הבעיה היא לא זה שאין לנו אפשרות מעשית לבנות את בית המקדש במציאות של האומות מסביב

שרק מחכים לטעות שלנו ,

כי ברגע שנעשה את רצון הבורא

ממילא יתבטלו גם כל הכוחות שמונעים מאיתנו להגשים את המטרה

האומות זה לא הסיבה זה רק התירוץ

@די"מ

גם אם רוצים להסביר שכיום עדיין צריך להתחשב בהשלכות כאלו.

אבל כמובן שהדברים תלויים בהשקפת עולמך.

מי שנוקט בשיטת הרצי"ה, היא לוקח את הנתון הזה כשולי - ומסביר ביחוד על ערך ביהמ"ק והמעלה שעם ישראל צריך להגיע לקראת בניינו. והיה מסביר שהעיכובים המוחשיים, זה כנראה כי עוד לא הגענו למצב הזה. ומחזק את הצורך בעליה רוחנית שלנו.

קודם כל אנחנו מפחדים. 

זו המציאות הפשוטה שמול עינינו. 

אם מתחילים לחקור למה מפחדים והאם צריך לפחד מבינים שזה בעצם מתחיל מהמעלה הרוחנית של עם ישראל. 

אנחנו לא "מפחדים"..

קודם כל, אנחנו בודקים מה האמת. הרצי"ה אמר שאחרי מלחמת ששת הימים באו אליו כמה אנשים, פרופסורים וכד' (מענין..), אמרו, כעת צריך לבנות את ביהמ"ק (א חשבו על "פחד"). אמר להם, מה שאתם אומרים לא בא מריבוי תורה שבכם, אלא ממיעוט תורה שבכם. והסביר בכיוון הנ"ל. שזה לא כמו ישוב הארץ הרגיל (יש גם בשם הגר"א משהו כזה).

אח"כ, יש מקום להסביר כנספח, שגם המציאות המעשית לדבר כזה, היא מורכבת. ואז להסביר שבוודאי יש קשר בין הדברים.

להגיד לילדים "אנחנו מפחדים" מהגויים, זה לא חינוכי ולא אמיתי. ובאמת, התחשבות במצב בינלאומי וכד', אינה "פחדנות", אלא חישוב רציונאלי. וגם באופן ריאלי, אם היו רוצים - כלל לא היו מביאים למצב המגונה של היום. היו יכולים מיד אחרי ששת הימים להודיע שחזרנו לשם, לנעול בפני מוסלמים, ואיש לא היה פוצה פה.

זה שלא הגיע לכך, אינו מ"פחד", אלא מחולשה כללית של מצב שעוד לא בשל לזה.

[בכלל, תהיה מתון כשאתה מדבר על גדולי עולם. גם זה מהדברים שגרמו לחורבן, "שהשוו בה קטן וגדול"..] אפשר היה לשמור על הריבונות כראוי גם בלי שכבר בנו את ביהמ"ק.

מה ש"הוכחתי" בזה, היה תשובה ללשם לגבי מה שכתב "גם לפי השיטה הזו".

גנב עתיקות שמכר את הר הבית לוואקף בתמורה לחפירת וגנבת העתיקות מתחתיו.

וזה לא מוריד מעוגמת הנפש מה'הצדקה' הרוחנית למעשה הנלוז הנ"ל מפיו של הרצי"ה.

כפיפותו המופלאת של דיין לדעת תורה היא מהמפורסמות...

ובזמן ההוא דיין כן קבע הכל, כמו למשל להחזיר את הערבים שברחו מבתיהם בכל רחבי הארץ לכפרים שלהם. לוי אשכול היה פלגמט חסר אונים ודיין היה הרמטכ"ל הכל יכול שניצח את המלחמה מול צבאות ערב. שום דבר ואף אחד לא היה יכול להגביל אותו אז, בטח לא רבנים ו'זעקות'.

מעבר לכל הדיון על תוקף המצווה הזו מבחינות אחרות.

א. אחת הטענות שעלו  בוויכוח על חידוש עבודת הקרבנות הייתה, שאחת הכוונות המעכבות את הקרבן היא לשם ניחוח, ובמצב של "ולא אריח בריח ניחוחכם" היא לא שייכת.

ב. [לולא דמסתפינא, לא ראיתי מי שכתב את זה, ולא בדקתי לעומק], לכאורה בניית מקדש היא מצווה שטעמה מפורש בתורה - השראת שכינה, ובמצווה כזו דרשינן טעמא דקרא [לא רק לפי ר"ש].

נכון שלפי ר"ש כאשר הטעם מפורש בפסוק, אז הטעם בא להוסיף, ולא להגביל.

נניח, האיסור להרבות נשים הוא לא דווקא במסירות את ליבו, והטעם מוסיף שאפילו אחת ומסירה את ליבו.

ולפי זה, לעניין שלנו דווקא לפי רבי יהודה שייך לדרוש טעמא דקרא, ואתה צודק שלפי ר"ש לא.

[כל הנ"ל כנראה לא כ"כ פשוט, ויכולים להיות בו עוד גדרים ומחלוקות].

הכלל הרגיל במחלוקות ר"י ור"ש הוא שהלכה כר"י, לא יודע האם יש הכרעה ברורה במחלוקת הזו.

אבל, אני לא כ"כ אומר את הדברים לעניין שלא תהיה מצווה לבנות היום בית מקדש [נראה שלזה יש נימוקים חזקים יותר], כי קודם כל, מי אמר שטעם המצווה לא שייך? האם אנו יודעים שלא תשרה בו שכינה בשום רמה שהיא? 

ועדיין, אני חושב שיש לדברים האלה חשיבות, להדגיש שההפרדה בין המצווה להשראת השכינה לא נכונה.

ולגבי הקרבנות, שוב צריך לשאול, מתי לא שייך ריח ניחוח, [וצריך לראות יותר טוב מה כתבו מי שהביאו את הטעם הזה], לא נראה לי שמי שאמר את אומר שבאמת לא הייתה מצווה של קרבנות בסוף בית ראשון.

אבל אם הוא היה אומר את זה, לא היה קשה עליו למה הנביאים לא קראו להפסיק את הקרבנות, כי יש פסוקים שניתן בקלות רבה להסביר שהם קוראים להפסקת הקרבנות. (כגון ירמיהו ז כא-כג).

יש לך דיעה ואתה מניח שהיא האמת, וכנראה שגדולי ישראל חשבו כך, ולהגיד שגדולי ישראל חשבו אחרת זה לשון הרע עליהם.

כדאי שתנסה להבין באמת מה הייתה דעת הרצי"ה.

אם נראה לך מוזר דברים שאמרו בשמו, אז תנסה לחפש האם יש משהו כתוב שהוא כתב.

אם אין תנסה לפחות לבדוק האם יש בשיחות, שנכתבו כסיכום מיידי [ולא כסיפור מהזכרון אחרי שנים], או תנסה לבדוק עדויות שונות של תלמידים.

לא עשית את כל הנ"ל - אז אל תנסה לקבוע מה הייתה דעת הרצי"ה.

גיבה את ההיתר של האח והאחות, אז אני לא אומר שזה לשון הרע.

אני חושב שהוא סבר שהרב גורן צודק הלכתית בסיפור הזה.

גם כאן, הרב צבי יהודה נימק את דבריו הלכתית, [גם אם חלקו עליו], ורבנים גדולים נוספים נימקו הלכתית את הדיעה שאין היום אפשרות הלכתית לבנות את בית המקדש.

נימק הלכתית את דעתו בנושא.

לא זוכר כרגע מקור.

זה ביחד.

הרצי"ה אמר לכאלו שבאו אחרי מלחמת ששת הימים, ואמרו שכעת צריך להקים את ביהמ"ק - שהאמירה הזו לא באה מריבוי תורה אלא ממיעוט תורה שבהם. אינם מבינים מה עניינו, ומה הסדר שיאפשר את הקמתו.

בוודאי נכון, שאם תיאורטית יש כל התנאים לקיום מצוה מסויימת, אז לא נתלים ב"סיבות רוחניות" כדי לעכבה.

אבל, להבנתי הדלה את דבריו, זה בדיוק הקשר בין התנאים המצוותיים, לבין האפשרות מבחינת המצב הרוחני. למה? כי זו מצוה המוטלת על הכלל. זה לא משהו פרטי. ובשביל שהכלל ישאף אליה ויקיימה, צריך מדרגה מסויימת. ולא במקרה הסדר של העמדת מלך ומחיית זרעו של עמלק לפני כן.

כלומר, מצד האמת, ביהמ"ק, שלא כישוב הארץ בכללותה בזמננו, דורש מדרגה פנימית של הכלל, שמתבטאת בו. אז אם היו התנאים ההלכתיים קיימים, אז בונים. אבל עיכובם אינו במקרה. והוא שייך לאמת של מה שאמור להיות בבנין ביהמ"ק.

לכן, אנחנו צריכים לעבוד על מה שבידינו, עם הגדלת השאיפה לבנין ביהמ"ק במהרה בימינו. ולהשתדל להגיע לכך, שאכן הציבור יהיה במצב כזה, שזה מה שחסר לו.  "קיצורי דרך" לפעמים מאריכים אותה.

הקיצור, אין סתירה בין הדברים. יש צד הלכתי. יש צד של מוכנות רוחנית למדרגה הזו. לא במקרה הם שלובים ביחד.

אבל זה לא שבגלל ש"תמיד אפשר לשאוף ליותר קדושה" אז אף פעם לא ייבנה.. חלילה.

וסימנך. בהיות שזו מצוה המוטלת על הכלל, כנ"ל. אז כשייווצרו התנאים שהכלל יהיה מוכן ובשל ויכול לקיימה - סימן שבא מועד.

לא סותר הגדלת הציפיה, אדרבה. לא סותר אפשרות של יד ה' המזרזת מעבר להבנתנו. אבל מחייב אותנו לדאוג למה שבאמת יקרב את זה - ולא רק "לקטר" על הממשלה/הציבור שעוד לא עמדו על כך.

הרי דברים אלו שאני מצטט מהרצי"ה, אני יודע בוודאות.

אז זו כבר קצת בעיה אולי של לה"ר שלך....

אבל האמת, תקרא בדברי. הרי לא כתבתי שהיתה "אפשרות ריאלית ללכת על בנין בית ה' "...

כתבתי שבאו אנשים והציעו את זה, והנקודה אז לא היתה של "פחד" - והרצי"ה ענה להם מה שענה.

