הבעיה היא לא זה שאין לנו אפשרות מעשית לבנות את בית המקדש במציאות של האומות מסביב

שרק מחכים לטעות שלנו ,

כי ברגע שנעשה את רצון הבורא

ממילא יתבטלו גם כל הכוחות שמונעים מאיתנו להגשים את המטרה

האומות זה לא הסיבה זה רק התירוץ

@די"מ

גם אם רוצים להסביר שכיום עדיין צריך להתחשב בהשלכות כאלו.

אבל כמובן שהדברים תלויים בהשקפת עולמך.

מי שנוקט בשיטת הרצי"ה, היא לוקח את הנתון הזה כשולי - ומסביר ביחוד על ערך ביהמ"ק והמעלה שעם ישראל צריך להגיע לקראת בניינו. והיה מסביר שהעיכובים המוחשיים, זה כנראה כי עוד לא הגענו למצב הזה. ומחזק את הצורך בעליה רוחנית שלנו.

קודם כל אנחנו מפחדים. 

זו המציאות הפשוטה שמול עינינו. 

אם מתחילים לחקור למה מפחדים והאם צריך לפחד מבינים שזה בעצם מתחיל מהמעלה הרוחנית של עם ישראל. 

אנחנו לא "מפחדים"..

קודם כל, אנחנו בודקים מה האמת. הרצי"ה אמר שאחרי מלחמת ששת הימים באו אליו כמה אנשים, פרופסורים וכד' (מענין..), אמרו, כעת צריך לבנות את ביהמ"ק (א חשבו על "פחד"). אמר להם, מה שאתם אומרים לא בא מריבוי תורה שבכם, אלא ממיעוט תורה שבכם. והסביר בכיוון הנ"ל. שזה לא כמו ישוב הארץ הרגיל (יש גם בשם הגר"א משהו כזה).

אח"כ, יש מקום להסביר כנספח, שגם המציאות המעשית לדבר כזה, היא מורכבת. ואז להסביר שבוודאי יש קשר בין הדברים.

להגיד לילדים "אנחנו מפחדים" מהגויים, זה לא חינוכי ולא אמיתי. ובאמת, התחשבות במצב בינלאומי וכד', אינה "פחדנות", אלא חישוב רציונאלי. וגם באופן ריאלי, אם היו רוצים - כלל לא היו מביאים למצב המגונה של היום. היו יכולים מיד אחרי ששת הימים להודיע שחזרנו לשם, לנעול בפני מוסלמים, ואיש לא היה פוצה פה.

זה שלא הגיע לכך, אינו מ"פחד", אלא מחולשה כללית של מצב שעוד לא בשל לזה.

[בכלל, תהיה מתון כשאתה מדבר על גדולי עולם. גם זה מהדברים שגרמו לחורבן, "שהשוו בה קטן וגדול"..] אפשר היה לשמור על הריבונות כראוי גם בלי שכבר בנו את ביהמ"ק.

מה ש"הוכחתי" בזה, היה תשובה ללשם לגבי מה שכתב "גם לפי השיטה הזו".

גנב עתיקות שמכר את הר הבית לוואקף בתמורה לחפירת וגנבת העתיקות מתחתיו.

וזה לא מוריד מעוגמת הנפש מה'הצדקה' הרוחנית למעשה הנלוז הנ"ל מפיו של הרצי"ה.

כפיפותו המופלאת של דיין לדעת תורה היא מהמפורסמות...

ובזמן ההוא דיין כן קבע הכל, כמו למשל להחזיר את הערבים שברחו מבתיהם בכל רחבי הארץ לכפרים שלהם. לוי אשכול היה פלגמט חסר אונים ודיין היה הרמטכ"ל הכל יכול שניצח את המלחמה מול צבאות ערב. שום דבר ואף אחד לא היה יכול להגביל אותו אז, בטח לא רבנים ו'זעקות'.

מעבר לכל הדיון על תוקף המצווה הזו מבחינות אחרות.

א. אחת הטענות שעלו  בוויכוח על חידוש עבודת הקרבנות הייתה, שאחת הכוונות המעכבות את הקרבן היא לשם ניחוח, ובמצב של "ולא אריח בריח ניחוחכם" היא לא שייכת.

ב. [לולא דמסתפינא, לא ראיתי מי שכתב את זה, ולא בדקתי לעומק], לכאורה בניית מקדש היא מצווה שטעמה מפורש בתורה - השראת שכינה, ובמצווה כזו דרשינן טעמא דקרא [לא רק לפי ר"ש].

נכון שלפי ר"ש כאשר הטעם מפורש בפסוק, אז הטעם בא להוסיף, ולא להגביל.

נניח, האיסור להרבות נשים הוא לא דווקא במסירות את ליבו, והטעם מוסיף שאפילו אחת ומסירה את ליבו.

ולפי זה, לעניין שלנו דווקא לפי רבי יהודה שייך לדרוש טעמא דקרא, ואתה צודק שלפי ר"ש לא.

[כל הנ"ל כנראה לא כ"כ פשוט, ויכולים להיות בו עוד גדרים ומחלוקות].

הכלל הרגיל במחלוקות ר"י ור"ש הוא שהלכה כר"י, לא יודע האם יש הכרעה ברורה במחלוקת הזו.

אבל, אני לא כ"כ אומר את הדברים לעניין שלא תהיה מצווה לבנות היום בית מקדש [נראה שלזה יש נימוקים חזקים יותר], כי קודם כל, מי אמר שטעם המצווה לא שייך? האם אנו יודעים שלא תשרה בו שכינה בשום רמה שהיא? 

ועדיין, אני חושב שיש לדברים האלה חשיבות, להדגיש שההפרדה בין המצווה להשראת השכינה לא נכונה.

ולגבי הקרבנות, שוב צריך לשאול, מתי לא שייך ריח ניחוח, [וצריך לראות יותר טוב מה כתבו מי שהביאו את הטעם הזה], לא נראה לי שמי שאמר את אומר שבאמת לא הייתה מצווה של קרבנות בסוף בית ראשון.

אבל אם הוא היה אומר את זה, לא היה קשה עליו למה הנביאים לא קראו להפסיק את הקרבנות, כי יש פסוקים שניתן בקלות רבה להסביר שהם קוראים להפסקת הקרבנות. (כגון ירמיהו ז כא-כג).

יש לך דיעה ואתה מניח שהיא האמת, וכנראה שגדולי ישראל חשבו כך, ולהגיד שגדולי ישראל חשבו אחרת זה לשון הרע עליהם.

כדאי שתנסה להבין באמת מה הייתה דעת הרצי"ה.

אם נראה לך מוזר דברים שאמרו בשמו, אז תנסה לחפש האם יש משהו כתוב שהוא כתב.

אם אין תנסה לפחות לבדוק האם יש בשיחות, שנכתבו כסיכום מיידי [ולא כסיפור מהזכרון אחרי שנים], או תנסה לבדוק עדויות שונות של תלמידים.

לא עשית את כל הנ"ל - אז אל תנסה לקבוע מה הייתה דעת הרצי"ה.

גיבה את ההיתר של האח והאחות, אז אני לא אומר שזה לשון הרע.

אני חושב שהוא סבר שהרב גורן צודק הלכתית בסיפור הזה.

גם כאן, הרב צבי יהודה נימק את דבריו הלכתית, [גם אם חלקו עליו], ורבנים גדולים נוספים נימקו הלכתית את הדיעה שאין היום אפשרות הלכתית לבנות את בית המקדש.

נימק הלכתית את דעתו בנושא.

לא זוכר כרגע מקור.

זה ביחד.

הרצי"ה אמר לכאלו שבאו אחרי מלחמת ששת הימים, ואמרו שכעת צריך להקים את ביהמ"ק - שהאמירה הזו לא באה מריבוי תורה אלא ממיעוט תורה שבהם. אינם מבינים מה עניינו, ומה הסדר שיאפשר את הקמתו.

בוודאי נכון, שאם תיאורטית יש כל התנאים לקיום מצוה מסויימת, אז לא נתלים ב"סיבות רוחניות" כדי לעכבה.

אבל, להבנתי הדלה את דבריו, זה בדיוק הקשר בין התנאים המצוותיים, לבין האפשרות מבחינת המצב הרוחני. למה? כי זו מצוה המוטלת על הכלל. זה לא משהו פרטי. ובשביל שהכלל ישאף אליה ויקיימה, צריך מדרגה מסויימת. ולא במקרה הסדר של העמדת מלך ומחיית זרעו של עמלק לפני כן.

כלומר, מצד האמת, ביהמ"ק, שלא כישוב הארץ בכללותה בזמננו, דורש מדרגה פנימית של הכלל, שמתבטאת בו. אז אם היו התנאים ההלכתיים קיימים, אז בונים. אבל עיכובם אינו במקרה. והוא שייך לאמת של מה שאמור להיות בבנין ביהמ"ק.

לכן, אנחנו צריכים לעבוד על מה שבידינו, עם הגדלת השאיפה לבנין ביהמ"ק במהרה בימינו. ולהשתדל להגיע לכך, שאכן הציבור יהיה במצב כזה, שזה מה שחסר לו.  "קיצורי דרך" לפעמים מאריכים אותה.

הקיצור, אין סתירה בין הדברים. יש צד הלכתי. יש צד של מוכנות רוחנית למדרגה הזו. לא במקרה הם שלובים ביחד.

אבל זה לא שבגלל ש"תמיד אפשר לשאוף ליותר קדושה" אז אף פעם לא ייבנה.. חלילה.

וסימנך. בהיות שזו מצוה המוטלת על הכלל, כנ"ל. אז כשייווצרו התנאים שהכלל יהיה מוכן ובשל ויכול לקיימה - סימן שבא מועד.

לא סותר הגדלת הציפיה, אדרבה. לא סותר אפשרות של יד ה' המזרזת מעבר להבנתנו. אבל מחייב אותנו לדאוג למה שבאמת יקרב את זה - ולא רק "לקטר" על הממשלה/הציבור שעוד לא עמדו על כך.

הרי דברים אלו שאני מצטט מהרצי"ה, אני יודע בוודאות.

אז זו כבר קצת בעיה אולי של לה"ר שלך....

אבל האמת, תקרא בדברי. הרי לא כתבתי שהיתה "אפשרות ריאלית ללכת על בנין בית ה' "...

כתבתי שבאו אנשים והציעו את זה, והנקודה אז לא היתה של "פחד" - והרצי"ה ענה להם מה שענה.

ואם תראה את המשך הדברים שכתבתי, תראה שבדיוק המצב הרוחני-הכללי, הוא חלק מרכזי ממה שעשה את זה לא ריאלי. קצת יותר להעמיק בדבריו.  הרצי"ה הזכיר את הציטוט, שבנושא המקדש, לא למהר.

