את הבחירה נחקור בעזרת משל: ישנו אדם שמעשן הרבה סיגריות, ובלילות מרגיש כאב קשה בחזה.

באותה שעה בה הוא חש את הכאב הוא מבטיח לעצמו: לא אעשן מחר! איני רוצה כי יחזור הכאב!

אך כשקם למחרת, מתעורר בו הרצון לעשן מפאת חוזק הרגלו בכך.

כשעומד הרצון מול יראת הכאב, אנו מבחינים כי אומר לעצמו: אעשן רק אחת,

זו וודאי לא תכאיב לי.

אך כמובן שנמשך ומעשן עוד ועוד כל אותו היום, ובכל פעם מחדש יאמר לעצמו, הלא רק אחת היא.

וכך שוב ושוב מדי לילה ויום.

ואלמלא טענתו זו למיעוט הנזק שבסיגריה אחת בלבד, אילו היו לפניו שני הרצונות,

הרצון שלא יכאב והרצון לעשן, והיה דן בהם בשיקול דעת, וודאי שפחד הכאב ייגבר על הרצון לעשן.

וודאי שהרצון שלא יכאב לו גובר, כי אם לא אכפת היה לו מהכאב היה מעשן אדעתא דייסורין.

העובדה שהוא משתמש בסברה זו המבטיחה לו כי לא יכאב,

מגלה לנו כי בעצם הרצון שלא יכאב חזק הוא אצלו יותר.

מכאן אנו למדים, כי אדם יכול להסיח דעתו מן האמת הברורה לו,

ע"י דמיונות המבלבלים ומכסים ממנו כי בשקר אוחז הוא.

שני רצונות לפניו, והוא מטעה עצמו בדמיונות ואוחז ברצון המוטעה! מי גורם לו זאת?

האדם.

האדם גורם לעצמו זאת.

הדבר אותו יכול לומר האדם לעצמו הוא,

"מה תועלת לי בשקר? הדמיון לעולם אינו מכפיף אליו את המציאות.

וכשאני שומע אל דמיוני, המפסיד הוא אני."

או במשל ספציפי זה: כאב חזק יתפוס אותי בלילה.

טועים החושבים, כי הגורם לאדם לאחוז בטעות הוא חולשת הרצון האמיתי.

הרצון האמיתי חזק הוא, והאדם יודע כי טועה הוא, ויכול לבחור באמת.

בחירה זו תלויה בו לגמרי, והוא האחראי לה.

רק שלעיתים בוחר האדם ומגבב לעצמו דמיונות ומסיח דעתו מן האמת, וכך משפיע על תהליך הבחירה שלו.

(היינו, תהליך הבחירה נמצא במה שמספר האדם לעצמו קודם בחירתו,

ולא בעמידתו מול חוזק הטענות עצמן.)

וזה בדוק ומנוסה:

אדם אשר גבר על יצרו אפילו רק פעם אחת, יודע להרגיש מהו אמת ומהו דמיון ומצליח להתרחק מן הדמיון.

אולם מי שלא התגבר על יצרו מעולם, לא יכול להבחין כלל כי קיימת בחירה בידיו,

כי נסיונו יורה לו שבכל צומת בחירה אשר בה נתקל, הרצון שיעבד אותו באין מוצא.

ועל כן אינו מבין כי קיימת בעולם כלל בחירה;

הוא רואה בשרשי מעשיו סיבות חיצוניות ומסובבים.

נמצאנו למדים, כי תוכן הבחירה הוא להבחין מהי האמת, ולדעת, כי השקר - בדיות דמיונו הוא.

אילו לא יאמר לעצמו זאת, הוא מסוגל לתפוס את השקר כמציאות,

ואז להכניס עצמו למקום בעייתי מאד, הרי לפתע יעמדו לפניו שתי מציאויות ויהיה עליו לבחור באחת מהן.

לכן הבחירה היא בשלב אחד קודם; היכן שלומד להבדיל בין מציאות ודמיון.

אני צריכה להתאושש כדי לקרוא את זה

|שומר במועדפים|

כששני עמים נלחמים, המלחמה היא על נקודת הגבול שביניהם.

כל שמאחורי נקודת העמידה של צבא אחד הוא כולו תחת רשות אותו הצבא,

ואין שם שליטת המלחמה כלל. וכן בצבא השני.

כלל זה אינו משתנה גם אם צבא אחד מנצח פעם בקרב, ודוחק את השני לאחור.

כי אזי בהתחדש הקרב תהיה המלחמה במקום בו הסתיים הקרב הקודם,

אולם אך ורק בו, בחזית, בנקודת ההתגוששות.

כן הוא גם בעניין הבחירה.

