ולהגיד לו: אתה יודע מה, אתה צודק. לא צריך טיטול. אתה גדול. תשתדל שלא "יברח", ואם צריך בלילה, לקרוא לנו. וגם אם יקרה, לא נורא..

תשתדלו לקחת כמה פעמים לפני השינה לשירותים.

לתת לשתות מספיק, זמן די-ניכר מוקדם יותר.

אפשר לנסות לשים מתחת לשמיכת הפוך, שמיכה דקה אטומה יותר, בלי להסביר למה.

אני כ"כ רוצה

אבל באמת אין לי כרגע כוחות פיסים לזה (תחילת הריון מאוד מתיש)

אני מאוד רוצה לתת לו אבל רק המחשבה על הקימות בלילה וההתארגנות הפיסית סביב זה מתישה אותי

(ודרך אגב גם בדברים אחרים פיסים בבית אני פחות מתפקדת- כנ"ל כביסה שוטפת, כלים וכו'.. הכל פה מצטבר בכמויות ב"ה)

ובעלי הוא גם לא כ"כ פתרון כי גם אם אני מעירה אותו מהבכי ואני לא קמה... אני לא מצליחה לחזור לישון והולכת לי יותר משעה שינה ככה

לגמרי..

וברור שגם לגבייך, הכלל הזה נכון.. הכי חשוב הנפש. הכלים בכיור בד"כ פחות נפגעים אם הם נשארים קצת...

בעיות מצויות.

אולי, תנסי לומר לו, ברור שאתה גדול ולא צריך. אבל לאמא כעת קשה מאד לקום בלילה, זה לא בשבילך, אלא כדי לעזור לאמא שלא תצטרך להחליף הכל בלילה.. אז אנחנו נלך לפני השינה כמה פעמים לשירותים, ואם תראה שאתה כבר לא צריך - נפסיק לשים את זה.

[השאלה גם, אם יש לו אופציה בלילה לגשת לבד לשירותים בלי לפחד. למשל, אור בדרך לשם, מחומם]

השירותים מואר וקרוב לחדר... הוא מסתדר לגמרי לבד

אבל לא בלילה- בלילה הוא מתעורר רק אחרי שהוא רטוב...וגם זה לא תמיד

ולגבי להסביר- אני מנסה- זה עדין פוגע בו מאוד כל לילה מחדש

וניסינו לומר לו שילך בלילה ואם נראה שהחיתול יבש הוא יקבל פרס ונפסיק לשים לו את הטיטול- אבל הוא באמת ישן עמוק...

תנסו הרבה פעמים שירותים לפני השינה.

[באופן רגיל, אם לא "מצבך", הדעה שלי היא לנסות כנ"ל לפני השינה, וממש לא לעשות מכך ענין. רק להזכיר מידי פעם לפני השינה להשתדל ללכת לשירותים אם צריכים, וגם להגיד שגם אם מפספסים - לא נורא, העיקר שמשתדלים..]

לי יש שלוש מרטיבות...הקטנה בת שלוש וחצי.

עברתי הרבה בענין הזה. ועכשיו אני במקום של אדישות...  אולי אפשר לקרוא לזה רוגע.

מה אנחנו עושים:

א. לא מנסים בכלל להחזיר לטיטול

ב. יש ציפות פלסטיק לשמיכות פוך וגם ציפיות פלסטיק לכריות. (מיגון מכל הכיוונים..)

ג. הודעתי להן שאני לא מחליפה מצעים באמצע הלילה (גם ככה קמה להניק פעמיים שלוש בלילה). מי שקמה- תחליף לעצמה, אני משאירה מצעים ופיג'מות נקיות. אם הוא קטן מדי- אז אפשר לפחות ללמד אותו להוריד מצעים ולהניח במכונת כביסה. או להסביר לו שאפשר להמשיך לישון גם עם פיפי. אולי זה נשמע מוזר...אבל אם זה לא מפריע לו אז לא יקרה כלום, ויחסוך הרבה כביסה. לי יש שתיים שלא מתעוררות מפיפי ואני ממש לא מעירה אותן כדי להחליף.

ד. פעם מי שקמה יבשה קיבלה איזו הפתעה, מדבקות וכד'. אבל זה לא באמת עזר, אז היום הן פשוט מקבלות צל"ש ממני על כך שקמו יבשות. אבל אולי כן כדאי לך לנסות טבלת מדבקות או משהו דומה.

ה. כדאי לקחת פעמיים לשרותים- הכי חשוב זה שעה וחצי או שעתיים אחרי שהולך לישון, ועוד פעם לפני שאתם הולכים לישון.

ו. להשאיר מכונת כביסה ריקה לבוקר, ועל הבוקר להפעיל מכונה.

ז. פשוט להירגע עם זה. זה נורמלי לגמרי לגילו והוא צריך שישדרו לו שהוא כזה- נורמלי לגמרי. בלי שום לחץ, כי ממילא לחץ לא עוזר.

בהצלחה, רק רוגע!

לא לתת לשתות ממש סמוך לשינה

אצלנו למרטיב אנחנו מגבילים את השתיה לרבע כוס לפני השינה

{ הוא מזמן לא בן 3 }

וזה מועיל

הבעיה שלי לא שהוא מרטיב ברור לי שזה נורמלי לגילו

הבעיה שלי היא להתעורר בלילה (הוא קם בוכה אבל לא אוהב שמחליפים לו וגם לא אוהב להיות רטוב) והבעיה שלי להשתעסק עם ההחלפות.. כמו שכתבתי לדן

נראה לי שמה שאקח מדברייך זה את ההרגל להעיר אותי פעמיים לשירותים.. גן א V הוא לא אוהב ומתעורר בבכי אבל הוא כנראה יתרגל לזה...

שוב תודה!

שנראה כמו תחתונים ופועל כמו חיתול.

אולי אפשר להסביר שיש תחתונים של יום ותחתונים של לילה? 

ואני ממש ממש מבינה ומזדהה איתך....

ילד חכם.. מבין שזה טיטול לכל דבר

ולהבטיח שאחרי פסח כשיהיה חם הוא יישן בלי טיטול.  

ואני חושבת שבסופו של דבר אימא אמורה לקבוע מה ילד לובש.

כי אין לזה סוף. היה לי ילד בגיל שלוש שרצה ללבוש רק ירוק כי הוא חייל, ילדה שלא רצתה גרביים בחורף, ילד בן שנתיים שרצה מכנס של חורף בקיץ - זרמנו אתו שבוע ואז היה גירוי רציני אז אמרתי שדי עם זה, הוא בכה רבע שעה והשלים. והיה שילדים רצו בשבת דווקא נעליים מאירים שזה אסור. או ילדה בהירה לא רצתה כובע שמש בקיץ וגם קרם הגנה לא רצתה. ילד בן שמונה שלא רצה מעיל בחורף. 

הוא לא מהמתעוררים

אבל אשתמש בעצה שלך...כי כעת אני משדרת לו שרק אם יפסיק אז אני אוריד לו אבל אולי באמת צריך לשדר לו אחרת

כשהם אמרו שהם גדולים ולא רוצים טיטול אמרתי תזכור שאתה בלי טיטול ואם אתה צריך להתפנות תקום ללכת לשרותים. בהתחלה הם התעוררו לפעמים בוכים מתוך שינה כי הם לא היו ערניים מספיק ללכת לבד והייתי לוקחת אותם מהר לשרותים.

וזה ממש עבד.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....