אם הוא ירצה משהו הוא יבקש, תסמוך עליו

ואל תשווה בין אפרוחים לצבים. אפרוחים אין להם נוצות שישמרו על החום

כי צבים עלולים להיות נשאים של כל מיני דברים לא נחמדים.

זה פורום "צער גידול בנים" לא "צער גידול חיות"

חוץ מאוכל ושתייה שזה מן הסתם אתם מספקים לו

זה אדמה, הוא צריך להרגיש אדמה מתחת לרגליים.

ומגוון - אבנים, ענפים, שיחים

ושמש

ומרחב.

תן לו את זה - והוא מסודר.

תעשו לכם טיול, לכו לשדה יפה, לאיזו חורשה, תניחו אותו שם, ותעקבו אחריו בשקט (לא להבהיל אותו). הילדים יראו וילמדו איך מתנהג צב בטבע, לאן הוא בוחר ללכת, מתי הוא אוכל... חוויה ששום שיעור טבע לא ייתן להם.

צב בקופסה זה לא זה. לא בשבילו, ולא בשביל החוויה של הילדים. הם לא פוגשים אותו במרחב הטבעי שלו, הם לא יודעים איך הוא באמת מתנהג. רק איך הוא מתנהג כשהוא במצוקה ובהתמודדות עם מציאות שאין לו שום הכנה ביולוגית לקראתה.

אה, ואפשר גם לקנות להם את "הצב של אורן"...

אבל לא מוצדק בשביל השעשוע לגזול ממנו את צרכי המחיה שלו. זה לא בובה, זה יצור חי, ברייה של ה'. אין לנו זכות להתעמר בו.

אתה לא יכול לקחת לך חיה שהסתובבה לה חופשיה, לסגור אותה בתוך קופסה לשבועיים ולחשוב שהכל בסדר.

עם כל הכבוד לרצון של הילדים- זה ממש צער בעלי חיים. זו לא חיה מבויתת שצריכה את התנאים שהאדם נותן לה, זו חיה בר שסובלת כשמכניסים אותה לקופסה ונותנים לה חסה עם גזר.

קצת הפתעת אותי.

נראה לי הגיון מאוד בסיסיו ומוסר פשוט להשתעשע קצת עם הצב ואז לשחרר אותו לחופשי.

יש הבדל בין להשתמש בחיה עבור צורך אמיתי לבין להשתעשע בה.

אוכל- זה צורך. גם אם יש אוכל צמחוני- עובדה שהתורה מתירה לאכול בשר, וגם מבחינה תזונתית יש בזה צורך לרוב.

רכיבה לשם הגעה ממקום למקום- זה צורך.

שעשוע- זה לא צורך.

יש גם הבדל בין חיות שכבר אלפי שנים מבויתות ולמעשה לא יכולות לחיות בטבע לבין חיות שלוקחים מהטבע וכולאים אותן.

וגן חיות- היום כבר זה בגדר חיות שלא יכולות לחיות בטבע, אבל בבסיסו זה באמת דבר שיש בו צד של צער בעלי חיים.

נראה לי שיש חשיבות ללמד את הילדים שלנו לרחם על בעלי חיים. הן מצד בעל החיים עצמו והן מצד הבנה שכל מה שה' ברא בעולם יש בו צורך, ולכן אנחנו לא הורגים או מתעללים וכד'. אלא אם כן, כאמור , יש בזה צורך אמיתי.

לאכול זה לא תמיד צורך. 

אני דיברתי על אכילה סתם כי זה טעים, 

למרות שאני לא רעב ויש לי אוכל צימחוני בריא באותה מידה. 

גם ברכיבה, דיברתי על רכיבה לשם הנוחות ולא כי באמת צריך

(אני לא חושב שזה נח לסוס שאדם רוכב עליו)

גן חיות, יש חיות שלא יכולות להיות מבויתות באמת. 

אז אם את חושבת שבדוגמאות האלה זה בסדר, אז מה ההבדל?

