הלכתי לי בתל אביב ופתאום זקן אחד דפק לי על הגב..(נדלג על הקטע שנלחצתי רצחים) ואז הוא אומר לי "ילדה, סליחה על ההפרעה , אבל ישלי משפט יפה , רוצה לשמוע?" אז אמרתי שכע..ואז הוא אמר " החיים הם כמו קפה לפעמים הם שחורים לפעמים הם בבוץ ואם לא זה נס" אז אמרתי לו "אוקיי" ו"סליחה אני ממהרת..תודה רבה"
^^ אמיתי..
~~~
ואז סתם חשבתי על המשפט..אתם חושבים שזה טוב להיסתכל ככה על העולם..? שכל דבר שקורה זה נס ובכלל אמור להיות לנו רע?
בס"ד
כנראה זה רעיון גרוע..
וזו גישה די דפוקה.
החיים הם יותר שוקו מקפה, תאמיני לי.
והכל תלוי באיך אנחנו שותים אותם.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
