כולנו יודעים שהגר"א היה עושה בסוף   אחרון של פסח (אצלו) שמיני של פסח סעודת מצות , בגלל חביבות המצוה . שהוא ראה בכל אכילת מצה בכל הפסח - מצוה.

אבל איך שהוא  הכניסו במקום זה  סעודה שקוראים לה סעודת משיח ( נדמה לי רק  בחסידות מסוימת ) והם קוראים לזה סעודת משיח , וזה נכנס גם לכאלה שמעולם לא עשו את זה .לא הם ולא אבותיהם.

הם מסבירים שהסוף של פסח זה לא ליציאת מצרים אלא למשיח .

 מה דעתכם. כשאומרים שסוף פסח זה לא ליציאת מצרים זה לא  בל תגרע משבעת ימי החג שכולם ליציאת מצרים?

ושמירת קדושת אחרון של פסח בשביל משיח, זה לא הוספה של מצוה שלא בתורה ?

 אם אפשר בבקשה לדון ברצינות.

בבקשה לא להגיב לי "מי אתה שתחלוק על ..." . רק ברצינות.

 ממש מעונין לראות גם מקורות  אם יש.

או אפילו חצי יום ואומרים שרק 6 ימים זה חג על יציאת מצרים או שש וחצי .  ואת היום האחרון עושים למשהו אחר כמו משיח.  אז  זה לא מתאים ל"וממנו אין לגרוע" ? למה זה לא כמו ציצית עם חוט אחד פחות? 

 אני מתכון לפסוק:

שמות  כג

את חג המצות תשמור שבעת ימים ...כי בו יצאת ממצרים .

אולי מעין מה שנהגו ישראל בשמיני עצרת, שהעניקו לו משמעות של שמחת תורה.

אני מעתיק קטע מאתר של חב"ד שמקורו בליקוטי שיחות (אולי עיבוד ולא ציטוט), בהדגשת הביטויים שמראים שאין כאן שלילה של המשמעות של החג ביחס ליציאת מצרים-

הסבר העניין קשור למהותו של שביעי של פסח. החג הזה מציין את נס קריעת ים-סוף, שהוא הסיום והשלמות של היציאה ממצרים. אך נס קריעת ים-סוף יש בו היבט נוסף - היותו מעין הגאולה העתידה לבוא (ולכן נכללו בשירת הים הנבואות על בית-המקדש השלישי, "מקדש ה' כוננו ידיך").

החג שביעי של פסח רומז אפוא לגאולה העתידה. ובתורת החסידות מובא הפתגם, שהחג הראשון של פסח מציין את היציאה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח מציין את הגאולה העתידה (ולכן נהג הבעש"ט לאכול ביום זה את 'סעודת המשיח').

עדיין לא בא

לאור זאת היה מקום לומר, שיש לברך 'שהחיינו' בשביעי של פסח, שהרי החג הזה מציין את הגאולה העתידה, שהיא בבחינת חידוש לעומת הגאולה ממצרים. אלא שאי-אפשר לברך 'שהחיינו' על הגאולה העתידה, כי ברכה זו מברכים רק על "שמחת לבב" שכבר יש לאדם בפועל, ואילו הגאולה השלמה עדיין לא באה (ואדרבה, הזכרת הגאולה גורמת צער, שכבר כלו כל הקיצין ועדיין משיח לא בא).

כל עוד לא באה הגאולה, יכולים אנו לחגוג בשביעי של פסח רק על הכוח לגאולה שניתן בגאולת מצרים, בקריעת ים-סוף, ולא על החידוש שיהיה בגאולה העתידה עצמה, ועניין זה כבר כלול בחג הראשון, וממילא הוא נפטר בברכה שבירכנו בחג הראשון.

(לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 14

- See more at: http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1313&CategoryID=838#sthash.saMOWwsC.dpuf

"ובתורת החסידות מובא הפתגם, שהחג הראשון של פסח מציין את היציאה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח מציין את הגאולה העתידה ".

 מה זה "תורת החסידות"? יש חסידויות שונות . וכל העניין הזה סעודת משיח לא מקובל  אצל החסידים חוץ ממסויימים.

 תמיד אפשר להסביר ככה כל מקרה של  גריעת חלק ממצוה או הוספה.

