במשפחה של בעלי - זה המצב, לצערי.

אמנם יש לנו בנות ולא בנים, אבל אני מאמינה שגם לבנות לא טוב לראות את זה. (במיוחד שהן שמות לב לכל פרטי הלבוש, שיהיו בריאות..)

הבעיה היא שזו המשפחה ומשפחה, כידוע, אי אפשר להחליף, ולא רק שאי אפשר להחליף- אלא שאנחנו אוהבים את המשפחה ומחוברים אליה, גם אם מעשיהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם תפיסתינו.

תראי, אני לא חושבת שאת צריכה להילחץ מזה, מצד אחד. ומצד שני- גם לא לתת להכל לקרות בלי שום התערבות מצידך.

כלומר- כל ארוע או מפגש משפחתי צריך לשקול לגופו. לשבת אצל סבא וסבתא- מן הראוי ללכת כרגיל, וכשיגדל וישאל- אז תענו מה שתענו.

אבל לחתונה שבה "מפציצים" בגדים- לא צריך לקחת אותו, בטח לא כל עוד הוא קטן.

אם מרגישים שיש דודה שמתלבשת בצורה ממש לא לענין- אז פשוט להתרחק או להתחמק או משהו כזה. אני לא חושבת שזה נכון לבקש מבני משפחה לשנות את הרגליהם בשבילכם. אלא אם כן נראה לך שיקבלו את זה בהבנה ובשמחה ולא יפגעו מזה.

וילדים יודעים יפה מאוד לעשות את ההפרדה הזו- הם מבינים היטב שגם אם סבתא או דודה הולכת לא צנוע- אצלנו בבית כן הולכים צנוע.

זה גם רלוונטי להמון דברים אחרים, קטנים יותר. שפה שאצלנו בבית נמנעים ממנה, טלויזיה, כמובן. ועוד דברים.

אבל אלו החיים, וזו המשפחה שלנו ואנחנו אוהבים אותם וגם כיף לנו איתם.

ויותר מזה- אם עולות שאלות, זו הזדמנות מצוינת לדבר על הדברים. להסביר כמה אנחנו שמחים וגאים בכל שאנחנו מקיימים את המצוות. כמה ה' שמח במעשים שלנו וכו' וכו'

אפשר לבקש.

אבל מעבר לכך, לכאורה לא שייך.

אתם יכולים להעמיד את הפגישות על מינון לא גבוה, בזמנים שיותר בעייתי עם הלבוש.

ואל תגידו לילד "לא להסתכל", זה יכול לגרום ההיפך.

ובעלך צודק, כשתגיעו לגיל, תתייעצו יותר מפורט.

יש הבדל בין חורף לקיץ. אפשר לחזק את הקשרים בעיקר בחורף... ובקיץ לחפש יותר חֶברה אחרת.

כי אפשר לכבות אותה ודי. אבל אנשים- אי אפשר להעלים בלחיצת כפתור...

לפי מה שאני ראיתי- העמידה על שלנו בצורה ברורה ונעימה די עוזרת. אני חד וחלק לא מוכנה שהן יראו טלויזיה. אז אם היא נדלקת- או שאני הולכת איתן למקום אחר, או מראה להן איזה סרטו מערוץ מאיר במחשב או מבקשת מבעלי שיכבה.

זה גם לי כ"כ חורה הטלויזיה אצל ההורים. 

מה הקטע גם לעשות ערב משפחתי ולהדליק טלויזיה למול נרות חנוכה?

זה הרי כ"כ דיסוננסי

אני גדלה בבית כזה... לאמא שלי היו 6 אחים חילונים... ואני מתכוונת למחללי שבת... ולאבא שלי יש 2 אחים- אחות- לייט ואח- הדוד היחיד החרדי שלנו (אבל גר רחוק כך שאין ממש קשר...) אמא ואבא שלי התחזקו ואנחנו לומדות בבית יעקוב ואחי בישיבה (שחורה) ותמיד היינו נפגשים עם המשפחה אבל ידענו להבין מגיל קטן שאנחנו שונים, מיוחדים!!! ולטוב! ההורים שלי אמרו לנו שלא כולם זוכים לראות את ה' ולכן הם לא מקשיבים לו. כשראיתי את בנות דודות שלי לבושות בקיץ במכניים וחולצת בטן ידעתי שהן מסכנות (אפילו שהייתי ילדה קטנה...) וכשהיינו הולכות לדודה לישון-היינו יודעות שלא הכל אפשר לאכול כי הרי נסיכה לא אוכלת אותו אוכל שהומלס אוכל! אני מיוחדת!! אבלללללל הם ידעו לומר לנו שלהם אסור לדעת שככה אני חושבת! אני ידעתי שכמו שאיש שמן נעלב כשאומרים לו שהוא שמן ככה הם יכולים להעלב אם אומר להם שהם פחות ממני... ואני יכולה לומר לך שדודה שלי שראתה אותנו נוהגות כך בתור ילדות קטנות החליטה יחד עם בעלה שהם רוצים שהבנות שלהם יראו כמונו... הם שמו אותן בבית ספר דתי, האמא התחילה לשים כיסוי ראש, הם הוציאו תוך כמה שנים תטלויזיה ועכשיו הם דיי דתיים... וכנ"ל על רוב האחים... לאט לאט כולם רואים את האור! 

מקווה שעזרתי... אם את רוצה עוד פרטים את מוזמנת לאישי!!!!

בהצלחה!!!!!!!!

והוא אברך!! ידענו להרגיש שונים ולשים הפרדה... כל הכבוד להורים שלי! אין עליהם...

מאד התפעלתי משתי ההודעות, מתום הלב, מהיחס להורים, ומהתוצאות המעשיות של הגישה.

למה לחשוב אחרת?....

אבל סורי שחשדתי סתם... ובאמת שאין כמו ההורים שלי! אחלה חינוך נתנו לנו!!

ויש ילדים גדולים ולומדים להסתדר ב"ה. לומדים לא להסתכל בלא צנוע ומצד שני לאהוב את כולם.

יש לנו גם הרבה חברים שמתלבשים ככה וב"ה הילדים מסתדרים ומקבלים את זה בטבעיות שהם ככה ואנחנו אחרת. והבנים יודעים להסיט את העיניים.

לנו יש גם בעיות עם נגיעה בין בני דודים וכו' שהילדים שלנו עוד צריכים ללמוד להתמודד עם זה. אבל בע"ה הם יתמודדו כמו שאני ואחי התמודדנו עם המשפחה המורחבת.

כל הדודים משני הצדדים חילוניים/שומרי מסורת בצורה בסיסית.

גדלנו בידיעה שאנחנו שונים מהם,שהם עדיין מבולבלים,טועים וכשהם יבינו אז הם ודאי יחזרו בתשובה,כמובן שידענו שאסור שהם ידעו את זה כי אז הם עלולים להעלב.

לדוד שלי שהוא גם שכן של ההורים יש ילדים בגילנו שמטבע הדברים נוצר קשר כמעט כמו של אחיות/ אחים.אבל תמיד ידענו שהם יכולים לבוא אלינו אבל אנחנו לא יכולים לבוא אליהם. האמת שגם דוד שלי מאוד כיבד וכשהיינו נכנסים אליו מסיבה כלשהי תמיד הם היו מכבים את הטלויזיה.

וההורים שלי גידלו משפחה לתפארת!! כל הבנות נשואות לבחורי ישיבות והקימו בתים של תורה. הבנים הגיעו לישיבות מובחרות וחלקם כבר נשואים. 

בקיצור, הכל ענין של גישה שלכם כהורים. לא להילחץ מהענין ולתת לילד להבין שזה פשוט לא מתאים ולא לומר לו שזה אסור.(לעניות דעתי צריך להשתמש במילה "אסור" בשעת הדחק בלבד)

 ואגב, הדוד שלי השכן שלנו-הבנים שלו כולם!! חזרו בתשובה.... אז כנראה שנתנו דוגמא טובה...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...