ישלי בני דודים מתוקים,
אחד גאון ברמות של לקנא
נניח, את היסטוריה ואזרחות..בעפ הוא יודע. שיעשה לי ת'בגרות!
ושעות דיברנו
ואני נשנקתי מהתפעלות
איזה מוחין 
והוא חידש לי שיש דרך בליטאים שבאופן מעשי לא 100% סותרת את חבד, מה שלא ידעתי
קיצר, באלי ימים לדבר איתו ולשמוע את דבריו
והוא יביא לי משו אדיר שהוא כתב
|מתקפץ|
כייפ שיש משפחה כזו
נחללא ידעתי שגם הם עובדי עבודה זרה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
