בס''ד

זרה לא תבין זאת. וגם החברותא הצעירה בן ה-19 לא יבין (עד הסוף). 

אבל אין אלטרנטיבה. לא כי התורה לא "פירגנה" אלטרנטיבה, 

כי פשוט שום דבר לא באמת אלטרנטיבה. 

מסכים שזה קשה, אבל מה נשותינו לעתיד אשמות?

כתבת "האם זה אנושי לדרוש מבחור וכו'"- האם זה אנושי לדרוש מנשותינו לעתיד לסבול ולהכיל בעל

שלא הצליח להתאפק עד שמצא אותה? האם באמת זה בלתי אפשרי להתגבר? 

קראתי לפני כמה שנים שגברים רווקים מאיזו ביצה ביקשו היתרים קצת יותר מרחיקי לכת עד שיתחתנו, מכיוון שהם כבר

בני שלושים ונורא קשה להם.  וב-א-מ-ת  קשה להם. אך האם היתרים אלו היו עוזרים להם להתחתן או אותה "אלטרנטיבה"

היתה דווקא מרחיקה אותם מהחתונה?

אוהב אותך ואיתך מתחת לאלונקה

לא סתם המשילו חז"ל את האדם הנשוי לפיתו בסלו

כשאדם יודע שיש לו איך למלא את החיסרון הרבה יותר קל לו להתמודד מאדם שחי באי ודאות מתמדת

עצוב. שמעתי על מישהו (לא זוכר מי) ששאלו אותו למה הוא בוגד באשתו אם הוא אוהב אותה, והוא ענה שהוא גם אוהב סטייק, אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב גם צ'יפס בצד חוסר הבנה מוחלט של המושג 'אוהב' ביחס לזוגיות. 

רק על עצמי לספר ידעתי: אני בחור בן 26, אמנם החברותות הצעירים שלו לא היו נשואים מגיל 19, אבל שניים מהם (מתוך שלושה) כבר נשואים, ואני מקפיד שלא לגעת בבחורות.

אבל אם להיות כן - גם מעולם לא הרגשתי את הצורך בכך (אני לא מחבב מגע באופן כללי). אז קשה לי להזדהות עם הקושי. פשוט בגיל שש או שבע שמעתי על האיסור לראשונה, ומאז אני לא נוגע בבנות. 

אוי מה? 

אוי על זה שאני לא נוגע בבנות? או על זה שיש לי חברותות צעירים נשואים, ב"ה? 

אני לא נוטר טינה למי שסיפר לי בגיל 6 שיש איסור נגיעה (לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה עד לשרשור הזה, אז כנראה שזה לא צילק את נפשי באופן מייסר)

ולגבי המגע באופן כללי - היה יותר נורא בעיניי אם לא הייתי אוהב מוזיקה סתם. כיוון שאין לי חיבה לקונספט - אני גם לא יכול לראות מה 'אוי' בזה. 

שאני לא נוטר טינה? או שנפשי לא צולקה באופן מייסר? כי שניהם דווקא נשמעים לי סבבה לגמרי. 

לדעתי זה מעיד עליו שהוא אדם מאוד בריא ומקיים את הציווי "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" בשלמות (לפחות מהבחינה הזאת). 

ואני חושבת שזה בעצם האידיאל בתור חברה דתית וככה הכי טוב לגדול בחינוך מהסוג הזה, וזה מאוד טוב שאין לו התמודדויות מהסוג הזה (אלא אם כן זה קיצוני, והוא בכלל לא נמשך לנשים או שבכלל סולד ממגע מכל סוג- אלה מקרים בעייתיים למשל).

זה אומר שהלב שלו יהיה שלם עם הבת זוג שלו לעתיד, בלי שום סדקים מהעבר (וגם הבת זוג שלו תשמח שלבו היה תמיד נתון לה).