ואם תראה את המשך הדברים שכתבתי, תראה שבדיוק המצב הרוחני-הכללי, הוא חלק מרכזי ממה שעשה את זה לא ריאלי. קצת יותר להעמיק בדבריו.  הרצי"ה הזכיר את הציטוט, שבנושא המקדש, לא למהר.

אם אתה בא לענות מבחינה הלכתית-מעשית מה מוטל עלינו לעשות, זה משהו אחד.

אבל, אם אתה מלמד שהמקדש נחרב מפני החטאים, אז צריך גם להמשיך את הסיפור במישור הזה.

מאד קשה לי לשמוע/לקרוא את הגישה הזאת שבניין בית המקדש תלוי אך ורק במצב הרוחני.

ברור שיש בזה אמת, ייתכן שהקב"ה לא רוצה שנבנה 'בית חרוב' ושנגיע לרמה רוחנית מסוימת טרם נבנה אותו,

אבל ההשקפה הזאת מורידה מאיתנו את האחריות המעשית (גם אם מגבירה את זו הרוחנית) ועל כגון זה נאמר "בהדי כבשי דרחמנא למה לך" - אנחנו נעשה את מצוות ה' לבנות את ביתו והוא בחסדו יזרוק עלינו מים טהורים ויטהר אותנו מטומאותינו.

ראה איך החשמונאים הקדושים מיהרו לבנות את בית המקדש על אף היות חלק גדול בעם מתייוונים ובמצב רוחני לאומי קשה מאד, בנוסף לטומאה ההלכתית.

כאב לי לראות שוב השקפה זו הגלותית משהו, אבל כמובן שהדברים תלויים בהשקפת עולמך.

אבל גם..

כלומר, בוודאי שיגיע זמן שיהיה צריך בעז"ה גם פעולות מעשיות לגמרי בשביל זה. ככל מצוה..

אבל אכן, לפי גישה זו, יש בשלב של שיבת ציון מחדש (לא כחשמונאים שניסו "לחדש את הקיים", לטהר את ביהמ"ק. ובאמת התקופה ההיא, כפי שמובא בשם הגר"א, היתה "פקידה", לא גאולה קיימת), הבחנה בין בנין הארץ - ששם צריך לעסוק בבניה בפעל ממש, לבין בנין ביהמ"ק, שמצריך מדרגה רוחנית קודמת. ולכן, זו לא "גלותיות", כי זו לא גישה כוללת, שאין בנין מעשי בזמננו - אלא הבחנה במה מדובר; וראיית הנסיבות המעשיות בנושא ספציפי זה, שלמעשה אכן מעכבות, כמתגלגלות מזה, כפי שאפשר לראות גם בעין די ריאלית (מה שהזכרתי, לדוגמה, מקודם, שמצב רוחני אחר שלנו, היה בקלות גורם להתנהלות אחרת מיד אחרי ששת הימים).

ולכן, זה לא "השקפת עולמי" כי אני לא יכול להבין בזה כלום, מעבר למה שרואים בעיניים, שאכן דווקא מסייע לראות שזה כך. אלא דברים שבהם מרכין ראש בענוה, מול מה שלימדונו רבותינו, חכמי מהלכי ישועת ישראל.

אני מבין שאין מה לדון בנושא ההשקפתי כי ברור שתהום פעורה בנינו בנושא הזה,

רק מעניין אותי אם היית אומר שאתה מחכה להגיע לרמה רוחנית כדי לקיים מצווה מדאורייתא לגבי כל סוגיה הלכתית אחרת? (ותן בבקשה מקור לדבריך ש- "בנין ביהמ"ק מצריך מדרגה רוחנית קודמת", מקור לצורך העניין זה חז"ל אבל אסתפק גם בראשון).

לגבי המצוה מדאורייתא,

יש סדר ברמב"ם על שלש מצוות נצטוו ישראל. להעמיד להם מלך, למחות זרעו של עמלק, לבנות ביהמ"ק.

[ולא מתייחס כרגע לדברי הרב אליהו זצ"ל שבכלל אמר, באלו המילים, "אנחנו באסכולה אחרת - שירד בנוי  מן השמיים"..]

שלא לדבר על כך, שלפעמים הנסיבות המעשיות המונעות, מראות לנו על רצון ה'; ועל הסדר שהדברים אמורים להופיע בעולם. כשאנחנו רואים בעינינו את ההשפעה של התודעה והרמה הרוחנית, על היכולת המעשית.

מעין מה שאמר רשב"י, שאנו מרוצים מהאילוץ לא להיות יכולים לדון דיני נפשות (שהם מדאורייתא), כי אין אנו יודעים לדון אותם ("מדרגה רוחנית").

והוספה: בנין ביהמ"ק, הוא מצוה המוטלת על הכלל. לא פרטית. והנה אנחנו רואים בעינינו, שאת מצוות ישוב הארץ, המוטלת גם על הכלל וגם על הפרט, כדברי הרמב"ן, גם הכלל וגם הפרטים מקיימים. מי יותר בכוונה ומי פחות, ועם אפשרות לשכלל.

לא כן בנין ביהמ"ק. שברור שהכלל היום אינו "בכיוון". למה? כי צריך שכלול במדרגה הרוחנית. יש עוד מצוות שמצריכות יכולות בסיסיות לקיומן.

נכון שלא אנחנו מקור המחלוקת אבל אתה בוחר את רבניך ואת השיטה התורנית אליה אתה נוטה.

