את תנוחי תמלאי מצברים ותכיני לילדים שלך אמא רעננה עם כוחות מחודשים ולבוס עובדת רגועה ונינוחה.

הכי מובן למה צריך לפעמים מנוחה כדי להמשיך לתפעל

אני ממש לא מפונקת ואלך חולה לעבודה אבל בהריון אני מרשה לעצמי הרבה יותר מנוחה ומקשיבה הרבה יותר לדרישות של הגוף שלי

אין מה לעשות הריון זה משרה מלאה ++ שנכנסת לשגרה הממילא מלאה ושוחקת מאוד

במחילה זה גם שקר וגם גזל!

ההטבה של ימי מחלה מיועדת למקרים שבהם את חולה בהגדרה רפואית של המילה. זה חוק סוציאלי שבא לתת לעובד שיפוי שאם הוא חולה בכל זאת לא יינזק גם כספית. אבל צריך לזכור - המעסיק משלם עלזה בלי שקיבל תמורה! (ולפעמים גם עליו להביא מילוי מקום) אם רופא היה נותן לך חופשת מחלה זה לגיטימי, זה בעצם מגדיר שהצורך הוא אמיתי. אבל הרי הוא לא יתן לדברייך. אז למה שתקבלי שכר בלי שעבדת?? 

וחוץ מזה זו גם פגיעה באמון של המעביד כלפייך.

אני מעסיק עובדות, ופעם אחת נודע לי על מישהי שהגישה מחלה למרות שלא היתה חולה. זו היתה בשבילי שבירת אמון חריפה מאוד. לא אמרתי לה כלום, כי הביאה אישור רפואי (אין לי מושג איך) ולכן כביכול היא מכוסה, אבל אישית לקחתי את זה קשה, וקשה לי מאוד לסלוח לה על זה!

אם את חייבת למלא מצברים קחי יום חופש ללא תשלום. זה לגיטימי. (אבל באמת לא תמיד זה הפתרון לתחושת הלחץ)

חולה זה לא רק חום של 39 מעלות.

לפעמים יש הרגשה רעה או חולשה או עניין רפואי כלשהו שאתה לא יכול לראות.

אני אישית יש לי חום גבוהה לעיתים מאד מאד רחוקות. וגם כשיש לא רואים עלי שאני חולה בד"כ.

אז זה אומר שאני לא יכולה לפעמים לקבל מנוחה לגוף ולנפש?

השאלה היא 

אם זה היה על חשבונך - היית לוקחת את החופש הזה כי את חייבת?

או שזה טרמפ בגלל שאפשר לקבל את זה על חשבון המעסיק?

משום מה אנשים נוטים לשכוח שהמעסיק, במיוחד אם הוא פרטי ולא משרד החינוך וכו, הוא גם אדם פרטי שמתמודד עם חובות וסיכונים גדולים, והיד קלה על חופש על חשבונו.

צריך לשקול חופשת מחלה טוב כדי שלא תחטאי בגזל.

הרבה פעמים אם תבואי למעסיק בדרך הגונה שאת מרגישה תשושה מהעומס והיית רוצה לנוח כדי לחזור עם כוחות מחודשים ומצד שני את לא יכולה לאפשר לעצמך ניכוי מהשכר. הרבה פעמים הוא יסכים, או לפחות יתחלק איתך.

מתחילים לקבל רק מהיום השלישי או הרביעי

ב. זה על פי חוק. יש הרבה מקומות שנותנים מעבר.

ג. לא שווה להצהיר מחלה אם כל הימים רק על חשבון העובד. ימי מחלה מתקזזים ללא תמורה.

זה נשמע לי השקעה לטווח ארוך . 

אני בעד! למה לא? את צריכה גם זמן לעצמך בתוך כל האמהות..

לכי על זה!

אני עובדת עצמאית ולכן אם אני לא עובדת אני לא משתכרת.

מצד שני יש לי מחלת הנשיקה שגורם להרבה ימים של חולשה, דפיקות לב וכאלה מרעין בישין. 

כשאני לוקחת חופש אני גם מפסידה כסף וגם עלולה לאכזב לקוחות, אז ככה אני יודעת שכשאני לוקחת זה כי אני ממש ממש ממש חייבת.

אלא אם כן את חשה לא טוב.  

להזכירכם: יום מחלה ראשון ללא תשלום ע''י המעסיק, כך שלא ניצלת אותו, חוץ מעניין הטיימינג, שבחל''ת אתם יכולים לסכם על יום שנוח לשני הצדדים, מה שאין כן במחלה.

קודם כל תודה לכל העונים והעונות, באמת שמאוד התלבטתי אם זה בסדר או לא..

בסופו של דבר מה שקרה זה שכנראה כל העומס והלחץ התחילו לי צירים (הרבה מאוד לפני הזמן..)

כמובן שהגעתי לבית חולים ושם הצליחו לעצור אותם ב"ה אחרי כמה תהליכים ועכשיו הכל בסדר

בכל אופן בהנחיית רופא מהמיון אני נחה בבית שבוע.

בדיעבד..

אולי היה עדיף להבין בזמן שאני צריכה לנוח, ללכת אל רופא המשפחה שלי ולומר לו את זה.

זה היה חוסך לי ביקור מיותר ומלחיץ במיון, וגם יכול להיות שיום-יומיים מחלה היו עושים את העבודה וחוסכים מהמעסיק שלי שבוע מחלה.

אבל כל זאת חכמה של בדיעבד.

למדתי להקשיב יותר לגוף שלי.

תודה רבה לכל מי שענה ושבת מבורכת!

מחלות של גברים, לעומת סכנת חיים.

נו שוין. גברים.

התגובה שלך מכוערת, מזלזלת ושוביניסטית.

לעצם העניין לשקר אסור.

גם הפותחת אומרת שהיתה יכולה לפנות לרופא לפני כן ואולי לקבל אישור מחלה. זו כמובן מציאות אחרת. אבל להציג כמחלה כשאין לכך אישור רפואי זה גם שקר וגם גזל.

וגם מי אמר שהצירים היו דווקא בגלל הלחץ וכו'? יש לכך אלף סיבות אפשריות.

האם להצדיק בגלל זה מעשים פסולים???

הרי אם היתה יכולה לקבל ימי מחלה מהרופא אז לא היתה שאלה ולא היה שרשור מעניין כזה.

שהיא לא דיברה על לשקר

בתור הריונית, בדר"כ מספיק לבוא לרופא ולומר לו שיש לך חולשה כללית ואת צריכה לנוח (נשמע תואם את המצב שהיא תיארה) כדי לקבל כמה ימי מחלה

ונראה לי שכדאי שכל אחת תכיר בגבולות היכולת שלה ותאפשר לעצמה גם מנוחה אם היא באמת זקוקה לה

לחץ ומאמץ יוצרים צירים.כל הדברים הללו הם עובדה גמורה.

לא מאמין?תשאל רופא. אחות (הם מוגדרים בסיכון גבוה..כמו זקנים..)

כנראה היא הגיבה כך משום שתארה לעצמה שהיתה מקשיבה לעיצה שלך ואז מתמוטטת ולא יודעת למה..

היא הרי בריאה .למה לשקר למעביד?ולעצמה?

וגם לפי ההלכה אישה בהריון זה פיקוח נפש.

ישרות זה דבר טוב אבל יש ביטוי כזה שכשמתמוטטים צריך כמה אנשים שירימו ואם עוזרים לפני מספיק אדם אחד .סוף מעשה במחשבה תחילה....

אני מבינה את העיצה שלך אבל נשים זה משהו אחר לגמרי אתם המין החזק ואנחנו לא...

בהריון הגוף צריך כוחות יש צניחה של ויטמינים שהעובר לוקח לעצמו בקיצור לא סתם בודקים אותם כל היום..

אחיות רופאה מעקב...

צריך להיזהר איך מגיבים כי אנשים מושפעים מהעיצות שלכם...

תמשיכו הלאה בעיצות טובות ומועילות רק טיפה בזהירות טוב?

בגלל תגובות כאלה אנשים לא אוהבים להעסיק נשים בגיל הפוריות, במיוחד דתיות.

אם כל אחת שבהריון היתה לוקחת חופשת מחלה רק באמת במצב אמיתי של חולשה וכו, הקושי בתעסוקה לא היה קיים ברמות כאלה.

ושוב אומר - המבחן: בהנחה שאת היית צריכה לשלם על חופשת מחלה הזו, האם היית לוקחת אותה? או שזה טרמפ כי יש מי שמשלם עבורך?

אתן הורסות לעצמכן, חברות!!!

ואני דיברתי על התנהגות במקום עבודה שמשפיעה על המעסיק האינדבדואלי.

א"א להיות בלחץ מזה כל הזמן ולחשוב מה יחשוב הבוס והצוות.ואז להתמוטט...

אישה היא לא גבר סוג ב'!

אני לא מהשטח כך שזה לא חכמה...אבל זה ההרגשה שלי..

חוץ מזה שנשים דתיות בדר"כ יותר ישרות כמו הפותחת שמתלבטת אם זה מוסרי ולא פשוט לוקחת סיק.-וזה מעלה גדולה...שאין לשאר אז זה משתלם לבוסים..

קרירה או ילדים?זה נושא אחר...

הפותחת כבר בהריון וכבר לא מרגישה טוב. קראת שהיא כמעט אושפזה?זה משהו אחר...

רק ציינתי שבגלל שנשים לפעמים מנצלות ימי מחלה שלא כהוגן, בסך הכללי, לאישה דתיה בגיל הפוריות הרבה יותר קשה למצוא עבודה.

את לא חולה חלילה אבל את עיפה וצריך להקשיב לגוף ולנפש ולנוח לפעמים. 

יש המון מצבים בהריון שלא מוגדרים רפואית- אבל יש להם תסמינים והם מקשים על התפקוד כמו כל מחלה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....