בינתיים - כמה שרק אפשר לתת לה את אמא, זה צורך אמיתי, וכשאי-אפשר - מה לעשות? היא תסתדר איכשהו. זה לא עניין של "לחנך", פשוט שלב בהתפתחות.

ואז מתגעגעים לזה

היא תלמד לאט לאט להסתדר,

אין לך מה לחשוש

היא עדיין קטנה, רק בת חמישה חודשים.. בוודאי שתרצה בקרבתה של אמא.

אם את צריכה להשאיר אותה מאיזשהי סיבה, בכל פעם תפחיתי בקצת את זמן השהות שלך.

אל חשש..

בהצלחה

כל פעם להיות עם הילדה מעט פחות.

הפותחת כתבה שהיא רוצה להשאיר אותה יותר עם אמה,

אז למשל- בפעם הראשונה מגיעים הרבה לפני הזמן שצריך להפרד, כדי להיות עם הקטנה

ובהמשך מפחיתים קצת

אנחנו יודעות שחבל התבור נחתך.  התינוקות לא מפנימים את זה בגיל צעיר.  הם עדיין מחוברים.  וטוב שכך.

הקב"ה ברא בריות שונות בעולמו.  יש חיות שמיד עם היוולדן, מסוגלות לאכול ולרוץ באופן עצמאי.  יש תינוקות שעדיין זקוקות להרבה מאוד "זמן אמא" עד שיהיו עצמאיים (קנגורו, למשל, גורי חתול וכלב).  כך הם התינוקות האנושיים.  תינוק שרק נולד לא יכול לדאוג לעצמו, חוץ מדבר אחד - לבכות כדי לומר שמצבו עגום והוא זקוק לעזרה.

העולם המודרני מעודד וכמעט כופה הפרדה בין האמא לבין התינוק - חדר נפרד (לפני לא מעט שנים, מי חלם על "חדר הורים" ו"חדר ילדים" (או חדר בנים וחדר בנות) ?), מטה נפרדת, מעון, מטפלת, חזרה לעבודה מחוץ לבית, בקבוקים ומוצצים וכו' וכו'.  לפני לא מעט זמן, כולם חיו ביחד, וזה היה הנורמה.  

יש אמהות ותינוקות שכן מתאפשר להם להיות ביחד.  תינוקות אלה זוכים לאמא זמינה וקשובה.  התינוק לא יודע שבגיל שלו התינוקות האחרים במעון ולומדים להסתדר עם זה שלא תמיד יש מי שעונה מיד לבכי שלו.  

ברור שלא קל לאמא.  האם ניסית מנשא קדמי או אחורי?  

לפעמים, אולי תצליחי לראות את הצורך שלה להיות בידיים שלך כאות הצטיינות - את האמא  \ האדם הכי מושלם ביקום.  רק את מבינה אותי ויודעת לעזור לי בדיוק כמו שאני צריכה.  נסי להסתכל על הצורך שלה בך כמחמאה הכי גדולה.  ואיכשהו גם לזכור שהתקופה הזו עוברת.  היא לא תקופה קלה, אבל היא עוברת, מנסיון אישי.  

לפעמים נראה שדווקא התינוקות הכי נצמדים, אם מאפשרים להם להיצמד כשהם קטנטנים, וממלאים את הצורך שלהם בזמן אמא, גדלים להיות הכי עצמאיים שיש!  

אשרייך שבתך רוצה אותך.  הזמן יעשה את שלו, והיא תגלה שיש עוד אנשים נהדרים בעולם שהיא יכולה לסמוך עליהם.  וכמו שאמרו כבר - חשוב לזכור ולהפנים שבגיל הזה אין פינוקים, יש רק צרכים.   היא לא "מתפנקת" בידיים שלך, יש לה צורך חשוב ודחוף להיות בידיים שלך.

בהצלחה!

על הגב. היא הכי מאושרת בעולם ואת עם שתי ידיים פנויות לעשות כרצונך.

גם לי המצב אותו דבר..

אני לא יכולה לצאת מהבית-בעיקר בערבים היא יותר דבוקה אליי.. 

כמה שאנחנו מנסים שאני לא ירדים אותה אלא בעלי או אמא שלי היא לא מסכימה,ממש בוכה...ואני רק מגיעה היא נרגעת ומחייכת מאוזן לאוזן

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות