עבר עריכה על ידי אין מקום לשאלה בתאריך י"ח באדר ב תשע"ו 05:23
האמת כבר מזמן רציתי לכתוב ואפילו התחלתי כמה פעמיים אבל כל פעם נמחק. הפסקתי באמצע. בואו נראה אם אצליח לשלוח הפעם.
הגעתי לסוף תשיעי קצת מרוטת עצבים. היה לי סיום שנתון בדיוק היה צריך להגיש דוחות ים של עבודה ובגולת הכותרת ערב שבו הייתי צריכה למסור דברים בפני מנהלים וכו'... חשבתי שאני עומדת להשתגע ורק התחננתי לפיצפונת שתצא החוצה.
מגיעה לתאריך וכלום לא קורה עוברת את התאריך מתחילים ביקורת כל כמה ימים הרופא מציעה לבדוק פתיחה אני מסרבת כי מפחדת שיאסור אותנו.
עוברים הימים. יש ערב לזכרה של נעמה הנקין היד שבדיוק נרצחה.. מתכננת ללכת. בבוקר הולכת לעבודה ומרגישה ככה צירונים יש לי תחושה שהיום זה היום. חוזרת הביתה אוכלת שותה הכל עובר טוב אז לא היום.
מכינה ארוחת ערב ופתאום נתפסת לחריצות מנקה מבשלת עוד ועוד מוותרת על הערב נשים ולא יוצאת. בעלי יוצא לשיעור ערב חוזר ופתאום היי זה מגיע ציר ארוך חזק בגלל שאני לא בטוחה מחכה לבא בתור שמגיע אחרי 7 דק הפעם אין צל של ספק מתחילה לתזמן אחרי חצי שעה ו 6 צירים מצרפת את בעלי לעסק שמתרגש מאוד.מתזמנים.. אני עולה לשירותים מתרוקנת משהו מטורף הפקק הרירי יוצא גם הוא כמות אדירה של הפרשות אדומות ורודות.. מתחיל גם ממש דם. מתזמנים כל הלילה. הצירים הופכים חזקים ועוצמתים ואני משתדלת להתגבר מרגישה בשליטה לגמרי שולחת את בעלי לנוח וממשיכה להתמודד עם הצירים שבאים כל 4 ד'ק למשך דקה דקה וחצי. כואב לי ברמות אדירות נכנסתי לאמבטיה לא עוזר. מסובבת את האגן עושה תרגילים ונשימות שלמדתי בקורס הכנה.. בשש בבוקר אחרי 10 שעות צירים מעירה את בעלי לסיבוב בשכונה. פוגשים את משכימי הבוקר עם תפילין וטליתות. בעלי נבוך חוזרים הביתה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת 8 בבוקר מרימה טלפון לאמא שתבוא ויוצאים לדרך. סהכ 10 דק נסיעה אבל תקפו אותי 3 צירים רצינים שחשבתי שאני משתגעת.. מגיעים מתחילים לתשאל אותי בקבלה לא מסוגלת לחשוב או לענות בעלי משתדל במקומי..
בודקים פתיחה אמממ.. 2.5? מה? אני בשוק!
עושים לי מוניטור. אחרי התיעצות מחליטים לקבל אותי כי רואים כמה אני סובלת וגם המוניטור מראה צירים ארוכים וטובים מה שאומר שאני בדרך.. רק מחכים לארגונים ולחדר שיתפנה.
9 וחצי נכנסים לחדר אני כבר עם פתיחה 3.5 עייפה אחרי לילה בלי שינה עבודה פיזית אין לי כוח לכלום. רוצה רק לישון. אבל הצירים לא נותנים לי אפילו לשבת או לשכב.. אמבטיה לא עוזרת כדור פיזו לא עוזר ואני מרגישה איך כוחותי כלים. הדולה מגיעה מנסה לעשות עיסויים. ללכת איתי אבל אני מותשת יותר מ13 שעות של צירים כואבים. מבקשת אפידורל. כל חלומתי ללידה טבעית כלו באותה השניה. בעלי מנסה להזכיר לי כמה רצית טבעי הדולה קולטת את המצב ומרגיעה שבדיוק בשביל זה נועד האפידורל לילדות ארוכות ובמקרה אחר היא לא היתה ממליצה אבל היא רואה איך אני נרדמת בין הצירים בעמידה וקופצת מכל ציר כל כמה דק.... אחרי כל כך הרבה זמן ואנחנו רק בפתיחה 3.5!
