אני חייב לפרוק...
גם לכם יש את ההרגשה שכל הבגרויות והעולם הזה אבסורדי??
אנחנו רצים כל הזמן אחרי הזנב של מה שאחרים רוצים שנהיה, כדי להיות אנחנו,
ואנחנו - אנחנו בלי לרדוף אחרי שום זנב!!
אנחנו חונכנו לאידיאלים גדולים לתקן את האנושות וכל מיני כאלה,
וכשאנחנו גדולים, אנחנו עסוקים רק בלהשיג כסף,
כדי לחנך את הילדים לאידיאלים גדוליחם לתקן את האנושות וכל מיני כאלה,
וכשהם גדולים הם עסוקים רק בלהרוויח וכו'...
וגם מי שעוסק בתורה (האידיאל לכאורה),
נשאר תקוע עם התורה בבית מדרש ולא עושה איתה כלום,
או שהוא עסוק בלהנחיל תורה לתלמידים שכשהם יגדלו הם ינחילו תורה לתלמידים שינחילו וכו'...
ומה עם מה שחינכו אותנו??![]()
אני מרגיש כ"כ מבוזבז במהבגרויות האלה...

איך רואים אתזה בתגובה שלי?
בקשר לשינויים אידיאלים וכו...






