זה בכלל קרה ביום שישי ואפאחד לא אמר לי בכלל.
ואז בצהריים הלכתי ברחוב ופתאום ראיתי מודעה גדולה ככה בשחור על לבן וצעקתי.
ואנשים הסתכלו עליי ולא היה אכפת לי, פשוט בכיתי בקול והלכתי בלי לחשוב לבית שלה.
הגעתי והיו מלא אנשים, מדברים וצוחקים ואוכלים ולא הצלחתי להבין איך אפשר לצחוק.
אחרי שקצת עמדתי בפתח מבולבלת וניגבתי את הדמעות נדחקתי פנימה לחדר שבו ישבו הבנות שלה,
וסיפרתי להן קצת על מה שהיא עשתה בשבילי והן בכו.
ואז ישבתי עוד קצת, לשמוע כמה היא סבלה בימים האחרונים וכמה יפה וקדושה היא הלכה,
ככה בין השמשות של שישי ושבת.
ואז קמתי ללכת והגדולה שאותה קצת הכרתי חיבקה אותי ואמרה לי תודה שסיפרתי
ואז הלכתי באמת ועכשיו כואב לי.