ולמי שכתב שיהיה לו קשה אחרי החתונה- רוב הבנות הדתיות שגם שומרות על הציווי הזה, גם להן כנראה לא היו התמודדיות מהסוג הזה וגם הן "מגלות" את היצר לראשונה (מלבד זה שבנות הן בטבעי עם פחות יצר, לפי מה שאומרים) כך שהם מגלים אותו ביחד, מתקדמים לאט, לפי מה שנוח להם וטוב להם (:

מקווה שהובנתי (:

יש הבדל מהותי בין בנים לבנות בנושא הזה,

וחבל להקיש מהצורך של בת ל"מגע" לבן. אלו שני דברים שונים.

ויפה מאד שאינו "מרגיש צורך", אחרי שהתחנך מילדותו שכך נכון.

כל דבר בזמנו. יתחתן, ינהג כאדם נשוי, מתוך קישור נפשי פנימי של אדם נשוי.

[ולא עושה שום דבר לילד בן 6 אם הוא שומע ש"לא נוגעים בבנות", אע"פ שבד"כ אין צורך לומר, והוא פשוט תופס טבעית בחינוך נכון, או שנאמר עם כבדרך אגב.  אבל אם אומרים, זה לא משפיע באופן רע על "המשך התפתחותו", כמו כל חינוך לזהירות מאיסורים. שומע, עובר הלאה. לא משקיע יותר מידי מחשבה. וכפי שהעיד על עצמו. חבל לדמיין סתם]

ולגבי ההערה בסוגריים - אני אפילו לא חושב שההורים שלי אמרו לי את זה או אנשי חינוך כלשהם. יש לי אחיות גדולות יותר ושמעתי אותן מדברות על זה, וזהו. 

וזה אכן היה מבחינתי בדיוק כמו כל איסור אחר, נניח - שלא מציירים בשבת (אני זוכר פעם אחת שאיכשהו הגעתי לצבעים וציירתי בשבת, אז אמא פשוט אמרה לי שלא עושים את זה - וזהו, הפסקתי לעשות את זה. לא השפיע לרעה על המשך התפתחותי, נראה לי...). 

וחיבה למגע?

בכל אופן - אני חושב שהדיון הזה הוא לגמרי אוף טופיק. 

פשוט התחלתי לכתוב תגובה גם על המשך דברייך, והגעתי למסקנה שזה לא מעניין ולא רלוונטי. 

לגבי הדגדוג - חד משמעית לא. לרצת שילד יחייך זה אינסטינקט בסיסי

גם אדם שאין לו צורך ב"מגע" חיצוני בשביל עצמו - ישמח להיטיב בכך למי שזה טוב בשבילו, שזה באופן בסיסי קורה לגבי ילדים, וישמח "לגעת" בהם, כי זה עושה להם טוב. ההנאה והשמחה שלו היא מההטבה להם, באופן טבעי. ובוודאי אם "דגדג" אותו - שזה לא קשור לנגיעה שבכך דווקא, אלא לתוצאה.

אם אתם בטוחים שזה לא משפיע ולא מצלק, סבבה אני מקבלת.

לי זה היה נראה שכשילד קטן שומע ממבוגרים שאסור לגעת בבנות בלי שמסבירים לו למה והוא גם לא יכול במילא להבין למה, זה משפיע על התפיסה שלו מה זה בת.

ילד שומע הרבה "אסור לגעת". אסור לגעת במים רותחים. אסור לגעת בליכלוך. ולזה מצטרף אסור לגעת בבנות..

לא. נקודה. כאמור - שמעתי את זה מאחיותיי הגדולות, ותאמיני לי שלא קיבלתי מהן את הרושם שבנות זה לכלוך... 

(אסור לגעת בלכלוך?! מה לעזאזל ההורים שלך אסרו עלייך כשהיית קטנה? אני שיחקתי בארגז החול. למעשה, אני לומד ארכיאולוגיה, כך שאפשר לומר שמעולם לא עזבתי אותו...). 

אחרי שאני חופר אני שוטף חרסים היטב. להגיד שהידיים שטופות היטב אחרי הפעילות הזאת - זה הגזמה פראית... 

אני אישית פעם ראשונה בחיים שלי שומע על מישהו שלא אוהב את הקונספט בלי להבין שהוא בעצם... ח"ו אתם יודעים מה...

קורה..

