את תנוחי תמלאי מצברים ותכיני לילדים שלך אמא רעננה עם כוחות מחודשים ולבוס עובדת רגועה ונינוחה.

הכי מובן למה צריך לפעמים מנוחה כדי להמשיך לתפעל

אני ממש לא מפונקת ואלך חולה לעבודה אבל בהריון אני מרשה לעצמי הרבה יותר מנוחה ומקשיבה הרבה יותר לדרישות של הגוף שלי

אין מה לעשות הריון זה משרה מלאה ++ שנכנסת לשגרה הממילא מלאה ושוחקת מאוד

במחילה זה גם שקר וגם גזל!

ההטבה של ימי מחלה מיועדת למקרים שבהם את חולה בהגדרה רפואית של המילה. זה חוק סוציאלי שבא לתת לעובד שיפוי שאם הוא חולה בכל זאת לא יינזק גם כספית. אבל צריך לזכור - המעסיק משלם עלזה בלי שקיבל תמורה! (ולפעמים גם עליו להביא מילוי מקום) אם רופא היה נותן לך חופשת מחלה זה לגיטימי, זה בעצם מגדיר שהצורך הוא אמיתי. אבל הרי הוא לא יתן לדברייך. אז למה שתקבלי שכר בלי שעבדת?? 

וחוץ מזה זו גם פגיעה באמון של המעביד כלפייך.

אני מעסיק עובדות, ופעם אחת נודע לי על מישהי שהגישה מחלה למרות שלא היתה חולה. זו היתה בשבילי שבירת אמון חריפה מאוד. לא אמרתי לה כלום, כי הביאה אישור רפואי (אין לי מושג איך) ולכן כביכול היא מכוסה, אבל אישית לקחתי את זה קשה, וקשה לי מאוד לסלוח לה על זה!

אם את חייבת למלא מצברים קחי יום חופש ללא תשלום. זה לגיטימי. (אבל באמת לא תמיד זה הפתרון לתחושת הלחץ)

חולה זה לא רק חום של 39 מעלות.

לפעמים יש הרגשה רעה או חולשה או עניין רפואי כלשהו שאתה לא יכול לראות.

אני אישית יש לי חום גבוהה לעיתים מאד מאד רחוקות. וגם כשיש לא רואים עלי שאני חולה בד"כ.

אז זה אומר שאני לא יכולה לפעמים לקבל מנוחה לגוף ולנפש?

השאלה היא 

אם זה היה על חשבונך - היית לוקחת את החופש הזה כי את חייבת?

או שזה טרמפ בגלל שאפשר לקבל את זה על חשבון המעסיק?

משום מה אנשים נוטים לשכוח שהמעסיק, במיוחד אם הוא פרטי ולא משרד החינוך וכו, הוא גם אדם פרטי שמתמודד עם חובות וסיכונים גדולים, והיד קלה על חופש על חשבונו.

צריך לשקול חופשת מחלה טוב כדי שלא תחטאי בגזל.

הרבה פעמים אם תבואי למעסיק בדרך הגונה שאת מרגישה תשושה מהעומס והיית רוצה לנוח כדי לחזור עם כוחות מחודשים ומצד שני את לא יכולה לאפשר לעצמך ניכוי מהשכר. הרבה פעמים הוא יסכים, או לפחות יתחלק איתך.

מתחילים לקבל רק מהיום השלישי או הרביעי

ב. זה על פי חוק. יש הרבה מקומות שנותנים מעבר.

ג. לא שווה להצהיר מחלה אם כל הימים רק על חשבון העובד. ימי מחלה מתקזזים ללא תמורה.

זה נשמע לי השקעה לטווח ארוך . 

אני בעד! למה לא? את צריכה גם זמן לעצמך בתוך כל האמהות..

לכי על זה!

אני עובדת עצמאית ולכן אם אני לא עובדת אני לא משתכרת.

מצד שני יש לי מחלת הנשיקה שגורם להרבה ימים של חולשה, דפיקות לב וכאלה מרעין בישין. 

כשאני לוקחת חופש אני גם מפסידה כסף וגם עלולה לאכזב לקוחות, אז ככה אני יודעת שכשאני לוקחת זה כי אני ממש ממש ממש חייבת.

אלא אם כן את חשה לא טוב.  

להזכירכם: יום מחלה ראשון ללא תשלום ע''י המעסיק, כך שלא ניצלת אותו, חוץ מעניין הטיימינג, שבחל''ת אתם יכולים לסכם על יום שנוח לשני הצדדים, מה שאין כן במחלה.

קודם כל תודה לכל העונים והעונות, באמת שמאוד התלבטתי אם זה בסדר או לא..

בסופו של דבר מה שקרה זה שכנראה כל העומס והלחץ התחילו לי צירים (הרבה מאוד לפני הזמן..)

כמובן שהגעתי לבית חולים ושם הצליחו לעצור אותם ב"ה אחרי כמה תהליכים ועכשיו הכל בסדר

בכל אופן בהנחיית רופא מהמיון אני נחה בבית שבוע.

בדיעבד..

אולי היה עדיף להבין בזמן שאני צריכה לנוח, ללכת אל רופא המשפחה שלי ולומר לו את זה.

זה היה חוסך לי ביקור מיותר ומלחיץ במיון, וגם יכול להיות שיום-יומיים מחלה היו עושים את העבודה וחוסכים מהמעסיק שלי שבוע מחלה.

אבל כל זאת חכמה של בדיעבד.

למדתי להקשיב יותר לגוף שלי.

תודה רבה לכל מי שענה ושבת מבורכת!

מחלות של גברים, לעומת סכנת חיים.

נו שוין. גברים.

התגובה שלך מכוערת, מזלזלת ושוביניסטית.

לעצם העניין לשקר אסור.

גם הפותחת אומרת שהיתה יכולה לפנות לרופא לפני כן ואולי לקבל אישור מחלה. זו כמובן מציאות אחרת. אבל להציג כמחלה כשאין לכך אישור רפואי זה גם שקר וגם גזל.

וגם מי אמר שהצירים היו דווקא בגלל הלחץ וכו'? יש לכך אלף סיבות אפשריות.

האם להצדיק בגלל זה מעשים פסולים???

הרי אם היתה יכולה לקבל ימי מחלה מהרופא אז לא היתה שאלה ולא היה שרשור מעניין כזה.

שהיא לא דיברה על לשקר

בתור הריונית, בדר"כ מספיק לבוא לרופא ולומר לו שיש לך חולשה כללית ואת צריכה לנוח (נשמע תואם את המצב שהיא תיארה) כדי לקבל כמה ימי מחלה

ונראה לי שכדאי שכל אחת תכיר בגבולות היכולת שלה ותאפשר לעצמה גם מנוחה אם היא באמת זקוקה לה

לחץ ומאמץ יוצרים צירים.כל הדברים הללו הם עובדה גמורה.

לא מאמין?תשאל רופא. אחות (הם מוגדרים בסיכון גבוה..כמו זקנים..)

כנראה היא הגיבה כך משום שתארה לעצמה שהיתה מקשיבה לעיצה שלך ואז מתמוטטת ולא יודעת למה..

היא הרי בריאה .למה לשקר למעביד?ולעצמה?

וגם לפי ההלכה אישה בהריון זה פיקוח נפש.

ישרות זה דבר טוב אבל יש ביטוי כזה שכשמתמוטטים צריך כמה אנשים שירימו ואם עוזרים לפני מספיק אדם אחד .סוף מעשה במחשבה תחילה....

אני מבינה את העיצה שלך אבל נשים זה משהו אחר לגמרי אתם המין החזק ואנחנו לא...

בהריון הגוף צריך כוחות יש צניחה של ויטמינים שהעובר לוקח לעצמו בקיצור לא סתם בודקים אותם כל היום..

אחיות רופאה מעקב...

צריך להיזהר איך מגיבים כי אנשים מושפעים מהעיצות שלכם...

תמשיכו הלאה בעיצות טובות ומועילות רק טיפה בזהירות טוב?

בגלל תגובות כאלה אנשים לא אוהבים להעסיק נשים בגיל הפוריות, במיוחד דתיות.

אם כל אחת שבהריון היתה לוקחת חופשת מחלה רק באמת במצב אמיתי של חולשה וכו, הקושי בתעסוקה לא היה קיים ברמות כאלה.

ושוב אומר - המבחן: בהנחה שאת היית צריכה לשלם על חופשת מחלה הזו, האם היית לוקחת אותה? או שזה טרמפ כי יש מי שמשלם עבורך?

אתן הורסות לעצמכן, חברות!!!

ואני דיברתי על התנהגות במקום עבודה שמשפיעה על המעסיק האינדבדואלי.

א"א להיות בלחץ מזה כל הזמן ולחשוב מה יחשוב הבוס והצוות.ואז להתמוטט...

אישה היא לא גבר סוג ב'!

אני לא מהשטח כך שזה לא חכמה...אבל זה ההרגשה שלי..

חוץ מזה שנשים דתיות בדר"כ יותר ישרות כמו הפותחת שמתלבטת אם זה מוסרי ולא פשוט לוקחת סיק.-וזה מעלה גדולה...שאין לשאר אז זה משתלם לבוסים..

קרירה או ילדים?זה נושא אחר...

הפותחת כבר בהריון וכבר לא מרגישה טוב. קראת שהיא כמעט אושפזה?זה משהו אחר...

רק ציינתי שבגלל שנשים לפעמים מנצלות ימי מחלה שלא כהוגן, בסך הכללי, לאישה דתיה בגיל הפוריות הרבה יותר קשה למצוא עבודה.

את לא חולה חלילה אבל את עיפה וצריך להקשיב לגוף ולנפש ולנוח לפעמים. 

יש המון מצבים בהריון שלא מוגדרים רפואית- אבל יש להם תסמינים והם מקשים על התפקוד כמו כל מחלה.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...