אז לא כלכך סוף
לבט
אני עושה שטויות בקצב! פללם
את. יודעת הרי שאני לא אקרא לך מעצמי שוב
אז מה?
בסדר. נגמרה הבמבה
ואף אחד לא עצוב מזה
מה פתאום
אנחנו נורא שמחים כל הזמן.
(ואולי באמת היא פשוט לא הייתה שווה כלום מלכתחילה
)
אדם הוא יצור תכליתי
למה היא עשתה את זה?
למה אני עושה את זה
לקום זה מגניב, בחלומות.
ככל שאני מהרהרת בכך אין לי סיכוי לפרסם את זה
מדי לא חלק, הסיפור שלי
לב לב פקאצות. אני אוהבת אנשים באמיתי
כמה טוב שהעשייה בולעת מחשבות
חיים שמש שיהיו לכם
מאחל לך לא לגלות את האמת.
שורדתתתאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