הבחירה של האדם מונחת בשדה הקרב של פגישת האמת שלו עם הדימיון.

המלחמה שלו היא אך שם, אולם רוב מעשיו אינם תחת אש התותחנים.

רוב מעשיו מונחים במדינה האדירה המשתרעת מאחורי צבא הלוחמים.

במקום בו אין האמת והשקר נפגשים כלל.

כי יש הרבה מן האמת שאדם מחונך לעשות ולא יעלה על דעתו לשנות,

וכן הרבה מן השקר והרע שהוא אינו מודע כלל לכך שאינם ראויים.

אמנם נקודת בחירה זו אינה סטטית, כשל אותן הצבאות הנלחמים זה בזה:

לעיתים קטע קטן נכבש ומצטרף לצד ההרגלים הטובים, ולעיתים קטע לצד הרעים.

היינו, שמקומות שהיו עליהן מלחמות קודם לכן,

נוצחו ע"י היצר הטוב ונכנסו לרשותו כעת כבר אין בהם אף בחירה.

נקודת הבחירה שלו עלתה דרגה למקום גבוה יותר.

וכן להיפך. מקומות אחרים נוצחו ע"י היצר הרע ושליטת היצר הטוב בהם מוגרה,

וכך אין לאדם בחירה אם לחטוא במקום זה או לא.

נקודת הבחירה שלו עוברת לחזית נמוכה ושפלה יותר.

(המשך פרק ב' יבוא בעז"ה)

כל הכבוד יאלדה!

וכן בעניין החינוך: החינוך הראשוני של האדם מציב אותו בנקודת בחירה מסויימת.

יש ואדם מתחנך להרבה מן הטוב,

מה שגורם למאבקיו ולנקודת הבחירה שלו להיות בעניינים היותר גבוהים.

לדוגמה, אדם שנתחנך בין אנשי מעלה, נקודת בחירתו לא תהא כלל בענייני ביטול מצוות עשה גמורות,

אלא בדקויות דקדוקיהן, ובכוונת הלב בשעת עשייתן.

ויש אשר נקודת הבחירה שהוקנתה לו הינה בדרגה פחותה יותר, לדוגמה,

אדם אשר יתחנך ויגדל בעיר אשר כולה גנבים, אצלו כלל לא תהיה בחירה אם לגנוב או לחדול, ויותר מכך;

ייתכן ונקודת בחירתו תהא בין לרצוח את הנגזל על ידו ובין לאו.

שם היא מלחמת יצריו, שם היא נקודת הבחירה שלו ובה עליו להתגבר.

נמצא שאין החינוך משנה את עצם עניין הבחירה. החינוך משנה את מיקום נקודת הבחירה.

לכל אדם היכולת להבחין בין אמת ושקר במקום עומדו, ובמקום זה עליו להיאבק ללא חת.

ואין משנה כלל מהו מקום עומדו,

כי כח הכרת האמת הוא עבודתו של אדם בכל אשר יוצב.

לעיתים מקום בחירתו משתנה בשל בחירות קודמות, אשר על ידי נצחונו בהם או תבוסתו,

הוזזה נקודת הבחירה למעלה או למטה.

אולם אם כך ואם כך, קיימת נקודת הבחירה ועומדת לכל אחד באשר הוא.

דבר זה מפורש הוא בתורה: "החיים והמוות נתתי לפניך" (דברים ל', י"ט).

ופירושו הוא, החינוך והסביבה, מיזוג המידות, הנתונים הבסיסיים שאינם תחת שליטתך,

הם אלו הקרואים לך "חיים". אותם - "נתתי לפניך".

אבל: "ובחרת בחיים."

לפי הגדרת האמת והשקר אשר נולדת אליה, ע"פ תפיסתך את הטוב והרע - בחר בחיים!

וזהו גם פירוש אמירת חכמינו ז"ל, "הכל בידי שמים" (ברכות ל"ג, ב').

כל נתוני האדם, המקום אליו נולד ובו התחנך,

יכולותיו הפיזיות, הרגשיות והשכליות, תכונות האופי הבסיסיות המושרשות בו;

הכל הכל בידי שמים.

אבל. "חוץ מיראת שמים". אותה צריך האדם להגביר בלב עצמו, לקדם עצמו בה, 

ליטול את היכולת להיאבק על האמת שלו בקרבות היצר על עבודת ויראת ה'-

וגם לנצח.

עניין מסויים בפרק הקודם אינו הוברר עדיין עד תומו: עניין הורדת נקודת הבחירה של האדם ע"י עצמו.

מן השמים נקבע לו מקום עומדו הראשוני, אולם על בחירות שגויות חוזרות ונישנות - אחראי האדם.

