אם הוא ירצה משהו הוא יבקש, תסמוך עליו

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כי צבים עלולים להיות נשאים של כל מיני דברים לא נחמדים.

זה פורום "צער גידול בנים" לא "צער גידול חיות"

חוץ מאוכל ושתייה שזה מן הסתם אתם מספקים לו

זה אדמה, הוא צריך להרגיש אדמה מתחת לרגליים.

ומגוון - אבנים, ענפים, שיחים

ושמש

ומרחב.

תן לו את זה - והוא מסודר.

תעשו לכם טיול, לכו לשדה יפה, לאיזו חורשה, תניחו אותו שם, ותעקבו אחריו בשקט (לא להבהיל אותו). הילדים יראו וילמדו איך מתנהג צב בטבע, לאן הוא בוחר ללכת, מתי הוא אוכל... חוויה ששום שיעור טבע לא ייתן להם.

צב בקופסה זה לא זה. לא בשבילו, ולא בשביל החוויה של הילדים. הם לא פוגשים אותו במרחב הטבעי שלו, הם לא יודעים איך הוא באמת מתנהג. רק איך הוא מתנהג כשהוא במצוקה ובהתמודדות עם מציאות שאין לו שום הכנה ביולוגית לקראתה.

אה, ואפשר גם לקנות להם את "הצב של אורן"...

אבל לא מוצדק בשביל השעשוע לגזול ממנו את צרכי המחיה שלו. זה לא בובה, זה יצור חי, ברייה של ה'. אין לנו זכות להתעמר בו.

אתה לא יכול לקחת לך חיה שהסתובבה לה חופשיה, לסגור אותה בתוך קופסה לשבועיים ולחשוב שהכל בסדר.

עם כל הכבוד לרצון של הילדים- זה ממש צער בעלי חיים. זו לא חיה מבויתת שצריכה את התנאים שהאדם נותן לה, זו חיה בר שסובלת כשמכניסים אותה לקופסה ונותנים לה חסה עם גזר.

קצת הפתעת אותי.

נראה לי הגיון מאוד בסיסיו ומוסר פשוט להשתעשע קצת עם הצב ואז לשחרר אותו לחופשי.

יש הבדל בין להשתמש בחיה עבור צורך אמיתי לבין להשתעשע בה.

אוכל- זה צורך. גם אם יש אוכל צמחוני- עובדה שהתורה מתירה לאכול בשר, וגם מבחינה תזונתית יש בזה צורך לרוב.

רכיבה לשם הגעה ממקום למקום- זה צורך.

שעשוע- זה לא צורך.

יש גם הבדל בין חיות שכבר אלפי שנים מבויתות ולמעשה לא יכולות לחיות בטבע לבין חיות שלוקחים מהטבע וכולאים אותן.

וגן חיות- היום כבר זה בגדר חיות שלא יכולות לחיות בטבע, אבל בבסיסו זה באמת דבר שיש בו צד של צער בעלי חיים.

נראה לי שיש חשיבות ללמד את הילדים שלנו לרחם על בעלי חיים. הן מצד בעל החיים עצמו והן מצד הבנה שכל מה שה' ברא בעולם יש בו צורך, ולכן אנחנו לא הורגים או מתעללים וכד'. אלא אם כן, כאמור , יש בזה צורך אמיתי.

לאכול זה לא תמיד צורך. 

אני דיברתי על אכילה סתם כי זה טעים, 

למרות שאני לא רעב ויש לי אוכל צימחוני בריא באותה מידה. 

גם ברכיבה, דיברתי על רכיבה לשם הנוחות ולא כי באמת צריך

(אני לא חושב שזה נח לסוס שאדם רוכב עליו)

גן חיות, יש חיות שלא יכולות להיות מבויתות באמת. 

אז אם את חושבת שבדוגמאות האלה זה בסדר, אז מה ההבדל?

זה רע בכל מקרה.

