היא היתה מגיעה עם ירושה טובה... 

על זה שתהיה אתה זה שיהיה לו את הירושה,

בשביל מה לסמוך על סתם דברים? 

בפרט שזה לבקש ממי שלא חסר לו.. 

**מרגיש אדמור. 

אבל לא שמעתי על אנשים שמשתמשים בזה.

אם כי היום בלי קשר, הרוב מחלקים את הירושה בשווה.

אבל זה עלול להיות גזל, אם הבנים לא באמת רוצים להתחלק עם הבנות (בהנחה שהאבא לא עשה הקניה מחיים לבנותיו).

השאלה ממה זה נובע, 

בגדול ככה היה בעבר והיה פחות גירושים, יותר שלום בית.. 

ואני דווקא בעד.

מצד שני יהיה לה משעמם בבית.. 

(: 

בייחוד בעבר, זה שהיה פחות גירושין, זה ממש לא מעיד שהיה יותר שלום בית.

הקשר פעם (לפחות בתקופת הגלות) היה מאד טכני, נראה לי שזה די ישעמם את רוב הזוגות בימינו.

אני מכיר יחסית מקרוב זוג שהאשה עקרת בית, והיא פתחה בהליכי גירושין,

כי תכל'ס כנראה די משעמם לה בחיים..

באמת נראה לכם שעל בסיס שעמום שנובע מלהיות בבית מתגרשים?

מה זה השטויות האלה?

מי שמשעמם לה בבית יוצאת לעבוד ולא מתגרשת.

וזה שיש זוג אחד כזה מעיד כנראה שלזוג הזה היו בעיות בקשר. זה לא מעיד על שום דבר אחר.

וחוצמזה- הבהרה. בבית לא משעמם. יש אינסוף דברים לעשות. הענין הוא שלהיות רק בבית כל הזמן יכול לתת תחושה של פספוס ושל חוסר ניצול הכוחות של האישה. בדגש על "יכול"- כי יש נשים בבית שממש לא מרגישות ככה.

בעיניי זה אידאלי. אם זה אפשרי מבחינה כלכלית, והאישה מרגישה שהיא מצה את עצמה בבית - אין דבר טוב מזה.

לכל היהודים יש נפש רוח ונשמה . לכל הגויים אין נשמה אלוקית אלא רק חלק נמוך יותר. הינה הכללה נכונה.

עיינת באיגרת הגר"א מה הוא כותב לאשתו?

שיזכיר את איגרת הגר"א. 

ובפרט את מה שהוא כותב לאשתו.

למרות שאולי זה לא פוליטיקלי קורקט.

(שימי לב לתנאי - אם האישה מרגישה שהיא ממצה את עצמה בבית)

אם הן לא רוצות או לא מסוגלות מסיבות שונות - אז לא.

אבל זה האידאל.

(כותבת את זה משהי שבאמצע לימודים אקדמאיים ואין סיכוי שהיא תהיה עקרת בית אי פעם. אני מדברת ברמת העיקרון.)

בין לא לעשות מה שאידאלי לבין לא לממש את הייעוד שלי.

האדם השלם ביהדות הא מי שמקבל נבואה. אני לא נביאה. אז מה, אני לא מממשת את הייעוד שלי?

רציונלית, הסדר הטבעי בקיום משפחה  - ואני חושבת שזה קיים גם אצל חלק מהחיות (החלק שבו הזכר מתפקד בתור אבא ולא רק מכניס את הנקבה להריון ופונה לדרכו) - הוא שאחד ההורים ידאג לאוכל, מבחוץ, וההורה השני יישאר בבית לטפל בגורים. זה פשוט הסידור הכי נוח. להתחיל לשלוח את שני ההורים החוצה ואז לשלוח את הגורים לצהרונים וכו' וכו' - זה קצת יותר מסובך.

את רוצה שהאבא יישאר בבית, ולא האימא? סבבה. אבל כן נראה לי שהאופי הנשי מותאם לזה יותר. 

(צריך לברך מחייה המתים על השרשור הזה )

שכבר די נמאס לה מהוויכוח הזה ואין לה כוח לסבב נוסף (למרות שזו היא שהתחילה אותו)

בואי נחליט שניצחת, טוב?

(את לא. אבל באמת נמאס לי )

אז לא!

יש הרבה נשים חכמות מעניינות מיוחדות וכו' שבשלב כלשהוא מחליטות ליותר חשוב להן לגדל ילדים מאשר למסור את גידולם לאישה אחרת.

מה, זה הופך אותן למענינות פחות?

אתה פשוט לא מכיר. אה, אתה רק מכיר זוג אחד שאולי היה לה משמעם והם התגרשו.

בקיצור, מחילה אבל אלו שטויות גמורות.

(מכירה כ"כ הרבה נשים עמוקות ומיוחדות שמגדלות את ילדיהן בבית).

אם אישה מכוונת את עצמה להיות עקרת בית כבר בשלב הדייטים - בד"כ זה יעיד מבחינתי על אישיות משעממת.

אם היא תחליט בשלב כלשהו (כמו שאת כתבת) להיות עקרת בית - אז זה כבר שיקול שאני אהיה מוכן לקבל אותו בזרימת החיים..

בייחוד אם היא תגדיר את זה כזמני..

באופן אישי אותי זה פחות מעניין..

ושוב פעם, רק מי שמראש מכוונת את החיים שלה לשם..

מי שזה מעניין אותו - אשריו!

נכון שמקובל היום ששני בני הזוג עובדים, והרבה נשים גם רוצות לצאת לעבוד, ונכון שמאד קשה לפרנס לבד. 

ובכנות- יפה בעיני שאתה כזה ישר ולא ממציא תירוצים, או אומר את זה בצורה שמאשימה את עצם הרעיון. 

אבל אני שואלת באמת- 

בחברה בכלל, ונראה לי שזה מתגבר כמה שהחברה יותר דוסית, שכחו שהגבר מתחייב לפרנס את הבית (ולא סתם לפרנס, אלא לפרנס אותה ברמה שהיא היתה רגילה אליה מבית ההורים!), והאישה מתחייבת לדאוג למה שבבית. נכון שנישואין זה לא חוזה, ואפשר ורצוי לפעול לפי מה שנכון לזוג אינדיבדואלית, אבל אם גבר בא לנישואין, ואחרי חודש אשתו מחליטה שלא מתאים לה גם לעבוד והיא מעדיפה להיות בבית, זה אמור להיות בסדר. לא? בעיני, זה אמור להיות משהו שבנים צריכים לחשוב עליו.. 

אשמח לשמוע דעות נוספות

בנישואין הגבר מתחייב ולפרנס את אשתו (וכך גם נוסח הכתובה שנותן לה)

אבל אם זה בהסכמתה, אז בסדר.

וכן המציאות היום שונה מבעבר..

כתוב שהיא "עולה עימו ואינה יורדת", ולכן הוא מחוייב עקרונית לתת לה לפחות את הרמה שהיא הורגלה אליה אצל ההורים. התנאי היחיד שמתיר לתת לה רמה נמוכה יותר, הוא אם היא מסכימה. 

אני לא חושבת שרוב הנשים מוותרות על זה, אלא מקסימום לזמן מוגבל (אולי למעט הבנות שרוצות דווקא להתחתן עם תלמידי חכמים ומוותרות על לחיות נורמלי) 

וגם לדעתי זה לא אומר שאא להתחתן בגיל צעיר, אלא שאנשים פשוט צריכים לקחת את עצמם בידיים ולעבוד כמו שצריך, במקום לבנות על זה שהם ישבו בישיבה עוד כמה שנים והאישה תפרנס, ואחר כך הם אולי יצאו ללמוד עוד כמה שנים, שגם בהם היא תפרנס (כי היא בחורה, אז לה אסור לבזבז זמן..) ורק אז הם יביאו כסף הביתה. 
[סליחה על הנימה. זה מחרפן אותי פשוט העולם ההפוך הזה שנוצר.]

נראה לי יותא בריא לילדים.

באופן כללי זה משכורת נמוכה מהרבה משל גבר (גם אם זה אותו מקצוע ואתם שעות).

הרבה מעסיקים נוטים להעדיף שלא להעסיק אימהות צעירות, כי אז ילדים חולים ולא באים, כי זה חופשות לידה. הם פחות יכולות להיות טוטאליות בעבודה.

הרבה נשים רואות שלפעמים זה כבר לא משתלם לשלם על הצהרון עד 4 בשביל עוד כמה גרושים.

ואם מדברים על חצי משרה (מה שאימהות רבות בוחרות) - זה לא משכורת כזאת גבוהה שגבר יכול לבנות עליה כמפרנסת.

זה עוזר בודאי אבל לא מעבר...

ו

גם אם זה נראה לך ממש קצת וגם אם האישה לא עובדת במקצוע הכי מכניס בעולם. עדיין לא דומה שרק גבר מפרנס, למצב שבו שניהם מפרנסים. הסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן במדינה...

ובכלל חרדיות שכל שני וחמישי יוצאות לחופשת לידה.

(: 

אבל שתהייה באותו הראש... והראש שלי אומר הרבהה דברים לא תמיד קל להכיל

רמת הכנסה של בן זוג אחד בלבד, שגם היא לא חייבת להיות של היי טקיסט או מישהו שמרוויח סכומים נכבדים מאוד... (אני לא הולך לעבור למקצוע מאוד מאוד מאוד מכניס רק כדי שהאישה תוכל להיות עקרת בית + לחיות ברמת חיים שהתרגלה אליה מבית עם שני הורים עובדים. אני הולך בעז"ה לעבוד בעבודה שאני מאמין שתתאים לי ושאני אוהב ללכת אליה...).

אם האישה באמת באמת מוכנה לרמת החיים המאוד פשוטה הזאת, יש על מה לדבר. בסוף בסוף אבל נסיבות החיים יכריעו - אם שני הצדדים ייאלצו לעבוד כדי לפרנס בכבוד את המשפחה אז שני הצדדים ייאלצו...

הצעה כזו. רק אדאג להבהיר במה אני מתכוון לעסוק בעתיד ושהיא כבר תחליט אם מתאים לה

למרות שכמו שאמרתי מבחינה עניינית איך שאני רואה את המציאות כיום בעולם, קשה לי להאמין שזוג ממוצע יכול להסתדר ממשכורת אחת בלבד. אפילו ברמת חיים פשוטטה מאוד, זה עדיין לא קל...

ויש פחות ופחות אבטלה שאינה מרצון (אבטלה מרצון אליה אין לי באמת יכולת להתייחס...).

אבל זה באמת דיון אחר

בכל מקרה מראש ברור לי שבגלל כל מיני סיבות, הגיוני מאוד שלפחות בשנות החיים הראשונות כזוג צעיר (זערת ה' צעיר ) אני ואשתי לא נחיה ברמת החיים שככל הנראה הורגלנו אליה לפני כן. אני לא פוחד מזה. בסופו של דבר יש דברים חשובים יותר מכמה כסף מכניסים (וכמובן, הכל תלוי גם איך מנהלים אותו...).

כל אדם יכול לבחור איזו רמת חיים הוא רוצה לעצמו, אבל אם בחורה רגילה לרמת חיים גבוהה מבית ההורים- עקרונית זה מה שבעלה אמור לספק לה.. 

ואת ההורים שלו.

בכלל זה נראה לי כ"כ לא טבעי לא להיות עם הילד שלך.

הורים רואים את הילדים אחר הצהריים, אוכל מקלחת ולישון.

בדרך כלל הרבה עייפים מיום עבודה ואין סבלנות...

זה לדעתי פספוס של הכל...

בעלי סטודנט ואני עובדת עם ילדים עם כל מיני מוגבלויות, ואני נהנית מעבודתי ומסופקת. אבל כשיהיו ילדים בעזרת השם, אם תהיה אפשרות הייתי מעדיפה לעבוד פחות ולהשקיע את הכוחות והאנרגיות שלי בבית ובילדי מאשר בילדים אחרים.

בכלל מניסיון שלי, יש כ"כ הרבה משמעות לקשר של ההורים עם הילד.. פשוט בונה את הילד ואת הבטחון שלו, היכולת התקשרות שלו ועוד ועוד

שום גננת או מטפלת בעולם לא תחליף אמא.

אם לא יהיה לך טוב בבית, אז זה לא יהיה גם טוב לבעלך ולילדים שלך.

אין שום טעם בלהיות עקרת בית וממורמרת...

ילדים גם צריכים להרגיש שלאמא שלהם טוב והיא שמחה ומסופקת...

לפחות לא ברמת חיים שבה אדם ממוצע בישראל רוצה/אוהב לחיות... כמובן, מי שמסתפק ברמת חיים של חרדים ומטה (ואני לא מזלזל בזה לשנייה, רק מציין עובדה) אזי בהחלט יהיו מקרים שמשכורת אחת תספיק גם אם היא לא גבוהה במיוחד.

אבל רוב המשרות בישראל הן לא משרות שבהן - לפחות בשנים הראשונות בלי ותק, בלי עדיין קידום וכו' - הגבר מרוויח מספיק בשביל שניים, ברמת חיים לא נמוכה במיוחד.

רק שתמיד רוצים יותר...

משכורת של אמא בחצי משרה - תוריד חצי משכורת של משרה מלאה של גבר. מהחצי הזה תוריד 25%.  

 אחת שעבדה איתי,דווקא עבדה משרה מלאה, התחתנה צעירה והיו לה שני קטנטנים, היא שמה אותם במעון יום ארוך. אמרה לי שהתשלומים למעונות עבור שני הקטנים שלה הם כמעט כמו המשכורת שהיא מקבלת.

זה פשוט מגוחך...

רק שתמיד רוצים יותר...

 אחת שעבדה איתי,דווקא עבדה משרה מלאה, התחתנה צעירה והיו לה שני קטנטנים, היא שמה אותם במעון יום ארוך. אמרה לי שהתשלומים למעונות עבור שני הקטנים שלה הם כמעט כמו המשכורת שהיא מקבלת.

לשניהם משהו ב1500 ש"ח לחודש . נראה לי שמי שגר במישור משלם הון .

רוב הנשים משתגעות או נכנסות לדכאון מלהיות רק בבית.

אלא אם כן יש לה שלושה חוגים בשבוע.

גם לא נכון שאי אפשר לחיות עם משכורת אחת. אנחנו עשינו את זה לא פעם, ומעולם לא היינו תלוים בהורים. זה תלוי בגודל המשכורת, וברמת החיים שרוצים. כלכלית- הרבה פעמים לא משתלם לצאת מהבית כי הכל הולך למטפלת.

אם הוא רוצה ובוחר את דרך החיים הזאת , וזה מתאים לו והוא אוהב את זה.

וכמובן שמבין שהפרנסה תהיה בצימצום יחסית .

כך גם אישה שרוצה /מעדיפה להיות בבית ולגדל ילדים . זה האידיאל שלה .

נ.ב יודעת על בחורות שחיפשו משהוא שישב בכלל וילמד.( מתוך אידיאל) .

אז להיות עקרת ביית זה גם סוג של אידיאל.

אתה פשוט צריך לברר , ולבדוק אם מתאים לך כיוון כזה .....

ורוצה הרבה אורחים, ולקחת ילדים של שכנים ולעזור ליולדות ולהקים גמחים, כי הכל הוא חלק מהאישיות האמהית. יש לזה חסרונות בשלב הפרנסה ויתרונות בשלב הפנסיה, שם תהיה לצדך אשה שתדאג לך, כי הקדישה את חייה לתת לאחרים. איך תתנהג אשה קרייריסטית לאחר שתחזור לביתה בגיל 67? עוד לא נעשו מחקרים על זה.

להתפנק ולפתח אג'נדה של: מגיע לי...

ולפתח אג'נדה של "מגיע לי"...

כל אחת שמביאה ילדים לעולם צריכה לשים אותם לפני העבודה. גם אם יש לה אישיות "קרייריסטית".

כל היום הוא עם הילדים ואשתו העובדת.. (: 

שהוא כל היום לומד תורה בישיבה ומטפל בילדים כשמגיעים הביתה?

הלוואי

אבל כמו שכתבו לפני, זה דורש אורח חיים ברמה נמוכה יותר 

אני בעזרת ה' רוצה לזכות להיות עקרת בית..

ולמי שכתב שזה מתוך עצלות זה ממש לא נכון,

אני יודעת כמה חשוב שאמא תגדל את ילדיה בבית,

לשבת איתם יותר,לגדל אותם להשקיע בהם שחוזרים הביתה שיהיה אוכל חם מוכן על השולחן,אוכל של אמא.

בתקופת הילדות שלי אמא שלי היתה עקרת בית וב"ה היתה לי ילדות מדהימה!!!חיכיתי לחזור הביתה

מהגן ומבית הספר לראות את אמא פותחת את הדלת עם חיוך,לחבק אותה לשבת לדבר, לצחוק לספר כל מה שעבר עלי במשך היום..לאכול את האוכל שבישלה,זה באמת נותן הרבה,זה בונה את הילדים בצורה הרבה יותר בריאה ושמחה..

זה ממש לא טוב שילדים לא רואים את אמא שלהם עד שעה מאוחרת שאח"כ כבר עושים מקלחת ולישון.

אלה השנים הכי חשובות לגידול הילדים..החום של אמא.כמובן שבמצבים שקשה מבחינה

כלכלית ואין ברירה ,האישה צריכה לצאת לעבוד אפילו במשרה חלקית או לא בכל ימות השבוע ,אבל אם זה כן מתאפשר לה אז עדיף שתשאר עם ילדיה בבית ושהבעל יצא לעבוד ולפרנס(וכן אפשר גם לשלב לימוד תורה ועבודה).

לא מזמן ראיתי תוכנית של ילדים שגדלו אפשר להגיד ממש לבד,נמצאים בצהרונים עד שעה מאוחרת אח"כ באים וכבר ערב ובקושי רואים את ההורים שלהם והם אמרו שזה מאד קשה להם ,הם עצובים שהם לא מרגישים שהם מכירים מספיק את ההורים שלהם ויוצא להם לדבר איתם רק בשבתות וגם זה לא תמיד...זה מרחיק וממש מצער..

וד"א עקרת בית ממש לא יושבת רגל על רגל ומסתלבטת,היא מגדלת את הילדים,יש לה לנקות את הבית,לכבס,לבשל,לעשות קניות,ולדאוג שהכל יהיה טיפ טופ וכו' וכו'..

מבינה שזה לא מתאים לכל אחד וזה סבבה..אבל יש כאלה שזה כן מתאים להם..

גם לא לכל אישה זה מתאים יש כאלה שחייבות לצאת ולעבוד בשביל הנפש שלהן ואם לא הן יכנסו לדכאון,זה ממש תלוי באופי..אבל הכי חשוב שזה לא יבוא על חשבון הילדים.

אם ממקום חיובי ולא סתם מפחד מהחיים הגדולים והעולם שבחוץ או מעצלנות אז אני חושב שזה מבורך. אולי יהיה לה קצת משעמם. תלוי בה.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.