אני כולי בטוח שעוד חבר מתארס ![]()
ואז אני קורה את ההמשך ומגלה שזה ההלכה יומית חוזרים ובגדול ![]()
נוו גם זה משו אבל אכזבו אותי
אני כולי בטוח שעוד חבר מתארס ![]()
ואז אני קורה את ההמשך ומגלה שזה ההלכה יומית חוזרים ובגדול ![]()
נוו גם זה משו אבל אכזבו אותי
מישי' מאפושו'"אילו פינו מלא שירה כים, בשעה טובה ומוצלחת בשבח והודיה להשי"ת, הגעתי הבייתה."
*בננית*בערב במסיבה, באתי לכל אחד מהחברים שלי ואמרתי: וואו, אחי, כמה זמן לא ראיתי אותך, ברוך אתה ה' (עם שם ה') למדני חוקך!
אנשים נלחצו...
מגדלור באפלה
|זומם מזימות|אומץ![]()
"בשבח והודיה"..
אני כ"כ הולכת לאמץ את זהמיכל =>
*בננית*
והרבה יותר בוגרת!מישי' מאפושו'מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)