אם פתאום יהיה רב כזה את באמת חושבת שכול אחד יעזוב את המנהגים שלו וילך אחריו?

וחץ מזה איך יבחרו את הרב הבא? שושלת? יגידו שהשושלת לא מתאימה וכמו שאנחנו יודעים בימי המלכים הממלכה התפצלה (שוב יש נתק בין התומכים באחד לתומכים בשני) 

ואם לא יהיה רב אחריו יחלקו מתי שהוא על איזה פסק שלו ושוב תהיה מחלוקת

כנראה שנדע את התשובה רק כשהמשיח יבוא 

מקווה שיבוא מהר ושעזרתי

היא לכונן בית דין גדול בלשכת הגזית שבבית המקדש, שממנו יוצאת תורה לכל ישראל, ושיש לו תוקף על פי התורה בעצמה (!) שלפיו אסור לאף רב להורות אחרת ממנו. וזה אכן מאחד את כל העם. אחד החסרונות הכי גדולים שלנו היום...

בנוגע לדעות עצמן, כלומר לזה שיש הרבה שיקולים שנכנסים בהכרעה, ודעות שונות איך מכריעים ביניהם, ככה העולם בנוי. ויש בזה ברכה, וגם שלמות של העולם, שמכיל את הכל, ושלמות של התורה שמתווה בנוגע לעולם השלם הזה את הדרך. בבית הדין הגדול בעצמו עתידים לשבת שבעים ואחד חכמים גדולים בתורה, ולכל אחד מהם תהיה הדעה שלו, ויכריעו על פי דעת הרוב. יותר מזה - יתכן אפילו שיכריעו בדור אחד, על פי רוב הרכב בין הדין של אותו הדור, אחרת מאיך שהכריעו בדור קודם, על פי רוב הרכב בית הדין של אז!

"עשה לך רב"

כל עוד את לא בקיאה בתורה בעצמך, תבחרי מישהו שיהיה הרב שלך שאותו תשאלי שאלות

מי זה "הרוב" הזה? הדין של "אחרי רבים להטות" הוא רק בב"ד. לא ברבני זמנינו וגם לא בראשונים.

פשוט אמרת את אותו דבר שוב... אני אשמח לראות מקור לזה... אני לא מכיר...

מה הקשר בין ללכת אחרי הרוב לבין ללכת אחרי המיקל/מחמיר? כמו שהמיעוט יכול להקל, המיעוט יכול להחמיר. מי שמבין מספיק (בכל עניין יש מבין מספיק אחר, אני מניח. וברור שזה דורש יושר אינטלקטואלי עצום) יראה מה ההלכה, ומי שעדיין לא - שישאל רב שיש לו אמון בו

[אבל, חשוב לדעת שיש לזה סייגים מסויימים].

רמ"א בחושן משפט סי' כה.

ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל ודוקא אם ב' החולקים הן שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפי' בשעת הדחק אא"כ היה ג"כ הפסד מרובה וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (רש"בא סי' ר"ג) ואפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין מיקרי רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א) ואם היה מנהג בעיר להקל מפני שחכם אחד הורה להם כך הולכין אחר דעתו ואם חכם אחר בא לאסור מה שהם מתירין נהוג בו איסור (תשו' הרשב"א סי' רכ"ג) כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו (מהרי"ק שורש צ"ו):

לא הכרתי את הרמ"א הזה (עם הרשב"א והמהרי"ק). תודה רבה. אני אעיין ואחזור

[לא הבאתי אותו בהתחלה, כי התחלתי מהמקום שהוא מדבר על פסיקה באיסור והיתר, אבל נראה לי שתחילת הדברים נכונה גם לענייני ממונות, וגם לאיסור והיתר] 

ולא יאמר האדם אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת ואם עושה כן הרי זה דין שקר אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות הרשות בידו ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחזק (טור)

ואם הרב שלי יתיר חשמל בשבת אז ברור שאני אשתמש כי אין היום מחוייבות לרוב

(וכן אני מכיר כאלו, ולא אני לא מתכוון לפתוח את הדיון הזה, וכן אני סומך על זה ברמה של אם הוא ידליק לעצמו אור או מזגן אני לא יצא מהחדר)

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה? דווקא אלו שתמיד מתווכחים וחולקים מרבים שלום?! אלא, (ע"פ הרב זצ"ל), שאנשים שחושבים ששלום זהו מצב שכולם בדעה אחת- טפשים!! אלא, שלום אמיתי, הוא מצב שיש המון מגווני דעות, וכולם משתלבים יחד. הרי, כל המחלוקות במשנה, בגמרא, ראשונים ואחרונים הכל לשם שמיים, וכמו שמסופר על ב"ה וב"ש, שלא נמנעו להתחתן זה עם זה. 

אז בעצם, זה תלוי בסוג המחלוקת. אם זו מחלוקת לשם שמים, זו מחלוקת טובה. אבל, כמו כמה מחלוקות לצערנו, (כמו יום העצמאות, שגורם לשנאה) זו מחלוקת רעה, שצריך להתפשר היכן שהוא. ולמה אין דעה אחת? כי כל אחד ע"פ רבותיו... כבר בגמ' היו מחלוקות ע"פ מה שקבלו ממוריהם. ובעז"ה, יהיו כל מחלוקותינו לשם שמיים..

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות