בס''ד

זרה לא תבין זאת. וגם החברותא הצעירה בן ה-19 לא יבין (עד הסוף). 

אבל אין אלטרנטיבה. לא כי התורה לא "פירגנה" אלטרנטיבה, 

כי פשוט שום דבר לא באמת אלטרנטיבה. 

מסכים שזה קשה, אבל מה נשותינו לעתיד אשמות?

כתבת "האם זה אנושי לדרוש מבחור וכו'"- האם זה אנושי לדרוש מנשותינו לעתיד לסבול ולהכיל בעל

שלא הצליח להתאפק עד שמצא אותה? האם באמת זה בלתי אפשרי להתגבר? 

קראתי לפני כמה שנים שגברים רווקים מאיזו ביצה ביקשו היתרים קצת יותר מרחיקי לכת עד שיתחתנו, מכיוון שהם כבר

בני שלושים ונורא קשה להם.  וב-א-מ-ת  קשה להם. אך האם היתרים אלו היו עוזרים להם להתחתן או אותה "אלטרנטיבה"

היתה דווקא מרחיקה אותם מהחתונה?

אוהב אותך ואיתך מתחת לאלונקה

לא סתם המשילו חז"ל את האדם הנשוי לפיתו בסלו

כשאדם יודע שיש לו איך למלא את החיסרון הרבה יותר קל לו להתמודד מאדם שחי באי ודאות מתמדת

עצוב. שמעתי על מישהו (לא זוכר מי) ששאלו אותו למה הוא בוגד באשתו אם הוא אוהב אותה, והוא ענה שהוא גם אוהב סטייק, אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב גם צ'יפס בצד חוסר הבנה מוחלט של המושג 'אוהב' ביחס לזוגיות. 

רק על עצמי לספר ידעתי: אני בחור בן 26, אמנם החברותות הצעירים שלו לא היו נשואים מגיל 19, אבל שניים מהם (מתוך שלושה) כבר נשואים, ואני מקפיד שלא לגעת בבחורות.

אבל אם להיות כן - גם מעולם לא הרגשתי את הצורך בכך (אני לא מחבב מגע באופן כללי). אז קשה לי להזדהות עם הקושי. פשוט בגיל שש או שבע שמעתי על האיסור לראשונה, ומאז אני לא נוגע בבנות. 

אוי מה? 

אוי על זה שאני לא נוגע בבנות? או על זה שיש לי חברותות צעירים נשואים, ב"ה? 

אני לא נוטר טינה למי שסיפר לי בגיל 6 שיש איסור נגיעה (לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה עד לשרשור הזה, אז כנראה שזה לא צילק את נפשי באופן מייסר)

ולגבי המגע באופן כללי - היה יותר נורא בעיניי אם לא הייתי אוהב מוזיקה סתם. כיוון שאין לי חיבה לקונספט - אני גם לא יכול לראות מה 'אוי' בזה. 

שאני לא נוטר טינה? או שנפשי לא צולקה באופן מייסר? כי שניהם דווקא נשמעים לי סבבה לגמרי. 

לדעתי זה מעיד עליו שהוא אדם מאוד בריא ומקיים את הציווי "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" בשלמות (לפחות מהבחינה הזאת). 

ואני חושבת שזה בעצם האידיאל בתור חברה דתית וככה הכי טוב לגדול בחינוך מהסוג הזה, וזה מאוד טוב שאין לו התמודדויות מהסוג הזה (אלא אם כן זה קיצוני, והוא בכלל לא נמשך לנשים או שבכלל סולד ממגע מכל סוג- אלה מקרים בעייתיים למשל).

זה אומר שהלב שלו יהיה שלם עם הבת זוג שלו לעתיד, בלי שום סדקים מהעבר (וגם הבת זוג שלו תשמח שלבו היה תמיד נתון לה).