אם אתה בא לענות מבחינה הלכתית-מעשית מה מוטל עלינו לעשות, זה משהו אחד.

אבל, אם אתה מלמד שהמקדש נחרב מפני החטאים, אז צריך גם להמשיך את הסיפור במישור הזה.

מאד קשה לי לשמוע/לקרוא את הגישה הזאת שבניין בית המקדש תלוי אך ורק במצב הרוחני.

ברור שיש בזה אמת, ייתכן שהקב"ה לא רוצה שנבנה 'בית חרוב' ושנגיע לרמה רוחנית מסוימת טרם נבנה אותו,

אבל ההשקפה הזאת מורידה מאיתנו את האחריות המעשית (גם אם מגבירה את זו הרוחנית) ועל כגון זה נאמר "בהדי כבשי דרחמנא למה לך" - אנחנו נעשה את מצוות ה' לבנות את ביתו והוא בחסדו יזרוק עלינו מים טהורים ויטהר אותנו מטומאותינו.

ראה איך החשמונאים הקדושים מיהרו לבנות את בית המקדש על אף היות חלק גדול בעם מתייוונים ובמצב רוחני לאומי קשה מאד, בנוסף לטומאה ההלכתית.

כאב לי לראות שוב השקפה זו הגלותית משהו, אבל כמובן שהדברים תלויים בהשקפת עולמך.

אבל גם..

כלומר, בוודאי שיגיע זמן שיהיה צריך בעז"ה גם פעולות מעשיות לגמרי בשביל זה. ככל מצוה..

אבל אכן, לפי גישה זו, יש בשלב של שיבת ציון מחדש (לא כחשמונאים שניסו "לחדש את הקיים", לטהר את ביהמ"ק. ובאמת התקופה ההיא, כפי שמובא בשם הגר"א, היתה "פקידה", לא גאולה קיימת), הבחנה בין בנין הארץ - ששם צריך לעסוק בבניה בפעל ממש, לבין בנין ביהמ"ק, שמצריך מדרגה רוחנית קודמת. ולכן, זו לא "גלותיות", כי זו לא גישה כוללת, שאין בנין מעשי בזמננו - אלא הבחנה במה מדובר; וראיית הנסיבות המעשיות בנושא ספציפי זה, שלמעשה אכן מעכבות, כמתגלגלות מזה, כפי שאפשר לראות גם בעין די ריאלית (מה שהזכרתי, לדוגמה, מקודם, שמצב רוחני אחר שלנו, היה בקלות גורם להתנהלות אחרת מיד אחרי ששת הימים).

ולכן, זה לא "השקפת עולמי" כי אני לא יכול להבין בזה כלום, מעבר למה שרואים בעיניים, שאכן דווקא מסייע לראות שזה כך. אלא דברים שבהם מרכין ראש בענוה, מול מה שלימדונו רבותינו, חכמי מהלכי ישועת ישראל.

אני מבין שאין מה לדון בנושא ההשקפתי כי ברור שתהום פעורה בנינו בנושא הזה,

רק מעניין אותי אם היית אומר שאתה מחכה להגיע לרמה רוחנית כדי לקיים מצווה מדאורייתא לגבי כל סוגיה הלכתית אחרת? (ותן בבקשה מקור לדבריך ש- "בנין ביהמ"ק מצריך מדרגה רוחנית קודמת", מקור לצורך העניין זה חז"ל אבל אסתפק גם בראשון).

לגבי המצוה מדאורייתא,

יש סדר ברמב"ם על שלש מצוות נצטוו ישראל. להעמיד להם מלך, למחות זרעו של עמלק, לבנות ביהמ"ק.

[ולא מתייחס כרגע לדברי הרב אליהו זצ"ל שבכלל אמר, באלו המילים, "אנחנו באסכולה אחרת - שירד בנוי  מן השמיים"..]

שלא לדבר על כך, שלפעמים הנסיבות המעשיות המונעות, מראות לנו על רצון ה'; ועל הסדר שהדברים אמורים להופיע בעולם. כשאנחנו רואים בעינינו את ההשפעה של התודעה והרמה הרוחנית, על היכולת המעשית.

מעין מה שאמר רשב"י, שאנו מרוצים מהאילוץ לא להיות יכולים לדון דיני נפשות (שהם מדאורייתא), כי אין אנו יודעים לדון אותם ("מדרגה רוחנית").

והוספה: בנין ביהמ"ק, הוא מצוה המוטלת על הכלל. לא פרטית. והנה אנחנו רואים בעינינו, שאת מצוות ישוב הארץ, המוטלת גם על הכלל וגם על הפרט, כדברי הרמב"ן, גם הכלל וגם הפרטים מקיימים. מי יותר בכוונה ומי פחות, ועם אפשרות לשכלל.

לא כן בנין ביהמ"ק. שברור שהכלל היום אינו "בכיוון". למה? כי צריך שכלול במדרגה הרוחנית. יש עוד מצוות שמצריכות יכולות בסיסיות לקיומן.

נכון שלא אנחנו מקור המחלוקת אבל אתה בוחר את רבניך ואת השיטה התורנית אליה אתה נוטה.

