אני אומרת עם חיוך: "בשבילך אני אמא.."

ומזל טוב יקרה!

"לא הדר.. אמא"..

ואם יגיד שוב בשביל ה"חוכמה", פשוט להתעלם. זה יעבור. ומהר. אין מה להתרגש.

להגיד לו בשבילכם אני אמא. אם מנסה להמשיך אז את חוזרת בשבילך אני אמא .

אחרי פעם שניה-שלישית , לא לענות לו עד שיבין ..... ועד שהוא קורא לך,עוד פעם .

 להמשיך בדרך זו ....עד שבסוף יקרא לך אמא .

את אמא שלו ולא חברה שלו .(זה חשוב להמשיך , שהיה גדול ..... יכבד אותך ולא יחשוב שאת חברה ....)

לא אומרים: בשבילך אני אמא.. הוא בכלל לא מבין את המשפט הזה.

ולא צריך להגזים, "את אמא שלו ולא חברה שלו"... זה לא "אוייב"... תינוק, שנהנה מה"חוכמה". לא יעשו ענין, לא יהיה ענין. ואין חשש ש"בגלל זה" כשיהיה גדול לא יכבד אותה. לא להרגיש מאויימים.

בת השנתיים שלי עושה את זה כל הזמן ומחכה לראות תגובות.

(חייבת להודות שזה מתוק מדבש...)

ואני שואלת אותה: מי אני? עד שהיא עונה: את אמא!!

לא להיבהל ולא לעשות מזה עניין.

כל הילדים ככה, וכשהם גדלים קצת הם מבינים יותר ומפסיקים עם זה.

אצלנו הם לפעמים מתבלבלים... אז אנחנו פשוט צוחקים איתם על זה...

לדעתי אחד הדברים שיכול לעזור זה דווקא לדבר איתם על זה: מה השם של אבא?מה השם של אמא?ככה הילד יודע שיש להורים שם וגם יודע שבשבילו הם אבא ואמא.

זה לא נכון בכל עניין.

למשל ילד גדול שמפספס "להכעיס", לא יעזור לדבר איתו. יותר יעיל יהיה לטפל בצד הטכני, בלי כעס ובלי אכזבה ממנו.

וגם לא תינוק שקורא להורים בשם פרטי. עדיף להתעלם ו/או לחזור אחרי המשפט שאמר ולהחליף את המילה "הדר" ל"אמא".

וגם לא ילדה שמרביצה לאמא. שגם על זה דובר לאחרונה.

לא מכל דבר צריך לעשות אישיו...

וכמובן שכל דיבור צריך להיות בהתאם לגיל ויכולת ההבנה והתפיסה של הילד.

הכוונה היא שבמקום להתנגד או להגיב בחומרה או להפעיל טכניקות כגון קריאה לאבא ואמא שלא בשמם (במידה וזה נעשה רק כדי שהילדים לא ישתמשו בשמותיהם הפרטיים של ההורים), כדאי לדבר על הדברים, לפרק מוקשים, לפזר ערפל ואי הבנה.

אבל בדרך שלילית.

אני לא בעד הדרכים שכתבת. אבל עדיין לא חושבת שכל דבר צריך להיות "נושא" שמלבנים.

כל גיל וכל נושא והשיטות שמתאימות לו. 

הדוגמא של עשית צרכים היא דוגמא קיצונית וקשה - הילד פוגע גם בעצמו, וצריך לחשוב היטב ובאופן מערכתי איך לא מגיעים למקומות האלה. אבל אני בהחלט חושבת שילד שמנסה להשיג תשומת לב בדרך שלילית שייך לשקף לו, לשוחח על הדברים, לבדוק איפה הוא חש מצוקה.

בדרך כלל כשפועלים באופן הזה, בונים אצל הילד מודעות עצמית ובגרות נפשית, מפתחים את האינטליגנציה הרגשית, והכי חשוב - מקנים לו כלים יעילים וחיוביים לתקשורת.

לפעמים צריך לדבר ולהאזין, לפעמים צריך "לדלג" ולא לחפור מידי ולהרגיל את הילד שכל דבר הופך ל"פרשה".. הכל לפי הענין.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות