את הבחירה נחקור בעזרת משל: ישנו אדם שמעשן הרבה סיגריות, ובלילות מרגיש כאב קשה בחזה.

באותה שעה בה הוא חש את הכאב הוא מבטיח לעצמו: לא אעשן מחר! איני רוצה כי יחזור הכאב!

אך כשקם למחרת, מתעורר בו הרצון לעשן מפאת חוזק הרגלו בכך.

כשעומד הרצון מול יראת הכאב, אנו מבחינים כי אומר לעצמו: אעשן רק אחת,

זו וודאי לא תכאיב לי.

אך כמובן שנמשך ומעשן עוד ועוד כל אותו היום, ובכל פעם מחדש יאמר לעצמו, הלא רק אחת היא.

וכך שוב ושוב מדי לילה ויום.

ואלמלא טענתו זו למיעוט הנזק שבסיגריה אחת בלבד, אילו היו לפניו שני הרצונות,

הרצון שלא יכאב והרצון לעשן, והיה דן בהם בשיקול דעת, וודאי שפחד הכאב ייגבר על הרצון לעשן.

וודאי שהרצון שלא יכאב לו גובר, כי אם לא אכפת היה לו מהכאב היה מעשן אדעתא דייסורין.

העובדה שהוא משתמש בסברה זו המבטיחה לו כי לא יכאב,

מגלה לנו כי בעצם הרצון שלא יכאב חזק הוא אצלו יותר.

מכאן אנו למדים, כי אדם יכול להסיח דעתו מן האמת הברורה לו,

ע"י דמיונות המבלבלים ומכסים ממנו כי בשקר אוחז הוא.

שני רצונות לפניו, והוא מטעה עצמו בדמיונות ואוחז ברצון המוטעה! מי גורם לו זאת?

האדם.

האדם גורם לעצמו זאת.

הדבר אותו יכול לומר האדם לעצמו הוא,

"מה תועלת לי בשקר? הדמיון לעולם אינו מכפיף אליו את המציאות.

וכשאני שומע אל דמיוני, המפסיד הוא אני."

או במשל ספציפי זה: כאב חזק יתפוס אותי בלילה.

טועים החושבים, כי הגורם לאדם לאחוז בטעות הוא חולשת הרצון האמיתי.

הרצון האמיתי חזק הוא, והאדם יודע כי טועה הוא, ויכול לבחור באמת.

בחירה זו תלויה בו לגמרי, והוא האחראי לה.

רק שלעיתים בוחר האדם ומגבב לעצמו דמיונות ומסיח דעתו מן האמת, וכך משפיע על תהליך הבחירה שלו.

(היינו, תהליך הבחירה נמצא במה שמספר האדם לעצמו קודם בחירתו,

ולא בעמידתו מול חוזק הטענות עצמן.)

 

וזה בדוק ומנוסה:

אדם אשר גבר על יצרו אפילו רק פעם אחת, יודע להרגיש מהו אמת ומהו דמיון ומצליח להתרחק מן הדמיון.

אולם מי שלא התגבר על יצרו מעולם, לא יכול להבחין כלל כי קיימת בחירה בידיו,

כי נסיונו יורה לו שבכל צומת בחירה אשר בה נתקל, הרצון שיעבד אותו באין מוצא.

ועל כן אינו מבין כי קיימת בעולם כלל בחירה;

הוא רואה בשרשי מעשיו סיבות חיצוניות ומסובבים.

 

נמצאנו למדים, כי תוכן הבחירה הוא להבחין מהי האמת, ולדעת, כי השקר - בדיות דמיונו הוא.

אילו לא יאמר לעצמו זאת, הוא מסוגל לתפוס את השקר כמציאות,

ואז להכניס עצמו למקום בעייתי מאד, הרי לפתע יעמדו לפניו שתי מציאויות ויהיה עליו לבחור באחת מהן.

לכן הבחירה היא בשלב אחד קודם; היכן שלומד להבדיל בין מציאות ודמיון.

אני צריכה להתאושש כדי לקרוא את זה

 

|שומר במועדפים|

זו דוגמא שהרב נתן, או שאת חשבת עליה?
כי היא ממש מדויקת.

בדיוק למדנו את זה.
וגם את קונטרס החסד.
שניהם מדהימים!

תודה לך על זה.

כששני עמים נלחמים, המלחמה היא על נקודת הגבול שביניהם.

כל שמאחורי נקודת העמידה של צבא אחד הוא כולו תחת רשות אותו הצבא,

ואין שם שליטת המלחמה כלל. וכן בצבא השני.

כלל זה אינו משתנה גם אם צבא אחד מנצח פעם בקרב, ודוחק את השני לאחור.