 אין בתורה ובגמרא משהו  שדומה בכלל  לרעיון שבשביעי של פסח לא לשם זיכרון יציאת מצרים כמו שכתוב בתורה אלא למען משהו אחר שאין לו מקור , זאת אומרת אני לא יודע מקור ומבקש מקור מהמשנה או הגמרא שכנראה אין.

הם  מסיבה זו או אחרת , מעמידים את עצמם כאילו זה ברור שהם ההמשך של הרבי מלאדי ,ולא חסידי חבד קאפוסט או אחרים.

 הם  כפי שאמרת גם מתעלמים מחסידויות אחרות שאומרות , שחסידות זה לא תורה פנימית , עליונה אן משהו כזה אלא רק משהו זמני שצריך בשביל אלו בדור  שלא יודעים טוב ללמוד תורה.

[למרות שאין לי מושג על מה אתה מתבסס].

נתמקד בשאלה של הוספה וגריעה.

זה לא קשור לכמה זה מקובל ואצל מי.

זה לא גריעה, כי החג נשאר במשמעותו המקורית, ורק מתווספת משמעות נוספת.

כפי שאמרו לך, יש עוד הרבה מנהגים בעם ישראל [שלרבים מהם אין מקור במשנה ובגמרא], ולא ברור למה דווקא המנהג הזה בעיניך הוא תוספת.

ממה שמוכר לי, איסור בל תוסיף יכול להיות בהוספת מצווה, כשאומרים שהיא מצווה מן התורה, או בהוספת חלק למצווה דאורייתא, כמו 5 פרשיות בתפילין.

הוא מדווח :

בתורת החסידות מובא הפתגם, שהחג הראשון של פסח מציין את היציאה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח מציין את הגאולה העתידה .

 ברור שהם מנסים לעקוף את  הקושי שאני מבקש לדון בו ממש.

 אבל הפתגם הזה אומר  בפרוש שהחג האחרון הוא משהו אחר משאר החג , הוא לא לזכר ליציאת מצרים אלא למשיח , וזה בכלל לא דומה לכל מיני מנהגים שלא על חשבון יום בחג שכבר יש לו תפקיד ברור מהתורה. 

להוריד יום מפסח זה כמו להוריד פרשה מהתפילין ולהוסיף במקום זה פרשת משיח . או אולי כמו להגיד בהנחת תפילין  הנני מצרף פרשת והיה כי יביאך לשם הצהרת אמונתי בציונות והתישבות היהודים בארץ אשר נשבע ה' .

 אני מעלה את זה כי אנו מתקרבים לפסח . וראיתי לאחרונה מאמר שמביא את הרב עובדיה יוסף על להיזהר מדברים שלא  יודעים מה אחריהם.

 תקשיבו כאן לרב עובדיה

אבל זה נושא לחוד.

לשמוח בתורה זה לא שום תוספת מצוה, זה תמידי.

 בחוץ לארץ לרגל סיום התורה ,לפי מחזור שנה ,  שמחו ביום התשיעי של סוכות  כשמסיימים ללמוד את התורה. זה דומה לאמירת חזק בסוף כל ספר. לא משנים כלום מהמשמעות המקורית.

 בארץ אני מסכים אתך שכשמוחקים מהמחש/בה את "שמיני עצרת " וחושבים רק השם שמחת תורה , זה לא מתאים . נכון שבתפילה אומרים " ביום השמיני חג העצרת" , אבל מסכים עם הכיוון שלך שטוב  לקרוא לזה כך תמיד.

( וחוץ מזה נשארה הענין הזה :

 ww.youtube.com/watch?v=YRg0HZGeeBY&NR=1     )

אין אף מקור לזה , אבל הרבה מאמינים שזה במקור של הסביבון , ולא משחק מזל שלמדו בגרמניה מהגויים.

אז סתם הרבי הרש"ב של חב"ד הפיץ את זה לרבים ותקן ארבע כוסות של יין.

בעבר זה היה של יחידים, והרבי הרש"ב הפיץ לרבים.

זה שייך לכולם.

איפה מצאנו איסור להתוועדות, להפך עשרה יהודים שביחד יש שכינה עצומה.

בשם הרבי הרי"צ מובאים דברים נפלאים על זאת הסעודה.

לא מצאנו גם מקור בגמרא ומשנה ליום העצמאות. ולא כתוב שביום שתוקם המדינה יהיה לומר "הלל". ובכל זאת תוקן. ומה רואים לערוך בהרבה ישיבות סעודת יום העצמאות? "בל תוסיף"? לא? לשטיתך זה איסור דאורייתא לעשות כדבר הזה. ועוד תפילה לשלום המדינה, איפה ראינו לשטיתך להוסיף דברים, ועוד בתפילה.

ב"ה

בקשר לשאלתך הנני חייב לציין שיש בזה מעט בורות - בפרט באופן השאלה מי אמר ומה אמר וכו'. (כמובן סליחה מראש לכבודו). אם אתה רוצה לשבת ולברר את הנושא תוכל להתכבד ולהיכנס לכל בית כנסת חב"ד ולראות שם באריכות גדולה בספרי הליקוטי שיחות שמדברים על כך באריכות גדולה מאוד. הן ממבט חסידי והן ע"פ נגלה.

כמובן לא אוכל לכתוב לך כאן את הכל. עיקרי הדברים שש"פ - שייך ליצי"מ ולקרי"ס. אחש"פ - שייך גם לגאולה העתידה (ההפטרה הידועה). אלא שבארץ ישראל 2 הענינים כלולים גם יחד בשש"פ.

אם השתכנעת תוכל להיכנס ולראות כל פרטי הדברים בלקו"ש הנ"ל. באם לא ותתעקש לא להיכנס ח"ו ולהתעניין מקרוב אני מסכים לעשות זאת בשבילך, בשמחה.

כתוב לי.

תיראה אתה נכנס לכיוון שלא רצוי. ברור ששמה יגידו משהו העיקר שייראה שהכל בסדר .

 תקשיב טוב טוב מהשניה 40   ועוד קצת

או:                         

אז אתה כותב שזה שייך לקריס     

ובדיוק מזה אני רוצה לא להסתכל ולשמוע דברים ממקורות  של תורה על כל זה.

 ולהגיד כאילו עיקר החג זה מחוץ לארץ ישראל ובארץ  אין ברירה אלא לאחד את שני הימים של חוץ לארץ זה  לא טיבעי לגמרי בעיני.

לא מבין מה ההתעקשות שוב ושוב.

אתה כותב שבחסידות חב"ד לא חוגגים את היום האחרון לשם גאולת מצרים. לא כתוב את זה בשום מקום. זה פשוט המצאה.

הציטוטים שהבאת לעיל לא נכונים. אם תרצה תוכל לפתוח לקוטי שיחות חלק כב' או לז' שיחת אחרון של פסח ותוכל לראות שם את עיקרי הדברים.

(אגב, ללא כל קשר להנ"ל כדאי להתעמק בגדר של "בל תוסיף" "בל תגרע" שאינו שייך לנדו"ד כלל.)

זה שהבעש"ט הקדוש עשה סעודה זה ידוע ומובא בכמה מקומות, הרבי הקודם רבי יוסף יצחק מלובאוויטש  כתב ע"כ בשיחותיו שהבעש"ט קרא לזה "משיח סעודה". בשבילי זה מקור מספיק טוב. אקווה שגם בשבילך.

הרבי הריי"ץ היה ידיד של הגרי"ז כהמשך לידידותם של אביו הרבי הרש"ב עם ר' חיים מבריסק. הם השתתפו באספות שונות, והחזיקו מאוד זה מזה.

כל מה שכתבתי הוא בתקווה ואתה מחפש את האמת, ולא על מנת לנגח וכדומה ח"ו - כי אם זה העניין אין צורך כלל בכל השרשור, כפשוט.

שוב, למרות שניכר מדבריך שיש לך  איזה רתיעה מלהיכנס לבית כנסת חב"ד באיזה מקום שהוא, (דבר שכלל איני מבין מדוע). בוודאות אומר לך - אף אחד לא יגרש אותך ואף לא ישים לב שנכנסת. ב"ה יש רבים וטובים המתענינים בתורת החסידות, בינהם אני מכיר אישית ליטאים מובהקים (אשכנזים וספרדים) שטעמו את האור כי טוב, אף אחד מהם לא הוריד את הזקן כתוצאה מזה..

אגב, זה שמחולק שש"פ ואחש"פ - הוא מצד מקום אמירת השיחה שזה בחו"ל. אבל כאן בארץ מלכתחילה הוא ביום אחד ואין הבדל בין הענינים בכל המקומות.

בקשר לווידאו שהבאת - לי כמובן זה לא משנה. אבל בעבורך אנא העתק כדי לראות מה אומר עליו הרה"ג הרב עובדיה (על הרבי) "לא קם כמוהו" - 

ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.

בהצלחה בבירור האמת וחג פסח כשר ושמח!!

אבל הרבי אף פעם לא ריחק אף יהודי גם כאלו שרח"ל דברו כנגד..למרות שזה כאב לו מאוד כידוע - לא הדיבור עליו אלא על הפילוג שזה גורם בין עדת היראים.

ואיך זה מסתדר לך עם יום העצמאות למשל?

או טלפון סלולרי

או עיתונים ועלוני השבת

יום העצמאות זה במסגרת ההודאה לה' על דברים טובים . לא מצוה חדשה.

 טלפון סלולרי ועלוני שבת זה להפוך לבדיחה דיון שאולי לא נוח לך .

אבל בכלל  ביקשתי דיון שלא בתוך אלה שעושים את זה, בגלל שמה שאומר הרב עובדיה  זה מפחיד. אלא מבחוץ .

  די. סוף.

שנזכה כולנו לחוג את הפסח ככל משפטו וחוקתו.

דבר שלא מכירים בארץ.

יום שכולו ענינו של משיח ע"פ פנימיות התורה.

ב.מה הגריעה?מה אתה עושה בזמן הזה?

ג.מה קשור הרב עובדיה?לדבר שהתחיל לפני מאות שנים?

זה היה יכול להוסיף אם הדיון היה של מחשבה על זה, מנקודת ראות תורנית. לא כנזיפה של אלו שכן עושים את זה נגד מי שחושב על זה.  ומושיקו מחזיר אותנו לאיש אחד , שמשניהם אפשר לחשוב שהם בטוחים כאילו שאר חוגי היהדות כל מיני חסידויות , והשיטה של  לא חסידים (ליטואקים) זה הכל פחות מהם.

ואם הרב עובדיה יוסף מדבר להיתרחק ממשהו אז לא צריך לשמוע לו?

קפיצה מאתר חבד ( ב 700 ?) אל הארץ הקדושה ארץ ישראל ממש לא לענין.

 יש נושא של טקס כמו טקס הסקרמנטה הלחם והיין של ההם. ואי אפשר סתם להתעלם. 

נקלענו למצב ששולטים לנו במוחות . כבר אי אפשר לחשוב אחרת ממה שהשליח רוצה.

 אם יש הפניה לדברי הרב עובדיה - מוחקים אותה !

 אם יש הוכחות לצדקת דברי הרב ש"ך על הדת שקרובה ליהדות - מוחקים !

הנה הציטטה מתוך דברי הרב מנחם ברוד "שיחת השבוע" מספר 530 מחול המועד פסח , יח בניסן תשנ"ז,  25/4/1997

"נתחזק איפוא באמונה השלמה בבוא הגאולה ובציפייה לקראתה. נאכל בשביעי של פסח את ‘סעודת משיח' שמטרתה להחדיר את האמונה בבוא המשיח לתוך דמנו ובשרנו, כסעודה שנהפכת לדם ובשר שלנו ממש."

מזכיר משהו?

 מותר לחשוב על זה ?

מחילה אבל,

לא ראוי להרר על פעולות הבעל שם טוב הקדוש ולחשוד בו בפיצוע פעולות לא על פי ההלכה.

אם הוא מחפש דוקא הכנה פיזית לצבא הוא יוכל למצוא את זה בעיקר במכינות.

יש מכינות בסגנון קרוב לישיבה, עם רמות לימוד שונות. ישיבות בסגנון של מכינה אני לא בטוח שקיים.

ישיבות לעומת זאת בדרך כלל מתמקדות בהכנה הרוחנית והערכית לצבא ופחות בפיזית.

ואם הוא מחפש בעיקר פחות לימודי גמרא, יש ישיבות הסדר שאפשר למצוא בהן את זה. או פחות לימודי גמרא, או הנגשה משמעותית הרבה יותר, וסגנון שונה של התלמידים.

לא מכיר אישית, אבל נשמע מתאים למה שכתבת

ומה הוא רוצה?

אם לא מתאים לו לשבת ולשקוד על תלמודו, למה לעשות מסגרת של הסדר?

(כמעט אשאל, מה ההצדקה לעשות פחות מכולם צבא, למי שלא יושב ושוקד על תלמודו?)

כמובן, יש ישיבות הסדר פחות עמוסות ושיש בהן יותר לימודי אמונה וכד'. אולי מעלה אפרים תתאים, אבל צריך לדייק מה רוצים.

הוא פחות מתחבר ללימודי גמרא, אני מעדיף שיתגייס במסגרת הסדר כדי שיתגייס ביחד עם החבר'ה גם אם הוא יחליט לחתום ויתור בהמשך.

אם היתה מכינה עם גיוס של החבר'ה ביחד זה היה השילוב המושלם.

סליחה שאני לא בדיוק עונה לשאלתך, אבל עד כאן לא כתבת מילה אחת על מה הוא רוצה, רק על מה אתה רוצה. אם מה שאתה מחפש, זה מה שהוא רוצה, תתעלם מהמשך ההודעה שלי, תבדקו אולי ישיבת ההסדר מעלה אפרים יכולה להתאים.

זה יפה וטוב שאתה רוצה שהוא ילמד בישיבה, אבל צריך להפנים שלכיתה א' אנחנו רושמים את הילד, לכיתה ט' בשיח עם הנער, עדיין אנחנו רושמים. לשיעור א' הבחור בוגר ורושם את עצמו למקום שליבו חפץ.

טוב מאוד אם יש לכם שיח פתוח וכנה, כזה שאתה מצליח להיות קשוב לבנך ולמה שמעניין אותו, למה שמטריד אותו למה שמשמעותי לו בחיים ואתה גם יכול להכווין אותו, לעזור לו למקד נכון לשוחח על סדרי עדיפויות וכד'.

אבל, אין יותר גרוע מהורה שמנסה לכפות על ילדיו הבוגרים את חלומותיו שלו, כשזה לא מתאים לבחור עצמו. לאורך השנים ראיתי יותר מידי פעמים, שדווקא אלו שלהורים שלהם היה מאוד ברור מה הבחור אמור לעשות כשלבחור זה לא התאים - בעטו הכי רחוק וההורים הפסיקו להיות בשבילם כתובת משמעותית, לא רק בנושא הספציפי, אלא בכלל.

ברור שזה בתיאום אתו, אני לא יכפה עליו משהו שהוא לא רוצה.

מאחר ויש כל כך הרבה ישיבות בסגנונות שונים, חכמת המונים והמלצות אישיות זאת דרך לףשיכולה לעזור לקבל החלטה

ישיבות גם שולחות נציגים לדבר בישיבות התיכוניות ולהציג את עצמן, שינסה לראות למה הוא מתחבר.

אגב, מאוד ממליץ לעשות שבו"שים אמתיים, של כמה ימים טובים כולל שבת. אם מגיעים למקום רק לכמה שעות, כמו שעושים הרבה חבר'ה היום, לא באמת מתרשמים מאווירה של מקום.

נהריה - יש אפילו חדר כושר

איתמר אווירה קרובה מאוד למכינה ישיבתית,

 אני לא רוצה להוציא שם רע אבל רוב ישיבות ההסדר אין לימודיפ רציניים אז הם דיי דומות למכינות (יש זמן לאימונים פייזים וכמובן מנטלים והכנה לצבא מכל הבחינות גם ההלכתית וגם תמיכה של רמים בזמן השירות) ... כמעט כל ישיבת ההסדר  בלי 3 סדרי גמרא.... 

האלה שיותר קרובות לישיבות גבההות (אווירה יותר רצינית) זה ישיבות כמו מעלה אדמים, הגוש, כרם ביבנה, מדברה כעדן שבי חברון וכו' 
החסרתי הרבה שיובת זה בהערכה גסה מאוד שהשם יסלח לי , כל השאר בערך זה באמצע בין ממש רציני לבין אווירה של מכינה 

יש כשבעים ישיבות הסדר, יש בהן סגנונות שונים ומגוונים. חלקן באמת עם הרבה לימודי אמונה ואווירה יותר משוחררת. בחלק גדול, רבות מאוד ממה שציינת יש בהחלט שלושה סדרי גמרא ולימוד רציני מאוד.

(לא שזה מאוד משנה, שבי חברון היא ישיבה גבוהה, גם מדברה כעדן מוגדרת כישיבה גבוהה, למרות שאפשר לעשות שם הסדר והרוב עושים בשלב מסויים מאוחר מהסדר רגיל).

אך אין בכוונתי להוציא לעז וידוע שיש ישיבות עם יותר או פחות שבאבניקים ואווירה יותר או פחותץ לוחצת וכזה 

מכיר מלא שעשו הסדר משני הישיבות הנל ואני יודע שכל שיעור שם עושים יוצאים הרבה להסדר אח שלי היה איתם במחלקה . לכן אני הזכרתי אותם בתור ישיבות ההסדר , יש לי גם חברים שעזבו ישיבות כמו מרכז ובית אל בשביל לעשות ההסדר...
לכן אני אומר שמבחינתי ישיבה שאפשרי לעשות בה ההסדר בלי לעזוב את הישיבה היא הסדר לא משנה לי איך קוראים לה מבחוץ, לצורך הדוגמא ישיבת איתמר נקראת ישיבה גבוהה 

אך למעשה הרב יהושוע וון דייק יותר מסתם מעודד את הבחורים לעשות ההסדר (יצא לי לעשות איתו שיחה בנדון) ויוצא שבשיעור אולי אחד או שניים עושים גבוהה והשאר ההסדר....

מעדיף לא לפרט

אתה?

לא מפרט

רק צריך להתקין בוט שימנע מלכתוב הודעות בזמן הסדרים..

יושב בזמן סד"ע ומסתכל בפורומים של ערוץ 7.

איך יוצאים מזה?

נראה לי שישבת כאן כבר מסדר בוקר.

אבל יאללה תעלה סוגיה שהיית אמור ללמוד היום, או הסוגייה אחרונה שלמדת לפני המשבר, ונתחיל להתפלפל כמו בני ישיבות.

אני כאן

תחילת גיטין.

תקנת בפנובפ"נ,

מה קורה אם לא קויימה?

זה מסובך אחי,

לפי רבה - אם בית הדין חושש שהגט לא נכתב לשמה, אז אין המון מה לעשות... והחשש מתעצם לגעת תוספות (ב שבני חו"ל חולקים על ההלכה "וכתב לה - לשמה". כמובן ש"לאחר שלמדו" זה יותר קל כמו שהגמרא אומרת בהמשך. (אגב נדמה לי שהראב"ד פוסק כדעת רבה, כלומר שרבה אית ליה דרבא אז תכלס חוששים לשני הדברים).

לפי רבא, בגדול העניין יותר קל, כי הבלגן הוא למקרה שיהיה ערעור (כי אם אין ערעור אנחנו לא חוששים מעצמינו, כי משום עיגונה הקילו בה רבנן, כמו שכותב התוספות בתחילת הדיבור האחרון בדף ב.). עכשיו תראה, בעיקרון רשי בדף ג. נותן שני פירושים מה עוזר הפנוב"נ לפי רבא: 1. מרגע שהשליח אומר, הבעל יתבייש לערער. 2. הבעל עצמו כבר לא יהיה נאמן. ככה שתכלס אם לפי הפירוש הראשון, אז אין כאן עניין גדול.

מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מחלוקת התוספות בדף ג. (בדעת ר"י), שגם אם הבעל מערער לא מאמינים לו, לעומת דעת הכפתור ופרח (נדמה לי איפשהו בפרק י) שאם הבעל עודה בלגן אז מאמינים לו ופוסלים את הגט. כך שהאמירה של בפנוב"נ או הכרחית או כמעט חסרת משמעות, ואז זה בעיקר כמו שאומר התוספות ש"בעל מידק דייק" הכוונה שמתלכחילה הוא מדייק ונזהר, וזו המטרה של האמירה.

