דאגת לתאר לנו את כל הסיפור מכל הכיוונים כלומר, לתאר מה היא מרגישה/ תרגיש. איך אתה חווה את הקשר ,איך היא מקבלת את הקשר , איך אתם כזוג ואיך אתם כיחידים בתוך קשר זוגי.
מה שניסיתי להגיד שניתחת לבד את המקרה שלך והיחיד שבאמת ידע מה טוב לך זה אתה.
אל תרגיש רע שהגעת למסקנות /למחשבות הללו ,הן נובעות מתוך מציאות קיימת. אני חושבת שתוסיף לדבר איתה על זה ותראה לאן זה יוביל.בהצלחה!

הייתי רומזת לה אפשרות של פרידה - כי בתכל'ס היא לא עושה כלום לקשר ביננו,

אם היא לא הייתה מבינה הייתי אומרת לה בפירוש - שזה לא מתאים לי, ואני מרגישה

שלא אכפת לה וכו'...

תראה,

אין סיבה שתסבול,

אתה באמת טוב, ולא רוצה להשאיר אותה ככה...

אבל אם לא אכפת לה?

מה תעשה כשתתחתנו? אתה תפרנס, ותדאג לבית בעצמך?

אם היא תראה נכונות להשתנות - הכי טוב

ואם לא  - תנסה להבהיר לה שזה לא יכול להימשך ככה...

בהצלחה

 

 

 

שאחה כזאת דווקא בפורום דתי..

צריך להיזהר עם חשדות. זו שאלה לגיטימית מה שהוא שאל...

מקווה שהדברים יהיו מתקבלים. אם לא, אז סליחה ותדע שהכל נכתב מאהבה.

אתה בחור מוסרי, חכם ומאוד טוב ועמוק.
והגעת גם ללימודים חשובים מאוד.
קשר לא יכול להיות מבוסס רק על כיף ועל משיכה.

פעם מישהו הגדיר לי את זה ככה:
"קשר זוגי טוב צריך להיות מורכב מ- 3 דברים ובסדר הבא-
מ-ל-ך.
מח- הערכה.
לב- אהבה.
כבד- משיכה."

אלו התנאים הבסיסיים שצריך בשביל שיהיה נוח לעבוד ביחד.

או כמו שפעם מישהי חכמה אמרה לי, "בשביל להתחתן איתו את צריכה לבדוק 3 דברים:
שיש עם מי לעבוד,
שאת רוצה לעבוד איתו
ושאת מסוגלת לעבוד איתו".

זוגיות = עבודה.

מה גורם לנו לשכח את זה?
הנטיה שלנו לחפש רק את ההנאות והכיף... והאשליה שיש כיף אמיתי בעולם שאפשר להשיג, בלי עמל ויזע.
"יגעת ומצאת- תאמין".
אין עונג בעולם שאינו כרוך בכאב.
בלי כאב, העונג הוא לא עונג. (תחשוב על זה)
(אולי זאת הסיבה שקורט מלח בעוגה דווקא משבח אותה)

*
מפה, אתה לא חייב להקשיב או לקחת באופן מעשי כרגע אם קשה לך ולא מדבר אליך, אני כותבת בשביל מי שרוצה לקרוא.
פעם, אנשים לא היו נוגעים זה בזו עד שהיו נישאים. (אני לא מדברת על דתיים)
מה זה נישואין? נישואין זה ברית. (במיוחד למי שמתחתן כיהודי)
התורה מצווה אותנו לשמור נגיעה, אוסרת את הארוסות ומתירה את הנשואות על ידי חופה וקידושין.
אחד הטעמים לזה, זה שלא נסתנוור מהמגע ונאבד את השכל.

ויש לזה עוד כמה טעמים, למרות שאנחנו מקיימים את המצוות גם בלי לתלות את זה בהבנה שלנו.