כי אזי בהתחדש הקרב תהיה המלחמה במקום בו הסתיים הקרב הקודם,

אולם אך ורק בו, בחזית, בנקודת ההתגוששות.

כן הוא גם בעניין הבחירה.

הבחירה של האדם מונחת בשדה הקרב של פגישת האמת שלו עם הדימיון.

המלחמה שלו היא אך שם, אולם רוב מעשיו אינם תחת אש התותחנים.

רוב מעשיו מונחים במדינה האדירה המשתרעת מאחורי צבא הלוחמים.

במקום בו אין האמת והשקר נפגשים כלל.

כי יש הרבה מן האמת שאדם מחונך לעשות ולא יעלה על דעתו לשנות,

וכן הרבה מן השקר והרע שהוא אינו מודע כלל לכך שאינם ראויים.

 

אמנם נקודת בחירה זו אינה סטטית, כשל אותן הצבאות הנלחמים זה בזה:

לעיתים קטע קטן נכבש ומצטרף לצד ההרגלים הטובים, ולעיתים קטע לצד הרעים.

היינו, שמקומות שהיו עליהן מלחמות קודם לכן,

נוצחו ע"י היצר הטוב ונכנסו לרשותו כעת כבר אין בהם אף בחירה.

נקודת הבחירה שלו עלתה דרגה למקום גבוה יותר.

וכן להיפך. מקומות אחרים נוצחו ע"י היצר הרע ושליטת היצר הטוב בהם מוגרה,

וכך אין לאדם בחירה אם לחטוא במקום זה או לא.

נקודת הבחירה שלו עוברת לחזית נמוכה ושפלה יותר.

 

(המשך פרק ב' יבוא בעז"ה)

כל הכבוד יאלדה!

וכן בעניין החינוך: החינוך הראשוני של האדם מציב אותו בנקודת בחירה מסויימת.

יש ואדם מתחנך להרבה מן הטוב,

מה שגורם למאבקיו ולנקודת הבחירה שלו להיות בעניינים היותר גבוהים.

לדוגמה, אדם שנתחנך בין אנשי מעלה, נקודת בחירתו לא תהא כלל בענייני ביטול מצוות עשה גמורות,

אלא בדקויות דקדוקיהן, ובכוונת הלב בשעת עשייתן.

ויש אשר נקודת הבחירה שהוקנתה לו הינה בדרגה פחותה יותר, לדוגמה,

אדם אשר יתחנך ויגדל בעיר אשר כולה גנבים, אצלו כלל לא תהיה בחירה אם לגנוב או לחדול, ויותר מכך;

ייתכן ונקודת בחירתו תהא בין לרצוח את הנגזל על ידו ובין לאו.

שם היא מלחמת יצריו, שם היא נקודת הבחירה שלו ובה עליו להתגבר.

נמצא שאין החינוך משנה את עצם עניין הבחירה. החינוך משנה את מיקום נקודת הבחירה.

לכל אדם היכולת להבחין בין אמת ושקר במקום עומדו, ובמקום זה עליו להיאבק ללא חת.

ואין משנה כלל מהו מקום עומדו,

כי כח הכרת האמת הוא עבודתו של אדם בכל אשר יוצב.

לעיתים מקום בחירתו משתנה בשל בחירות קודמות, אשר על ידי נצחונו בהם או תבוסתו,

הוזזה נקודת הבחירה למעלה או למטה.

אולם אם כך ואם כך, קיימת נקודת הבחירה ועומדת לכל אחד באשר הוא.

דבר זה מפורש הוא בתורה: "החיים והמוות נתתי לפניך" (דברים ל', י"ט).

ופירושו הוא, החינוך והסביבה, מיזוג המידות, הנתונים הבסיסיים שאינם תחת שליטתך,

הם אלו הקרואים לך "חיים". אותם - "נתתי לפניך".

אבל: "ובחרת בחיים."

לפי הגדרת האמת והשקר אשר נולדת אליה, ע"פ תפיסתך את הטוב והרע - בחר בחיים!

וזהו גם פירוש אמירת חכמינו ז"ל, "הכל בידי שמים" (ברכות ל"ג, ב').

כל נתוני האדם, המקום אליו נולד ובו התחנך,

יכולותיו הפיזיות, הרגשיות והשכליות, תכונות האופי הבסיסיות המושרשות בו;

הכל הכל בידי שמים.

אבל. "חוץ מיראת שמים". אותה צריך האדם להגביר בלב עצמו, לקדם עצמו בה, 

ליטול את היכולת להיאבק על האמת שלו בקרבות היצר על עבודת ויראת ה'-

וגם לנצח.

עניין מסויים בפרק הקודם אינו הוברר עדיין עד תומו: עניין הורדת נקודת הבחירה של האדם ע"י עצמו.

מן השמים נקבע לו מקום עומדו הראשוני, אולם על בחירות שגויות חוזרות ונישנות - אחראי האדם.

לגבי הרע אשר נתחנך בו האדם הרי הוא "כתינוק שנשבה", והוא לא ייענש אלא על מה שגרם לעצמו.

כשם שאמרו ז"ל: "עבר עבירה ושנה בה הותרה לו. הותרה? סלקא דעתך? אלא, נעשית לו כהיתר".

עא"פ שעקב בחירותיו הורדה נקודת הבחירה שלו וכרגע נמצאת במקום שפל יותר,

ועל עבירה זו אין לו כלל בחירה כרגע אם לעשותה או לאו, מכל מקום אחראי הוא על עוברו עליה בפעמים הראשונות,

ועל שחיקת הרגשת האיסור אשר היתה טבועה בו מלכתחילה.

עונשו יהא על אשר גרם לעצמו לראות בעבירה זו היתר,

על כך שגרם לעצמו לעבור עליה לאחר מכן בלא בחירה כלל.

 

עלינו לדעת בנוסף לכך, כי רושם הבחירה הוא גדול:

בראשית על האדם עצמו, משום שמשפיעה על בחירותיו הבאות בימי חייו,

אם מעט ואם הרבה, אם לטוב ואם למוטב.

אולם לא רק עליו משפיעה הבחירה: גם על חינוך בניו, על נקודת הבחירה הראשונית שלהם,

ועל סביבותיו, ועל סביבות בניו, שהרי הכל מושפעים זה מזה.

יש להשתומם, עד כמה גדול שכר הבחירה הטובה, וכמה רבה האחריות על בחירה רעה!

מתבאר לנו מכל זאת, כי זכיותיו של אדם אינן המצוות והמעשים הטובים שחונך אליהם,

אלא - בחירותיו לבד.

כי כל אשר נתחנך בו, במידה רבה לא נעשה על ידו,

כי אם ע"י מחנכיו שהעמידוהו במדריגת בחירה זו, ולהם מגיע שכר על מאמציהם בכך.

אומר על כך הגאון רבי נתן צבי פינקל ז"ל בפרשת לוט:

אברהם אבינו היה איש חסד. כל מי שראהו, התעלה בחסד עד למסירות נפש נוראה עבור כך.

כגון לוט; כשפגע באורחים הפציר בהם "מאד". וכשבאו אצלו מסר נפשו עד הנקודה האחרונה עבורם,

עד "ויגשו לשבור הדלת". ואלמלא הוכו בסנוורים - הרגוהו.

זו היתה מדרגתו בחסד!

אם כך, תימה על שכתוב, כי לוט נזכר לשבח, על כך שידע ששרה אשת אברהם היא,

ושמע כי אברהם סיפר למצרים כי אחותו היא, ולא גילה הדבר.

לוט? אביר החסד, הוא זה המשובח על כך שלא מסר לרוצחים את דודו, גיסו, רבו?

הבכך ייחשד אדם המוצב במדרגת חסד כזו?

אולם - כן הדבר. מדרגתו הנפלאה בחסד נקנתה לו ע"י חינוך אברהם אותו, ואין היא מדרגתו האמיתית.

מהי מדרגת האדם האמיתית?

התגברותו על יצרו בדברים שלא חונך אליהם. בדברים שאינם טבעיים ומורגלים לו.

 

והנה, רוב בני האדם, אשר חונכו למצוות ומעשים טובים, עושים אותם מצוות אנשים מלומדה.

אמנם אין הקב"ה מקפח שכר כל ברייה, ובוודאי שגם בעד זה ישולם להם.

אולם אין הדבר קרוי בחירת הטוב. וזאת כי רק לעיתים רחוקות יגיעו למלחמת היצר.

אשרי האדם אשר ישתמש בחינוכו הטוב כנקודת זינוק;

אדם אשר ישים כל מגמתו בעלייה מעלה מעלה, הן במעשה והן בכוונת הלב.

וכאשר ירבה כך תורה ומצוות - יהיו כולם עשויים בבחירה,

מתוך מלחמת היצר המתנגד לו בכל חזית חדשה אשר ינסה לכבוש,

ונמצא כי כל מעשיו יהיו זכיות.

 

וזהו שאמרו חכמינו במשנה בסוף מכות, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות".

הן אמנם גם לעכו"ם יש בחירה במקום נקודת בחירתם, ומה מעלה לישראל עליהם?

אלא שסולם הטיפוס במדרגות הבחירה של ישראל - ראשו מגיע השמימה,

כל חיי בנ"י מלאים בחירות טובות, מלאים הזדמנויות לעלות עד אינסוף.

כי כך הדבר.

לפי רוחב חזית המלחמה - יתרבה המקום למעשי גבורה.

אשכרה.

קפוץ לי