בס"ד

לי זה לא משנה.

אם כי אעדיף סמארטפון...

גם בגלל האינטרנט..

לא אוהבת לראות אנשים שמתעסקים כל הזמן סביב הפלאפון ולא מורידים את העינים משם.. ותכלס רוב האנשים מכורים לפלאפון שלהם..

ובמיוחד שכורכים את שניהם יחד..

א.יש רבנים

ב.תחזרו ללמוד

ולענייננו, לא הבנתי את התפיסה שלך...

את משלמת על אוכל במכולת?

הרי אוכל במכולת הוא מצרך בסיסי? איך הם מעיזים לקחת עליו כסף?

את משלמת על נסיעה באוטובוס? למה? גם ככה הוא נוסע לשם!

כל הון שבעולם. מאשר אח"כ לבכות על איך הילדים הלכו לצד שלא רצינו.

בפרט שזה כסף קטן.. (: 

לתת את כל רכושו ,ולא לעבור על איסור אחד. נגיד אדם צריך לתת את כל רכושו ולא לדבר לשון הרע למשל.

אז 12 ש"ח זה ממש בחינם..

מה זה משנה איזה מכשיר יש לו? זה ממש להיכנס לפינות קטנות.

בדור שלנו אין כמעט כבר אנשים בלי סמארטפון וחוץ מזה שכל אחד יעשה מה שטוב לו, אני לא רואה שום דבר פסול בזה.

האינטרנט מסוכן לבנות לא פחות מאשר לבנים!

גם בנות חייבות הגנה באינטרנט!

הירא שמיים הצחיק אותי, סורי.. (: 

ואתה אפילו שמח בנסיונות כי "לפום צערא אגרא". דומה לסיגוף

אך רובנו ככולנו בתוך זרמי החיים והיומיום שאינם רוחניים - זה לא שייך.

שם זאת הייתה אופציה או לעבור על פתח בית ע"ז  או על פתח בית בושת...(ששניהם אסורים)

במקרה הזה הם בחרו בית בושת כי הם סמכו על התורה.   

הם לא עשו את זה סתם בשביל הספורט

לכן, ללכת עם בית בושת בכיס ביום יום... זה לא נראה לי קשור למקרה שהבאת.

אגב, אותו המחקר מראה ש-97% מבני הנוער הדתי גולשים לאתרים בעלי אופי מיני באופן אקראי בשכיחות משתנה. (אגב- אצל בנות מדובר ב-91.5%!)

צריך להתרחק מנסיונות...  שגם אם יבוא היצר הרע עד שתמצא את האפשרות לחטוא כבר יעבור החשק.

פה בלחיצה קטנה אתה בתוך הגיהנום.  

עם כל הכבוד שאתה לומד תורה... אסור לך להכניס את עצמך לניסיון סתם.  בטח לא של נשים.

כל מה שאתה מדבר על התורה שהיא עוזרת... זה במקרה שגם מתרחקים מנסיונות.

לפי מה שאתה אומר מסתבר שרוב הגברים לא נורמאלים... ואפילו נשים (שזה פחות סיכויים) נופלות 

יש לי אפשרות להגיע לזה

אני יכול לתת לך גם כתובת של בית בושת פעיל בתל אביב, אותו דבר בדיוק

פותח מה שלא בסדר.

אז אין לו את זה בכיס. יש אופציה לפתוח דברים לא ראויים ח"ו.

ואם אינו עוסק בכך ומעיד שבחיפושיו זה גם לא "קופץ" לו - אז יופי.

[בלי קשר לנושא הכללי. לא קראתי את השרשור]

"להתווכח". אם הוא אומר שלא - אז לא.

יש לו בכיס את האופציה לפתוח לדברים לא ראויים. אבל כל זמן שלא פתח אותם, זה לא נמצא.

וזו לא "עובדה". הגדרות קיצוניות אינן עושות את הדבר ליותר מורחק. גם אני בעד לשים חסימה. אבל מי שאכן פועל כפי שהוא מתאר, אז אינו מנצל את ה"אופציה"  הכעורה. ב"ה.