לגבי ה'סדר' ברמב"ם - נניח שקיום המצוות תלוי בסדר (דבר שלא מוסכם, בטח שלא על השניים האחרונים וגם לא רלוונטי לגביהם. אגב - זכור לי שדווקא לדעת הראי"ה אין צורך במלך דווקא למצוות התלויות במלך כמו כיבוש וכדו'), השאלה היא לגבי המטרה והכיוון אליו הולכים ובו פועלים - לשיטתכם הפעולות הן במישור הרוחני בעיקר אם לא בכלל, על נקודה זו המחלוקת. אדרבה - לו היו מעשים שצריך לעשות לפני בניית המקדש (כמו המלכת מלך) אז היה צריך לעשות גם אותם.

[לא אתייחס למחלוקת רש"י-רמב"ם או יותר נכון בבלי-ירושלמי אם בניית בית המקדש היא מצווה וחובה או שירד משמים, רק אומר שבשני הזוגות החלוקים הנ"ל יש צד הלכתי מובהק...].

שאר מה שכתבת רק מדגיש את הפסקה הראשונה של דבריי כאן (והקביעה שסיבת דברי רשב"י היא רוחנית אינה נכונה ע"פ דברי הגמרא שגלו לחנות כי רבו הרוצחים).

אומר שסמכויות המלך, לפחות בחלקן, עוברות לציבור כשאין מצב של מלך (אגב, עוד דוגמה טובה. ברור לחלוטין שהיום "אין מצב" למלך כפשוטו, גם אם נאמר שאכן היה צריך. עוד דוגמה לדברים שהמציאות מראה שאינם ישימים בזמנים מסויימים).

לגבי ההמשך - עי' משהו שהוספתי בסוף ההודעה הקודמת.

רשב"י אומר מפורש, "שאין אנו ידועים לדונם".

וב"ה, אני אכן משתדל ללכת בעקבות רבותינו גדולי עולם, ולהבין בענוה את דבריהם, בוודאי בדברים ששייכים להבנות עמוקות מאד, שצריך בשבילן להיות כל-התורה-כולה, וקשור מאד לכלל-ישראל. הלוואי שנצליח.

לא מצליח להבין איך פירשת "שאין אנו ידועים לדונם" כרמה רוחנית - בפשט מדובר על רמה תורנית (וגם היא בהתייחס למציאות המורכבת של ריבוי רוצחים. א"א לנתק את דבריו מהסיבה המפורשת להפסקת דין דיני נפשות).

לגבי שאר מה שכתבת - שוב מדגיש את הפערים בהשקפה התורנית כנ"ל ואכמ"ל.

יש שלוש סוגים של תשובות-

1. אין לנו אפשרות הלכתית לעשות את זה. [בגלל סדר המצוות בכניסה, בגלל חוסר ידיעה על מיקום מדוייק של המקדש, או בגלל סיבות אחרות].

2. בגלל הגויים, [תהיה הגדרה של המצב אונס, פיקוח נפש, פיקוח נפש ציבורי].

3. הממשלה לא נותנת.

נראה לי שרוב חכמי ישראל מסכימים שגם בלי הסיבה השלישית, לא הגיע הזמן לבנות את בית המקדש.

מבחינה רוחנית, יש גם הבדל גדול בין שתי הסיבות הראשונות לשלישית. כי אם שתי הסיבות הראשונות נכונות, השאלה הרוחנית היא, למה הקב"ה לא מאפשר לנו לבנות את בית המקדש.

אם הסיבה השלישית נכונה, השאלה היא אחרת.

 מן הסתם הוא ירד מאש אחרי שיסיימו לבנות אותו, כמו נשמה שנכנסת לגוף

באמת?

הלכו לי החיים עכשיו :/

יש איזו דעה כל שהיא שטוענת כך לא? חב"ד?

@מושיקו
@יוני

הצילו

דלתות וכו

אגב כל מצוה בונה אבן בחומה.

יש לזה כו"כ מקורות

דעתו היתה גם שהיה צריך לעבור עם D9 על המסגדים בהר הבית יד אחרי מלחמת ששת הימים - בזמן שאף אחד לא היה פוצה פה ומצפצף

שכנראה התוס' (בעלי הסברה שהמקדש ירד מהשמים) הכירו את חוקי הבניה בישראל המודרנית, ולכן הגיעו למסקנה שאם נרצה בית מקדש הוא יהיה חייב לרדת מהשמים

הדרשה שמביא רש"י במסכת סוכה (מא ע"א) מובאת במכילתא דר"י ובמכילתא דרשב"י: "מקדש ה' כוננו ידיך, חביב בית המקדש לפני הקדוש ברוך הוא שכשברא הב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנ' 'אף ידי יסדה ארץ' וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו שנ' מקדש ה' כוננו ידיך אימתי תבנהו בשתי ידיך".

ובספרי: "חופף עליו כל היום, זה בנין ראשון. כל היום זה בנין אחרון. ובין כתיפיו שוכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא... וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי שנאמר +בראשית כח יז+ ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה הרי בנוי, אין זה, הרי חרב, כי אם בית אלהים וזה שער השמים, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא". 

מקווה שאזכר מאוחר יותר היכן ראיתי את הירושלמי.

האם אתה חושב שההבנה של רש"י היא הפשט בשני המדרשים שהבאת? אני לגמרי לא בטוח בזה. 

במכילתא זו עוד הבנה סבירה, אם כי גם שם מופיעה המילה 'כביכול'. בספרי נראה לי שזו הבנה ממש לא הכרחית. 

אם אתה שואל את עניות דעתי בסוגיה אז נראה לי שדי הבהרתי אותה לאורך השרשור, לשאלת הפשט - הפשט בבירור כדעת כרש"י אבל זהו מדרש אגדה (אפ' שהוא מובא בקובץ מדרש הלכתי) ולכן לא רלוונטי הפשט שלו.

עכ"פ כך הבין רש"י ובעקבותיו התוס' ועוד רבים מרבותינו בדברי חז"ל ולכן האימרה שאין הסבר לדבריהם חורה לי (אתה יודע שאין לי בעיה עם בדיחות אבל הניסוח שלך "הסברא המוצלחת היחידה להצדיק את השיטה הזאת" לא היה כ"כ מוצלח).

בזיקה כלשהי לסוגיית ההומור שלי (הצבעתי לבית היהודי ואני לא מתנצל). היא היתה לגמרי שאלה בהבנת הפשט. והצלחתי להבין מהי דעתך בסוגיה הכללית, ואני גם יודע מהי הבנתם של רש"י ותוס', ושוב - זה לא קשור להבנת הטקסטים הראשוניים כשלעצמם. 

לגבי הספרי - אני כלל לא רואה כאן אמירה לגבי מי יבנה את הבית. יש כאן אמירה עקרונית לגבי שכינת ה' במקדש, שהיתה בשני המקדשים הראשונים ותהיה גם בזה שיהיה עתיד להיות בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. 

לגבי המכילתא - זה אכן נראה כמו הפשט, אבל אני חושב שאפשר גם להבין אחרת (תלוי איך מסבירים את סוגיית פעולת ה' בעולם בכלל, ואיך מבינים 'יד אחת' ו'שתי ידיים'). 

"לשאלת הפשט - הפשט בבירור כדעת כרש"י אבל זהו מדרש אגדה (אפ' שהוא מובא בקובץ מדרש הלכתי) ולכן לא רלוונטי הפשט שלו".

השאלה שלך הייתה לגבי תגובה שלי על הבדיחה הנ"ל ולכן אחרי שעניתי הסברתי את הרלוונטיות של מקורם של הדברים לתגובה הנ"ל (וההומור שלך, ממנו אני נהנה בד"כ, לא היה הנדון אלא הניסוח הספציפי דלעייל).

"הצבעתי לבית היהודי" - על זה ראוי להתנצל.. 

[נכתב בחצי קריצה, לא באמת בא לי לפתוח פה עוד חזית...]

על כך שאתה קובל עליי על כך שאני מספר בדיחות על שיטת רש"י מאחר שצריך להבין את הסברה שלו, אבל כשאני מנסה להבין את הפשט במקורות שאתה טוען שהם הבסיס לשיטתו אתה טוען שזה "לא רלוונטי". 

אא"כ בקביעה שזה "לא רלוונטי" התכוונת שזה לא באמת הבסיס לשיטתו (מאחר שזה מדרש אגדה)? אם כן אז הדיון בעצם תקוע עד שתביא את הירושלמי...

בכל אופן - גם בהבנת פשט מדרש האגדה של הספרי, אני לא מבין למה כ"כ ברור לך שפשטו כשיטת רש"י בסוגיה. איפה אתה רואה שנכנסת כאן בכלל אמירה ביחס לזהותו של בונה המקדש העתידי? 

*זו* השאלה! (שייקספיר טעה)

ולגבי הסיפא דסיפא - עדיין לא מתנצל

א. לא מחיתי על בדיחות על שיטת רש"י (ע"ע נצלושנו דאתמול) אלא על הניסוח, כמו שהדגשתי כבר.

ב. "לא רלוונטי" בעיניי הפשט של המדרש כי מדרשי אגדה ככלל לא נכתבו לשם הפשט ולא כוונו אליו, כתבתי את זה כי שאלת את דעתי בפשט המדרש - רש"י כן הבין שהפשט רלוונטי ואני מקבל ומכבד את דעתו גם אם לא מסכים איתה.

ג. הפשט הוא כדעת רש"י (פשט = פירוש מילולי), אם כתוב "וכשבא לבנות בית המקדש כביכול בשתי ידיו" או "בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא" המשמעות היא שה' הוא שבנה אותו (חשבתי שתקשה מהמדרשים האלה אחד על השני - האם הוא בנוי כבר או שייבנה בעתיד? התשובה שלי לשאלה זו היא שזה קשה רק על דרך הפשט...).

אני לא בטוח ש"בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא" הכוונה שהוא כבר עכשיו בנוי ומשוכלל לקראת העתיד לבוא (ואז אכן יש להבין כרש"י, ואפילו לציין את הסתירה בין המדרשים כפי שכתבת), אלא שהוא יהיה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא - ואין כאן כל התייחסות למי יגרום לו להיות בונה ומשוכלל. 

לגבי פשט: פעם קראתי מאמר של הרב ברויאר ז"ל, שבו הוא הסביר ש'פשט' ו'לשון בני אדם' זה היינו הך - הווה אומר: מה אמורים להבין כשבן אדם אומר את זה. לכן הפשט של משל העצים של יותם, למשל, איננו שבאמת הלכו העצים למשוח עליהם מלך, אלא שאנשי שכם הלכו להמליך עליהם את אבימלך - כי זו היתה כוונתו של האדם שמשל את המשל הזה. כך שאני לא בטוח שכשמדרש אומר שהקב"ה בונה את בית המקדש בשתי ידיו (ועוד מוסיף במפורש את המילה "כביכול") הוא מתכוון ב'פשט' שלו לכך שבית המקדש ירד בנוי מהשמים (אפילו אם זו היתה ההבנה של רש"י במדרש). 

בכל אופן - מחכה בקוצר רוח לירושלמי  

על כך שאתה מתעקש לא להבין את דבריי כפשטם.

פשט הוא פירוש מילולי כנ"ל והפשט במדרשים הוא כהבנת רש"י, כשכתוב "בנוי ומשוכלל" הכוונה לבנוי ומשוכלל. כשכתוב שה' בונה את בית המקדש אז זה הפשט (המילה 'כביכול' מתייחסת ל'ידיים' שכמובן הם אינם כפשוטם).

אני מסכים איתך בהבנה של המדרש, אבל רש"י העדיף להבין אותו כמשמעו המילולי = פשטו.

פשט זה מה שאני חושב ודרש זה מה שאתה חושב. כך שבהגדרה אני לא יכול להבין את דבריך כפשטם, כיוון שהם דרש בהגדרה

ממש "נזם זהב באף חזיר"...

לא יודע למה אבל למרות שאתה מאד מתאמץ לשכנע אותי שאני טועה אני עדיין מעריך את האינטלגנציה שלך כמספיקה להבנת הנקרא בסיסית ולהבחין בין פירוש מילולי לפירוש הסברתי (או בשפה שלך - בין סמנטיקה לפרגמטיקה). ושוב - לאו דווקא שהראשון הוא הנכון.

שלגבי הספרי הפירוש שלי הוא מאד מילולי. "בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא" זה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. אף אחד לא כתב שם שזה מעכשיו ועד לעתיד לבוא. 

מלבד זאת, אני מודע היטב להבדלים שאתה חושב שאני מנסה לשכנע אותך שאני לא מודע אליהם, פשוט הבעתי את דעתי (בעקבות גדולים ממני) שגם ה'פרגמטיקה' היא בגדר פשט (כמו, למשל, במשל).

למשל, אם אני אומר לך שיוצא לי עשן מהאזניים בגלל הוויכוח הזה, אני לא בטוח שצריך להבין את 'פשט' דבריי כאילו באמת יוצא לי עשן מהאזניים. יש ביטויים קפואים, שעצם השימוש בהם משמעותו שונה לגמרי מהסמנטיקה של כל היחידות בפני עצמן מאוגדות (השלם גדול, או לפחות שונה, מסכום חלקיו וכו'). ובהחלט המושג "שתי ידיים" שבמכילתא יכול להיכנס לתחום הזה של המושגים. ואז ההבנה הלא-סמנטית שלו תהיה לגמרי פשט (של המדרש). 

ושלא תחשוב שלא שמתי לב שאתה מתחמק מהבאת הירושלמי... 

אנחנו מסכימים על כוונת המדרש, רק שאני אומר שהיא אינה כפשוטו.

[יש עוד נקודות במדרש שמטות לדעת רש"י (ההקשר בפסוק בתור דוגמה שכתוב שיעקב ראה את בית ה' ועל זה נאמר במדרש "בנוי ומשוכלל" - משמע בנוי בזמן ראיית יעקב או במדרש השני שבניית בית המקדש ע"י הקב"ה באה בהקבלה לבריאת העולם - משמע שגם הוא יהיה בריאה אלוהית יש מאין) אבל כמובן שגם אותם אפשר להסביר בלאו דווקא ולא כפשוטם].

לא הזכרנו את זה אבל הסוגיה בסוכה בה נאמרו דברי רש"י די מכריחה את הבנתו (מדובר שם על מצב שבית המקדש יבנה בלילה - דבר שאסור לעשות) ולכן הרבה מהראשונים כתבו שמוכרחים להסביר כרש"י ושאין הסבר אחר לגמרא (למאירי יש תירוץ אחר אבל במחילת כבודו הוא דחוק מאד).

אמנם יש הבדל בין הבנת פשט במשלים וביטויים לבין דברים פשוטים (הבדל שכנראה לא קיים להבנתך), אבל אפילו למשלים יש את רובד הפשט רק שבד"כ לא הוא הכוונה של המספר אותם אלא הנמשל.

לא התחמקתי מהבאת הירושלמי, כתבתי שאני לא זוכר איפה הוא (זכור לי משהו באזור תרומות-ביכורים אבל זה לא מספיק...), ייתכן גם שבלבלתי בינו למדרש אבל לא נראה לי, מקווה שאזכר בהמשך...

בשל הגדרתי השונה את המושג 'פשט' אני חולק עליך גם לגבי הבנת הפשט בסוגיה בסוכה. 

נכון שחשש של ריב"ז ל'בית דין טועה' כשיטת המאירי הוא דחוק (ובכלל - עד שאתה חושש לבית דין טועה בבניית בית המקדש, תחשוש לבית דין שאיננו זריז בהקרבת העומר עד חצות היום, ולית לקושיית הגמרא מעיקרא); אבל חשש של ציבור ש-אפעס - לא מקיים את הוראת בית הדין - בהחלט יכול להיות. בייחוד אם הם כל כך קרובים לסיום הבנייה בתחילת הפסח, ורק רוצים לקיים את מצוות העומר כבר השנה!! ובחדווה וגילה יבואו לסיים את בניית בית המקדש בלילה, חרף האיסורים של כל הרבנים (ובכלל, להגדיר את זה כ'אסור' זה קצת מוגזם: הלימוד של אביי בשבועות אינו בגדר איסור, ולא נראה לי שהוא נכנס לרשימת שס"ה לאוים דאורייתא. זכור לי משום מה שהמקדש דוד דן בסוגייה הזאת, אבל אין לי כוח לעיין בזה באחת בלילה...). 

לא נראה לי בלתי סביר שרבן יוחנן בן זכאי היה חושש למצב כזה (וכמו שחשש להעברת מגילה ושופר ברשות הרבים בשבת), ולכן פשט הסוגיה בהחלט יכול להתייחס למצב כזה, ולא למצב של בית מקדש שיורד בנוי ומשוכלל מן השמים, כשיטת רש"י. 

אני חושב שהיתרון הגדול של הפירוש הזה הוא, שאין בו הנחת יסוד כל כך בסיסית לסוגיה שפשוט לא מוזכרת - לא רק בסוגיה הזאת, אלא למעשה במרחבי כל הש"ס - שבית המקדש ירד מהשמים. עצם הדיון בשאלה אם בונים את בית המקדש בלילה וביום טוב במסכת שבועות מוכיח שהנחת היסוד של האמוראים היתה שונה. הנחת היסוד של הסוגיה היא, כמו ביחס לכמה מתקנותיו של ריב"ז, שאנשים עשויים לטעות ולעשות שטויות בניגוד להלכה. 

ההנחה שבית המקדש ייבנה בליווי רבני צמוד איננה הכרחית, ולא הכרחי שהאמוראים חשבו ככה. 

כך לענ"ד. 

אתה טועה בכתובת ידידי, גם ענ"ד נוטה לדעת הרמב"ם שבניין בית המקדש הוא מצוות עשה ויהיה בידי אדם ושכך מוכח מעוד סוגיות ברחבי הש"ס (רפרף לאורך השרשור אם אתה מסופק בכך).

לגבי הסוגיה בסוכה - התירוץ שלך דחוק לא פחות מתירוץ המאירי (לי יש תירוץ אחר אבל אכמ"ל). ובניית בית המקדש בלילה אסורה בעשה ונלמדת מהפסוק "ביום הקים משה" והיא מכלל הלכות בניית הבית ולכן אינה בשס"ה לאווים ולא בכלל הרמ"ח עשין.

ההנחה שבית המקדש ייבנה ע"י בורים ועמי ארצות (אפילו יותר מאיתנו) הזויה, והכרחי שהאמוראים לא חשבו ככה.

כך לענ"ד.

לא צריך להיות בורים ועמי ארצות כדי לא לדעת שאין בונים את המקדש בלילה. תבדוק. 

זאת מלאכת 'כפיים' רק כביכול 

ואני מכיר לפחות שני בורים שמכירים את ההלכה הזאת...

זה עדיין לא יהפוך את שיטת רש"י לפשט היחיד - או ההכרחי - בסוגיה. 

מלבד מה שכבר הזכרתי, שהנחת יסוד כ"כ בסיסית וכ"כ לא מובנת מאליה (שבית המקדש ירד מהשמיים) ושיש סוגיות אחרות שבהן היא בפירוש לא הנחת היסוד (כמו הלימוד של אביי לגבי זמן בניית הבית) צריכה להיות מפורשת איפשהו בש"ס והיא לא; יש גם סיבות אינהרנטיות לסוגיה שלא לקבל את שיטת רש"י: 

1. לפי רש"י יוצא שריב"ז חושש למה שא-להים בכבודו ובעצמו לא חושש לו: לה' אין בעיה להוריד מקדש מהשמים בט"ו ניסן בשקיעת החמה / בלילה שבין ט"ו לט"ז, וריב"ז חושש שזה יביא לבעיות. זה לא הקושיה הכי גדולה בעולם, אבל עדיין קצת תמוה (יותר חסיד מהאפיפיור). אא"כ תגיד שבעצם גם לקב"ה היתה בעיה עקרונית עם זה ולכן לא היה עושה את זה, וריב"ז תיקן את התקנה בדיוק כדי לאפשר לקב"ה לעשות את זה, וכדי לזרז כמה שאפשר את הורדת המקדש. זו הבנה יפהפיה (באמת!) במשמעות הקביעה "במהרה יבנה המקדש", ובכל זאת - 'פשט' זה לא. 

2. לפי שיטת רש"י, יש מחלוקת בגמרא בין לישנא קמא ללישנא בתרא האם לילה שלם מספיק בשביל בית דין להכין את מנחת העומר או לא. דיון לא עמוק במיוחד, ובד"כ משתדלים להימלט מהסבר של מחלוקת כמחלוקת במציאות. 

לעומת זאת, אם מדובר בגורם אנושי כלשהו שיהיה אחראי לבנייה בלילה / ביום טוב, אזי יש מקום לדיון איזו מן ההלכות הללו קלה יותר להיתר (בין אם היתר ממש, ובין אם 'מורי היתרא'. ויש דיונים כאלו במקומות אחרים, כמו במסכת ביצה - האם העובדה שהלכה מסוימת היא דאורייתא זה מאפשר להקל בה או דווקא סיבה להחמיר בה וכו'). 