ולמי שכתב שיהיה לו קשה אחרי החתונה- רוב הבנות הדתיות שגם שומרות על הציווי הזה, גם להן כנראה לא היו התמודדיות מהסוג הזה וגם הן "מגלות" את היצר לראשונה (מלבד זה שבנות הן בטבעי עם פחות יצר, לפי מה שאומרים) כך שהם מגלים אותו ביחד, מתקדמים לאט, לפי מה שנוח להם וטוב להם (:

מקווה שהובנתי (:

יש הבדל מהותי בין בנים לבנות בנושא הזה,

וחבל להקיש מהצורך של בת ל"מגע" לבן. אלו שני דברים שונים.

ויפה מאד שאינו "מרגיש צורך", אחרי שהתחנך מילדותו שכך נכון.

כל דבר בזמנו. יתחתן, ינהג כאדם נשוי, מתוך קישור נפשי פנימי של אדם נשוי.

[ולא עושה שום דבר לילד בן 6 אם הוא שומע ש"לא נוגעים בבנות", אע"פ שבד"כ אין צורך לומר, והוא פשוט תופס טבעית בחינוך נכון, או שנאמר עם כבדרך אגב.  אבל אם אומרים, זה לא משפיע באופן רע על "המשך התפתחותו", כמו כל חינוך לזהירות מאיסורים. שומע, עובר הלאה. לא משקיע יותר מידי מחשבה. וכפי שהעיד על עצמו. חבל לדמיין סתם]

ולגבי ההערה בסוגריים - אני אפילו לא חושב שההורים שלי אמרו לי את זה או אנשי חינוך כלשהם. יש לי אחיות גדולות יותר ושמעתי אותן מדברות על זה, וזהו. 

וזה אכן היה מבחינתי בדיוק כמו כל איסור אחר, נניח - שלא מציירים בשבת (אני זוכר פעם אחת שאיכשהו הגעתי לצבעים וציירתי בשבת, אז אמא פשוט אמרה לי שלא עושים את זה - וזהו, הפסקתי לעשות את זה. לא השפיע לרעה על המשך התפתחותי, נראה לי...). 

וחיבה למגע?

בכל אופן - אני חושב שהדיון הזה הוא לגמרי אוף טופיק. 

פשוט התחלתי לכתוב תגובה גם על המשך דברייך, והגעתי למסקנה שזה לא מעניין ולא רלוונטי. 

לגבי הדגדוג - חד משמעית לא. לרצת שילד יחייך זה אינסטינקט בסיסי

גם אדם שאין לו צורך ב"מגע" חיצוני בשביל עצמו - ישמח להיטיב בכך למי שזה טוב בשבילו, שזה באופן בסיסי קורה לגבי ילדים, וישמח "לגעת" בהם, כי זה עושה להם טוב. ההנאה והשמחה שלו היא מההטבה להם, באופן טבעי. ובוודאי אם "דגדג" אותו - שזה לא קשור לנגיעה שבכך דווקא, אלא לתוצאה.

אם אתם בטוחים שזה לא משפיע ולא מצלק, סבבה אני מקבלת.

לי זה היה נראה שכשילד קטן שומע ממבוגרים שאסור לגעת בבנות בלי שמסבירים לו למה והוא גם לא יכול במילא להבין למה, זה משפיע על התפיסה שלו מה זה בת.

ילד שומע הרבה "אסור לגעת". אסור לגעת במים רותחים. אסור לגעת בליכלוך. ולזה מצטרף אסור לגעת בבנות..

לא. נקודה. כאמור - שמעתי את זה מאחיותיי הגדולות, ותאמיני לי שלא קיבלתי מהן את הרושם שבנות זה לכלוך... 

(אסור לגעת בלכלוך?! מה לעזאזל ההורים שלך אסרו עלייך כשהיית קטנה? אני שיחקתי בארגז החול. למעשה, אני לומד ארכיאולוגיה, כך שאפשר לומר שמעולם לא עזבתי אותו...). 

אחרי שאני חופר אני שוטף חרסים היטב. להגיד שהידיים שטופות היטב אחרי הפעילות הזאת - זה הגזמה פראית... 

אני אישית פעם ראשונה בחיים שלי שומע על מישהו שלא אוהב את הקונספט בלי להבין שהוא בעצם... ח"ו אתם יודעים מה...

קורה..

