תמונת מצב אצלי במשרד:
רמקול צורח מוסיקה רועשת שמטמטמת את השכל, 4 מחשבים דולקים, מחשב נייד על השולחן ליידי לצרכי עבודה, עשרות חלונות פתוחים.

מי שמכיר אותי יודע שאיני שומע בד"כ מוסיקה רועשת. הנ"ל מיועדת לטמטם את השכל ולאפשר לי כמה שעות של לא לחשוב, לברוח מהטראומה שניבטת מהלב ומהמסכים.

 

היטלר שר"י לא החליט מראש להרוג את היהודים. קודם הוא ביצע תהליך שהוא כינה יודן-ראוס (ניקוי יהודים) והפך שטחים ליודן-ריין (נקי מיהודים). אחר כך הוא זרק אותם לגטאות ובסוף למחנות ההשמדה. בדרך הזו הוא השמיד שישה מליון מבני עמינו, ובהם את כל משפחתם של אבי ואמי שלא עלו לארץ קודם לכן. ה´ יקום דמם.
כמובן שבמהלך השואה פוצצו בתי כנסת, והכל היה חוקי לחלוטין. 95% מהעם הגרמני תמך בשואה.

עכשיו נחזור לתהום המציאות: בניגוד לאז, ברור שהצורר הערבי רוצה בהשמדתינו. גם הפעם יש משטרה יהודית (החל משפוטים וכלה ברוצחי יס"ם) שמבצעת את הגירוש (יודן-ראוס בתרגום לגרמנית) על מנת להשאיר את השטח נקי מיהודים (יודן-ריין). גם כאן כמובן הכל חוקי ודמוקרטי.

החיילים והשוטרים שמבצעים את טיהור צפון-מערב הנגב מיהודים עושים זאת לאחר שטיפת מוח על שלום ודמוקרטיה. גם המשטרה היהודית (יודנראט) שגירשה את היהודים מגרמניה חשבה שהנה היהודים ילכו מגרמניה ויהיה שקט ושלום.

את היהודים, כמו אז, מגרשים לרחוב, לכלבים, או לקראוונים עם גג צבוע שלא מספיקים אפילו למשפחה קטנה.
מי שבא לעזור ליהודים המגורשים הם מתנדבים, ולא הממשלה עצמה.

כמו אז גם היום, מציתים רכוש יהודי, משחיתים ובוזזים רכוש יהודי ובתי כנסת וכנראה גם, כמו בליל הבדולח, יפוצצו את בתי הכנסת היפהפיים בגוש.
_____________________________________________

 

יהודים בלתי חוקיים.

בשעת לילה מאוחרת עליתי על אוטובוס שאיש לא אירגן, על מנת ליסוע בנסיון לעכב את מכונת הגירוש.
הרגשנו כמו במנדט הבריטי. יהודים בלתי-לגאליים נוסעים בדרכים-לא-דרכים ובלי אורות על מנת להגיע לעזרת אחינו הגיבורים בגוש קטיף, או לפחות לשבש איכשהו את מכונת הגירוש הדורסנית והגזענית.

בשעה שש בבוקר, לאחר תקלה באוטובוס, הגיע נבל במדים ירוקים (כן, האלו של הצבא) והודיע שאנחנו בשטח צבאי סגור. לא עברו דקות אחרות והגיעו למקום שוטרי מג"ב ורוצחי יס"ם במדים שמי שעיצב אותם דאג להחזיר את כל מי שצפה בהם כמה עשרות שנים לאחור.
בתמונה שנראית כאילו נלקחה מסרטי הג´ונגל של נשיונל גאוגרפיק, הרוצחים הללו קפצו וחנקו יהודים טובים שכל פשעם היה תקלה באוטובוס. באלימות רצחנית שנראתה רק בשואה הם גררו אותם לתוך הג´יפים.

בשלב הבא הם דחסו את הפושעים המסוכנים, אוייבי המדינה, האלו שבשבילם צריך עשרות אלפי שוטרים וחיילים לתוך האוטובוס שלא נתקע (כ-80 איש באוטובוס, כמובן שזו עבירה פלילית), ונתנו לנהג הוראה להגיע למחסום כיסופים.

לאחר כשעה ומשהו במחסום כיסופים, הוחלט שאין בנו צורך. בשלב הזה דחסו באוטובוס גם אחד מהעצורים ואמרו לנהג שיסע את כל הדרך לכיוון ההפוך.

עוד שעה ומשהו. אוייבי העם, הפושעים, הרוצחים או האנסים מובלים אחר כבוד לרחבה שליד כלא "דקל" בבאר שבע".


בסופו של יום שוחררו מהמעצר 300 עבריינים רק בנגלה שלנו (בס"כ נעצרו ושוחררו כ-1400. נעצרו סופית עוד 100) והאוטובוס נגרר אחר כבוד בליווי שוטר אל התחנה (או הצחנה) המרכזית של קריית גת.


מכל הסיפור הזה היו כמה דברים שאני לעולם לא אשכח. מלבד טענות הנבל במדי החאקי שהודה שהוא עבר שטיפת מוח ויש לו משפחה לפרנס (ועוד מעט יהיו לו גם פסיכולוגים לפרנס) היה דבר חמור במיוחד:

הרצחנות של פושעי היס"ם.
היה לאותם חוליגנים מבט של רצח בעיניים ותנועה של רובוטים. הם תפסו את הקורבן כמו חיות-טרף מהסרטים.

היה להם מבט של קלגסים מלפני שישים שנה.
בסך הכל בחורים צעירים מאוד, יהודים בחלקם, שעברו שטיפת מוח וקורסים מיוחדים על מנת להופכם מאדם לחיה במדים שחורים.