לגבי הרע אשר נתחנך בו האדם הרי הוא "כתינוק שנשבה", והוא לא ייענש אלא על מה שגרם לעצמו.

כשם שאמרו ז"ל: "עבר עבירה ושנה בה הותרה לו. הותרה? סלקא דעתך? אלא, נעשית לו כהיתר".

עא"פ שעקב בחירותיו הורדה נקודת הבחירה שלו וכרגע נמצאת במקום שפל יותר,

ועל עבירה זו אין לו כלל בחירה כרגע אם לעשותה או לאו, מכל מקום אחראי הוא על עוברו עליה בפעמים הראשונות,

ועל שחיקת הרגשת האיסור אשר היתה טבועה בו מלכתחילה.

עונשו יהא על אשר גרם לעצמו לראות בעבירה זו היתר,

על כך שגרם לעצמו לעבור עליה לאחר מכן בלא בחירה כלל.

עלינו לדעת בנוסף לכך, כי רושם הבחירה הוא גדול:

בראשית על האדם עצמו, משום שמשפיעה על בחירותיו הבאות בימי חייו,

אם מעט ואם הרבה, אם לטוב ואם למוטב.

אולם לא רק עליו משפיעה הבחירה: גם על חינוך בניו, על נקודת הבחירה הראשונית שלהם,

ועל סביבותיו, ועל סביבות בניו, שהרי הכל מושפעים זה מזה.

יש להשתומם, עד כמה גדול שכר הבחירה הטובה, וכמה רבה האחריות על בחירה רעה!

מתבאר לנו מכל זאת, כי זכיותיו של אדם אינן המצוות והמעשים הטובים שחונך אליהם,

אלא - בחירותיו לבד.

כי כל אשר נתחנך בו, במידה רבה לא נעשה על ידו,

כי אם ע"י מחנכיו שהעמידוהו במדריגת בחירה זו, ולהם מגיע שכר על מאמציהם בכך.

אומר על כך הגאון רבי נתן צבי פינקל ז"ל בפרשת לוט:

אברהם אבינו היה איש חסד. כל מי שראהו, התעלה בחסד עד למסירות נפש נוראה עבור כך.

כגון לוט; כשפגע באורחים הפציר בהם "מאד". וכשבאו אצלו מסר נפשו עד הנקודה האחרונה עבורם,

עד "ויגשו לשבור הדלת". ואלמלא הוכו בסנוורים - הרגוהו.

זו היתה מדרגתו בחסד!

אם כך, תימה על שכתוב, כי לוט נזכר לשבח, על כך שידע ששרה אשת אברהם היא,

ושמע כי אברהם סיפר למצרים כי אחותו היא, ולא גילה הדבר.

לוט? אביר החסד, הוא זה המשובח על כך שלא מסר לרוצחים את דודו, גיסו, רבו?

הבכך ייחשד אדם המוצב במדרגת חסד כזו?

אולם - כן הדבר. מדרגתו הנפלאה בחסד נקנתה לו ע"י חינוך אברהם אותו, ואין היא מדרגתו האמיתית.

מהי מדרגת האדם האמיתית?

התגברותו על יצרו בדברים שלא חונך אליהם. בדברים שאינם טבעיים ומורגלים לו.

והנה, רוב בני האדם, אשר חונכו למצוות ומעשים טובים, עושים אותם מצוות אנשים מלומדה.

אמנם אין הקב"ה מקפח שכר כל ברייה, ובוודאי שגם בעד זה ישולם להם.

אולם אין הדבר קרוי בחירת הטוב. וזאת כי רק לעיתים רחוקות יגיעו למלחמת היצר.

אשרי האדם אשר ישתמש בחינוכו הטוב כנקודת זינוק;

אדם אשר ישים כל מגמתו בעלייה מעלה מעלה, הן במעשה והן בכוונת הלב.

וכאשר ירבה כך תורה ומצוות - יהיו כולם עשויים בבחירה,

מתוך מלחמת היצר המתנגד לו בכל חזית חדשה אשר ינסה לכבוש,

ונמצא כי כל מעשיו יהיו זכיות.

וזהו שאמרו חכמינו במשנה בסוף מכות, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות".

הן אמנם גם לעכו"ם יש בחירה במקום נקודת בחירתם, ומה מעלה לישראל עליהם?

אלא שסולם הטיפוס במדרגות הבחירה של ישראל - ראשו מגיע השמימה,

כל חיי בנ"י מלאים בחירות טובות, מלאים הזדמנויות לעלות עד אינסוף.

כי כך הדבר.

לפי רוחב חזית המלחמה - יתרבה המקום למעשי גבורה.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים