אל תשפוט את עצמך.......
בלי להיכנס לסיבה ותוצאה.
אולי קשה לך להעריך את עצמך באמת? אם בכלל...
הערך העצמי שלך תמיד תלוי בכמה אתה מוכשר.
אולי מאז שנולדת (גם אם חווית אהבה) אמרו לך שאתה גאון וכו' וכו', והתרגלת לחשוב בתור ילד שזו הסיבה שמעריכים / אוהבים אותך.
וזה דפוס שממשיך ללוות אותך גם בתור בוגר.
שאל את עצמך אם לולי המתנות שלך, היית מרגיש הצדקה לקיומך.
האם היית מרגיש בעל ערך גם בלי הכשרונות שלך?
אם לא, זה הזמן לעבוד על זה

לאהוב את עצמך בכל תנאי, אהבה שאינה תלויה בדבר.
תואהב את עצמך בגלל מי שאתה

בגלל הנשמה האלוקית הפועמת ומשתמרת בקרבך, זאת שמאירה מקצה העולם ועד קצהו.
ערך שתלוי בנצח. רק הוא "תנאי" לגיטימי לאהבה.
מישהי חכמה סיפרה שבפורים בעלה כשיכור לא הפסיק לומר "אין פרט, פרט זו אשליה אופטית!!". נמסתי.
(אבל זה לא המקום להרחיב...)
אנחנו כולנו גוף אחד, נכון שיש איברים חשובים יותר וחשובים פחות, אבל האם זה אומר שהראש יכול שלא להעריך את היד? גם אם אם אם הוא יוכל להסתדר בלעדיה? האם הוא יוכל למלא את תפקידה?
א" א שכולם יהיו ראש. א"א שכולם יהיו מוכשרים כמוך.
הראש לא יכול לתת את מה שהיד נותנת עם כל הכבוד לראש שהגוף לא יכול להתקיים בלעדיו.
בכל מעלה יש חיסרון, ובכל חיסרון יש מעלה.
שבמקרים מסויימים החיסרון עצמו הוא מעלה, והמעלה עצמה היא חיסרון.
כשהזייפנים שרים לקב"ה (גם כשהם בחברת אנשים) הם שרים באמת. זה נורא מרגש. זה חיסרון שהוא מעלה שהזמרים צריכים להתאמץ להשיג אותה בחברת אנשים.
וגם כשהם שרים באמת, זה לא באותה איכות של ענווה.
אין לך אדם שאין לו שעה. אין לך אדם שאין לו הרבה שעות.......
לכל אדם בעולם יש מה ללמד אותנו, אנחנו צריכים להיות מספיק קשובים בשביל להבחין בזה.

תוך הענווה שגם אם אני מוכשר מאוד מאוד, יש לי חסרונות שאחרים יכולים ללמד אותי לתקן אותם.
תוך ההבנה שהכישרון שלי הוא חיסרון במקום אחר.
כל כישרון... תבדוק את זה.
גם אישתך לא תהיה מושלמת, אתם תהיו מושלמים ביחד אם תחליטו ללמוד ולהעריך כל אחד את חסרונו של השני, ולראות אותו גם כמעלה. רק ככה כגוף אחד, תצליחו להיות שלמים באמת. לאט לאט... בנחת.
מצוות לא תעשה-
אל תשפוט את עצמך.
מצוות עשה-
כשאתה עושה מעשה טוב, תחשוב על זה שיוצא דרכך אור אלוקי כזה שממלא לך את כל הבטן בחום.
מה הכי חשוב בעולם מלהדבק בקב"ה?
כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך...

תעצום עיניים, תקשיב לחלק אלוק שבך, ותתמלא בחום הזה, ואח"כ תבין שהחלק שלך חסר בלי האור של החלק אלוק של זה / זאת שבסביבתך.
הערכה, זו האהבה שבשכל... לא?

אתה זקוק לאהבה גופנית, אהבה ריגשית, ואהבה שיכלית.
הדדית.