ברור שצחקת כי אין באמת קשר ישיר שכן התעשייה הזאת מיועדת בעיקר לייצוא ובכלל השימוש בו אסור בארץ ללא מרשם בניגוד להרבה מדינות אחרות.

אבל בכל זאת:

אין ספק שרמת האושר הגבוהה פה לא נובעת מנתוני רווחה ואיכות חיים אובייקטיביים גבוהים, להיפך - העוני פה גבוהה, יוקר המחייה מכביד כמעט על כולם והמצב הביטחוני גם לא מוסיף רוגע ואושר.

אז מסתבר שיש משהו בדבריך והציבור בארץ כנראה פשוט מסומם ממשהו כך שהוא מרגיש בהיי אפילו שהוא שוכב בשלולית של בוץ וקיא כשגופו מלא שברים ומכות סגלגלות.

השאלה היא מה הוא אותו הסם המופלא? לדעתי הוא אידיאולוגיה, רוחניות וערבות הדדית, שלמרות שיש הרבה מקום לשיפור גם בתחומים האלה - נמצאות פה ברמות גבוהות לאין שיעור ממקומות אחרים, גם אם נוחים יותר בעולם.

אלא אם כן אתה מתכוון לקשקוש של ביטוח לאומי לפיו מי שמרוויח מתחת לרבע מהחציון הוא עני גם אם יש לו אוכל, אוטו וסמארטפון.

אין עוני אמיתי כמעט במדינת ישראל. יש קנאה בעשירים ובזה צריך לטפל חינוכית יחד עם הורדת יוקר המחיה כדי שעניים יחסיים יחיו טוב יותר.

(ובעיקר צריך לנפץ את המונופולים על ידי יבוא מתחרה)

של אנשים עניים שלא יכולים לפרנס את עצמם (ביטוח לאומי זה בעיה קשה שמעודדת רמאים, מה שמכונה מלכודת רווחה).

יש בהלכה הגדרה של עוני וצריך לעמוד בה. זה שאנשים נהיו עשירים זה לא אומר שיש סיבה שאחרים יוגדרו עניים.

"הלוואות" זה בעיה קשה. לפי ההלכה אסור ללוות בריבית בשביל צריכה ומה שקורה היום לא קשור להלכה בשום צורה. גם ריבית הוצל"פ למי של"ע הסתבך זה דבר בעייתי מבחינה הלכתית.

מי שאין לו כסף לתחבורה או לתרופות - צריך לבדוק למה. אם הוא שקוע בחובות אז צריך להתמודד עם זה בצורה מקצועית, ואם הוא לא עובד (אפילו אברך) - בעיה שלו. שילך לעבוד.

מהצד השני צריך לתקוף את יוקר המחיה דרך יבוא בזול ושבירת המונופולים והרגולציה הישראלית שתאפשר לעניים לחיות טוב יותר (ירידת שכ"ד, ירידת עלויות האוכל וכו').

אתה מתייחס לפתרון, אני כתבתי על המצב העכשווי.

נכון שבלקיחת הלוואות יש בעיה הלכתית והיא גם מעמיקה את היקף החובות האישיים (וכנ"ל במישור הלאומי) כמו שכתבה @+mp8, אבל כל זה נכון אחרי שהבנאדם כבר נכנס למצב של מצוקה והוא נצרך להלוואה [נכון שתרבות הצריכה גורמת להרבה אנשים לפרוץ את הגבולות הכלכליים שלהם ולהתדרדר לחובות וגירעונות אבל סוף-כל-סוף המצוקה קיימת]. היקף לקיחת ההלוואות מעידה על המצב הכללי במשק.

אתה צודק שזה שהמצב האישי של חלק גדול מהציבור שאין להם יכולת כלכלית והמצב הלאומי של יוקר המחיה מצריכים שינוי וטיפול יסודי - זה רק אומר שהמצב העכשווי הוא של דוחק כלכלי בעיקר ברמת המיקרו.

לגבי הצד ההלכתי כבר התייחסתי (אני תמהה שההגדרה של "מי שיש לו מזון שתי סעודות" עוד רלוונטית בעיניך). זה שיש עשירים שמרוויחים פי 100 ויותר מהאחרים לא אמור להשפיע על מדד העוני אבל רמת החיים הבסיסית המודרנית כן אמורה לבוא בחשבון (תחבורה, הנעלה, חשמל, תרופות, תכשירי ניקוי, תקשורת בסיסית ועוד הרבה דברים שלא היו קיימים פעם).

שורה תחתונה - דוחק כלכלי קיים כאן ברמות גבוהות (נתעלם כרגע מההגדרה של המוסג 'עוני') ובכל זאת רמת האושר גבוהה.

רמת החיים פה זינקה בשנים האחרונות בצורה שלא נתפסת לפעמים גם בדברים שירד המחיר שלהם (למשל: ירידת מחירי התשתית הסלולרית לא לוותה בחיסכון גדול יותר אלא בשדרוג מהיר יותר של מכשירים).

קשה מאוד להגדיר עניים במדינה הזו. יש הרבה בעיות אחרות כאובות שניתנות לטיפול אבל לא בטוח שעוני אמיתי זה אחת מהן.

תסתובב קצת בשכונות מצוקה ולא נראה לי שתחזור על המשפט הזה.

לגבי השאר - רמת החיים עולה תמיד, השאלה למי. הפערים החברתיים גדלו והרבה משקי בית ירדו ברמת החיים שלהם ובטח במצב הכלכלי (לגבי מחירי הסלולר - בוודאי שהמחיר ירד, פעם היו משלמים מאות שקלים על חשבון הסלולר. חוץ מזה שהתקדמות הטכנולוגיה זה לא הנושא אלא האפשרות הכלכלית להינות ממנה ומשאר המוצרים והשירותים הקיימים).

לגבי העוני - דשנו בנושא ונראה לי שעיקר המחלוקת היא בהגדרה. אבל עם המציאות שרוב משקי הבית לא גומרים את החודש אי אפשר להתווכח, לזה התכוונתי בהודעה הראשונה.

תסתכל על המכוניות בחניה ותגיד לי אם יש מצוקה אמיתית לרוב המוחלט שגר שם, או לא.

ניחוש: לרובם יהיה רכב חדש יותר מזה שנסעתי בו בשלוש השנים האחרונות.

מהיכרות קרובה עם כמה שכונות כאלה (ואחת צמודה למקום מגורי) - בקושי יש שם רכבים ואלו שכן הם באמת סתם פחי זבל ממונעים. 

משה - תאם איתי בהזדמנות סיור מחוץ לבועה (יעשה לך טוב, תרגיש עשיר פתאום). 

תעלה לכאן ונראה...

לא על העניים.

ויש מקרים ממש מסמרי שיער על מגורים בבתים שלא ראויים למגורי אדם ותת תזונה של ילדים.

הדיבור שלך הוא מאוד נעים כי הוא מוריד מאיתנו את כל האחריות לדאוג לחלשים.

רוב המסכנים שאת מדברת עליהם זקוקים בעיקר למנהל חשבונות, הרבה לפני שהם זקוקים לתרומות כספיות.

דוגמא למשל שהטריפה אותי: זקנים שמגיעים לשוק מחנה-יהודה ללקט שאריות בסוף היום.

לכאורה עוני קשה.

מעשית - בהנחה שהם לא צריכים לעבוד, צריך פשוט למצוא להם מקום עם שכירות זולה, ולמכור את הבית שלהם במרכז ירושלים במליון וחצי עד שני מליון שקל.

הסכום הזה יספיק להם למחיה באיכות סבירה עד סוף חייהם ואולי אפילו לבית אבות בינוני.

יש הרבה דוגמאות כאלה.

אגב הקו הזה לא מתמחר את עליוות המחיה בעולם החרדי (והערבי) שזולות משמעותית מאלו שמקובלות בעולם החילוני.

אותה במבה עולה פחות בכפר כנא ובבני ברק מאשר ברמת גן או בחיפה, ויש לה שם חיקויים זולים עוד יותר.

תנסה להכיר קצת משפחות במצוקה ותראה שזה לא כמו שאתה מתאר.

כמובן שיש הרבה אנשים שיכולים לצאת מהמצוקה, וגם כאלה רמאים, אבל יש גם הרבה שאין מה לעשות.

לפחות לא במצב הקיים.

תמיד יהיו אביונים בארץ, ומעבר לנסיונות החשובים לעזור להם ולתת להם חכה, יש לנו אחריות כחברה לדאוג לפרנסתם, כצדקה ולא רק כהלוואה.

זה עולם אחר לגמרי.

אורות ישראל ו, ז

ארץ אשר עיני ה' אלוקיף בה מראשית שנה עד אחרית שנה

מי שמפנים את זה מאושר..

מצד שני צריכת דברים שממכרים ומדכאים פועלים בדיוק ההפך

בשביל זה הצבענו לעלה ירוק

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז