במשפחה של בעלי - זה המצב, לצערי.

אמנם יש לנו בנות ולא בנים, אבל אני מאמינה שגם לבנות לא טוב לראות את זה. (במיוחד שהן שמות לב לכל פרטי הלבוש, שיהיו בריאות..)

הבעיה היא שזו המשפחה ומשפחה, כידוע, אי אפשר להחליף, ולא רק שאי אפשר להחליף- אלא שאנחנו אוהבים את המשפחה ומחוברים אליה, גם אם מעשיהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם תפיסתינו.

תראי, אני לא חושבת שאת צריכה להילחץ מזה, מצד אחד. ומצד שני- גם לא לתת להכל לקרות בלי שום התערבות מצידך.

כלומר- כל ארוע או מפגש משפחתי צריך לשקול לגופו. לשבת אצל סבא וסבתא- מן הראוי ללכת כרגיל, וכשיגדל וישאל- אז תענו מה שתענו.

אבל לחתונה שבה "מפציצים" בגדים- לא צריך לקחת אותו, בטח לא כל עוד הוא קטן.

אם מרגישים שיש דודה שמתלבשת בצורה ממש לא לענין- אז פשוט להתרחק או להתחמק או משהו כזה. אני לא חושבת שזה נכון לבקש מבני משפחה לשנות את הרגליהם בשבילכם. אלא אם כן נראה לך שיקבלו את זה בהבנה ובשמחה ולא יפגעו מזה.

וילדים יודעים יפה מאוד לעשות את ההפרדה הזו- הם מבינים היטב שגם אם סבתא או דודה הולכת לא צנוע- אצלנו בבית כן הולכים צנוע.

זה גם רלוונטי להמון דברים אחרים, קטנים יותר. שפה שאצלנו בבית נמנעים ממנה, טלויזיה, כמובן. ועוד דברים.

אבל אלו החיים, וזו המשפחה שלנו ואנחנו אוהבים אותם וגם כיף לנו איתם.

ויותר מזה- אם עולות שאלות, זו הזדמנות מצוינת לדבר על הדברים. להסביר כמה אנחנו שמחים וגאים בכל שאנחנו מקיימים את המצוות. כמה ה' שמח במעשים שלנו וכו' וכו'

אפשר לבקש.

אבל מעבר לכך, לכאורה לא שייך.

אתם יכולים להעמיד את הפגישות על מינון לא גבוה, בזמנים שיותר בעייתי עם הלבוש.

ואל תגידו לילד "לא להסתכל", זה יכול לגרום ההיפך.

ובעלך צודק, כשתגיעו לגיל, תתייעצו יותר מפורט.

יש הבדל בין חורף לקיץ. אפשר לחזק את הקשרים בעיקר בחורף... ובקיץ לחפש יותר חֶברה אחרת.

כי אפשר לכבות אותה ודי. אבל אנשים- אי אפשר להעלים בלחיצת כפתור...

לפי מה שאני ראיתי- העמידה על שלנו בצורה ברורה ונעימה די עוזרת. אני חד וחלק לא מוכנה שהן יראו טלויזיה. אז אם היא נדלקת- או שאני הולכת איתן למקום אחר, או מראה להן איזה סרטו מערוץ מאיר במחשב או מבקשת מבעלי שיכבה.

זה גם לי כ"כ חורה הטלויזיה אצל ההורים. 

מה הקטע גם לעשות ערב משפחתי ולהדליק טלויזיה למול נרות חנוכה?

זה הרי כ"כ דיסוננסי

אני גדלה בבית כזה... לאמא שלי היו 6 אחים חילונים... ואני מתכוונת למחללי שבת... ולאבא שלי יש 2 אחים- אחות- לייט ואח- הדוד היחיד החרדי שלנו (אבל גר רחוק כך שאין ממש קשר...) אמא ואבא שלי התחזקו ואנחנו לומדות בבית יעקוב ואחי בישיבה (שחורה) ותמיד היינו נפגשים עם המשפחה אבל ידענו להבין מגיל קטן שאנחנו שונים, מיוחדים!!! ולטוב! ההורים שלי אמרו לנו שלא כולם זוכים לראות את ה' ולכן הם לא מקשיבים לו. כשראיתי את בנות דודות שלי לבושות בקיץ במכניים וחולצת בטן ידעתי שהן מסכנות (אפילו שהייתי ילדה קטנה...) וכשהיינו הולכות לדודה לישון-היינו יודעות שלא הכל אפשר לאכול כי הרי נסיכה לא אוכלת אותו אוכל שהומלס אוכל! אני מיוחדת!! אבלללללל הם ידעו לומר לנו שלהם אסור לדעת שככה אני חושבת! אני ידעתי שכמו שאיש שמן נעלב כשאומרים לו שהוא שמן ככה הם יכולים להעלב אם אומר להם שהם פחות ממני... ואני יכולה לומר לך שדודה שלי שראתה אותנו נוהגות כך בתור ילדות קטנות החליטה יחד עם בעלה שהם רוצים שהבנות שלהם יראו כמונו... הם שמו אותן בבית ספר דתי, האמא התחילה לשים כיסוי ראש, הם הוציאו תוך כמה שנים תטלויזיה ועכשיו הם דיי דתיים... וכנ"ל על רוב האחים... לאט לאט כולם רואים את האור! 

מקווה שעזרתי... אם את רוצה עוד פרטים את מוזמנת לאישי!!!!

בהצלחה!!!!!!!!

והוא אברך!! ידענו להרגיש שונים ולשים הפרדה... כל הכבוד להורים שלי! אין עליהם...

מאד התפעלתי משתי ההודעות, מתום הלב, מהיחס להורים, ומהתוצאות המעשיות של הגישה.

למה לחשוב אחרת?....

אבל סורי שחשדתי סתם... ובאמת שאין כמו ההורים שלי! אחלה חינוך נתנו לנו!!

ויש ילדים גדולים ולומדים להסתדר ב"ה. לומדים לא להסתכל בלא צנוע ומצד שני לאהוב את כולם.

יש לנו גם הרבה חברים שמתלבשים ככה וב"ה הילדים מסתדרים ומקבלים את זה בטבעיות שהם ככה ואנחנו אחרת. והבנים יודעים להסיט את העיניים.

לנו יש גם בעיות עם נגיעה בין בני דודים וכו' שהילדים שלנו עוד צריכים ללמוד להתמודד עם זה. אבל בע"ה הם יתמודדו כמו שאני ואחי התמודדנו עם המשפחה המורחבת.

כל הדודים משני הצדדים חילוניים/שומרי מסורת בצורה בסיסית.

גדלנו בידיעה שאנחנו שונים מהם,שהם עדיין מבולבלים,טועים וכשהם יבינו אז הם ודאי יחזרו בתשובה,כמובן שידענו שאסור שהם ידעו את זה כי אז הם עלולים להעלב.

לדוד שלי שהוא גם שכן של ההורים יש ילדים בגילנו שמטבע הדברים נוצר קשר כמעט כמו של אחיות/ אחים.אבל תמיד ידענו שהם יכולים לבוא אלינו אבל אנחנו לא יכולים לבוא אליהם. האמת שגם דוד שלי מאוד כיבד וכשהיינו נכנסים אליו מסיבה כלשהי תמיד הם היו מכבים את הטלויזיה.

וההורים שלי גידלו משפחה לתפארת!! כל הבנות נשואות לבחורי ישיבות והקימו בתים של תורה. הבנים הגיעו לישיבות מובחרות וחלקם כבר נשואים. 

בקיצור, הכל ענין של גישה שלכם כהורים. לא להילחץ מהענין ולתת לילד להבין שזה פשוט לא מתאים ולא לומר לו שזה אסור.(לעניות דעתי צריך להשתמש במילה "אסור" בשעת הדחק בלבד)

 ואגב, הדוד שלי השכן שלנו-הבנים שלו כולם!! חזרו בתשובה.... אז כנראה שנתנו דוגמא טובה...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות