וזו תשובה לשאלה הראשונה במידה ותהית..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תקרא את זה שוב ותנסה לחשוב מחוץ לקופסה, צריך עיון מסוים כדי להבין למה התכוונתי.

ולשאלתך - לצערי כן, מפלס העירנות שלי עולה באופן קבוע...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

"לא אענה על זה כדי שלא יתעופף לו אזישהו לֹם במיוחד לראש שלי".

"הרסני ואסור להבהיר מיני בדיחות, משמעות יתירה וכן חידודים דקדוקיים".

על השאר נוותר...

טוב, אז הפנמתי שאני נוסע נגד כיוון התנועה ואני צריך לשפר את ההומור שלי בדחיפות.

אז רק בשביל שאני אדע, למשל אלו:

ער מתמיד (הכוונה לתוכן. והדו-משמעות של 'ער מתמיד' באמת לא מובנת?? דווקא חשבתי שזו בדיחה די בנאלית...)

איזה ברוך... (הכותרת והתוכן)

לא היו מובנים, או שהיו מובנים ולא משעשעים?

פטישים, עגבניות ואפילו לום בראש יתקבלו בברכה.

לגבי הר"ת - באמת לא ציפיתי שמישהו ישים לב אלא שמישהי (לכן תייגתי...).

אני מתחיל לחשוד שאת היחידה שמבינה את ההומור שלי, כנראה שפשוט גם את נוסעת נגד כיוון התנועה.

....

י' נוסע בכביש הבקעה לכיוון אילת: "סליחה, זאת הדרך לירושלים נכון?"

ה': "כן אתה בכיוון הנכון, רק תעשה פרסה ותמשיך לדהור".

(אגב, הזכרת לי איזה קטע ממש ישן ומצחיק עם ה'תמשיך לדהור' הזה).

גם אני מבין ונהנה (!!)

זה שאני לא מצטרף לחגיגה... זה כי אני לא מחובר מתמיד, וכי לא אצליח להדביק את הדהרה שלכם. פדלאת-הומור שכמוני.

אבל תמשיכו. כיף לצפות. אם הייתי יודע שאתם זקוקים למשוב על זה הייתי כותב אותו כבר מזמן.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זמיר כבר ממש לא...

אז הסיפור הוא כזה:

לפני כ-12 שנה בהיותי זיינוק קטן וחמוד יצאתי עם חברים לחלק פליירים נגד הגירוש. הגענו לצומת מגידו והתפרשנו על הצומת, אני חילקתי לבאים מכיוון חיפה לכיוון עפולה.

כמובן היו כאלו שלקחו, והיו כאלו שסירבו בנימוס. הגעתי לרכב והצעתי לנהג את חומרי ההסברה, הוא אמר לי "אני בעד ההתנתקות, יש לך חומרים בעד?"

ואז הרמזור התחלף לירוק, אמרתי לו "תמשיך פה ישר, יש להם הרבה חומר בעד לתת לך" (להמשיך משם ישר זה לג'נין...). הוא כמובן לא המשיך ישר אלא לקח את השמאל...

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.