זה שקיבלת רושם כזה, זה בגלל שהם משחקים אותה קשוחים, עצמאיים ולא תלויים בשום דבר.

אבל זה הכל מסכת פורים, בינם לבין עצמם הם יודעים טוב מאוד שהם מרגישים צורך, ועוד איך.

יש כאלה שזו תופעה אצלם. לא קשור דווקא לנושא הנידון.

וקל וחומר, לגבי נידון זה, שהתחושה העמוקה מחינוך נכון על המקום של כל אחד וכבודו, יכולה לגרום ל"אי רצון" כשזה לא במקום הראוי. היא גוברת באופן מוסרי ו"אסתטי", על דברים נוגדים. לא נותנת להם להתחיל.

אבל מה בדבר חשיבה ודמיון על האשה לעתיד האחת והיחידה?

"חשיבה ודמיון", לפחות מפורט, לגבי מישהי שבאמת אינה נשואה לך, זה אכן לא דבר רצוי.

כי נכון שאתה מתכווין לזו שתהיה "האחת והיחידה", ותהיה ממש נשואה לך. אבל כעת הרי באמת אין מישהי כזו, וממילא בהכרח המחשבה-ודמיון, היא עדיין על מישהי שאינה אשתך. ה"כאילו" בזה הוא בעייתי, כי המציאות היא קיימת רק כשהיא אכן קיימת. רק אז היא אשתך.

על כן, אף על פי שבוודאי אין רע ב"שאיפה כללית" לביטוי של יחס מתוך נישואין - אבל עדיף להשאיר את מה שמעבר, גם במחשבות, לכשזה יגיע. אז גם זה יהיה יותר בריא, יותר אמיתי, ובמקומו הנכון מתוך קשר פנימי עמוק של נישואין, ובפרופורציה הנכונה לשאר המרכיבים הנפשיים העמוקים.

אני תוהה איך בכלל אמורים להגיב לאמירות עקרוניות כאלה. 

כולנו נוטים לחשוב שכולם בדיוק כמונו / בדיוק כמו מעגל האנשים הקרוב לנו (לכן היה פעם איזה כתב טלוויזיה חוכמולוג שאמר משהו על זה ש'עובדה, כל האנשים החכמים הם שמאלנים', כאשר החוויה שלי היא למעשה בדיוק הפוכה...). אבל מסתבר שהעולם קצת יותר מורכב... 

אני, לדוגמה, לא חשבתי שקיים דבר כזה שבנים מתחבקים כשהם נפגשים, ואז גיליתי לתדהמתי שזה דבר יחסית נפוץ. 

חוץ מזה שבימים אלה אני בהשפעת אלכוהול, אז אפשר להתייחס לדבריי בהתאם

שאני דידקתי או שאני שתוי? 

מעציב.

ולכן ה- אוי 

בינתיים קראתי את התגובות וה -'אוי' שלי קצת התמתן

וכן ידוע

שיש שפות רבות לאהבה, וייתכן שיש שוני גדול בין בני אדם בתחום הבעה.

מגע זה אמנם אחד הבסיסיים אם לא ה..

ועיינו חיות ועצים וכל דבר קצת חי פה, ששם מגע משפיע- מוכח מחקרית.
 

וכן ראיתי בימי עוניי שלמגע יש כח עצום.

אמנם יש עוד שפות של אהבה כמו דיבור, נתינה, הגנה, ועוד.

אז יכול להיות שאדם מסויים גדל במקום שכל סביבתו מדברת במגע.
 

בוסות ושות', נישוק ידיים לת"ח וכו' או סתם אשכנזים חמים .

ויכול להיות שאחד גדל במקום שהוא לא ראה אפילו את הוריו באים במגע.

וממילא הוא למד שאין זה עיקר העניין.

לכן כל הדיון פה הוא סובייקטיבי.

לגבי דגדוג ילד וחיבוק חברים- נראלי שכן ניתן להקיש למרחב המגע הכללי.

כמו שהייזל אמרה יש הרבה דרכים לרצות ילד וכנ"ל.

 

.


 

אני לא מצליח לחשוב על איסור קשה יותר מאשר איסורי עריות.