זה רע בכל מקרה.

בהתחלה נאסר בשר תאווה שלא הובא למשכן "דם יחשב לאיש ההוא דם שפך" - ממש רצח. אח"כ בגלל שאנחנו לא ברמה כ"כ גבוהה הותר בשר תאווה, אבל זה לא כזה דבר להתגאות בו או להשליך ממנו הלאה. אוכלים כשצריך, לא חוגגים על הבשר. בסך הכול זה חיסרון שלנו.

אין לך גן חיות, וממילא אתה לא מחליט מה קורה שם

אתה גם לא מחזיק אורוות סוסים בשביל השעשוע שבענין (נראה לי..)

אבל מה שכן- יש לך ילד שמצא צב ובידיים שלך ההחלטה מה לומר לו ומה ללמד אותו לגבי היחס לצב.

בידיך גם ההחלטה האם לשלוח אותו לחוג רכיבה על סוסים לשם התענוג או ללכת איתו לגן חיות, כמובן.

רק שמציאת צב זו חוויה יומיומית ופשוטה שאתה יכול ללמד בעזרתה את הילד כמה ערכים יפים של שמירה על עולמו של ה', ועל רחמים כלפי בע"ח.

אצלנו בבית אני לא מרשה להרוג עכבישים וגם לא צרעות.

רק מוציאים אותם החוצה אחר כבוד.

וכן אוכלים בשר

אה, ולא רוכבים על סוסים...

אמרת מקסים מה שאמרתי בעצבים....

א. זאת חיה מוגנת, אסור על פי חוק להביא הביתה.

ב. הם מסוגלים להעביר סלמונלה.

ג. לא טוב להם בתוך בית!

.א. אז מה?

ב. אוי וי. 

ג. לנו טוב שהם בתוך בית. 

אם לשפוט לפי שני השירשורים בנושא, אתם לא בנויים לזה.

עכשיו לגבי התוכן:

א. הסיבה שהצב מוגן זה למנוע את העלמותו המוחלטת. היום, נגיד, יש הרבה הרבה פחות צבים ממה שהיו כשהייתי ילדה. כשהייתי ילדה הייתי מוצאת ליד הבית שתיים שלשה צבים בקיץ כל קיץ. היום, גם בעמק הצבאים שהוא איזור מוגן וכו' אני מוצאת צב פעם בכמה שנים.

ב. סלמונלה זה ממש לא נחמד. נכון, לא מסכן חיים (חוץ מתינוקות קטנים ואנשים עם בעיות במערכת החיסונית) אבל כמה ימים של שלשולים זה לא כיף. 

ג. רחמיו על כל מעשיו, ואנחנו אמורים להדמות לו. 

ואני ממש שמחה שהחזרתם אותו לטבע!

ואגב, מה שאמרתי עדיין שייך - חלזונות זה אחלה חיה לגדל בבית. יש חיפושיות חביבות שכיף לגדל ולהרים. אם רוצים משהו יותר משוכלל - אוגר זה פתרון מעולה, ויש גם אנשים שמוסרים אוגרים עם הכלוב בחינם, רק צריך לבדוק. 

תן לו מספיק ירק והמון תשומת לב (סתם. לא יותר מידי) והוא יהיה מבסוט כמעט כמו בטבע

זה מה שכתוב בספרי הלכה - תכלס. אני לא קראתי שולחן ערוך אבל זה מה כותבים רבנים. 

וכן - בהחלט יכול להיות שאתה עושה צער בעלי חיים שלא לצורך. וגם אם אתה לא עובר עבירה עדיין יש הנהגה טובה להתחשב בבעלי חיים. ולא לגרום להם סתם צער כי בא לך או משעמם לך. יש סיפורים על הרב צבי יהודה איך הוא התחשב אפילו בזבוב נראה לי. 

ומה שאתה עושה מזכיר לי את השכן של חברה שלי מילדות שהיו לו הרבה בעלי חיים שכולם מתו מיתות משונות.

על חתלתול שם דרכו, על תוכי טרקו דלת, עכברים נאכלו על ידי חתול של שכנים... 

שזה לא חוקי. 

מפריע לכן עצם זה שגידלנו צב להנאתינו כשזה גורם לו צער. 

אתן מרגישות שזה לא נכון ולא צודק. 

אז סבבה, זו ההרגשה שלכן, אני מכבד את זה. 

אבל אם בכל זאת נכנס לדיון אז מכל מה שכתבת נתון למחלוקות ודיונים הלכתיים ואפשר לדון בזה. תתחילי מכתיבת מקורות

זה קודם כל

אבל נכון

החיבור לרצון לקיים את החוק הזה הוא לא בגלל שזה חוק, אלא מתוך הבנה של מה מחוקקי החוק ניסו להשיג-

הגנה על הצבים

וכן- הגנה על בעלי החיים בעולם היא חלק ממה שאדם מצווה לעשות בעולם (לעבדה ולשומרה, ולהפך לא לקלקל- צער בע"ח) , 

יש פה נקודה יותר עמוקה בנושא של מפגש עם בעלי חיים והטיפול בהם-

כשמשחקים עם בובה- לא באמת צריך להתחשב בה, זה דומם שאנחנו עושים בו כרצוננו.

במפגש עם אדם אחר- יש לו רצון והוא מביע אותו בקול ר, מכריח אותנו להתחשב

במפגש עם בעל חיים- יש לו רצון ויש לו צורך ,אבל אני כאדם צריך להיות רגיש לקרוא את האיתות של זה.

זה הערך הגדול בחשיפה של ילדים לבעלי חיים- ללמוד להיות רגיש לאחר ששונה ממך, 

לאומץ הגישה שאתה מציג פה- כאילו החיות הם סוג של דומם, שאתה יכול לקחת להשתמש לפי רצונך בלבד. 

התורה מתירה לנו להשתמש בבעלי חיים- נכון, אבל רק בשביל מה שאנחנו צריכים, ובלי להתעלל בהם. 

לדעתי להיות לא מדוייק על הגישה שלך לבע"ח שנכנס אליך לבית- זה מוגדר "לא מה שאת צריך" ולכן תעזוב את החיה בשקט. 

אני בחרתי לי כמה רבנים בזרם שמתאים לי ואני סומכת על פסיקה שלהם

כמו שאני להבדיל סומכת על מנעולן ורופא וחשמלאי אלא אם כן ניסיון מראה לי שעל מישהו ספציפי אסור לסמוך. 

ולא כולם מוסמכים לפסוק לעצמם ממקורות גם אם למדו אותם.

ועדיף בכלל לא להיכנס לוויכוחים כאלה - לא אתך אישית - אבל גם מיסיונרים וכל מיני יהודי ישו ונתורי קרתא גם מביאים מקורות. ולכולם יש מקורות על כל דבר שהם רוצים. אז עדיף פשוט לא להיכנס לזה.

לא מזמן פגשתי מיסיונרית מצחיקה בתחנת אוטובוס. היא שאלה אותי האם אני קוראת בתנ''ך. אז עניתי לה שלא - שאין לי זמן ואני לא יודעת לקרוא. אז היא ישר הבינה שאין טעם לבלבל את המוח.

ובקשר ציות לחוקים - במדינות שאין אכיפה סבירה ואין ציות לחוקים בדרך כלל מצב לא פשוט. וברגע שיש תרבות של אי-ציות לחוקים זה כמעט בלתי אפשרי להחזיר גלגל אחורה ובסוף כולם סובלים מזה.

מתעקש להיכנס לשאלה כבדה ומשמעותית בשרשור על צב?

אני מניחה שאתה יודע מה עומד מאחורי שתי הגישות (או שלוש, או יותר?)

לקרא ולכתוב שאתה מתלוצץ...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....