצירה.

תגובה שתאמר למישהו תפסיק לכתוב, אין לך את זה פרושה. הצורה שלך לא מצליחה להעביר את התוכן

תגובה שתכעס על מישהו שכתב משהו תאמר לו, אני בטוח ששמעתי את הקול הייחודי שלך

וזה שכתבת ככה, זה אומר שככה אתה חושב.

ואני כועס עליך שאתה כותב ככה.

(אלו שתי סוגי תגובות, שלא כיף לקבל)

_ _ _ _

ולדוגמא:

שיר חדש שעלה כאן.

לוידת איך יצא אבל הייתי חייבת לפרוק.. - פרוזה וכתיבה חופשית

של מעין.

מבחינת הצורה אפשר לדבר על כך שהשיר מלא בחרוזים שמצליחים ליצור איזהשהוארצף

ודווקא זה שהחריזה משתנה מאוד

וכל בית הוא בצורה של ארבע שורות נותן לשיר מקצב שנותנת לכל שורה קצב מצד אחד

מצד שני השבירה שלהם, ההחלפה מאפשרת לכל שורה את המקום שלה

אבל אם רוצים לתת לכל שורה את המקום שלה

וגם לאפשר למשמעות הזו לצאת החוצה

אפשר לעשות את זה 

בכמה נקודות.

הראשונה שעלתה לי היא שבירה של הרצף ארבע שורות בסוף

לשמור על החרוזים אבל לסדר את הבית כך:

אז העיפרון שמוט

המחברת סגורה

המילים נגנבו

והיא מרגישה

יתומה

או לוותר על ה"והיא. שכן ברור למי הכוונה, וזה מצמצם את המילים ככה שהנאמר יותר בולט כאן.

ובכלל, אולי כדאי כאן בשיר הזה לנסות לצמצם במילים.

או לנסות מעט,לדייק במשמעות.

קשה לבקש עיצוב מחדש של שיר, ביחוד כזה שהוא בברור נכתב מתוך כאב אבל אולי

אם תנסי לקחת ממש שורה שורה, ולנסות לדייק במה שהתכוונת,

אולי 

השיר יצליח להיות יותר קליל  וכך הקול שלך, הצעקה בעצם

תצליח להישמע יותר בקלילות.

(אני מקווה שזה בסדר, כל התגובה הזאת. הפורום מיועד לעבודה על יצירות, וניסיתי לעזור. אני מקווה שהצלחתי לעזור לך במשהו)

בסליחה (אם צריך)

ובטוב,

צור

(ובתודה ל@פיתה פיתה על השאלה)

תאמת, שאני מתחבטת בזה כל פעם מחדש.

ממש תהיית חיי.

ואין לי על זה טיפה של תשובה.

ממ |מנסה|

אולי.. אולי כשמגיבים- פשוט מותר להגזים במילים,

להגזים במילים שמתארות רגש עצום וחוויה מטלטלת שעברת עם הקריאה הזאת..

אבל אני באמת לא יודעת..

מחפשת בין המילים והרגשות תשובה לשאלה הזאת.

ואגב, @פיתה פיתה

מהי תשובתך? מה את אומרת?

אהבתי מאוד את האטמוספרה והתנועה והרעיון מתוק כל־כך.

כהערה פיצפונת, הקריאה הייתה קצת רוויה תארים לטעמי, זה קצת מאט את ה־flow (המוח תופש המון תיאורים במשפט אחד) אם יש אפשרות לבזר קצת או להעביר בדרך יותר מרומזת? זאת דעתי האישית הפעם (לאו דווקא האובייקטיבית)

היי רות
מה יהיה לי להציע לה
אני רואה את עמוס שלך עומד איתן
ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע
אולי בקצה הכביש הראשי הזה
אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה

עננת אבק מיתמרת
טופר פוצע פרווה עבה
שאגה נוראית מחזה מיוסר
קילוחי דם על זרועות
ניב ננעץ בעומק רעמה
לסת מטלטלת
גניחה ונהמה רוטטת
יש לנו מנצח

אלפא נס אל המרחק
מוכה וצולע
גיבור חדש עולה אל הבמה
רעמתו דבלול ודבק
גיבנתו בולטת
זנבו שבור
עיניו קהות
הוא שואג שאגה צרודה אל שמיים מאפירים
מכה רעם ולביאות זוקפות מבט
הוא פוסע בגאון מוזר הן צועדות אחריו
מערכה

הן יוצאות לצוד הרבה
הוא מתבונן בשקט

ומשנה תנוחה, קשה לשבת על ענף
הן חוזרות עם דם על השפתיים
"לא מצאנו טרף"

מתלקקות ונוהמהות בינן לבינן

כשהוא מגרגר לקראת אחת היא מתגלגלת על הצד
אני צריכה לקום מחר מוקדם, תירגע
זכר אלפא הולך לישון לבד

בחלומו הוא גור ואביו גדול
הוא פוסע ופוסע ולא נגמר לכל האופק
הוא מיילל ומצייץ ואביו נמתח עוד אל האופק
עובר ועובר ועובר
הוא מתעורר בבעתה 
בפרוותו סבוכים קוצים
נקבה נוהמת מגרשת אותו בטפריה
הן חוזרות אל הגורים הבהירים ומיניקות
מלקקות דם מהשפתיים

הם מביטים בו באיבה כשהוא עובר
גור אחד לוחש: "הבנת בכלל מי זה?"
הוא נוהם נהמה צרודה וזוקף זנב שבור
כשהוא עובר הוא שומע בקושי צחקוקים

מסע של כמה קילומטרים 
בצהוב סוואנה שמים בוהקים
הוא מוצא אותו כמו מלך
מלקק פצעים משחר לטרף
"יש לך כמה דקות?"
יושבים

הוא חוזר מן הגלות
רעמתו אין בה דופי
הגורים מזנקים על כפותיו החזקות
הלביאות מתחככות ברעמתו ואומרות
חיכינו לך, ידענו שתשוב
הוא מהורהר והוא נוגס בטרף שהובא
האוכל לא טעים לו והוא לועס בשקט
זה היה מוזר, חבל שלא היית פה
היא אומרת מגרגרת ומניחה עליו ראש

גיבנת מזדקרת
זנב שבור רחוק
נהמה צרודה מאוד
רעמה דבוקה וקוץ
הכל נכון, הוא מתבונן על שקיעת סוואנה נהדרת
ומלקק פצעים ממאנים להיסגר
 

(תרתי־משמע)

אה וסליחה שלא יצא לי להעמיק אני מנסה לחסל את מלאי הבירות לפני הפסח ורמת הריכוז בהתאם

שתה לשוכרה

זה רק אומר שעליך לקרוא את "נמר השלג" של צ'ינגיס אייטמטוב ברגע זה ממש

ליריקס בתיאור

אהבתי מאוד את התיאור האידילי־טבעי־משוחרר־מחוברלרגשות של הבחורה זה trope חזק.

אלא שתמיד יש סוף עצוב אני רוצה גם סופים שמחים ממך.

השונה ביניהם (המתבטא גם בדמות הנשית) זה שבקטע הראשון של "אשת-הקצין" הגיבור לרגע לא התיימר לחשוב שהוא מתאים לה. רגעי החסד שלהם ביחד בנחל הם עם טון מינורי ומסוייג וכשהם עולים "היא נושאת עיניים למרחק" וגם הגיבור "משתומם ומחכה לו". כלומר לרגע הוא לא מתיימר לכבוש אישה שהיא מראש "אשת-קצין", גם אם היא רווקה ובתולה.

אריה דינן מסכן יותר, כי הוא טבוע עמוק יותר בטבע. בטבע הטבעי אין גברים רגישים או גברים עם סיפורים מסובכים. יש רק אלפא. ההרגשה הקשה מנשוא בקטע של האריות היא שכולם מרגישים שהאריה עשה משהו לא בסדר, שהוא לא היה אמור לנצח, שאי אפשר לשאת את הכאב שלו בתוך המערכת הטבעית של אלפא Provider טבעי ("קצין") ונקבות מגרגרות. הוא היה צריך לדעת אבל הוא ניסה לכבוש פסגה שלא שלו ולכן כזו זרות וצרות עין ונבזיות כלפיו וכזו בדידות וחלומות רעים.

שני קטעים תאומים (ולא במקרה) ששניהם מבררים את ההשתלבות בעולם סואן בתור אדם עם גוון אחר.

לגבי עצוב - יהיו סופים שמחים כשיהיו הבנות שמחות. אני לא אוהב לזייף בכתיבה שלי. (יש לפעמים סופים יותר נעימים או רכים).

מאיפה שלפת אותו? ובאיזה שפה הוא בכלל?

הייתה תקופה שהתעניינתי בשפות אז היו לי בפלייליסט כל־מיני קלסיקות שונות ומשונות

זאת להקה מגניבה, יש להם גם אלבום שלם בגרמנית. מרגישים את שנות ה־60 לטוב ולרע.

קבל עוד שיר ממש ממש חמוד שלהם בדוק תאהב

המילים לקוחות מהגירסה הגרמנית שעדיפה מילולית לדעתי

It's hard to walk through the dark

Please, feet, don't run so fast

Despite all, you'll see the distance

Breathless, it will quickly already become light

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

Close your eyes, count sheep

Tired streets yawn empty

Tired, you only feel the stone

And then they don't disturb you at all anymore

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

מותר להרגיש

מותר לחשוב

מותר להרגיש הכל

מותר לרצות הכל (עזבי ביצוע)

מותר לרצות למות (כנקודת מוצא).

אנחנו זה לא המחשבות שלנו.

מזכיר לי את הפעם ההיא שהתעוררתי בשבת בבוקר וראיתי ספר (חול אל דאגה) מוכתם ביין שרוע על הרצפה ולא זכרתי איך הגיע לשם.