זה שקיבלת רושם כזה, זה בגלל שהם משחקים אותה קשוחים, עצמאיים ולא תלויים בשום דבר.

אבל זה הכל מסכת פורים, בינם לבין עצמם הם יודעים טוב מאוד שהם מרגישים צורך, ועוד איך.

יש כאלה שזו תופעה אצלם. לא קשור דווקא לנושא הנידון.

וקל וחומר, לגבי נידון זה, שהתחושה העמוקה מחינוך נכון על המקום של כל אחד וכבודו, יכולה לגרום ל"אי רצון" כשזה לא במקום הראוי. היא גוברת באופן מוסרי ו"אסתטי", על דברים נוגדים. לא נותנת להם להתחיל.

אבל מה בדבר חשיבה ודמיון על האשה לעתיד האחת והיחידה?

"חשיבה ודמיון", לפחות מפורט, לגבי מישהי שבאמת אינה נשואה לך, זה אכן לא דבר רצוי.

כי נכון שאתה מתכווין לזו שתהיה "האחת והיחידה", ותהיה ממש נשואה לך. אבל כעת הרי באמת אין מישהי כזו, וממילא בהכרח המחשבה-ודמיון, היא עדיין על מישהי שאינה אשתך. ה"כאילו" בזה הוא בעייתי, כי המציאות היא קיימת רק כשהיא אכן קיימת. רק אז היא אשתך.

על כן, אף על פי שבוודאי אין רע ב"שאיפה כללית" לביטוי של יחס מתוך נישואין - אבל עדיף להשאיר את מה שמעבר, גם במחשבות, לכשזה יגיע. אז גם זה יהיה יותר בריא, יותר אמיתי, ובמקומו הנכון מתוך קשר פנימי עמוק של נישואין, ובפרופורציה הנכונה לשאר המרכיבים הנפשיים העמוקים.

אני תוהה איך בכלל אמורים להגיב לאמירות עקרוניות כאלה. 

כולנו נוטים לחשוב שכולם בדיוק כמונו / בדיוק כמו מעגל האנשים הקרוב לנו (לכן היה פעם איזה כתב טלוויזיה חוכמולוג שאמר משהו על זה ש'עובדה, כל האנשים החכמים הם שמאלנים', כאשר החוויה שלי היא למעשה בדיוק הפוכה...). אבל מסתבר שהעולם קצת יותר מורכב... 

אני, לדוגמה, לא חשבתי שקיים דבר כזה שבנים מתחבקים כשהם נפגשים, ואז גיליתי לתדהמתי שזה דבר יחסית נפוץ. 

חוץ מזה שבימים אלה אני בהשפעת אלכוהול, אז אפשר להתייחס לדבריי בהתאם

שאני דידקתי או שאני שתוי? 

מעציב.

ולכן ה- אוי 

בינתיים קראתי את התגובות וה -'אוי' שלי קצת התמתן

וכן ידוע

שיש שפות רבות לאהבה, וייתכן שיש שוני גדול בין בני אדם בתחום הבעה.

מגע זה אמנם אחד הבסיסיים אם לא ה..

ועיינו חיות ועצים וכל דבר קצת חי פה, ששם מגע משפיע- מוכח מחקרית.
 

וכן ראיתי בימי עוניי שלמגע יש כח עצום.

אמנם יש עוד שפות של אהבה כמו דיבור, נתינה, הגנה, ועוד.

אז יכול להיות שאדם מסויים גדל במקום שכל סביבתו מדברת במגע.
 

בוסות ושות', נישוק ידיים לת"ח וכו' או סתם אשכנזים חמים .

ויכול להיות שאחד גדל במקום שהוא לא ראה אפילו את הוריו באים במגע.

וממילא הוא למד שאין זה עיקר העניין.

לכן כל הדיון פה הוא סובייקטיבי.

לגבי דגדוג ילד וחיבוק חברים- נראלי שכן ניתן להקיש למרחב המגע הכללי.

כמו שהייזל אמרה יש הרבה דרכים לרצות ילד וכנ"ל.

 

.


 

אני לא מצליח לחשוב על איסור קשה יותר מאשר איסורי עריות.