אם אתה חושב שבין "שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר" לא תיתכן קבוצת עובדים שלפחות תורה לעצמה היתר לבנות בלילה כשהם ממש ממש קרובים לסיום העבודה - אז אתה חי בסרט...

ובכל אופן - מלאכת הפיקוח נקראת בלשון בית שני 'לנצח', כך שאם אתה נורא רוצה אפשר באמת להגדיר גם את זה כמלאכת כפיים  

לגבי עניין האיסור/היתר - בדיוק כמו ש"כתב לה - לשמה" זה לא איסור, כך גם הלכה פנימית בהלכות בניין בית המקדש ("ביום - ולא בלילה") איננה איסור, אלא בדיוק מה שזה - הלכה פנימית בהלכות בניין בית המקדש: פשוט לא עושים את זה / אמורים להימנע מזה באופן עקרוני. זה מה שהתכוונתי כשאמרתי שלא מדובר ב'איסור'. 

כמה פעמים אני צריך להדגיש את זה - ושוב? אתה מתווכח עם עצמך ידידי.

כדי להניח 'הנחת יסוד' מספיק שיהיה מקור אחד שאומר אותה, בנדון הזה יש כמה (לדעת רש"י...) וביניהם בש"ס בסוגיה בסוכה (ואכן, יהיה צריך להסביר לשיטתו את המקומות האחרים שמשמע מהם כדעת הרמב"ם).

1. זאת לא קושיה בכלל - גם הקב"ה וגם ריב"ז וגם אנחנו בדור הזה נשמח ל'בעיות' כאלה. זה שריב"ז אסר לאכול 'חדש' כדי שלא יכשלו בו לכשיבנה המקדש אומר שלא רצוי שהוא יבנה? קושיה תמוהה ביותר, קשה על המקשה יותר מל המוקשה (וכמו שנאמר "התקוששו וקושו"...).

2. קושיה מוקשה עוד יותר - בהנחה שאתה מתכוון לשתי ה'לישנות' של ה-'אי נמ' (אם נבנה בלילה או סמוך לשקיעה) - רש"י כבר ענה על השאלה הזאת ואמר "היא היא", 'אי נמי' לא מורה על שתי לישנות אלא על שתי אפשרויות שאין סתירה בינן.

שוב, אם אתה חושב שבהר הבית לא יהיה פיקוח אתה חי בסרט. לא לבנות בלילה זאת אחת ההלכות הפשוטות, צריך פיקוח על אופי מיקום ודיוק הבנייה ועוד מלא הלכות. ברור שיהיה על זה פיקוח (גם על החוצבים היו מפקחים, גם אם לא על כל אחד. אבל הדיון הוא על הבנייה ולא על העבודות שמסביב).

לגבי האיסור/היתר - כתובה אין חובה לכתוב לכן אם לא כתב לשמה היא פסולה אבל אין בכך איסור, מה שאין כן בית המקדש שבנייתו חובה ואם יש מצווה לבנותו בצורה מסוימת (שגם נלמדת מפסוק) אז עשיית ההיפך היא לאו הבא מכלל עשה = עשה ועבירה עליו היא איסור תורה.

אני לא ממש מבין למה. 

הבנתי מה דעתך ההלכתית בנושא, היא לא במוקד הדיון כרגע. אתה טענת שהכרחי לבאר את הסוגייה כרש"י, ולדעתי ממש ממש ממש לא היא. אז יש כאן ויכוח בינינו, ואני לא מתווכח עם עצמי, למרות שאתה מתעקש להציג את זה כאילו אני חולה רוח (והראיה שאתה מתווכח עם הטענות שלי). 

אני לא מסכים עם דבריך על מה שהבאתי מהסוגיה, אבל כנראה שאין טעם להתווכח, כי אני אידיוט. 

ואגב - הלימוד "וכתב לה" הוא על גט, לא על כתובה. 

אני רק לא מבין למה אתה מתעקש לא להבין שאני בעצם מסכים איתך.

עניות דעתי ההלכתית נובעת גם מהבנתי בסוגיה, וגם היא כהבנתך שאין הכרח לפרש כרש"י (וכבר כתבתי שיש לי תירוץ אחר לקושייתו). כן כתבתי שכמה ראשונים כתבו שמוכרחים להבין כתירוצו (לדוגמה: התוס' "אלא על כרחיך צריך לחלק כמו שפירש בקונטרס", הריטב"א "ואין לנו לפרש בזה אלא כמו שפרש"י").

ממש לא טענתי שאתה אידיוט, אולי קצת מתקשה בהבנת הנקרא, 

עובדה שהבנת מדבריי שאני מנסה להוציא אותך אידיוט..  

(אבל אני נוטה לחשוב שדווקא אני זה שמתקשה בניסוח דבריי כראוי ולא אתה המתקשה).

צודק - כמובן שלא, כתובה היא מדרבנן.

@עוד סתם אחד אתה שם? קראת את התגובה שלי?

אנא אשר שלא נעלבת, באמת שלא הייתה לי כוונה...

[אם כן אז פנה בבקשה באישי].

זו היתה בדיחה. רצח. 

סליחה על הכבדות, כבוד חכמים וזה...

שוב... 

שוב...

אם היית יודע מה הזכרת לי עכשיו.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

חוץ מחתול נייד/ נייח

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.

הפדיחה שעדיין לא קניתי לו מתנה

נראה לי אביא לו את כל הרעיונות בשרשור הנ"ל ואשאל אותו מה דעתו