כשאני מתרגשת אני מתמסטלת
ואז מזרימה יותר מדי מילים, ואנשים פוערים פה ומרימים גבות
יאללה שיהנו להם
וואו שיכורים במידה זה חמוד נורא הם אומרים דברים חכמים
אז ככה.
*לפרוץ הגבלות. אל תענו לי תענו לעצמכם (מהן)
*אז אם מישהו מלכלך עליי, אז מה?
לנגב ולהמשיך הלאה. זו עבודה אבל
אנשים!! צאו מהגבולות שלכם! זהו זה. פורים עילאי ומנשא
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