אלא אם כן אתה מתכוון רק לעניין הנגיעה. כי באמת זה נעולם לא היה אצלי ממש התממודדות מהסיבה הפשוטה שזה כולל עוד אשם כדי ליפול.

אבל אני לא מצליח לחשוב על משהו שיותר קשה לי מאשר איסורי העריות עם כל מה שזה כולל.

משביעו רעב ומרעיבו שבע- כתוב בגמרה,

ולאנשים כאלו, יש דווקא יותר קשיים אחרי החתונה- משום שמתחילים להשתמש ביצר

וחבל להתייחס לכך כ"פרישות", על אף ההבנה לקושי לפעמים, אלא כנורמליות מצד האמת.

הרי אפילו באופן פשוט, לא מדובר על מישהי שהתחתנו איתה - אז היא אמורה לפי זה, להיות סתם "כלי" לתחושה/צורך מסויים. וכשמתבוננים יותר, רואים שלא שייך כלל עם מי שאינה שלו. קל וחומר, עפ"י הדרכתה של תורה, שמנחה את חיינו.

אז נכון, שאם מישהו לא מצא עד גיל 26, זה יכול לפעמים להיות לו נסיון קשה יותר. לפום צערא אגרא.

אבל לאידך, אדרבה, האמור לעיל מתחדד. הוא מעיד על עצמו שאינו מצליח למצוא עדיין מישהי שתהיה אשתו ולהתחייב לה. אז רק כ"כלי" לצרכיו?.. לא שייך.

האלטרנטיבה היא אכן להתאמץ מגיל סביר למצוא שידוך. לבדוק מה המעכב, לעבוד על זה. להעמיק בערך של הצניעות - ובערך של בית שייבנה מתוכה בקדושה ובלעדיות, ללא "הקדמות" הרסניות. לשמוח בטוב הזה.

ובוודאי שאם יש מישהי מתאימה - אז "הפיתרון הידוע", הוא גם הבלעדי, הנכון והצודק. תתחתנו. קחו אחריות ומחוייבות. יחס מתוך קישור פנימי, הבנה שכל אחד הוא קודם כל אישיות, לכשלעצמו, ורק מתוך קשר פנימי של מחוייבות, אידיאל, משפחה, איש ואשתו - זה נהיה "שלך" ויש מקום לשאר, בתור נלווים לעיקר.

שאיך שאני מבין את זה, מי שלא נגע, אפילו עד גיל מאוחר, ולא היו לו עדיין קשרים משמעותיים, לא יכול לזקוף לזכותו שהוא שמר/שומר נגיעה. זה כמו שאני אגיד למשל שאני שומר לא לאכול (במחילה מכבודכם) בשר חזיר.

לשמור זה אומר לעמוד בניסיון, ומי שלא היה לו ניסיון, עדיין לא יכול להיחשב כשומר, כי אם יבוא לו ניסיון והוא ח"ו יפול בו, אז ייחשב כלא שומר נגיעה למפרע על כל השנים שעברו.

השוויתי אך ורק בין אנשים דתיים מלידה שאחד מהם נכנס לקשר ארוך בתקופת השידוכים (בין אם הקשר הוביל לחתונה או לפרידה) ואחר לא חווה קשר כזה אלא בעיקר פגישות בודדות.

מישהי שיצאתי איתה סיפרה לי, שחברות שלה 'הורו היתר לעצמן' (יחד עם בני-זוגן), לאחר שהקשר הגיע לשלב מסוים, לגעת. למה? כי כבר היה ברור שזה זה. 

לדעתי - כאן האיסור אפילו חמור יותר. כי ברור שזו נגיעה של חיבה, וההתדרדרות למעשים ש(עדיין) אסורים - הרבה יותר סבירה בשלב מתקדם של הקשר, מאשר בתחילתו!

למה זה קורה? כי הסבירו לאנשים שאיסור נגיעה הוא מפני שזה משהו שצריך להיות רק בין בני זוג וכדו', כשלמעשה זה פשוט מאד - אסור לגעת באישה נידה, מדין "לא תקרבו לגלות ערוה". וזה נכון גם אם הקשר מאד מתקדם. אני לא אומר שפשוט לשמור על זה, אני לא אומר שזה קל. אבל זה האיסור. 