למה בכלל צריך לכרות ברית? מה זה ברית בכלל?
למה שלא נקום כל בוקר מאוהבים ונחליט להישאר זה עם זו מבחירה?
(תחשוב על זה)

יש הבדל בין אהבה להתאהבות. התאהבות תמיד חולפת באיזשהו שלב.
ואם זה הדבר הכי חשוב בחיים, אף פעם לא נישאר עם מישהו/ מישיהי אחד / אחת.

בדורינו אנחנו לא יודעים מה זאת אהבה כי אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחוות אותה.

אין אהבה אמיתית לפני נישואין.
אין אהבה אמיתית בלי ברית.
ברית, זה אומר שלא משנה מה יקרה, אני אישך ואת אישתי.
זה לא תלוי באם אני אוהב אותך הבוקר או לא.
זה אומר שאנחנו נעבוד ביחד בשביל שהאהבה שלנו תמשיך לפרוח. ולא נברח.

לפעמים נראה לנו שהמצוות הם חוקים שנועדו להגביל אותנו.
ההפך הוא הנכון, ההגבלה היא חיצונית.
התורה רוצה בטובתנו.

למשל הציווי ל"טהרה"...
זה אולי הציווי הכי קשה.
מה עכשיו שבועיים נהיה מורחקים? או עד החתונה אני אחכה?
אבל זה בדיוק מה שמשמר את הדלק של האהבה וכו'.
זה בדיוק מה שמאפשר לנו לבנות קשר אמיתי נפשי, ולא רק פיזי חיצוני שימאס לנו.
זה מה שגורם לנו להתגעגע.
זה מה שעוזר לנו לעבוד — לאהוב באמת, ולא רק לחכות לפרוק איתה / איתו סיפוקים פיזיים.
ככל שהאהבה גדולה יותר, גם הסיפוקים הפיזיים גדולים יותר, ובשביל שזה יקרה, אנחנו צריכים לאפשר את האהבה ע"י ההרחקה.
וכו' וכו'
כנ"ל גם לגבי למה לחכות לאחרי חתונה...
יש עוד הרבה טעמים ידועים שידי קצרה מלפרט אותם עכשיו.
*

כמו שאמרתי למעלה, מ-ל-ך...

וכשזה בסדר הפוך, זה מסמא את עיניינו מלהצליח לזהות האם קיימות באמת אהבה והערכה.

לא מקיימים יחסים וכו' לפני שאוהבים, לא אוהבים לפני שמעריכים... (לא רק שאפשר לשלוט בזה, זה באמת תלוי אחד בשני. כמו מעגל)

אחרי חתונה או אחרי הרבה זמן שמכירים, קורה דבר מוזר.
מה שגרם לנו להימשך האחד לשניה, הוא המקור לבעיות (העבודה) בנינו.
בתת מודע שלנו אנחנו מחפשים השלמה, אנחנו מחפשים איזון, ולכן אנחנו נמשכים למה שיהווה לנו בעיות בעתיד.
למה אנחנו נמשכים לדומה? זה ברור.
למה אנחנו מחפשים את השונה? כי אנחנו מחפשים מישהו שיאזן אותנו. אנחנו רוצים לעבוד!

אנחנו מעריצים בו את היכולת להיות X כי אני Y.
אני מסודר, ולכן אני נמשך למבולגנת.
אני טבע של גבולות, לכן אני נמשך לחופש שבבלאגן שלה...

והאמת היא ששניהם צריכים איזון, הוא צריך ללמוד מהנטיה שלה לחופש והבלאגן, והיא צריכה ללמוד ממנו את הגבולות והסדר.

ובשביל לעבוד על האיזון הזה מבלי להישבר באמצע, חייבים ברית. זו עבודה לא קלה גם אם משתלמת.

צריך לשאול את עצמנו למה אנחנו נמשכים למישהו, ולפי זה לדעת איזו עבודה תהיה לנו אח"כ והאם אנחנו מסוגלים ורוצים לעבוד אותה.

היתרון הוא חיסרון, והחיסרון הוא יתרון.

ולא טוב היות האדם לבדו, גם כי הבית צריך את האיזון, וגם כי הוא בתוכו צריך אותו בשביל להיות שלם ומאוזן.

