אני כ"כ מבינה את זה....
גם אני בזמן האחרון חשבתי קצת ככה....
אבל כשחושבים על זה, רואים שזה מגיע מזה שאין לך משמעות בחיים. ברור, את חייה, יש לך משפחה, חברות וכו' ב"ה, אבל זה לא המשמעות, לא התכלית. משמעות צריכה להיות דבר שאת מוכנה גם למות בשבילה, לא רק לחיות איתה. גם כשבודקים רואים ש80% מהאנשים שהתאבדו עשו את זה כי לא הייתה להם משמעות לחיים. חלק כתבו במכתב האחרון שלהם- "היה לי הכל ולא היה לי כלום". בקיצור, צריך למצוא את המשמעות שלך החיים, ואז אין סיבה לדיכאון. אז את בעצם שמחה, וגם כשקורים דברים רעים חו"ח את מבינה שהכל מה' ושהכל לטובה, וזה בעצם לא דבר רע, אני פשוט לא מבינה אותו...
אגב, מכירה את הסיפור של הר' שלמה קרליבך, "הגיבן הקדוש"?
הוא מספר שפעם הוא פוגש בת"א מנקה רחובות, ומתחיל לדבר איתו ולשמוע את הסיפור שלו. מתברר שהוא היה ילד בשואה, והוא מספר לר' קרליבך שהוא כמעט שם קץ לחייו המון פעמים, ומה שתמיד עצר אותו ונתן לו כח היה משפט אחד, שלפני השואה הרבי שלימד אותו תמיד אמר להם אותו: "ילדים יקרים, תזכרו תמיד שהדבר הכי גדול העולם הוא לעשות טובה למישהו.." אז כל פעם שהוא נזכר במשפט הזה, הוא הלך למישהו, דיבר איתו, עודד אותו..וככה הוא עבר את השואה.
המון בהצלחה! 