בן! תמר! בן זכר! ילדה! תמר!
בן!
שיו! שיו! שיו!
בן! תמר! בן זכר! ילדה! תמר!
בן!
שיו! שיו! שיו!
יומנים נשרפים
איזה חופה, קודם קצת חיתולים ומוצצים וטיטולים וגופיות פצפונות ושמיכות תכולות.
יאו! תינוק טרי חדש עם ריח של גן עדן!
תנצלו אותו טוב טובקשור ועוד איך. אמא שלו היא אחותי המאומצת![]()

מקווה להספיק להנציח את השניות האלה

|זומם סט צילומי ניו בורן מטורף
|

טופי תותתודה

יומנים נשרפיםוגם פינגית

כלומר אם אמא שלו תסכים.
<תמר אמא!אהה!>
הוא הבן של התאומה הכי מדהימה בעולם![]()

טופי תות
טופי תותאחרונהתמר וטופי תאומות. ופינג היא אחותן.
נכון שזה לא כתוב לנו בתעודת זהות אבל זה הרבה יותר עמוק מתעודות זהות.
|שיכור מאושר|
והוא-הכי-חמוד-בעולם.
|מאוהב|
איזה כיף למצוא את השירשור הזה!

תודה!!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)