לפני החתונה צריך לבדוק בעיקר את החסרונות, ואחריה לראות רק את היתרונות.
ולעבוד. מתוך שמחה.

אנחנו מתחתנים עם חבילה שלמה, אנחנו בוחרים אותה כמו שהיא ולא בוררים מתוכה רק את מה שנוח לנו.
כל עוד לא החלטנו לבחור אותה כמו שהיא בדיוק ולא כרתנו ברית, היא לא חייבת לי ואני לא חייב לה.

וגם אח"כ כדאי שנעבוד מתוך אהבה וכבוד, ולא מתוך מחויבות.

הרב דסלר אומר שאין אהבה בלי נתינה.
מי שרוצה לאהוב באמת, שישאל את עצמו "מה אני יכול לתת לה" "איך אני יכול לשמח אותה" ולא- "מה היא חייבת לי"...
רק ככה אפשר לאהוב באמת. וזו באמת עבודה. אבל משתלמת )

סליחה על האורך והחזרתיות.

אשריך שאתה נאמן לה... זה יפה מאוד.
אתה לא צריך לחיות חיי אילוץ.
תנסה לחשוב אם הקשר הזה מתאים לך. אם קיימים בו כל הסעיפים שאתה זקוק להם.

אל תכעס עליה, היא לא חייבת לך כלום.
פשוט תבחר אם אתה מעוניין בקשר הזה. זכותך המלאה
בהצלחה...
ושנזכה שדבריו יהיו לנו נר לרגלינו ואור לנתיבתינו.

אכתוב בכל זאת.

אין לי עצות לגבי הקשר הזה.

אבל ראיתי תשובה מרב שלפני כל הקשר יש דברים מינימליים שההלכה מחייבת..



מספר סידורי: 132771
שאלה:
שלום כבודו !!! הרב !!! אני רוצה להתייעץ איתך בעניין שלי, ושל חבר שלי, חזרתי קצת לשיעורי תורה, ספגתי מעט קדושה, ודיברתי עם חבר שלי על כל איסורי הנגיעה, התפשרנו ביחד, כי הרי אינני יכולה לכפות עליו לשמור נגיעה לגמרי, אחרי שבניתי ציביון שונה מזה, אין בינינו מגע (אפילו לא נשיקה) אך יש מגע רגיל כזה ,הורדתי הילוך בזה שאמרתי לו, שכשהוא ישן אצלי, הוא ישן בחדר נפרד ,(אני בחיים לא ישנה אצלו) מניעת חיבוקים וכל זה, זה לא לעכשיו... אני מניחה שזה יגיע בתום הלבוש החשוף ואחרי הצבא! מה הרב אומר על כל הנושא? חשוב לציין, שהוא קיבל זאת מכל הלב והוא נורא מכבד, אנחנו יחד כבר 3 שנים, בתשעה החודשים הראשונים לא היה מגע בכלל!!! הוא מאוד מכבד אותי. ההורים שלי מתים עליו. מגדירים אותו כבן שלהם ואני מאוד מאוד אוהבת אותו, ומרגישה שזה הדדי !


תשובה:
אחותי היקרה.
א) שמחתי לשמוע שהוא מכבד אותך ויש ביניכם איטראקציה טובה
ב) שמחתי לשמוע שלמרות העובדה שאתם רחוקים מתורה ומצוות אתם מכבדים
ג) לצערי הרב אין שום היתר לחיות בצורה שבה אתם חיים וע"פ ההלכה זה איסור חמור
ד) אני מבין שאתם מתחזקים בצורה הדרגתית וזה יפה , אבל וודאי וודאי שאין היתר לדבר
ה) לא ממש ברור מדוע אחרי כל כך הרבה שנים שאתם ביחד אתם לא מתחתנים?
ו) אני מאוד מעריך את העובדה ששמרתם על עצמכם זמן רב, זה בהחלט לא פשוט
ז) חשוב שתדעו , שאין דבר נפלא יותר מלחיות ע"פ ההלכה ולשמור קלה כבחמורה
ח) ברור לי שלא תצליחו ברגע אחד להשתנות מקצה לקצה , אבל עצם הרצון מעורר השראה
ט) צירפתי לכם שמונה קטעים בסוף התגובה , תראו אותם ותקבלו כוחות עצומים.
י) הכי חשוב שתראו את הקטע האחרון מצד שמאל שנקרא: "הבית היהודי - פרומו קצר"

עצה טובה:
לדעתי תעודדי אותו ללכת לשיעורי תורה , לפחות פעם בשבוע וגם את בעצמך תלכי לשיעורים
ואין לי ספק שזה יפעל בכם , נשמע שאתם חפצים לעשות רצון ה' , פשוט נכון לעכשיו לאור
העובדה שהורגלתם בחטא , יש פער גדול בין הרצוי למצוי , שמחתי לשמוע שהמשפחה שלך
אוהבת אותו ורואה בו בן משפחה , זה רק מעיד על המידות הטובות שלו ועל הרושם הטוב
שהוא הותיר בבני משפחתך ובך , אבל אם את רוצה שהקשר הזה יצליח ויחזיק מעמד לאורך
זמן , חשוב שתהיה לכם הכוונה נכונה והדרכה נכונה , אחרת מהר מאוד הכל יכול להשתנות.

כדאי שתדעי.
לפני החתונה , כל זמן שאין מחוייבות , הכל נראה אחרת , ברגע שיש מחוייבות הקשר נראה
שונה , אף אחד לא אוהב להרגיש חייב , ולכן חשוב לקבל כלים נכונים לבניית בית בצורה
טובה ויציבה , הספונטניות והמוסריות לא מספיקים כדי להחזיק זוגיות , לצערנו הרב כל זוג
שני מתגרש היום , אם אתם לא רוצים להיות חלק מהסטטיסטיקה , תתחילו להגיע לשיעורים
לקבל כלים , ללמוד להתאפק ולטפח את הרוחניות שלכם ולא רק את הגשמיות , בהצלחה.

לסיכום: אם חשקה נפשכם להקים בית כשר ונאמן בישראל , אל תכניסו את עצמכם לניסיונות
מיותרים , תקבעו תאריך לחתונה ותחסכו מעצמכם את האיסורים החמורים שעליהם אתם עוברים
גם אם אתם ישנים בחדרים נפרדים , אין היתר לדבר , אבל אני מאוד מעריך את ההשתדלות שלכם
ניכר שאכפת לכם ואתם חפצים לעשות רצון ה' וכולי תקווה שתזכו להקים בית כשר בקרוב ממש.

בואי נעשה עסק!
בעניין הלבוש החשוף , אתן לך עצה טובה , תחשבי על זה בצורה כזאת, כל זמן שאת
מתלבשת בחוסר צניעות , סביר מאוד להניח שבנים אחרים נכשלים בך , אני מניח שגם גברים
נשואים נכשלים , מה שאומר שאת גורמת נזק וצער לנשים אחרות , כדי שבן הזוג שלך לא
ייכשל בעתיד בנשים אחרות , אני מציע שתקבלי על עצמך להתחזק יותר בצניעות ואין לי ספק
שזה יועיל מאוד לכבוד האישי שלך ולזוגיות שתהיה לך בעתיד , לדעתי אין זמן יותר נפלא מפסח
כדי לבער את החמץ הזה של הכשלת הרבים , תשרפי את כל הבגדים הלא צנועים שלך עם
החמץ בפסח ויהי רצון שבבית שלך לא ייראה ולא ימצא חמץ לא בבגדים ולא במאכלים חחח
אם תקבלי את זה על עצמך , תצלמי לנו את שריפת החמץ ונברך אותך בשידור חי בשיעורים
שתזכי להקים בית כשר ונאמן בישראל ותזכי לילדים כשרים ולבעל נאמן וישר. תשמחי אותנו.
כדי לקבל חשק לעשות את זה צפי בקטע הבא: "בקרוב יתחיל בעולם ביעור חמץ מטורףףף"





בהצלחה

האמת שאני אעריץ אותה אם היא תתחזק אחרי זה...
אצלי זה היה יוצר אנטיגוניזם רציני.

שישאר בטוב שהוא ראה בה... לא צריך להפחיד אותה.

לא להפחיד בכלל,כתבתי וזו תשובה שאולי לא נוגעת אליו,כי אין לי מושג מה הוא,סתם הבאתי דוגמא לאיסור.
אם הוא לא דתי- בכל זאת שיקרא,זו העצה היחידה שיש לי לתת.
אם הוא דתי-הסבר טוב מאוד להלכות ואיסורים.

דיברתי על זה שענה לשאלה של אותה אחת...

גישה לא טובה בעיניי.
רצה לקרב ויצא מרחיק. וגם אם הוא קרב, אני תוהה כמה זמן זה יחזיק מעמד.
הכי קל להפחיד.
הוא מעריך את ההדרגתיות של ההתחזקות שלה, ובאותה נשימה זורק אותה למים רותחים.

וגם קודם כל כדאי שנקרב את עצמנו, אח"כ נטיף מוסר כ"כ כבד.
הוא מלחיץ אותה. חבל מאוד...

זו האמת.להגיד מה מותר ומה אסור.
זה רב,זה מה שהוא צריך להגיד.
והנכון להגיד.

העניין של ההפחדה אני לא חושבת שהפחיד-חוץ מהעניין של שריפת בגדים לא צנועים,שזה בכלל לא ראוי לעשות בעייני. כנ"ל על פלאפונים,אין לא מבינה איך נותנים בזה יד לזריקת רכוש.
צודקים... יש עניין לזרוק מה שמכשיל אבל לשרוף ולשבור..זה לא מוסרי בעייני,ואפילו זלזול,למרות שזו למטרה טובה.

טוב לא ננצלש ..
זו התשובה.

אז היית מגלה אחרי, כשכבר היית נשוי והברירה היחידה גירושין.. גם היית עושה את הצעד הזה?
אז לדעתי אל תיהיה עם עיניים יותר מידי גדולות, זה מה שבעצם כבר יש לך, אותה.. ואתה יכול לנסות לדבר איתה על אחריות וניקיון..
לא נראה לי להיפרד בגלל זה.
(בכלל מה עם חיי הלכה.. מי מתיר לכם לפני נישואין כבר להיות יחד?)
והאחרות שאתה רואה, לא בטוח שהן טובות יותר. אתה לא יכול לדעת באמת..

שיכולים להגיד לא ידענו..
ועכשיו הוא כבר ידע מהתגובה שלך ושל עוד
(אגב, תגובה מושקעת! יישר כח)

גם אם לא היה נופל בסינון הראשוני הזה, די מהר היו מתגלים פערים בינהם בדברים אחרים 

מה עומד מאחורי ההצעה?

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

לגבי ילדים, יש מחקרים בנושא. לדוגמא: נתנו לכמה ילדים לצייר ציור, לחלק החמיאו שהציור מקסים ושהם "ממש ציירים", ולחלק החמיאו על דברים ספציפיים בציור: "אני רואה שהשתמשת בהרבה צבעים. עבדת ממש קשה על הציור הזה!". משהו בסגנון. אחר כך הציעו לילדים לנסות משימת ציור מסובכת יותר. הילדים שהחמיאו להם המחמאה מהסוג הראשון נטו יותר להימנע, לעומת הילדים מסגנון המחמאה השניה שיותר קידמו בברכה אתגר חדש. 

למה? לא יודעת מלא אור אהבה חמלה רק להיות לידו זה עוזר לי להיות טובה יותר ולראות מה חשוב באמת בחיים

הוא כמובן לא קשור לכאן

כל שאת החוויות הראשונות של החודשים הראשונים של תחילת הנישואים, הם יעברו בנעימים.  

חח אין עליך