לגבי ה'סדר' ברמב"ם - נניח שקיום המצוות תלוי בסדר (דבר שלא מוסכם, בטח שלא על השניים האחרונים וגם לא רלוונטי לגביהם. אגב - זכור לי שדווקא לדעת הראי"ה אין צורך במלך דווקא למצוות התלויות במלך כמו כיבוש וכדו'), השאלה היא לגבי המטרה והכיוון אליו הולכים ובו פועלים - לשיטתכם הפעולות הן במישור הרוחני בעיקר אם לא בכלל, על נקודה זו המחלוקת. אדרבה - לו היו מעשים שצריך לעשות לפני בניית המקדש (כמו המלכת מלך) אז היה צריך לעשות גם אותם.

[לא אתייחס למחלוקת רש"י-רמב"ם או יותר נכון בבלי-ירושלמי אם בניית בית המקדש היא מצווה וחובה או שירד משמים, רק אומר שבשני הזוגות החלוקים הנ"ל יש צד הלכתי מובהק...].

שאר מה שכתבת רק מדגיש את הפסקה הראשונה של דבריי כאן (והקביעה שסיבת דברי רשב"י היא רוחנית אינה נכונה ע"פ דברי הגמרא שגלו לחנות כי רבו הרוצחים).

אומר שסמכויות המלך, לפחות בחלקן, עוברות לציבור כשאין מצב של מלך (אגב, עוד דוגמה טובה. ברור לחלוטין שהיום "אין מצב" למלך כפשוטו, גם אם נאמר שאכן היה צריך. עוד דוגמה לדברים שהמציאות מראה שאינם ישימים בזמנים מסויימים).

לגבי ההמשך - עי' משהו שהוספתי בסוף ההודעה הקודמת.

רשב"י אומר מפורש, "שאין אנו ידועים לדונם".

וב"ה, אני אכן משתדל ללכת בעקבות רבותינו גדולי עולם, ולהבין בענוה את דבריהם, בוודאי בדברים ששייכים להבנות עמוקות מאד, שצריך בשבילן להיות כל-התורה-כולה, וקשור מאד לכלל-ישראל. הלוואי שנצליח.

לא מצליח להבין איך פירשת "שאין אנו ידועים לדונם" כרמה רוחנית - בפשט מדובר על רמה תורנית (וגם היא בהתייחס למציאות המורכבת של ריבוי רוצחים. א"א לנתק את דבריו מהסיבה המפורשת להפסקת דין דיני נפשות).

לגבי שאר מה שכתבת - שוב מדגיש את הפערים בהשקפה התורנית כנ"ל ואכמ"ל.

יש שלוש סוגים של תשובות-

1. אין לנו אפשרות הלכתית לעשות את זה. [בגלל סדר המצוות בכניסה, בגלל חוסר ידיעה על מיקום מדוייק של המקדש, או בגלל סיבות אחרות].

2. בגלל הגויים, [תהיה הגדרה של המצב אונס, פיקוח נפש, פיקוח נפש ציבורי].

3. הממשלה לא נותנת.

נראה לי שרוב חכמי ישראל מסכימים שגם בלי הסיבה השלישית, לא הגיע הזמן לבנות את בית המקדש.

מבחינה רוחנית, יש גם הבדל גדול בין שתי הסיבות הראשונות לשלישית. כי אם שתי הסיבות הראשונות נכונות, השאלה הרוחנית היא, למה הקב"ה לא מאפשר לנו לבנות את בית המקדש.

אם הסיבה השלישית נכונה, השאלה היא אחרת.

 מן הסתם הוא ירד מאש אחרי שיסיימו לבנות אותו, כמו נשמה שנכנסת לגוף

באמת?

הלכו לי החיים עכשיו :/

יש איזו דעה כל שהיא שטוענת כך לא? חב"ד?

@מושיקו
@יוני

הצילו

דלתות וכו

אגב כל מצוה בונה אבן בחומה.

יש לזה כו"כ מקורות

דעתו היתה גם שהיה צריך לעבור עם D9 על המסגדים בהר הבית יד אחרי מלחמת ששת הימים - בזמן שאף אחד לא היה פוצה פה ומצפצף

שכנראה התוס' (בעלי הסברה שהמקדש ירד מהשמים) הכירו את חוקי הבניה בישראל המודרנית, ולכן הגיעו למסקנה שאם נרצה בית מקדש הוא יהיה חייב לרדת מהשמים

הדרשה שמביא רש"י במסכת סוכה (מא ע"א) מובאת במכילתא דר"י ובמכילתא דרשב"י: "מקדש ה' כוננו ידיך, חביב בית המקדש לפני הקדוש ברוך הוא שכשברא הב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנ' 'אף ידי יסדה ארץ' וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו שנ' מקדש ה' כוננו ידיך אימתי תבנהו בשתי ידיך".

ובספרי: "חופף עליו כל היום, זה בנין ראשון. כל היום זה בנין אחרון. ובין כתיפיו שוכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא... וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי שנאמר +בראשית כח יז+ ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה הרי בנוי, אין זה, הרי חרב, כי אם בית אלהים וזה שער השמים, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא". 

מקווה שאזכר מאוחר יותר היכן ראיתי את הירושלמי.

האם אתה חושב שההבנה של רש"י היא הפשט בשני המדרשים שהבאת? אני לגמרי לא בטוח בזה. 

במכילתא זו עוד הבנה סבירה, אם כי גם שם מופיעה המילה 'כביכול'. בספרי נראה לי שזו הבנה ממש לא הכרחית. 

אם אתה שואל את עניות דעתי בסוגיה אז נראה לי שדי הבהרתי אותה לאורך השרשור, לשאלת הפשט - הפשט בבירור כדעת כרש"י אבל זהו מדרש אגדה (אפ' שהוא מובא בקובץ מדרש הלכתי) ולכן לא רלוונטי הפשט שלו.

עכ"פ כך הבין רש"י ובעקבותיו התוס' ועוד רבים מרבותינו בדברי חז"ל ולכן האימרה שאין הסבר לדבריהם חורה לי (אתה יודע שאין לי בעיה עם בדיחות אבל הניסוח שלך "הסברא המוצלחת היחידה להצדיק את השיטה הזאת" לא היה כ"כ מוצלח).

בזיקה כלשהי לסוגיית ההומור שלי (הצבעתי לבית היהודי ואני לא מתנצל). היא היתה לגמרי שאלה בהבנת הפשט. והצלחתי להבין מהי דעתך בסוגיה הכללית, ואני גם יודע מהי הבנתם של רש"י ותוס', ושוב - זה לא קשור להבנת הטקסטים הראשוניים כשלעצמם. 

לגבי הספרי - אני כלל לא רואה כאן אמירה לגבי מי יבנה את הבית. יש כאן אמירה עקרונית לגבי שכינת ה' במקדש, שהיתה בשני המקדשים הראשונים ותהיה גם בזה שיהיה עתיד להיות בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. 

לגבי המכילתא - זה אכן נראה כמו הפשט, אבל אני חושב שאפשר גם להבין אחרת (תלוי איך מסבירים את סוגיית פעולת ה' בעולם בכלל, ואיך מבינים 'יד אחת' ו'שתי ידיים'). 

"לשאלת הפשט - הפשט בבירור כדעת כרש"י אבל זהו מדרש אגדה (אפ' שהוא מובא בקובץ מדרש הלכתי) ולכן לא רלוונטי הפשט שלו".

השאלה שלך הייתה לגבי תגובה שלי על הבדיחה הנ"ל ולכן אחרי שעניתי הסברתי את הרלוונטיות של מקורם של הדברים לתגובה הנ"ל (וההומור שלך, ממנו אני נהנה בד"כ, לא היה הנדון אלא הניסוח הספציפי דלעייל).

"הצבעתי לבית היהודי" - על זה ראוי להתנצל.. 

[נכתב בחצי קריצה, לא באמת בא לי לפתוח פה עוד חזית...]

על כך שאתה קובל עליי על כך שאני מספר בדיחות על שיטת רש"י מאחר שצריך להבין את הסברה שלו, אבל כשאני מנסה להבין את הפשט במקורות שאתה טוען שהם הבסיס לשיטתו אתה טוען שזה "לא רלוונטי". 

אא"כ בקביעה שזה "לא רלוונטי" התכוונת שזה לא באמת הבסיס לשיטתו (מאחר שזה מדרש אגדה)? אם כן אז הדיון בעצם תקוע עד שתביא את הירושלמי...

בכל אופן - גם בהבנת פשט מדרש האגדה של הספרי, אני לא מבין למה כ"כ ברור לך שפשטו כשיטת רש"י בסוגיה. איפה אתה רואה שנכנסת כאן בכלל אמירה ביחס לזהותו של בונה המקדש העתידי? 

*זו* השאלה! (שייקספיר טעה)

ולגבי הסיפא דסיפא - עדיין לא מתנצל

א. לא מחיתי על בדיחות על שיטת רש"י (ע"ע נצלושנו דאתמול) אלא על הניסוח, כמו שהדגשתי כבר.

ב. "לא רלוונטי" בעיניי הפשט של המדרש כי מדרשי אגדה ככלל לא נכתבו לשם הפשט ולא כוונו אליו, כתבתי את זה כי שאלת את דעתי בפשט המדרש - רש"י כן הבין שהפשט רלוונטי ואני מקבל ומכבד את דעתו גם אם לא מסכים איתה.

ג. הפשט הוא כדעת רש"י (פשט = פירוש מילולי), אם כתוב "וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו" או "בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא" המשמעות היא שה' הוא שבנה אותו (חשבתי שתקשה מהמדרשים האלה אחד על השני - האם הוא בנוי כבר או שייבנה בעתיד? התשובה שלי לשאלה זו היא שזה קשה רק על דרך הפשט...).

אני לא בטוח ש"בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא" הכוונה שהוא כבר עכשיו בנוי ומשוכלל לקראת העתיד לבוא (ואז אכן יש להבין כרש"י, ואפילו לציין את הסתירה בין המדרשים כפי שכתבת), אלא שהוא יהיה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא - ואין כאן כל התייחסות למי יגרום לו להיות בונה ומשוכלל. 

לגבי פשט: פעם קראתי מאמר של הרב ברויאר ז"ל, שבו הוא הסביר ש'פשט' ו'לשון בני אדם' זה היינו הך - הווה אומר: מה אמורים להבין כשבן אדם אומר את זה. לכן הפשט של משל העצים של יותם, למשל, איננו שבאמת הלכו העצים למשוח עליהם מלך, אלא שאנשי שכם הלכו להמליך עליהם את אבימלך - כי זו היתה כוונתו של האדם שמשל את המשל הזה. כך שאני לא בטוח שכשמדרש אומר שהקב"ה בונה את בית המקדש בשתי ידיו (ועוד מוסיף במפורש את המילה "כביכול") הוא מתכוון ב'פשט' שלו לכך שבית המקדש ירד בנוי מהשמים (אפילו אם זו היתה ההבנה של רש"י במדרש). 