ובכל אופן, גם אם אין זה בית בושת בפועל, פזורים בו כרטיסי ביקור רבים, שרבים לא היו מגיעים לבתי הבושת בלעדיהם.

***

אגב, אני דווקא לא סבור שכולם חייבים לסנן. ידע איניש בנפשיה. אני כן סבור שכל אחד חייב להיות כנה עם עצמו, ואם הוא אכן זקוק לסינון, שלא יימנע ממנו מחמת הבושה שאחרים יעסקו בשאלה מדוע הוא צריך בכלל סינון...

***

ולשם דוגמא: המדריך שלי בתכנית 12 הצעדים ביקר בפועל בבתים עליהם מדובר כאן, לא פעם ולא פעמיים. אע"פ כן, מאז שהתחיל בתכנית יש לו סמארטפון בלי שום סינון והוא לא השתמש בו ולו פעם אחת למטרות קלוקלות, במשך למעלה מארבע שנים.

לעומת זאת, אני - על אף שבחסדי ה' לא ביקרתי במקומות כאלה (כך שלכאורה יש לי יותר גבולות), ולמרות היותי "נקי" למעלה משנתיים, עדיין לא מרגיש בטוח לנסוע בכבישים כה סואנים בלי "חגורת בטיחות".

זה לא כמו בית בושת. 

אלא זה בתי בושת. 

כל יום נפתחים קרוב ל500 אתרים (ממוצע.) 

ואתה עדיין לא קורה לזה בית בושת? 

זה הבית בושת הכי גדול שיכול להיות.. (: 

זה בשביל החיוך התמידי שלי.. 

(: 

יכולים להגיע לשם לאיפה שרוצים ואיך שרוצים בלחיצה פשוטה? 

(: 

ההלכה הרהורי עבירה קשים מעבירה ,

זה אומר שזה גם יותר גרוע מבית בושת.

הלוואי שזה היה הגזמות. זאת ההלכה. 

בפרט שממחשבה אדם לא חושב שזה איסור. אז חוזר עליה שנית. 

הרמב"ם במורה נבוכים הסביר,כיון שהרהורי עבירה נעשים ע"י חטא של כח המחשבה,יש בהם פגם גדול יותר מהעבירה עצמה שנעשית ע"י הגוף בלבד. וזה גם דאורייתא.
ואור החיים הקדוש פירש שאחר העבירה האדם מגיע לסיפוק
ויכול לעשות תשובה,ואילו בהרהורים אין סיפוק, אין שביעה,ולפיכך אין חרטה.
רש"י והרי"ד על הגמרא , מפרשים שהחומרא היא בגירוי היצר,כי התאוה שיש בהרהור של העבירה גדול יותר מבשעת העבירה.
ופירוש הנפלא של בעל ה"בן איש חי" בספרו בן יהוידע על הגמרא הנ"ל,וז"ל:
"נראה לי בס"ד דעבירה הוא גוף המעשה והרהורי עבירה הוא כוונת האדם שמתכוון בעשייתה לעשות רע שלבו נהנה מן הרע שהוא עושה,והוא כוונת העושה עוון במזיד.משא"כ העושה עוון בשוגג שאינו מתכוון לעשות רע,אע"פ שגופה של מעשה הוא שוה עם אותה מעשה שעושה במזיד,הנה חסר מזה הרהור לבו שוא כוונתו שאינו מתכוון לעשות רע ואינו נהנה מן הרע.נמצא ההפרש שיש בין שוגג למזיד,הוא הכוונה שהיא בהרהור הלב מומחמת כן זה חייב מיתה וזה פטור.ועל זה אמר הרהורי עבירה קשים לנפש האדם יותר מגוף העבירה עצמה,כי בעל המזיד אשר מתחייב מיתה,החיוב בא לו מצד הכוונה שהיא בהרהור הלב".
 

זה גמרא מפורשת ביומא כט'....

ממליץ לעשות קצת ש"ב, ליל"ט.. 

(: 

כבר הזכרתי בעבר, שהכרתי אדם שהלך לפרוצות מכיוון שקרא בספר התניא שהוצאת שז"ל חמורה יותר...

כל המקורות היפים שהבאת בהודעה הבאה (אממ...), לא משנים את העובדה הפשוטה הזו.

אבל יש הלכה

וההלכה בעניין זה, היא שאסור, ונקרא רשע

הגמ' מביאה

"עוצם עיניו מראות ברע" - זה שלא מסתכל בנשים שעושות כביסה (כי הן נכנסו למצב קצת לא צנוע, כנראה)

שואלת - מה ז"א? באיזה מקרה מדובר?

אם מדובר שיש דרך אחרת - מה זה משנה שהוא עוצם עיניים, הוא רשע בגלל שהלך בדרך הזו!

ואם אין דרך אחרת - הוא היה אנוס לעבור בדרך הזו...

עונה - נכון, מדובר שאין דרך אחרת. ובכ"ז צריך שיעצום עיניו.

מכאן רואים

שאם יש דרך אחרת

אסור ללכת בדרך שיש בה סכנה, ונקרא רשע על עצם ההליכה בה

וכן הלכה, כמה שידוע לי

חכמים עשו את זה, זו לא הנחייה לכל העם!

אתה מסביר את הגמרא בקידושין מא' עם עמרם חסידה?

ואם הוא כזה גדול ולא היה יכול לעמוד.

מי אנחנו בכלל? 

(: 

שיש סינון אפשר לסמוך? 

גם את זה אפשרי לעקוף.. (: 

לא מדבר על מי שמשתמש לצרכי עבודה... 

סתם אדם לא חייב אינטרנט.   מה זה קשור לדור...  

אני מכיר אפילו מקרה קיצוני של רב שמסתובב בלי פלאפון.  יש לו רק טלפון בבית.

והוא חי טוב ברוך ה'.

אז אמרתי שודאי אפשר...

מי שלא שומע זה כי הוא לא רוצה.  

מכל אוכל אפשר להחנק... וזה לא בעיה באוכל עצמו.

וגם מה בכלל הפיתוי.

פה הבעיה בעצם האינטרנט,  אז הוא לא נכנס לאתרים פרוצים לגמרי..

אבל הוא כן נכנס לפורום או לצ'אט ונגרר להתכתבויות עם בנות...

ואם הוא נשוי.. יותר גרוע..

והרי כתוב "שחוק וקלות ראש מרגילין את את לערוה"  

והגמרא אומרת שלעריות יש יצר הרע גדול אפילו כשהן לא לפניו... 

 (עיין במשנה "אין דורשין בעריות בשלושה"  חגיגה יא: )

מי שחושב שהוא יותר חכם מהגמרא.. שיבושם לו

אני רואה שכל הויכוח שלי איתכם זה רק בקטע של של סינון..

אבל בלי סינון גם אתם מנסים להוכיח לאחרים שאסור. 

בסדר אז לא כולם חייבים לחשוב כמוני.

בוא נגיד שאנחנו לא מסכימים..לא נורא

אבל בטח שהכוונה שלכם טובה ואתם צדיקים.. ויש לי הרבה מה ללמוד ממכם 

@ניכלשהו  @אהבה בתענוגים

כל רב יכול להצליח ושהרבה ישמעו לו... זה לא בעיה. 

פשוט להקל בכל דבר ולהגיד מה שכולם אוהבים לשמוע.     

אם בשבילך זו הצלחה... בשביל צדיקים זה כישלון חרוץ

יש אמת, והתפקיד של הרב לומר אותה.

והאמת היא שאינטרנט זה מסוכן, ומי שסתם נכנס שידע את האמת שהוא מסתכן בחינם.

המציאות מוכיחה שסינון זה הרבה פעמים התחלה של אינטרנט בלי סינון.

או שמתכתבים עם נשים גם עם הסינון...  ומגיעים למה שמגיעים.

(ושלא תחשבי שאני מוציא את עצמי מהכלל... זה קשה אבל מתפללים לה' שיעזור להפסיק.

אבל עדיף לדעת את האמת מאשר לעבוד על עצמך שהכל בסדר)

את יודעת כמה גזירות יש בחז"ל לא לשמור כל מיני דברים שמא תחטא בהם? 

סתם לזרוק שפע... ממש חבל..

אז במקום לענות לך אני אתן לך שיעורי בית..

תחשבי לבד כמה דברים לא היית מוכנה להכניס הביתה בגלל הסכנה שבהם.

ואז תשאלי את עצמך למה את האינטרנט את מתעקשת לברר...

חוץ מזה.. תנוח דעתך, יש ארגונים כמו הידברות וכו' שדואגים "לברר" את האינטרנט..

לברר זה לא התפקיד של כולם

מאוד חשוב.

שיהיה סמארט/כסילפון. העיקר שלא תהיה בו גישה לשטויות שלא אמורות להיות בפלאפון של יהודי.

זה לא הופך זאת למותר. 

בפרט שאין אפוטרופוס וכ'ו.. (: 

איך אפשר בלי?

וגם - למי שלא תמיד רוצה או יכול להיות "כאן ועכשיו" זה יכול להיות הצלה, יש הרבה דוגמאות.

(ע"ע השירות הצבאי שלי שחלף רובו ככולו מול המחשב).

אבל לא כולם עובדים בתחום ההייטק ומחשבים.

אנשים מצליחים ושמחים לחיות בלי. עובדה.

מספיק להיות לקוח של אחד כזה.

אישית הייתי עד לאי הארכת חוזה של עובדת שאמרה שאין לה בבית אינטרנט. התקשרתי אליה בשעות העבודה שלי (סביבות 20:00...) וביקשתי משהו קטן ונעניתי בשלילה.

בירור קטן עם הבוס שלה שהיה צריך את זה דחוף העלה שהיא מסרבת. משנגמר החוזה איתה הוא לא חודש.

או מנסים פתרונות למייל בלבד וכו

אין לך חיים מעבר?...

וזו זכותה המלאה.

חבל שהעולם המאוד מאוד מכיל שלנו לא יודע להכיל גם כאלה שבוחרים בחיים

(מגיע לעבודה בסביבות 9:00-9:30 במקרה הטוב ולעיתים אחרי).

זה זכותה המלאה, וגם זכותו של הבוס שלה לא להמשיך.

שעם כל ההתפתחות הטכנולוגית במאה ה21, ממחשבים ועד מכוניות עצמאיות, עוד לא נמצא פתרון לאלו שבחרו לחיות בלי אינטרנט.

חבל.

אגב, דיברתי על סמרטפון, לא על אינטרנט. (כך שאין לי מושג איך הנושא קושר לפה...)

עוד לא נתקלתי באישה שעזבת את מקום עבודתה בגלל דרישות העבודה שכללו אינטרנט זמין.

בד"כ מוצאים פתרון לבעיה הזו. (כמו לעבוד בשעות הבוקר הסטנדרטיות עם אינטרנט.)

(אם גם לא מאמינה שהעובדת הספציפית פוטרה על בסיס מקרה אחד בלבד.

אלא אוסף של מקרים שהצביעו על חוסר התאמה כללית).

בלי שוקולד א"א לחיות.

אפשר להסתדר מצוין בלי WAZE. אנשים שכחו שיש דבר בעולם שנקרא מפה? מפת כבישים?

לשנינו אין סמארטפון, מבחירה מוחלטת.

ומשתדלים למעט בהודעות.

תכל'ס? אפשר להסתדר יופי גם בלי הודעות.

זה פשוט שאנחנו הולכים ומשתעבדים לכל מיני סוגי תקשורת שהם הכל חוץ משיחה ישירה ופשוטה.

לכל העסק הזה של סמארטפונים יש השלכות גדולות לדעתי, עוד הרבה לפני שמתחילים לדבר על גלישה לאתרים לא צנועים.

התקשורת הבינאישית הולכת ומדרדרת, אנשים חיים בעולם וירטואלי, בני נוער מקבלים בטחון עצמי או מאבדים אותו בגלל מספר הלייקים, והוואטצאפ נכנס לכל חלקה טובה, שקטה ואינטימית. אנשים כחו כבר מזמן מה זה להיות לבד, בשקט.

אני מדברת עם חמותי, והוואצאפ קופץ.או שנשמע צליל הודעה. אם זו היתה הבת שלי הייתי אומרת לה שתחכה כמה דקות בסבלנות עד שאסיים לדבר. אבל הסמארטפון הקדוש יותר חשוב כנראה מהבת שלי. הוא קוטע שיחות, נכנס למקומות פרטיים וגורם לאנשים להיות במעין ציפיה כזו "מתי אקבל הודעה"?, לבדוק כל חמש דקות את המכשיר. וזה עוד לא נוגע בכלל בכמות הדברים המיותרים לחלוטין שרצים בוואצאפ בלי סוף.

אז נכון שזה כלי, וצריך לדעת איך להשתמש בו וכו' וכו'. אבל זה גם סמן תרבות. ויש לזה השפעה גדולה, כי ממש ממש לא כולם יודעים איך להשתמש בחכמה, והרוב פשוט נכנסים לזה בלי לשים לב למה שזה עושה לחיים שלהם.

וכל זה עוד לפני בעיית הצניעות..

לא קשור לגיל...

גם לחמותי בת 60 פלוס יש סמארטפון וואצאפ.

וכם לאחיות שלי שגדולות ממני.

זה ענין חברתי, שנובע מתוך גישה עקרונית.

אני לא דואגת עכשיו מה יהיה עם הבנות שלי, כי כשהן יהיו בנות 18 כבר יהיו דברים שבטח אנחנו לא מדמיינים בכלל. (אחת כבר הודיעה לי שבגיל 18 היא תקנה אייפון. שאלתי אותה אם זה בגלל שהיא תוכל לעשות את תנועת ההחלקה עם האצבע, אז היא ענתה לי בעיניים זוהרות: כן!!!)

העקרון הוא חשוב בעיני- ואותו השתדלתי ליישם גם לפני שהגעתי לגיל 20- גם אם יש דבר מקובל אצל כולם, צריך לבחון אותו ואת השלכותיו. ואם אני מחליטה שזה לא מתאים לי- מכל סיבה שהיא, בין אם תורנית ובין אם אחרת- אז יש לי כוח ויכולת להגיד לא.

זה שאדם נתון ונמצא בדור מסוים והחברה מסוימת עדיין לא אומר שהוא צריך לקבל את כל מה שהדור מציע לו.

וכל אחד בוחר את הגבול שלו.

גם מי שמשתמש בסמארטפון- כדאי שיהיה מודע להשלכות שלו, לא רק התורניות.

אף אחד לא חושב שהבאתי את המשיח (הלו, אני גדולה ממך ב10 שנים בערך...לא להגזים)

וזה בכלל אל ענין של דור, אלא של תפיסה יסודית.

בכל דור יש חידושים. ובכל דור יש אנשים שהולכים עם החידושים עד הסוף, יש כאלה שנמנעים מהם לגמרי, ויש כאלה על הטווח באמצע.

אף אחד לא זלזל בכוחות של הדור, זה בכלל לא קשור.

אבל גם אי אפשר לקדש כל דבר חדש. מותר לומר :וואלה? לא מתאים לי. לא מתאים לדרך שבה אני חי את חיי. לא מתאים לי החדירה לפרטיות, לא מתאים לי החיבור הבלתי פוסק.

ומה שכתבת על הרצון לאהבה- זה נכון. אבל הלייקים האלה זה התחליף הכי גרוע לאהבת אמת ולחברות אמת. מה לעשות- אי אפשר להתכחש לעובדה שכל התקשורת הזו גורמת לצעירים, וגם למבוגרים- להיות פחות בתקשורת אמיתית עם הסביבה הקרובה שלהם.

אז אולי מי שמודע לבעייתיות הזו יתנהל בחכמה- אבל על איזה אחוז אנחנו מדברים?

זה בכלל לא קשור ללברוח או להתמודד.

אני מניחה שהרבה בחורים ובחורות מסתתרים תחת הכותבת "להתמודד". זה נשמע נורא יפה.

הרבה יותר קל ללכת עם הזרם ולקרוא לזה התמודדות מאשר לומר בקול :לא מתאים לי.

זה ממש לא בריחה. ממש לא.

זה בסדר כי אני גרוע יותר.

אני מדמיינת את זה!

כל עוד זה לא בא על חשבון דברים אחרים

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

זה באמת מקום לרחף בו.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.