מגיע המרדים נותן אפידוראל בדיוק ברגע שבה להכניס תמחט כמובן מגיע ציר... ( אחרי עירוי וכו') העוצמה של הצירים פחתו אבל עדין מרגישה איכשהו שוכבת במיטה מפטפטת עם הדולה כל ציר מחזיקה לה ביד וככה עובר הזמן לאט לאט העוצמה של הצירים עולה אני מתחילה לצעוק מכאב עוד אחד ועוד אחד.. רגע מה קורה כאן אני עם אפידוראל לא הגיוני שאצא קירחת מכל הכיוונים גם אסבול וגם אהיה צמודה למיטה? הנמנום ברגלים חולף ואני נשענת על גב המיטה בידיים ומנענעת את האגן על המיטה כי אסור לי לקום אבל כואבבב לי! אני מתחילה לבכות מרגישה שזהו אין לי כוח יותר! אני רוצה לכבות את הסרט. היאוש אוכל אותי והצירים מגיעים אחד אחרי השני כואבים ארוכים משתקים אלווקיים אין לי כוח תעזור לי.
אומרים שדווקא כשהיולדת מרגישה שזהו היא לא מסוגלת יותר אז מגיע הסוף..
בעלי מזעיק את המיילדת. היא בודקת פה ושם ההשפעה המועטת של האפידורל נעלמה וצריכים לקרוא שוב למרדים לבדוק. היא לא מבינה למה בכלל הרגשתי צירים עד כה גם חלשים.. ההשערה: האפידורל מוקם לא טוב. בודקת פתיחה יופי הראש מבוסס טוב מאוד למטה מחיקה מלאה מאה אחוז ופתיחה.. 4!!
מההההה?
השעה כבר 2 בצהריים. מגיע המרדים שוב מנסה שוב . מוציא הכל מכניס מחדש ושוב הרגלים רדומות ומרגישה צירים.. אחרי שעתיים מגיע הרופא בודק פתיחה 4.5 בקושי... ממליץ או פיטוצין או פקיעת מים. אני מתחילה לבכות.מפחדת שנגיע לניתוח והצירים מה יהיה איתם? אני מרגישה אותם בכל רגע .אין לי כלים להתמודדות כי לא יכולה לקום מהמיטה להתנוענע לעשות אבטןחה בגלל אפידוראל ועכשיו יהיה יותר כואב?
הרופא קורא לרופא המרדים מדבר איתו מחליטים לנסות פעם שלישית במינון מיוחד. ושוב פעם מוציאים מכניסים מינון גבוה משנים עוד משו.. ואופס אני לא מרגישה כלום איזה כייף!מנמנמת קצת מגיעה הרופא פתיחה 5 יופי. פוקע את המים לא מרגישה כלום..
אחרי שעה מגיעה המיילדת לראות מה קורה אני מרגישה לחץ למטה. היא בודקת פתיחה מלאה. תוך דעה מפתיחה 5! יופי מתכוננים ללחיצות . אני לוחצת רק כשמרגישה לחץ והמוניטור מראה ציר..
תוך 15 שעה החמודנת בחוץ. קטנה ומכוערת
אני מבקשת להניח עלי עור לעור...
אחכ לוקחים אותה רק לשקילה וכו'
ומחזירים לי אותה על העור. אני מנסה להניק לא מצליחה...
יוצאת השיליה אני בכלל לא מרגישה. מנקים מסביב ולוקחים את התינוקת לבדיקות... אוף רציתי להיות איתה. קשה לי שאחרי כזו חוויה "גונבים" לי את הילדה. מעבירים אותי למחלקה. אני רוצה מקלחת. אומרים שאסור בגלל אפידוראל לחץ גם וכו'
בעלי הולך לערבית ( כבר ממש מאוחר וזה גם ככה חורף...) חוזר אני מודיע לו שלא מענין אותי רוצה מקלחת נכנסת ההשפעה של האפידורל פגה לחלוטין כשעה אחרי הלידה..לוקחת איתי כסא נהנת לי מהמקלחת. חוזרת האחות עצבנית עלי שהתקלחתי. לא מעניין אותי.
יש לי קצת תפרים. לונרא..
וכל השאר היסטוריה.
יצא ארוך ועוד לא סיפרתי כלום..
נו זה גם משהו. תחיה תצליחי להוצא מזה ממים?
חוזרת לישון לילה טוב/בוקר טוב
.
"רק להגיד לה בהצלחה וזהו..."