בהתחלה נאסר בשר תאווה שלא הובא למשכן "דם יחשב לאיש ההוא דם שפך" - ממש רצח. אח"כ בגלל שאנחנו לא ברמה כ"כ גבוהה הותר בשר תאווה, אבל זה לא כזה דבר להתגאות בו או להשליך ממנו הלאה. אוכלים כשצריך, לא חוגגים על הבשר. בסך הכול זה חיסרון שלנו.

אין לך גן חיות, וממילא אתה לא מחליט מה קורה שם

אתה גם לא מחזיק אורוות סוסים בשביל השעשוע שבענין (נראה לי..)

אבל מה שכן- יש לך ילד שמצא צב ובידיים שלך ההחלטה מה לומר לו ומה ללמד אותו לגבי היחס לצב.

בידיך גם ההחלטה האם לשלוח אותו לחוג רכיבה על סוסים לשם התענוג או ללכת איתו לגן חיות, כמובן.

רק שמציאת צב זו חוויה יומיומית ופשוטה שאתה יכול ללמד בעזרתה את הילד כמה ערכים יפים של שמירה על עולמו של ה', ועל רחמים כלפי בע"ח.

אצלנו בבית אני לא מרשה להרוג עכבישים וגם לא צרעות.

רק מוציאים אותם החוצה אחר כבוד.

וכן אוכלים בשר

אה, ולא רוכבים על סוסים...

אמרת מקסים מה שאמרתי בעצבים....

א. זאת חיה מוגנת, אסור על פי חוק להביא הביתה.

ב. הם מסוגלים להעביר סלמונלה.

ג. לא טוב להם בתוך בית!

.א. אז מה?

ב. אוי וי. 

ג. לנו טוב שהם בתוך בית. 

אם לשפוט לפי שני השירשורים בנושא, אתם לא בנויים לזה.

עכשיו לגבי התוכן:

א. הסיבה שהצב מוגן זה למנוע את העלמותו המוחלטת. היום, נגיד, יש הרבה הרבה פחות צבים ממה שהיו כשהייתי ילדה. כשהייתי ילדה הייתי מוצאת ליד הבית שתיים שלשה צבים בקיץ כל קיץ. היום, גם בעמק הצבאים שהוא איזור מוגן וכו' אני מוצאת צב פעם בכמה שנים.

ב. סלמונלה זה ממש לא נחמד. נכון, לא מסכן חיים (חוץ מתינוקות קטנים ואנשים עם בעיות במערכת החיסונית) אבל כמה ימים של שלשולים זה לא כיף. 

ג. רחמיו על כל מעשיו, ואנחנו אמורים להדמות לו. 

ואני ממש שמחה שהחזרתם אותו לטבע!

ואגב, מה שאמרתי עדיין שייך - חלזונות זה אחלה חיה לגדל בבית. יש חיפושיות חביבות שכיף לגדל ולהרים. אם רוצים משהו יותר משוכלל - אוגר זה פתרון מעולה, ויש גם אנשים שמוסרים אוגרים עם הכלוב בחינם, רק צריך לבדוק. 

תן לו מספיק ירק והמון תשומת לב (סתם. לא יותר מידי) והוא יהיה מבסוט כמעט כמו בטבע

זה מה שכתוב בספרי הלכה - תכלס. אני לא קראתי שולחן ערוך אבל זה מה כותבים רבנים. 

וכן - בהחלט יכול להיות שאתה עושה צער בעלי חיים שלא לצורך. וגם אם אתה לא עובר עבירה עדיין יש הנהגה טובה להתחשב בבעלי חיים. ולא לגרום להם סתם צער כי בא לך או משעמם לך. יש סיפורים על הרב צבי יהודה איך הוא התחשב אפילו בזבוב נראה לי. 

ומה שאתה עושה מזכיר לי את השכן של חברה שלי מילדות שהיו לו הרבה בעלי חיים שכולם מתו מיתות משונות.

על חתלתול שם דרכו, על תוכי טרקו דלת, עכברים נאכלו על ידי חתול של שכנים... 

שזה לא חוקי. 

מפריע לכן עצם זה שגידלנו צב להנאתינו כשזה גורם לו צער. 

אתן מרגישות שזה לא נכון ולא צודק. 

אז סבבה, זו ההרגשה שלכן, אני מכבד את זה. 

אבל אם בכל זאת נכנס לדיון אז מכל מה שכתבת נתון למחלוקות ודיונים הלכתיים ואפשר לדון בזה. תתחילי מכתיבת מקורות

זה קודם כל

אבל נכון

החיבור לרצון לקיים את החוק הזה הוא לא בגלל שזה חוק, אלא מתוך הבנה של מה מחוקקי החוק ניסו להשיג-

הגנה על הצבים

וכן- הגנה על בעלי החיים בעולם היא חלק ממה שאדם מצווה לעשות בעולם (לעבדה ולשומרה, ולהפך לא לקלקל- צער בע"ח) , 

יש פה נקודה יותר עמוקה בנושא של מפגש עם בעלי חיים והטיפול בהם-

כשמשחקים עם בובה- לא באמת צריך להתחשב בה, זה דומם שאנחנו עושים בו כרצוננו.

במפגש עם אדם אחר- יש לו רצון והוא מביע אותו בקול ר, מכריח אותנו להתחשב

במפגש עם בעל חיים- יש לו רצון ויש לו צורך ,אבל אני כאדם צריך להיות רגיש לקרוא את האיתות של זה.

זה הערך הגדול בחשיפה של ילדים לבעלי חיים- ללמוד להיות רגיש לאחר ששונה ממך, 

לאומץ הגישה שאתה מציג פה- כאילו החיות הם סוג של דומם, שאתה יכול לקחת להשתמש לפי רצונך בלבד. 

התורה מתירה לנו להשתמש בבעלי חיים- נכון, אבל רק בשביל מה שאנחנו צריכים, ובלי להתעלל בהם. 

לדעתי להיות לא מדוייק על הגישה שלך לבע"ח שנכנס אליך לבית- זה מוגדר "לא מה שאת צריך" ולכן תעזוב את החיה בשקט. 

אני בחרתי לי כמה רבנים בזרם שמתאים לי ואני סומכת על פסיקה שלהם

כמו שאני להבדיל סומכת על מנעולן ורופא וחשמלאי אלא אם כן ניסיון מראה לי שעל מישהו ספציפי אסור לסמוך. 

ולא כולם מוסמכים לפסוק לעצמם ממקורות גם אם למדו אותם.

ועדיף בכלל לא להיכנס לוויכוחים כאלה - לא אתך אישית - אבל גם מיסיונרים וכל מיני יהודי ישו ונתורי קרתא גם מביאים מקורות. ולכולם יש מקורות על כל דבר שהם רוצים. אז עדיף פשוט לא להיכנס לזה.

לא מזמן פגשתי מיסיונרית מצחיקה בתחנת אוטובוס. היא שאלה אותי האם אני קוראת בתנ''ך. אז עניתי לה שלא - שאין לי זמן ואני לא יודעת לקרוא. אז היא ישר הבינה שאין טעם לבלבל את המוח.

ובקשר ציות לחוקים - במדינות שאין אכיפה סבירה ואין ציות לחוקים בדרך כלל מצב לא פשוט. וברגע שיש תרבות של אי-ציות לחוקים זה כמעט בלתי אפשרי להחזיר גלגל אחורה ובסוף כולם סובלים מזה.

מתעקש להיכנס לשאלה כבדה ומשמעותית בשרשור על צב?

אני מניחה שאתה יודע מה עומד מאחורי שתי הגישות (או שלוש, או יותר?)

לקרא ולכתוב שאתה מתלוצץ...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...