זה נראלי כ"כ חשוב. ומדויק. במיוחד. זה קצת ארוך, אבל בעיני שווה את הקריאה.
"דע כי צריך לדון כל אדם לכף זכות. ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך למצוא בו איזה מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות"
(המשך דיון בין הדמויות בספר)
"'...וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו,כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאד מאד [כמבואר אצלנו כמה פעמיים ]...'
אבל מה זה משנה,תגיד לי, אם אני אראה בי או במישהו אחר קצת טוב?
איך זה יכול לשנות משהו במציאות?" הוא שאל ביאוש. "וחוץ מזה, איך אני יכול למצוא בי טוב? אני על הפנים, אחי. לא מצליח לעשות כלום. כולם עובדים עלי, ותמיד אני יוצא פראייר. ואתה יודע מה? לפעמים אני מרגיש שבאמת אין בי שום טוב. שהכול רע!"
"זה לא נכון,אחי" אמרתי, "יש בך המון טוב! אפילו זה שאתה מרגיש שאין בך טוב ושאתה מתלונן על זה- מראה שיש בך טוב.
יש בך טוב שמשקיף על הרע ומחפש להיות. רק אל תתייאש,אחי, ותראה מה רבי נחמן אומר בהמשך".
קראתי "ואפילו כשמתחיל להסתכל על עצמו ורואה שאין בו שום טוב... אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב".
" לא יודע ", אמר רפי ושילב את ידיו על החזה." לא יודע".
[מתוך ספר]
לא מתה על הסגנון בכללי..