אלא אם כן אתה מתכוון רק לעניין הנגיעה. כי באמת זה נעולם לא היה אצלי ממש התממודדות מהסיבה הפשוטה שזה כולל עוד אשם כדי ליפול.

אבל אני לא מצליח לחשוב על משהו שיותר קשה לי מאשר איסורי העריות עם כל מה שזה כולל.

משביעו רעב ומרעיבו שבע- כתוב בגמרה,

ולאנשים כאלו, יש דווקא יותר קשיים אחרי החתונה- משום שמתחילים להשתמש ביצר

וחבל להתייחס לכך כ"פרישות", על אף ההבנה לקושי לפעמים, אלא כנורמליות מצד האמת.

הרי אפילו באופן פשוט, לא מדובר על מישהי שהתחתנו איתה - אז היא אמורה לפי זה, להיות סתם "כלי" לתחושה/צורך מסויים. וכשמתבוננים יותר, רואים שלא שייך כלל עם מי שאינה שלו. קל וחומר, עפ"י הדרכתה של תורה, שמנחה את חיינו.

אז נכון, שאם מישהו לא מצא עד גיל 26, זה יכול לפעמים להיות לו נסיון קשה יותר. לפום צערא אגרא.

אבל לאידך, אדרבה, האמור לעיל מתחדד. הוא מעיד על עצמו שאינו מצליח למצוא עדיין מישהי שתהיה אשתו ולהתחייב לה. אז רק כ"כלי" לצרכיו?.. לא שייך.

האלטרנטיבה היא אכן להתאמץ מגיל סביר למצוא שידוך. לבדוק מה המעכב, לעבוד על זה. להעמיק בערך של הצניעות - ובערך של בית שייבנה מתוכה בקדושה ובלעדיות, ללא "הקדמות" הרסניות. לשמוח בטוב הזה.

ובוודאי שאם יש מישהי מתאימה - אז "הפיתרון הידוע", הוא גם הבלעדי, הנכון והצודק. תתחתנו. קחו אחריות ומחוייבות. יחס מתוך קישור פנימי, הבנה שכל אחד הוא קודם כל אישיות, לכשלעצמו, ורק מתוך קשר פנימי של מחוייבות, אידיאל, משפחה, איש ואשתו - זה נהיה "שלך" ויש מקום לשאר, בתור נלווים לעיקר.

שאיך שאני מבין את זה, מי שלא נגע, אפילו עד גיל מאוחר, ולא היו לו עדיין קשרים משמעותיים, לא יכול לזקוף לזכותו שהוא שמר/שומר נגיעה. זה כמו שאני אגיד למשל שאני שומר לא לאכול (במחילה מכבודכם) בשר חזיר.

לשמור זה אומר לעמוד בניסיון, ומי שלא היה לו ניסיון, עדיין לא יכול להיחשב כשומר, כי אם יבוא לו ניסיון והוא ח"ו יפול בו, אז ייחשב כלא שומר נגיעה למפרע על כל השנים שעברו.

השוויתי אך ורק בין אנשים דתיים מלידה שאחד מהם נכנס לקשר ארוך בתקופת השידוכים (בין אם הקשר הוביל לחתונה או לפרידה) ואחר לא חווה קשר כזה אלא בעיקר פגישות בודדות.

מישהי שיצאתי איתה סיפרה לי, שחברות שלה 'הורו היתר לעצמן' (יחד עם בני-זוגן), לאחר שהקשר הגיע לשלב מסוים, לגעת. למה? כי כבר היה ברור שזה זה. 

לדעתי - כאן האיסור אפילו חמור יותר. כי ברור שזו נגיעה של חיבה, וההתדרדרות למעשים ש(עדיין) אסורים - הרבה יותר סבירה בשלב מתקדם של הקשר, מאשר בתחילתו!

למה זה קורה? כי הסבירו לאנשים שאיסור נגיעה הוא מפני שזה משהו שצריך להיות רק בין בני זוג וכדו', כשלמעשה זה פשוט מאד - אסור לגעת באישה נידה, מדין "לא תקרבו לגלות ערוה". וזה נכון גם אם הקשר מאד מתקדם. אני לא אומר שפשוט לשמור על זה, אני לא אומר שזה קל. אבל זה האיסור. 

ולכן לדבר על כך שצריך להישמר כי ככה זה יהיה טהור יותר עם בת הזוג העתידית וכו' - זה אולי נכון, אבל לא רלוונטי, וזה אתי לידי קולא (כך להבנתי). 

ברור שלפני זה הן עושות צלילה קצרה בים או במקום מתאים אחר.

לא מקבל את הלשון הרע הזה

אבל לא מצליח להתאפק מלשאול: ציבור החוזרים בתשובה הם כבר לא שלנו?

אני משתדל לא להשתמש בביטוי "שלנו" כדי לא ליצור הפרדה בין המגזרים בתת מודע.

אני כותב את זה ממש לא בתור ניגוח רותה החמודה, רציתי פשוט ברשותך לנצל את ההזדמנות להאיר את הנקודה הזאת.

אני לא יודעת איך אתם עוברים את זה אבל מה שלא יהיה אתם סופר גיבורים.

הניסיון הזה הזוי  בעיניי..

וסתם דעה שלי, מסתבר שאם נפלת בדור כזה אפילו כמה פעמים טובות ה' לא מדקדק יותר מידי העיקר קמת בסופו של יום..

....אני מקווה שזה באמת כך

בכל אופן אם זו ההנהגה שאתה תאמין בה כך יתנהגו איתך משמיים - וזו כבר לא דעה רק שלי

כל האומר הקב"ה וותרן, יוותרו מעיו.

ח"ו להגיד "מסתבר... אפילו כמה פעמים טובות". ח"ו.

האדם צריך לכתחילה להעמיד את עצמו במקום טוב ואמיתי, וכך לא להיסחף לטשטוש הזה.

אלא שאם חלילה בדיעבד נכשל, לא יתייאש מהתיקון.

אבל לא אמירות שכאִילו מפחיתות מחומרת הענין, וממילא גורמות לא להיזהר מאד. בכל דור.

ולא נכון ש"אם זו ההנהגה שאתה מאמין בה" (כלומר, שה' "יוותר לך"..), כך יתנהגו איתך...  אדרבה, אם אתה מאמין שממש אין לכך מקום, ולא ש"ה' לא מדקדק".. אז גם אם חלילה בדיעבד מישהו נכשל, ידע לחזור בו באמת; ותשובה אמיתית תביא גם לסליחה אמיתית.

חתונה לא פותרת את הקונפליקט, היא רק משנה אותו.

אין לי מה להגיד. אני לא יודע מה להגיד.

רק שזה כל כך קשה ומבאס וזהו.

בס"ד

[אני תוהה אם זה עלה בעקבות הסרט ההוא...]

האם החיים צריכים להיות בשמירת נגיעה? כן.

האם זה אנושי? לא. לכן זה אלוקי.

איפה המקום שלי? המקום שלי הוא בהבנה שעם כל הכבוד לנפש האלוקית שלי אני צריכה לקבל את זה שיש לי גם אחת אנושית. זה לא אומר שאני יכולה להפסיק לשמור נגיעה, זה כן אומר שאני צריכה להיות מודעת לקונפליקט ולחפש את הדרך להתמודד איתו.

[ובשקט בשקט אומר שאם אני אפול אני גם אדע לומר שנכון, חטאתי, אבל אני יכולה לקום ולהמשיך הלאה. אלוקים ברא אותי ככה, זה לא דבר לא טבעי וזה לא דבר רע. זה פשוט לא בא בזמן הנכון..].

אני לא חושבת שכיום הדת מציעה אלטרנטיבה. אני מקווה שהדת תשכיל למצוא את הדרך לדבר על זה ולתת לצעירים את הכלים להתמודד עם זה.

ובד בבד תתן גם את הכלים להתמודד עם מצב של נפילה. למשל לא להציג מגע כדבר רע.

ואני חושבת שיש יחס, אני פשוט חושבת שכיום מעטים האנשים שיודעים לתת את היחס הזה בצורה נכונה, וחבל.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