במשפחה של בעלי - זה המצב, לצערי.

אמנם יש לנו בנות ולא בנים, אבל אני מאמינה שגם לבנות לא טוב לראות את זה. (במיוחד שהן שמות לב לכל פרטי הלבוש, שיהיו בריאות..)

הבעיה היא שזו המשפחה ומשפחה, כידוע, אי אפשר להחליף, ולא רק שאי אפשר להחליף- אלא שאנחנו אוהבים את המשפחה ומחוברים אליה, גם אם מעשיהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם תפיסתינו.

תראי, אני לא חושבת שאת צריכה להילחץ מזה, מצד אחד. ומצד שני- גם לא לתת להכל לקרות בלי שום התערבות מצידך.

כלומר- כל ארוע או מפגש משפחתי צריך לשקול לגופו. לשבת אצל סבא וסבתא- מן הראוי ללכת כרגיל, וכשיגדל וישאל- אז תענו מה שתענו.

אבל לחתונה שבה "מפציצים" בגדים- לא צריך לקחת אותו, בטח לא כל עוד הוא קטן.

אם מרגישים שיש דודה שמתלבשת בצורה ממש לא לענין- אז פשוט להתרחק או להתחמק או משהו כזה. אני לא חושבת שזה נכון לבקש מבני משפחה לשנות את הרגליהם בשבילכם. אלא אם כן נראה לך שיקבלו את זה בהבנה ובשמחה ולא יפגעו מזה.

וילדים יודעים יפה מאוד לעשות את ההפרדה הזו- הם מבינים היטב שגם אם סבתא או דודה הולכת לא צנוע- אצלנו בבית כן הולכים צנוע.

זה גם רלוונטי להמון דברים אחרים, קטנים יותר. שפה שאצלנו בבית נמנעים ממנה, טלויזיה, כמובן. ועוד דברים.

אבל אלו החיים, וזו המשפחה שלנו ואנחנו אוהבים אותם וגם כיף לנו איתם.

ויותר מזה- אם עולות שאלות, זו הזדמנות מצוינת לדבר על הדברים. להסביר כמה אנחנו שמחים וגאים בכל שאנחנו מקיימים את המצוות. כמה ה' שמח במעשים שלנו וכו' וכו'

אפשר לבקש.

אבל מעבר לכך, לכאורה לא שייך.

אתם יכולים להעמיד את הפגישות על מינון לא גבוה, בזמנים שיותר בעייתי עם הלבוש.

ואל תגידו לילד "לא להסתכל", זה יכול לגרום ההיפך.

ובעלך צודק, כשתגיעו לגיל, תתייעצו יותר מפורט.

יש הבדל בין חורף לקיץ. אפשר לחזק את הקשרים בעיקר בחורף... ובקיץ לחפש יותר חֶברה אחרת.

כי אפשר לכבות אותה ודי. אבל אנשים- אי אפשר להעלים בלחיצת כפתור...

לפי מה שאני ראיתי- העמידה על שלנו בצורה ברורה ונעימה די עוזרת. אני חד וחלק לא מוכנה שהן יראו טלויזיה. אז אם היא נדלקת- או שאני הולכת איתן למקום אחר, או מראה להן איזה סרטו מערוץ מאיר במחשב או מבקשת מבעלי שיכבה.

זה גם לי כ"כ חורה הטלויזיה אצל ההורים. 

מה הקטע גם לעשות ערב משפחתי ולהדליק טלויזיה למול נרות חנוכה?

זה הרי כ"כ דיסוננסי

אני גדלה בבית כזה... לאמא שלי היו 6 אחים חילונים... ואני מתכוונת למחללי שבת... ולאבא שלי יש 2 אחים- אחות- לייט ואח- הדוד היחיד החרדי שלנו (אבל גר רחוק כך שאין ממש קשר...) אמא ואבא שלי התחזקו ואנחנו לומדות בבית יעקוב ואחי בישיבה (שחורה) ותמיד היינו נפגשים עם המשפחה אבל ידענו להבין מגיל קטן שאנחנו שונים, מיוחדים!!! ולטוב! ההורים שלי אמרו לנו שלא כולם זוכים לראות את ה' ולכן הם לא מקשיבים לו. כשראיתי את בנות דודות שלי לבושות בקיץ במכניים וחולצת בטן ידעתי שהן מסכנות (אפילו שהייתי ילדה קטנה...) וכשהיינו הולכות לדודה לישון-היינו יודעות שלא הכל אפשר לאכול כי הרי נסיכה לא אוכלת אותו אוכל שהומלס אוכל! אני מיוחדת!! אבלללללל הם ידעו לומר לנו שלהם אסור לדעת שככה אני חושבת! אני ידעתי שכמו שאיש שמן נעלב כשאומרים לו שהוא שמן ככה הם יכולים להעלב אם אומר להם שהם פחות ממני... ואני יכולה לומר לך שדודה שלי שראתה אותנו נוהגות כך בתור ילדות קטנות החליטה יחד עם בעלה שהם רוצים שהבנות שלהם יראו כמונו... הם שמו אותן בבית ספר דתי, האמא התחילה לשים כיסוי ראש, הם הוציאו תוך כמה שנים תטלויזיה ועכשיו הם דיי דתיים... וכנ"ל על רוב האחים... לאט לאט כולם רואים את האור! 

מקווה שעזרתי... אם את רוצה עוד פרטים את מוזמנת לאישי!!!!

בהצלחה!!!!!!!!

והוא אברך!! ידענו להרגיש שונים ולשים הפרדה... כל הכבוד להורים שלי! אין עליהם...

מאד התפעלתי משתי ההודעות, מתום הלב, מהיחס להורים, ומהתוצאות המעשיות של הגישה.

למה לחשוב אחרת?....

אבל סורי שחשדתי סתם... ובאמת שאין כמו ההורים שלי! אחלה חינוך נתנו לנו!!

ויש ילדים גדולים ולומדים להסתדר ב"ה. לומדים לא להסתכל בלא צנוע ומצד שני לאהוב את כולם.

יש לנו גם הרבה חברים שמתלבשים ככה וב"ה הילדים מסתדרים ומקבלים את זה בטבעיות שהם ככה ואנחנו אחרת. והבנים יודעים להסיט את העיניים.

לנו יש גם בעיות עם נגיעה בין בני דודים וכו' שהילדים שלנו עוד צריכים ללמוד להתמודד עם זה. אבל בע"ה הם יתמודדו כמו שאני ואחי התמודדנו עם המשפחה המורחבת.

כל הדודים משני הצדדים חילוניים/שומרי מסורת בצורה בסיסית.

גדלנו בידיעה שאנחנו שונים מהם,שהם עדיין מבולבלים,טועים וכשהם יבינו אז הם ודאי יחזרו בתשובה,כמובן שידענו שאסור שהם ידעו את זה כי אז הם עלולים להעלב.

לדוד שלי שהוא גם שכן של ההורים יש ילדים בגילנו שמטבע הדברים נוצר קשר כמעט כמו של אחיות/ אחים.אבל תמיד ידענו שהם יכולים לבוא אלינו אבל אנחנו לא יכולים לבוא אליהם. האמת שגם דוד שלי מאוד כיבד וכשהיינו נכנסים אליו מסיבה כלשהי תמיד הם היו מכבים את הטלויזיה.

וההורים שלי גידלו משפחה לתפארת!! כל הבנות נשואות לבחורי ישיבות והקימו בתים של תורה. הבנים הגיעו לישיבות מובחרות וחלקם כבר נשואים. 

בקיצור, הכל ענין של גישה שלכם כהורים. לא להילחץ מהענין ולתת לילד להבין שזה פשוט לא מתאים ולא לומר לו שזה אסור.(לעניות דעתי צריך להשתמש במילה "אסור" בשעת הדחק בלבד)

 ואגב, הדוד שלי השכן שלנו-הבנים שלו כולם!! חזרו בתשובה.... אז כנראה שנתנו דוגמא טובה...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....