בכל אופן - מחכה בקוצר רוח לירושלמי  

על כך שאתה מתעקש לא להבין את דבריי כפשטם.

פשט הוא פירוש מילולי כנ"ל והפשט במדרשים הוא כהבנת רש"י, כשכתוב "בנוי ומשוכלל" הכוונה לבנוי ומשוכלל. כשכתוב שה' בונה את בית המקדש אז זה הפשט (המילה 'כביכול' מתייחסת ל'ידיים' שכמובן הם אינם כפשוטם).

אני מסכים איתך בהבנה של המדרש, אבל רש"י העדיף להבין אותו כמשמעו המילולי = פשטו.

פשט זה מה שאני חושב ודרש זה מה שאתה חושב. כך שבהגדרה אני לא יכול להבין את דבריך כפשטם, כיוון שהם דרש בהגדרה

ממש "נזם זהב באף חזיר"...

לא יודע למה אבל למרות שאתה מאד מתאמץ לשכנע אותי שאני טועה אני עדיין מעריך את האינטלגנציה שלך כמספיקה להבנת הנקרא בסיסית ולהבחין בין פירוש מילולי לפירוש הסברתי (או בשפה שלך - בין סמנטיקה לפרגמטיקה). ושוב - לאו דווקא שהראשון הוא הנכון.

שלגבי הספרי הפירוש שלי הוא מאד מילולי. "בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא" זה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. אף אחד לא כתב שם שזה מעכשיו ועד לעתיד לבוא. 

מלבד זאת, אני מודע היטב להבדלים שאתה חושב שאני מנסה לשכנע אותך שאני לא מודע אליהם, פשוט הבעתי את דעתי (בעקבות גדולים ממני) שגם ה'פרגמטיקה' היא בגדר פשט (כמו, למשל, במשל).

למשל, אם אני אומר לך שיוצא לי עשן מהאזניים בגלל הוויכוח הזה, אני לא בטוח שצריך להבין את 'פשט' דבריי כאילו באמת יוצא לי עשן מהאזניים. יש ביטויים קפואים, שעצם השימוש בהם משמעותו שונה לגמרי מהסמנטיקה של כל היחידות בפני עצמן מאוגדות (השלם גדול, או לפחות שונה, מסכום חלקיו וכו'). ובהחלט המושג "שתי ידיים" שבמכילתא יכול להיכנס לתחום הזה של המושגים. ואז ההבנה הלא-סמנטית שלו תהיה לגמרי פשט (של המדרש). 

ושלא תחשוב שלא שמתי לב שאתה מתחמק מהבאת הירושלמי... 

אנחנו מסכימים על כוונת המדרש, רק שאני אומר שהיא אינה כפשוטו.

[יש עוד נקודות במדרש שמטות לדעת רש"י (ההקשר בפסוק בתור דוגמה שכתוב שיעקב ראה את בית ה' ועל זה נאמר במדרש "בנוי ומשוכלל" - משמע בנוי בזמן ראיית יעקב או במדרש השני שבניית בית המקדש ע"י הקב"ה באה בהקבלה לבריאת העולם - משמע שגם הוא יהיה בריאה אלוהית יש מאין) אבל כמובן שגם אותם אפשר להסביר בלאו דווקא ולא כפשוטם].

לא הזכרנו את זה אבל הסוגיה בסוכה בה נאמרו דברי רש"י די מכריחה את הבנתו (מדובר שם על מצב שבית המקדש יבנה בלילה - דבר שאסור לעשות) ולכן הרבה מהראשונים כתבו שמוכרחים להסביר כרש"י ושאין הסבר אחר לגמרא (למאירי יש תירוץ אחר אבל במחילת כבודו הוא דחוק מאד).

אמנם יש הבדל בין הבנת פשט במשלים וביטויים לבין דברים פשוטים (הבדל שכנראה לא קיים להבנתך), אבל אפילו למשלים יש את רובד הפשט רק שבד"כ לא הוא הכוונה של המספר אותם אלא הנמשל.

לא התחמקתי מהבאת הירושלמי, כתבתי שאני לא זוכר איפה הוא (זכור לי משהו באזור תרומות-ביכורים אבל זה לא מספיק...), ייתכן גם שבלבלתי בינו למדרש אבל לא נראה לי, מקווה שאזכר בהמשך...

בשל הגדרתי השונה את המושג 'פשט' אני חולק עליך גם לגבי הבנת הפשט בסוגיה בסוכה. 

נכון שחשש של ריב"ז ל'בית דין טועה' כשיטת המאירי הוא דחוק (ובכלל - עד שאתה חושש לבית דין טועה בבניית בית המקדש, תחשוש לבית דין שאיננו זריז בהקרבת העומר עד חצות היום, ולית לקושיית הגמרא מעיקרא); אבל חשש של ציבור ש-אפעס - לא מקיים את הוראת בית הדין - בהחלט יכול להיות. בייחוד אם הם כל כך קרובים לסיום הבנייה בתחילת הפסח, ורק רוצים לקיים את מצוות העומר כבר השנה!! ובחדווה וגילה יבואו לסיים את בניית בית המקדש בלילה, חרף האיסורים של כל הרבנים (ובכלל, להגדיר את זה כ'אסור' זה קצת מוגזם: הלימוד של אביי בשבועות אינו בגדר איסור, ולא נראה לי שהוא נכנס לרשימת שס"ה לאוים דאורייתא. זכור לי משום מה שהמקדש דוד דן בסוגייה הזאת, אבל אין לי כוח לעיין בזה באחת בלילה...). 

לא נראה לי בלתי סביר שרבן יוחנן בן זכאי היה חושש למצב כזה (וכמו שחשש להעברת מגילה ושופר ברשות הרבים בשבת), ולכן פשט הסוגיה בהחלט יכול להתייחס למצב כזה, ולא למצב של בית מקדש שיורד בנוי ומשוכלל מן השמים, כשיטת רש"י. 

אני חושב שהיתרון הגדול של הפירוש הזה הוא, שאין בו הנחת יסוד כל כך בסיסית לסוגיה שפשוט לא מוזכרת - לא רק בסוגיה הזאת, אלא למעשה במרחבי כל הש"ס - שבית המקדש ירד מהשמים. עצם הדיון בשאלה אם בונים את בית המקדש בלילה וביום טוב במסכת שבועות מוכיח שהנחת היסוד של האמוראים היתה שונה. הנחת היסוד של הסוגיה היא, כמו ביחס לכמה מתקנותיו של ריב"ז, שאנשים עשויים לטעות ולעשות שטויות בניגוד להלכה. 

ההנחה שבית המקדש ייבנה בליווי רבני צמוד איננה הכרחית, ולא הכרחי שהאמוראים חשבו ככה. 

כך לענ"ד. 

אתה טועה בכתובת ידידי, גם ענ"ד נוטה לדעת הרמב"ם שבניין בית המקדש הוא מצוות עשה ויהיה בידי אדם ושכך מוכח מעוד סוגיות ברחבי הש"ס (רפרף לאורך השרשור אם אתה מסופק בכך).

לגבי הסוגיה בסוכה - התירוץ שלך דחוק לא פחות מתירוץ המאירי (לי יש תירוץ אחר אבל אכמ"ל). ובניית בית המקדש בלילה אסורה בעשה ונלמדת מהפסוק "ביום הקים משה" והיא מכלל הלכות בניית הבית ולכן אינה בשס"ה לאווים ולא בכלל הרמ"ח עשין.

ההנחה שבית המקדש ייבנה ע"י בורים ועמי ארצות (אפילו יותר מאיתנו) הזויה, והכרחי שהאמוראים לא חשבו ככה.

כך לענ"ד.

לא צריך להיות בורים ועמי ארצות כדי לא לדעת שאין בונים את המקדש בלילה. תבדוק. 

זאת מלאכת 'כפיים' רק כביכול 

ואני מכיר לפחות שני בורים שמכירים את ההלכה הזאת...

זה עדיין לא יהפוך את שיטת רש"י לפשט היחיד - או ההכרחי - בסוגיה. 

מלבד מה שכבר הזכרתי, שהנחת יסוד כ"כ בסיסית וכ"כ לא מובנת מאליה (שבית המקדש ירד מהשמיים) ושיש סוגיות אחרות שבהן היא בפירוש לא הנחת היסוד (כמו הלימוד של אביי לגבי זמן בניית הבית) צריכה להיות מפורשת איפשהו בש"ס והיא לא; יש גם סיבות אינהרנטיות לסוגיה שלא לקבל את שיטת רש"י: 

1. לפי רש"י יוצא שריב"ז חושש למה שא-להים בכבודו ובעצמו לא חושש לו: לה' אין בעיה להוריד מקדש מהשמים בט"ו ניסן בשקיעת החמה / בלילה שבין ט"ו לט"ז, וריב"ז חושש שזה יביא לבעיות. זה לא הקושיה הכי גדולה בעולם, אבל עדיין קצת תמוה (יותר חסיד מהאפיפיור). אא"כ תגיד שבעצם גם לקב"ה היתה בעיה עקרונית עם זה ולכן לא היה עושה את זה, וריב"ז תיקן את התקנה בדיוק כדי לאפשר לקב"ה לעשות את זה, וכדי לזרז כמה שאפשר את הורדת המקדש. זו הבנה יפהפיה (באמת!) במשמעות הקביעה "במהרה יבנה המקדש", ובכל זאת - 'פשט' זה לא. 

2. לפי שיטת רש"י, יש מחלוקת בגמרא בין לישנא קמא ללישנא בתרא האם לילה שלם מספיק בשביל בית דין להכין את מנחת העומר או לא. דיון לא עמוק במיוחד, ובד"כ משתדלים להימלט מהסבר של מחלוקת כמחלוקת במציאות. 

לעומת זאת, אם מדובר בגורם אנושי כלשהו שיהיה אחראי לבנייה בלילה / ביום טוב, אזי יש מקום לדיון איזו מן ההלכות הללו קלה יותר להיתר (בין אם היתר ממש, ובין אם 'מורי היתרא'. ויש דיונים כאלו במקומות אחרים, כמו במסכת ביצה - האם העובדה שהלכה מסוימת היא דאורייתא זה מאפשר להקל בה או דווקא סיבה להחמיר בה וכו'). 