ולכן לדבר על כך שצריך להישמר כי ככה זה יהיה טהור יותר עם בת הזוג העתידית וכו' - זה אולי נכון, אבל לא רלוונטי, וזה אתי לידי קולא (כך להבנתי). 

ברור שלפני זה הן עושות צלילה קצרה בים או במקום מתאים אחר.

לא מקבל את הלשון הרע הזה

אבל לא מצליח להתאפק מלשאול: ציבור החוזרים בתשובה הם כבר לא שלנו?

אני משתדל לא להשתמש בביטוי "שלנו" כדי לא ליצור הפרדה בין המגזרים בתת מודע.

אני כותב את זה ממש לא בתור ניגוח רותה החמודה, רציתי פשוט ברשותך לנצל את ההזדמנות להאיר את הנקודה הזאת.

אני לא יודעת איך אתם עוברים את זה אבל מה שלא יהיה אתם סופר גיבורים.

הניסיון הזה הזוי  בעיניי..

וסתם דעה שלי, מסתבר שאם נפלת בדור כזה אפילו כמה פעמים טובות ה' לא מדקדק יותר מידי העיקר קמת בסופו של יום..

....אני מקווה שזה באמת כך

בכל אופן אם זו ההנהגה שאתה תאמין בה כך יתנהגו איתך משמיים - וזו כבר לא דעה רק שלי

כל האומר הקב"ה וותרן, יוותרו מעיו.

ח"ו להגיד "מסתבר... אפילו כמה פעמים טובות". ח"ו.

האדם צריך לכתחילה להעמיד את עצמו במקום טוב ואמיתי, וכך לא להיסחף לטשטוש הזה.

אלא שאם חלילה בדיעבד נכשל, לא יתייאש מהתיקון.

אבל לא אמירות שכאִילו מפחיתות מחומרת הענין, וממילא גורמות לא להיזהר מאד. בכל דור.

ולא נכון ש"אם זו ההנהגה שאתה מאמין בה" (כלומר, שה' "יוותר לך"..), כך יתנהגו איתך...  אדרבה, אם אתה מאמין שממש אין לכך מקום, ולא ש"ה' לא מדקדק".. אז גם אם חלילה בדיעבד מישהו נכשל, ידע לחזור בו באמת; ותשובה אמיתית תביא גם לסליחה אמיתית.

חתונה לא פותרת את הקונפליקט, היא רק משנה אותו.

אין לי מה להגיד. אני לא יודע מה להגיד.

רק שזה כל כך קשה ומבאס וזהו.

בס"ד

[אני תוהה אם זה עלה בעקבות הסרט ההוא...]

האם החיים צריכים להיות בשמירת נגיעה? כן.

האם זה אנושי? לא. לכן זה אלוקי.

איפה המקום שלי? המקום שלי הוא בהבנה שעם כל הכבוד לנפש האלוקית שלי אני צריכה לקבל את זה שיש לי גם אחת אנושית. זה לא אומר שאני יכולה להפסיק לשמור נגיעה, זה כן אומר שאני צריכה להיות מודעת לקונפליקט ולחפש את הדרך להתמודד איתו.

[ובשקט בשקט אומר שאם אני אפול אני גם אדע לומר שנכון, חטאתי, אבל אני יכולה לקום ולהמשיך הלאה. אלוקים ברא אותי ככה, זה לא דבר לא טבעי וזה לא דבר רע. זה פשוט לא בא בזמן הנכון..].

אני לא חושבת שכיום הדת מציעה אלטרנטיבה. אני מקווה שהדת תשכיל למצוא את הדרך לדבר על זה ולתת לצעירים את הכלים להתמודד עם זה.

ובד בבד תתן גם את הכלים להתמודד עם מצב של נפילה. למשל לא להציג מגע כדבר רע.

ואני חושבת שיש יחס, אני פשוט חושבת שכיום מעטים האנשים שיודעים לתת את היחס הזה בצורה נכונה, וחבל.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!