כמה פעמיים בנות מצאו לנכון לפנות אלי בעיניי קשרים שלהם עם בנים, מטרות חתונה לא מטרות חתונה.
מעניין למה הם חושבות שאני מבינה בזה.
אני נראת מישהי שהיה לה קשר עם מישהו?
אשמח שתגידו לי אם כן. אני אשנה את זה.
אני צכה לברר את זה בהזדמנות. משום מה יש הרבה דברים בי, שלא ברורים לי- ולאחרים נראה שהם מאד ברורים.
לי בעצמי זה לא ברור, זה קשה לעזור ככה.

בעצם שכחתי, כל מה שאני מדברת עם כולן, אצלי זה רק בתיאוריה. משמח לחשוב שלהן זה עוזר אח"כ.
לפחות הן.

בערב שבת הגענו למסקנה שאני יודעת הרבה על הרבה בנות. אבל אף אחת לא יודעת עלי כלום. גם חברותי הטובות. יש בודדות ממש שיודעות משהו.
בכללי, הרבה יותר קל להיות במקום המקשיב.
וגם חברות שלי אמרו שגם הן ככה, בקושי מספרות.

אז אני לא כל כך שונה בהכל.

אני מתלבטת אם מה שאמרו לי עלי זה פוגע או לא.
הם טוענות שזה מחמיא.
מצד אחד זה מרגיש קצ'קעס,
מצד שני זה לא אני בוחרת בזה, זה הן שבאות.
אני עוד אחשוב על זה.

היה בסעודה שלישית דיון. עיצבנו אותי ממש.
ואני שונאת לבכות מעצבים. תמיד כשאני עצבנית אני בוכה וכשאני עצובה אני לא, זה קשה.
וגם לבכות מול כל המשפחה זה לא נעים.

אמא רוצה לדבר איתי.
ביי