בחיים. 

הם מבינים מה באמת חשוב בחיים. 

בס"ד

שוני ביני לבין תלמיד הר המור יכול להתבטא בפרטים הכי קטנים בחיים.

למשל באיזה ספרים אני מכניסה הביתה, אלו סרטים, מה עם אינטרנט- מסונן או לא?, לאיזה בית סםפר לשלוח את הילדים- ת"ת, ממ"ד, או בכלל בי"ס מעורב?, איפה גרים- קהילה סגורה, יישוב פתוח יותר, עיר, גרעין תורני?, וכו'.

שאנחנו לא רואים פה פסיקה שונה כמו אשכנזים\ספרדים אלא מעבר לזה.

האם פסיקה שונה בעיני צניעות לדוג', 

זה יותר חמור מאשר פסיקה שונה בעניני כשרות? 

אם אנחנו מבינים שזה עניין של פסיקה שונה, ושל עבודת ה' בדרך שונה, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

אז למה שלא נתחתן איתם ונמצא פתרון למה שיצוץ?

למה ישר להגיד "זה הבדלים ביראת שמיים"

אתה באמת חושב שלרב ליכטנשטיין ותלמידיו יש פחות יר"ש מאשר לרב טל ותלמידיו?

ובכלל- איך מודדים הבדלים ביר"ש? 

לא מדובר בנישואים שניים. פשוט, האישה הולכת לפי מנהג הבעל. שום וויכוחים. שום בעיות. אביה הסכים להשיא אותה לאיש הזה, בן המחנה האחר. אז הוא מבין שבתו תנהג כמו בעלה והוא מקבל את זה. לכן פסקו שכשיש מחלוקת בכל עניין [לאו דווקא דתי] בין אביה לבין בעלה, היא פטורה מעניין כיבוד אב [אלא אם כן היא נדרשת לעבור עברות כגון להדליק אש בשבת]. מי שאמרה שההבדל בין ימי בית שני לבין ימינו הוא שהיום האיש והאישה שעומדים להתחתן הם אלו שמחליטים ולא הוריהם -- צדקה.

הלא הרבנים בני זמננו [בעלי המחלוקת שמדובר בהם] למדו באותה הישיבה ובאופן מעשי נוהגים באותו אופן. זה בכלל לא יכול להשפיע על חינוך הילדים הקטנים. כשהם יותר גדולים, ועומדים על דעתם, הם יחליטו בעצמם. צריך רק לקוות שיהיו שומרי מצוות ולא אפיקורסים... לא רק שההבדלים בזמן הלל ושמאי לא היו יותר קטנים, אלא ההיפך הוא הנכון. תחשבו על נרות חנוכה: האם מוסיפים נר כל יום או ההיפך? זה דבר שילד קטן שם לב אליו. הנה, אצל אבא עושים כך ואצל סבא עושים בדיוק הפוך ! אלא שרבותינו של אז הבינו מה חשוב [ בחינת ייהרג ואל יעבור]  -- ומה פחות חשוב.

בס"ד

וגם סבבה, אם זאת הסביבה שלך וככה אתה רואה את הבית שלך אז כנראה שתתחתן עם אישה מאותה סביבה.

אבל יש המון סוגים, והיום הכלל הזה כבר לא רלוונטי, יש בו יותר מדי יוצאים מן הכלל...

מה שכתבת לא נכון. הגמרא מבין שהחידוש הוא שהם נישאו למרות הפערים האידאולוגיים. על הפערים ההלכתיים הם גישרו על ידי שהם סיפרו אלו לאלו על האנשים שאיתם הם לא יכולים להתחתן...

אם הייתה אשה שפסולה לשיטתם, ואז לא היו מתחתנים.

משם רואים שאסור לפסול ולחלק בין ספרדים לאשכנזים למשל. אבל מי שנמצא בקבוצה שלגיטימי אצלה לעבור עבירות או להתחכך לעולם החילוני, זה לא קשור לבית הלל או בית שמאי. אלא יותר דומה שחסיד של הרב אליהו זצ"ל ישיא את ביתו לחסיד של הרב עובדיה זצ"ל. 

סמכו על זה שאמרו אחד לשני "עם זאת אסור לך להתחתן לשיטתך".

בין בית הלל לבית שמאי היתה מחלוקת הלכתית ורעיונית, אבל כולם כיבדו זה את זה כת"ח,

ברגע שבו יש צד שנתפס כמי ש"אינו מכוון את ליבו לשמיים"- אז כבר אי אפשר להתחתן איתו.

מה לעשות? להתחתן עם קרוב\ה לכפירה?

שמי שחושב אחרת מוגדר ככופר בעיקר

זה לא נורמלי

(בכ"ז קשה לי לראות את עצמי מתחתן עם חרדייה.

יש בינינו כ"כ הרבה פערים שבטח יהיה קשה לגשר עליהם...

לא בגלל שהיא חרדייה ישר אפסול. אבל מאמין שזה לא יילך...)

והם יגידו שהבעיה היא שלא מוגדר מספיק בבירור ככופר בעיקר.

זה נורמלי שבמחלוקות על יסודות האמונה כאשר צד אחד נתפס ע"י הצד השני כמחדש מעצמו דברים

שנוגדים את היסודות יהיה פילוג. ולא צריך להזכיר את המחלוקות שהיו ביסודות בראשונים בשביל לראות

מה זו הוקעה.

ושזו היתה ה-בעיה של שנאת חינם בחורבן המקדש. כך זכור לי

"צדיקים שאינם ישרים" בהקדמת הנצי"ב לביאורו לספר בראשית, כמי שאינם מקבלים את השונה מהם- בתוך ההלכה.

השאלה האם הם בתוך ההלכה היא שאלה של תפיסה.

האם גם על רפורמים הנצי"ב היה אומר את זה?

כנראה שלא, וכנראה שהיה אומר שיש לנדות אותם.

האם בנידון דידן התרחקו עד כדי כך - זו שאלה תפיסתית של הגדרת המציאות,

אתה סובר שלא, אז אתה אומר שזה לא בסדר, מי שסובר שכן יגיד שאתה לא בסדר.

יש פה בירור של נק' יסוד, וכבירור כזה הוא חריף.

אף רב דת"ל או חרדי איננו רפורמי

זה מגוחך

לא דיברתי דווקא על חרדים ודת"לים, גם בתוך הדת"לים יש מחלוקות עזות(וזה מה שהכותב העלה)

זה שאתה "קובע עובדות" לא הופך אותך לצודק.

שמעתי מרבנים(חרדים, חרדל"ים, דת"לים, לייטים, קווניקים, גושניקים, איך שתרצה) אמירות כמו "הרב X לא ראוי להיות רב וכו'..."

אז מה? אז זו שיטתו.

לפי הרמב"ם כנראה שהאבן עזרא היה מין לפי חלק מהדברים שהוא כותב.

כשיש מחלוקות ביסוד יש חריפות גדולה לפעמים.

אז מעניין אותי איך הגעת למסקנה שאני קל על ההדק.

לפי הרמב"ם שכותם שכל מי שלא מקבל את היסוד של "אינו דמות הגוף" יוצא שככל הנראה האבן

עזרא היה מין לפי הרמב"ם.

זו רק דוגמא לעובדה שכשיש מחלוקת ביסוד- אז גם יש כאלו שמושארים בחוץ.

זו קושיה על שיטתך.

כמובן שכל אמירה כזו נאמרת בדחילו ורחימו.

כל מה שאמרתי הוא שברגע שצד אחד סובר שהצד השני מחוץ למגרש, זה אחרת מהלל ושמאי

שידעו ששניהם באותו המגרש רק בצדדים שונים. ולכן- יש הבדל עצום בין הלל ושמאי לימינו.

אם זה טוב\נכון\רע\מטופש - זו כבר פרשנות של אחרים. אני רק ציינתי עובדה.

אני דוקטורנט לפיסיקה שנשוי למרפאה אלטרנטיבית.

(אולי אתה מכיר אותי? מי אתה?)

אבל זה לא משנה כמעט לכלום, וזו בדיוק הנקודה גם כאן:

צריך לפצל את השאלה לשני חלקים:

א. האם לא מתחתנים בגלל שלא סובלים זה את זה? אם כן, זה חמור מאוד (אלא אם כן אתה באמת מאמין שהצד השני הוא כופר וכדומה, שזו טענה משמעותית הדורשת בירור רציני).

ב. האם לא מתחתנים בגלל בעיות פרקטיות שיתעוררו? כאן צריך רגליים על הקרקע.

לדוגמא אצלנו אני זורם עם אשתי בכל ענייני הרפואה האלטרנטיבית, למרות שאני לא ממש מאמין בהכל, כי זה לא נראה לי דבר מהותי שאני לא מוכן להתפשר עליו.

לעומת זאת אם היא היתה דורשת לטפל בסכנת חיים ממשית ע"י אמצעים מפוקפקים, ממש לא הייתי זורם.

השאלה איננה האם ההבדלים מהותיים ועמוקים, אלא בדיוק להיפך - האם ההבדלים באים לידי ביטוי בדברים מעשיים באופן בלתי מתפשר.

אבל בכל מקרה, כדאי לזכור שיש הרבה הבדלים חשובים הרבה יותר, שאתם לא מעלים על דעתכם בכלל. כדאי להתמקד בדברים עם ביטוי מעשי, ולא בתיאוריות מרחפות באויר. הבדלים וקונפליקטים ביניכם תוכלו למצוא בלי סוף בכל מקרה.

כמובן שאתה לא חייב לענות.

אבל יש לכל אחד הרבה צדדים חיוביים יותר ופחות, ועוד נקודה כזאת לא תשבור אותי.

יש דברים אחרים בחיים שהרבה יותר משמעותיים.

בזה שהלל ושמאי היו באותו בית מדרש.

הם למדו ביחד ודיברו אחד עם השני.

תלמידי הלל ראו אותו לומד חברותא עם שמאי, מדבר איתו, דן איתו- ועדיין מכבד אותו.

ביום שבו נראה את הרב טאו עושה שבת בישיבת הגוש, או את הרב משה ליכטנשטיין מתקבל בברכה בהר המור- אז גם התלמידים יהיו פתוחים יותר.

פתרנו את כל הבעיות

(מעבר לזה שזה ממש לא נכון. ברור לכל גושניק שהרב טאו מוערך מאוד ע"י הישיבה, ולהיפך.

ואני בכלל לא בטוח שב"ה וב"ש זה דווקא תלמידיהם שראו אותם מתוועדים יחד.

נראלי שזה בית המדרש שנוצר אח"כ)

אם אני אתן פה את רשימת הישיבות בהם למדו הבחורים איתם יצאתי- תמצא קשת מאד מאד רחבה.

(הבדיחה שלנו שנס שבעלי לא שאל באיזו מדרשה למדתי כי אז הוא היה מסנן אותי.. לכאורה ההפך הגמור מהישיבה שלו)

ואני מכירה לא מעט כאלו- אנשים עם ראש פתוח ויכולת הכלה שמסוגלים ליצור זוגיות גם עם מי ששונה מהם ברמה הזו ומבינים שזה דברים לא כאלו משמעותיים כמו שעשו מהם..

אני מכירה גם זוגות כאלו, שמצליחים לגשר על הפער הלא גדול הזה ולחיות באושר. 

ואני מכירה אנשים סגורים שמוכנים לצאת רק עם מי שבתת-תת-זרם שלהם. (אם הוא לא שייך לזרם X מהישיבה Y אז אין מצב..)

אבל ההנהגה לא במקום הזה. (רובה לפחות. יש ראשי ישיבות שכן במקום הזה- כמו הרב בלומנצוויג של ירוחם, ואכן תמצא שם מגוון רחב מאד, כולל קווניקים וברסלבר מחמד מקפצץ.  ישיבות בהן ראש הישיבה פתוח- גם התלמידים יהיו פתוחים יותר. ישיבות בהן ראש הישיבה מתיחס לתורה של ה"אחר" בזלזול או בהתנערות - לא יסכימו לדבר עם ה"אחר" הזה ק"ו לצאת איתו בכלל...)

ורוב האנשים הולכים אחרי ההנהגה שלהם. במיוחד בישיבות מסויימות בהם תמצא הכי פחות נישואין מגוונים.

כשרב מדבר על סגנון אחר או ישיבה אחרת בזלזול- למה שהתלמידים שלו יתיחסו אליה אחרת?

ביום שבו כל ראשי ישיבות ההסדר והגבוהות הדת"ליות יסכימו לקיים פורום משותף ולקבל בו את כולם בלי האשמות או התנערות- כמות הרווקים שיתחילו לחשוב פתוח יותר תגדל.

וביום שבו יצטרפו אלים גם הרבנים החרדיים יבוא המשיח. (או לפחות תוקם סנהדרין..)

גם דתיים שהתחתנו עם חילוניות / דתיות שהתחתנו עם חילונים - יתנסחו בדיוק באותו האופן שאת התנסחת כאן: שהם הבינו שזה לא דבר כ"כ משמעותי כמו שעשו מזה.

אז אני לא משווה לגמרי, ולא טוען שכל תפיסת עולם היא בהכרח דבר משמעותי (בדיוק נפרדה ממני מישהי שיצאתי איתה, כשאני רציתי להמשיך למרות הבדלי ההשקפות בינינו - והיא לא רצתה בדיוק מהסיבה הזאת. ודווקא חשבתי שהיא תהיה פתוחה יותר בהקשר הזה); אבל כל מקרה הוא פרטני, ולא תמיד זה קשור ל'ראש פתוח' ו'יכולות הכלה'. פעם אחד הרבנים אצלנו בישיבה אמר לנו, שנישואין זה לא סמינריון החזרה בתשובה. באותה המידה זה גם לא סמינריון עבודה על המידות (בפועל ודאי שעובדים על המידות בנישואין, אבל אין סיבה לחפש דווקא את מי שתעלה לך על העצבים לחלוטין כדי שתוכל לעבוד על המידות שלך...). מי שמתאהב במישהו שלא בדיוק בתלם שלו ומוכן לעבוד בשביל זה - שיבושם לו, וכל הכבוד לו. להגדיר את כל האחרים כמי שלא מבינים מה חשוב בחיים, ושאין להם ראש פתוח או יכולות הכלה - זה קצת קיצוני, ולא כל כך מכיל כמו שאת חושבת... 

לא אמרתי פה מה טוב ומה רע.

שאלו למה אין נישואין בתוך תת זרמים בחברה הדתית.

עניתי שלענ"ד הסיבה היא חלק מההנהגה.

אין לי בעיה עם אנשים שלא "בזרם" שלי. יש לי הרבה חברים מכל הסוגים ועם כולם אני מוצאת משותף הרבה יותר מן המפריד.

יכלתי להתחתן עם מישהו שהוא חושב שונה ממני בהשקפה או בדרך שלו בעבודת ה'.

גם עם בעלי (שיחסית בסוף התחתנתי עם מישהו שדומה לי בהרבה מובנים) יש כמה וכמה חילוקים ופערים קטנים.

אבל כל עוד יש כבוד, ויש הכלה והבנה שגם זו דרך ו70 פנים לתורה וכו'- 

אז אפשר לגשר על כל פער.

במיוחד כשלשני הצדדים יש רצון לעבוד את ה', מחויבות להלכה לפי ראיתם ואורח חיים אורתודוקסי.

יש להם מטרה גדולה וראשית משותפת. ורוב הדרך די דומה. החילוקים הם בדברים קטנים.

(אני למדתי באולפנה קוניקית, עבדתי באולפנה רב-קו, למדתי במדרשה סופר דופר דוסית, והמשפחה שלי חרד"ל ממש, ואני היום גושניקית. אני מכירה את כל התתי זרמים האלו די טוב, למדתי אותם וחייתי בהם. תאמין לי- ההבדלים למעשה הרבה יותר קטנים ממה שעושים מהם.)

ההבדל הוא- האם שני הצדדים מספיק פתוחים כדי לקבל שיש כמה דרכים לעבוד את ה'? האם יש להם יכולת לתקשר ולגשר על פערים? לכבד את הבחירות של השני? להחליט ביחד מתוך הקשבה וכבוד?

הבעיה לא בדרך כזו או אחרת- אלא בקיבעון המחשבתי ובסגירות שיש לחלק מהאנשים ויותר מזה- לחלק מהמנהיגים הרוחניים.

זה מה שהופך את ההבדלים הקטנים הללו- לתהום פעורה בין אנשים.

בתכל'ס- כמה נ"מ יש להבדלים הללו בחיי היומיום? 

לא הרבה בכלל.

זוג של דתי\חילוני או אפילו דתי\רפורמי זה קשה יותר (למרות שאני מאמינה שעדיין אפשרי..)

התלמידים לא משמשים מספיק את רבותיהם, אז הם מגיעים למסקנות מעוותות לגבי התפיסות שלהם

וברור למדי אפילו לרוב תלמידי הר-המור ובנותיה, ק"ו לרבותיהם, שגם אם נשמע לזול חיצוני -

זה עניין של סגנון התבטאות. לא של מה שממש חושבים

ואצלי בישיבה ג"כ אין שום הגבלה לסגנונות, ויש סגנונות שונים מקצה לקצה.

פשוט כי יש סיפור על זה שתלמידי בית שמאי איימו בחרבות על תלמידי בית הלל, ואותו היום היה קשה כיום שנעשה בו העגל. 

אני חושב שבית הלל ובית שמאי ישבו בבתי מדרש שונים, ולכן היה צריך כינוס מיוחד שבו הם נמנו וגמרו לפסוק הלכה. 

פעם אחת הציעו לי חרדייה

בסוף זה נפל מראש

כי היא רצתה מישהו שעובד ולומד - ואילו אני מתכנן בשנים הקרובות רק ללמוד בישיבה (אולי עבודות מזדמנות לפי הצורך. אבל סדר היום בנוי על לימודים נטו)

אני נוהג לומר שזה נפל כי הייתי חרדי מדי בשבילה

א. סליחה על חוסר האידיליה, אבל בהחלט ייתכן שזה קשור גם לכמות ההיצע. ב"ה הציבור הדתי-לאומי גדול, וכל אחד מהמחנות יכול לספק מספר גברים / נשים נאה לעצמו. אני לא בטוח כמה זה היה נכון לגבי תלמידי בית הלל ובית שמאי.

ב. יש לסייג את דבריי קודם: אלו בתים שפעלו במשך יותר מ-200 שנה. אבל היא הנותנת: בהחלט ייתכן שמסופר במשנה על תקופה מסוימת מתוך 200 שנות הפעילות הללו, ואולי בתחילת הפעילות שלהם דווקא, כשבאמת ההיצע היה נמוך יותר (ואולי לא. זו ספקולציה מוחלטת). 

ג. אני לא מעוניין להתחתן למען אחדות עם ישראל והציבור הדתי לאומי. אני מעוניין להתחתן כדי להיות אדם שלם, וכדי להקים בית ולגדל את ילדיי לאור הערכים שאני מאמין בהם. אז כן, אני אחפש מישהי שמאמינה באותם הערכים. 

ד. שאלת הנישואין היא לא השאלה היחידה שעל פיה מודדים אם יש אחדות או לא. שמעתי מחבריי (גילוי נאות: למדתי בגוש) שבצבא היו תלמידים מישיבת מסוימת שלא הסכימו לצרף אותם למניין (ממש כך!). ממש לא מדובר בהר המור או במצפה, ומדובר בתלמידים מסוימים מישיבה מסוימת, אז אפשר לומר שבאופן כללי אנחנו דווקא במקום בסדר (למיטב ידיעתי קרובי משפחה שלי שלמדו בהר המור מוכנים לצרף אותי למניין בשבתות משפחתיות, ואפילו מוכנים לדון איתי בדברי תורה; ובפירוש לא הייתי מוכן להתחתן עם בחורות כמו נשותיהם - לא מתוך חוסר הערכה לנשותיהם, אלא פשוט כי זה לא רלוונטי, כאמור בסעיף ג לעיל). 

ה. אני מכיר כמה מקרים (לא תופעה) של חתונות חוצות-תתי-מגזרים כמו שציינת; בהחלט ייתכן שזו גם ה'תופעה' שהמשנה מדברת עליה (היו כמה שלא נמנעו מלשאת, אז הפכו את זה ל'לא נמנעו' גורף, ולוּ בשל ההיבט החינוכי של העניין בלבד). 

ב"ה וב"ש לא חלקו כ"כ ברמת המהות, אלא בביטוי ההלכתי הלכה למעשה בהתאם למציאות העולם הזה (שהלכה כבית הלל) ולעתיד לבוא (שהלכה כבית שמאי) שהקדושה תתגלה בעולם. זאת אולי חלוקה בין אנשים חיצוניים יותר ופנימיים יותר שהיום ניתן לראות כאלו וכאלו בכל מגזר. נלע"ד

דברים מהותיים יותר - האם אנו בגלות או בגאולה. היחס לא"י, למדינה, לצבא, לטבע, לתקופה, למאורעות, לסגולת ישראל וכו'.

ברמה של בית ראשון ועוד לפניו, שבטי ממלכת ישראל - עץ יוסף (יותר חילונים), וממלכת יהודה (יותר חרדים), ובנימין באמצע (ציוני דתי). זה עפ"י הנביא יחזקאל... לא אני.. זה בכללי. כדאי לקרוא כתבי הרב מניטו בעניין

"גם וגם" או "הכל או כלום" אפשר למצוא בכל מגזר בכל מיני שילובים ביניהם

עם גושניק

אז לא מובן מהי השאלה, למרות שהיא יפה

...

הר המורניקית שמתחתנת עם גושניק או להיפך

ולכן, אני לא מבין היכן מתחילה השאלה

די והותר והותר והותר

באמת, בכמויות ורמות שתמיד מפתיעות אותי מחדש

ואני לא רואה שום ערך שמישהו יתחתן דווקא עם מי ששונה ממנו.

אם כבר אז די להיפך.

גם עשרות ספורים של זוגות לא היה מפתיע

אבל זה כן היה מספיק כדי שהיה כאן "לא נמנעו"

ולא היתה קושיא מבית שמאי ובית הלל

וכמובן שיש הרבה הרבה יותר מזה

ולדעתי מי שיתאמץ ימצא שהוא מכיר לא מעט זוגות כאלה

כי נמנעו = ממש לא התחתנו

אז לא נמנעו = כן התחתנו, לפחות קצת

ובנוסף, כולנו מצפים שאנשים יעדיפו להתחתן עם הדומים להם

ואין סיבה לראות את זה כנובע משנאת האחר או התבדלות בדווקא

יכולים להצליח ואפילו לבנות קשר מפרה כמובן שיש גבול לפערים שעליהם ניתן לגשר.

אני דתיה מבית מזרחי , דתיה ספרדייה שלא אומרת הלל ביום העצמאות ומאוד מאמינה בתפילות בקברי צדיקים נשואה לבחור אידיאליסט אשכנזי (חצי ייקה) ציוני מאוד שהיה שותף ממש להקמת הישוב נצרים (כרווק) וגר בישוב שנים רבות עד לגירוש.

יום העצמאות מאוד חשוב לו ואנו חוגגים כרצונו והוא מצידו מכיל את החשיבה העצמאית שלי לגבי יום זה וכן

את הצורך שלי במגורים בירושלים (עיר הולדתי).

מה שכן - שנינו טיפוסים שיודעים ויכולים להסתדר ולהעריך גם אנשים בעלי השקפות שונות

ובלבד שיהיו יראי שמיים אמיתיים וישרים!!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?