הקיצור, לפי רבא זו תקנה שבאה להגן על מצבים מסובכים ולא ממש פותרת בעיות ספציפיות. אז זה לא נורא כל כך. אבל לפי רבה זה די בלגן אם הבחור לא אמר... (למרות שבפיכח ונתחרש לא גזרו חכמים, כך שאולי זה לא סוף העולם, כי רוב בקיאים הם).

מתוך רצון לא רק לקשקש מהזיכרון...

אז ככה, אם השליח לא אמר בפני נכתב וכו', זו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בברייתא בדף ה:, והלכה כדעת חכמים שזה לא נורא רק שיחזור ויעשה את הפעולה ויאמר.

ולגבי השאלה מה קורה אם הבעל מערער אחרי שאמר בפנוב"נ, אז ראיתי שכבר בירודלמי יש התייחסות לזה ונאמר כך: "אמר ר' יוסי: חומר שהחמרתה עליה מתחילה שיהא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל".

מבחינתי באמת הדיון מתחיל מהמח' תנאים הזו;

לפי ר"מ כל המשנה בגיטין ממטבע שטבעו חכמים הגט פסול, שזה מעניין כי לכ' מדאורייתא כשר, בעצם, היא עדיין נשואה ומותרת לבעלה הראשון? רק כי השליח לא אמר בפנופ"נ,
 

לפי חכמים - כשר, אז מה התוקף של התקנה? מה קורה אם לא מקיימים אותה? הכל טוב?!

הרי הברייתא בעצמה ממשיכה "כיצד יעשה...". השאלה היא מה קורה אם הוא לא עשה את זה.

מצד שני, באמת לא מובן מה הטעם של רבי מאיר. הרי תכלס מדובר בחשש רחוק, כי רוב הדיינים בקיאים בלשמה (וכאן רבי מאיר לא אמור לחשוש למיעוטא, כפי שמסבירה הגמרא), ומן התורה עדים החתומים על השטר נעשה כמי שמחקרה עדותם בבית דין. אז למה היא פסולה מן התורה?

(נדמה לי שיש תוספות בדף ה על חלק מהנושאים האלה, אבל אני כבר צריך ללכת לישון כדי לקום מחר לסדר בוקר )

אבל לא מספיק הייתי מרוכז בו,

לפתע עלתה לי התובנה שבעצם הסוגיא שלי בסדרי בוקר בשבועות האחרונים היא זו; 'ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה'?!

מסכת גיטין אחת ה.... פשוט אחת המדהימותתת!!!

יש בה כל כך הרבה פרטים והיבטים, שהסיכוי להתעמק ולהבין הכל, זה כמעט אפסי. תסתכל רק על הסוגיה של רבה ורבא, איך אותה מדנה יכולה לקבל משמעות גם של שאלה הלכתית עקרונית (לשמה) וגם של שאלה עובדתית (קיום השטר) ואתה עומד מול משנה עם 100 דוגמאות (גבולות הארץ? סמוכות ומובלעות? עולי בבל ועולי מצרים - לפי רהינו תם?) ועוד משפטים דו משמעיים ושאלות טכניות של שליח להולכה, הבאה וקבלה; אישה שהביאה, עבד שהביא, בעל שהביא; עד נעשה דיין; עדי חתימה או עדי מסירה (וכמה שיטות מפשרות...). חתיכת סלט לא הגיוני, וזה עוד לפני שכל המצב מתהפך - לאחר שלמדו, מלתא דלא שכיחא וכו וכו.

נראה לך שאפשר לעשות את זה תוך כדי שינה? או תוך כדי ריחיים על צווארו???

עזוב אותך, אל תנסה לבלוע הכל. קח את מה שהכי הכי חשוב בישיבה: האווירה, החידוש, היצירתיות והרעיונות שעולים. אהבת תורה מהברק שלה. זה ימלא לך מצברים וזה מה שחשוב לך עכשיו!!

אתה הרי מכיר את הסיפור על "עולא אקלע לבבל" (בתענית וגם בפסחים), שבהתחלה היה מאוכזב איך אנשים שככה חוגגים לא לומדים תורה, אבל בדיעבד הוא הבין שהאנשים כל כך סובלים שצריך להודות שמישהו בכל זאת לומד תורה...

תשמח שאתה מנסה, שאתה משקיע, שאתה רוצה. תשמר את זה! בסוף תצליח ובענק!!!

ואל תשכח שאתה גם חייב: "וכי עני היית יותר מהלל?" (הסיפור הידוע ביומא)

היית יכול כבר לתקן את הטעות בכותרת, על הדרך

..

אז בצפון נראה לי זה מעלה גלבוע (לא כזה מכיר אבל נראה לי).

במרכז יותר אז יש את הר עציון, מעלה אדומים, ירוחם, עתניאל, מחנים, אורות שאול בתל אביב.

אם אתה מחפש משהו כמו שיח (סגנון הרב שגר אם אני לא טועה?) אז נראה אולי מחנים או עתניאל? לא זוכר בדיוק. בצפון לא יודע אם יש כזה סגנון אולי יש במעלה גלבוע אבל לא יודע באמת. ולא יודע מה הסגנון בנהריה או עכו

וכן מחנים

מישהו שאני מכיר שלמד במחניים, אם זה חשוב

או מעלה גלבוע?

ישיבת מעלה גלבוע 

אבל אני לא מספיק בקיא בהגותו ובישיבה הנ"ל..

יש את ישיבת ראש פינה

בית מדרש ראש פינה 

ו

ממליץ מאוד לבדוק את ישיבת חב"ד במגדל העמק.
מקום שלומדים בו ברמה מאוד גבוהה, עם סגנון חשיבה שמדמה את הסגנון המקורי של חסידי חבד לדורות - עם חקירה מעמיקה ודורשת אמת מוחלקת... שווה לנסות!

אם הכוונה לרמת לימוד גבוהה אז יש את קרית שמונה באזור הצפון והמון ישיבות באזור המרכז וירושלים

אם זה דיכאון אמיתי, כדאי לשתף דמות מקצועית וגם רופא צבאי.

ואולי למכינה

ההחלטות שתקבל יכולות להיות משמעותיות ובלתי הפיכות, ולכן קודל כל חשוב שתשים לב לזה ותשקול צעדים בזהירות.

כמו שאמרו פה, ייתכנו כמה סוגי קשיים:

1. קושי בלימוד ובסף הדרישות הישיבתיות - כנראה מרבית האנשים חוטפים איזה שוק כשהם מגיעים לזה, אבל זה טבעי. האם ניסית לדבר עם ר"מ בישיבה שרתה נמצא בה? יכול להיות שבירור פנימי כזה יעזור לך להתפקס ולמצוא את המסלול שיהיה טוב לך.

2. חוסר התאמה עם הישיבה - זה קורה. למרות שחיפשנו ועשינו שבושים, אולי בחרנו לא נכון. יכול להיות שמעבר לישיבה אחרת זה כל מה שאתה צריך. סגנון לימוד אחר, סגנון חברתי אחר, סגנון אחר של גישה, מיקום אחר, וכדומה. אולי ישיבה גבוהה ולא הסדר, אולי מכינה ולא ישיבה. יש כל מיני אופציות, ואולי אתה צריך משהו מהאפשרויות האחרות.

3. רצון לצבא - יכול להיות שפשוט הצבא מדבר אליך חזק. זו גם אפשרות. באופן אישי אני חושב שתקופה בישיבות/מכינות זה חשוב לעיצוב העולם הפנימי שלך (מידות, תפישת עולם, עולם רעיוני), להרחבת ההשכלה התורנית שלך (הלכה, גמרא, ספרות אמונית, וכו), וליציבות מנטלית שנולדת משני הדברים הקודמים.

אגב, אם בעניין הצבא מה שמפריע לך זה העניין של שירות מקוצר, אז זה פתיר. אחרי שתסיים את תקופת הישיבה שלך, אתה בהחלט יכול להתגייס באופן רגיל. אבל בשביל זה אתה צריך ישיבה גבוהה או מכינה.

ואם אף אחד מאלה לא נראה לך מתאים, אולי הבעיה היא אחרת ושווה לשקול לפגוש איש מקצוע. אבל אלה החלטות שלא כדאי לקבל לבד, כדי לא לעשות טעויות אימפולסיביות.

בהצלחה רבה!