אם אתה חושב שבין "שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר" לא תיתכן קבוצת עובדים שלפחות תורה לעצמה היתר לבנות בלילה כשהם ממש ממש קרובים לסיום העבודה - אז אתה חי בסרט...

ובכל אופן - מלאכת הפיקוח נקראת בלשון בית שני 'לנצח', כך שאם אתה נורא רוצה אפשר באמת להגדיר גם את זה כמלאכת כפיים  

לגבי עניין האיסור/היתר - בדיוק כמו ש"כתב לה - לשמה" זה לא איסור, כך גם הלכה פנימית בהלכות בניין בית המקדש ("ביום - ולא בלילה") איננה איסור, אלא בדיוק מה שזה - הלכה פנימית בהלכות בניין בית המקדש: פשוט לא עושים את זה / אמורים להימנע מזה באופן עקרוני. זה מה שהתכוונתי כשאמרתי שלא מדובר ב'איסור'. 

כמה פעמים אני צריך להדגיש את זה - ושוב? אתה מתווכח עם עצמך ידידי.

כדי להניח 'הנחת יסוד' מספיק שיהיה מקור אחד שאומר אותה, בנדון הזה יש כמה (לדעת רש"י...) וביניהם בש"ס בסוגיה בסוכה (ואכן, יהיה צריך להסביר לשיטתו את המקומות האחרים שמשמע מהם כדעת הרמב"ם).

1. זאת לא קושיה בכלל - גם הקב"ה וגם ריב"ז וגם אנחנו בדור הזה נשמח ל'בעיות' כאלה. זה שריב"ז אסר לאכול 'חדש' כדי שלא יכשלו בו לכשיבנה המקדש אומר שלא רצוי שהוא יבנה? קושיה תמוהה ביותר, קשה על המקשה יותר מל המוקשה (וכמו שנאמר "התקוששו וקושו"...).

2. קושיה מוקשה עוד יותר - בהנחה שאתה מתכוון לשתי ה'לישנות' של ה-'אי נמ' (אם נבנה בלילה או סמוך לשקיעה) - רש"י כבר ענה על השאלה הזאת ואמר "היא היא", 'אי נמי' לא מורה על שתי לישנות אלא על שתי אפשרויות שאין סתירה בינן.

שוב, אם אתה חושב שבהר הבית לא יהיה פיקוח אתה חי בסרט. לא לבנות בלילה זאת אחת ההלכות הפשוטות, צריך פיקוח על אופי מיקום ודיוק הבנייה ועוד מלא הלכות. ברור שיהיה על זה פיקוח (גם על החוצבים היו מפקחים, גם אם לא על כל אחד. אבל הדיון הוא על הבנייה ולא על העבודות שמסביב).

לגבי האיסור/היתר - כתובה אין חובה לכתוב לכן אם לא כתב לשמה היא פסולה אבל אין בכך איסור, מה שאין כן בית המקדש שבנייתו חובה ואם יש מצווה לבנותו בצורה מסוימת (שגם נלמדת מפסוק) אז עשיית ההיפך היא לאו הבא מכלל עשה = עשה ועבירה עליו היא איסור תורה.

אני לא ממש מבין למה. 

הבנתי מה דעתך ההלכתית בנושא, היא לא במוקד הדיון כרגע. אתה טענת שהכרחי לבאר את הסוגייה כרש"י, ולדעתי ממש ממש ממש לא היא. אז יש כאן ויכוח בינינו, ואני לא מתווכח עם עצמי, למרות שאתה מתעקש להציג את זה כאילו אני חולה רוח (והראיה שאתה מתווכח עם הטענות שלי). 

אני לא מסכים עם דבריך על מה שהבאתי מהסוגיה, אבל כנראה שאין טעם להתווכח, כי אני אידיוט. 

ואגב - הלימוד "וכתב לה" הוא על גט, לא על כתובה. 

אני רק לא מבין למה אתה מתעקש לא להבין שאני בעצם מסכים איתך.

עניות דעתי ההלכתית נובעת גם מהבנתי בסוגיה, וגם היא כהבנתך שאין הכרח לפרש כרש"י (וכבר כתבתי שיש לי תירוץ אחר לקושייתו). כן כתבתי שכמה ראשונים כתבו שמוכרחים להבין כתירוצו (לדוגמה: התוס' "אלא על כרחיך צריך לחלק כמו שפירש בקונטרס", הריטב"א "ואין לנו לפרש בזה אלא כמו שפרש"י").

ממש לא טענתי שאתה אידיוט, אולי קצת מתקשה בהבנת הנקרא, 

עובדה שהבנת מדבריי שאני מנסה להוציא אותך אידיוט..  

(אבל אני נוטה לחשוב שדווקא אני זה שמתקשה בניסוח דבריי כראוי ולא אתה המתקשה).

צודק - כמובן שלא, כתובה היא מדרבנן.

@עוד סתם אחד אתה שם? קראת את התגובה שלי?

אנא אשר שלא נעלבת, באמת שלא הייתה לי כוונה...

[אם כן אז פנה בבקשה באישי].

זו היתה בדיחה. רצח. 

סליחה על הכבדות, כבוד חכמים וזה...

שוב... 

שוב...

אם היית יודע מה הזכרת לי עכשיו.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז