אצלי הקטן מנסה לחכות את הגדולה , שבכיתה א' .

היא מביא שירי מורליים וכל מיני דברים מבית הספר.

שממש לא הייתי רוצה שבני בן השלוש וחצי ילמד.

מדי פעם מראה לה סרטונים (שאני מקבלת /שולחים לי בווצאפ ), והיא שרה וחוזרת אחרי זה .

והוא כמובן אחריה . אני מביה אותך (קצת , כי גם אצלנו זה כך , רק במינוני שונים .....).

בהצלחה לך .

אולי לקחת את הגדולים לשיחה ולדבר בכנות שקטנים עדיין קטנים ועליהם בתור אחים גדולים יש אחריות לא לחשוף אותם למה שלא צריך. לבקש מהם עזרה ושיתוף. 

מצד שני אני ממש לא מבינה מה הקשר בין גיל להתנהגות כמו לא לקום לבית ספר. גם למתבגרים צריך לשים גבולות.

דווקא בגיל הזה אמורים לקחת קצת אחריות - לקום ולהתארגן לבד, אולי לעזור לפיזור קטנים

ודווקא בגיל  הזה בכלל יש טעם ללכת לבית כנסת. ילדים קטנים לא  צריכים להתפלל וזה גם ארוך מדי בשבילם אפילו עד גיל 10 לפחות. ילדים קטנים משחקים בחוץ. 

יש דברים שמרשים לגדולים כי הם גדולים - הם יכולים ללכת לישון יותר מאוחר כיון שהם צריכים פחות שעות שינה. הם יכולים בגיל מסויים (גדול!) לשתות כוס קפה כי הגוף שלהם כבר גדול והקפאין לא יג'נן אותם לגמרי. אבל דברים שליליים במהות אסורים להם וגם לנו! אם ספר הוא ל"מבוגרים" כי הוא מכיל תכנים מיניים, או אלימות רבה, כנראה שזה לא מתאים כל כך גם לקורא מבוגר. אם סרט לא מתאים לצפייה לילדים בגלל אלימות או צניעות הוא גם לא מתאים למבוגר. אם המון ג'אנק פוד לא מתאים לילדים והם צריכים לאכול בריא אז וודאי גם מבוגרים. 

אולי כדאי לבדוק מה בעצם סתם שטותי ואפשר להתעלם? (כמו מערכונים מטופשים). מה באמת מתאים לגדולים יותר ולא לקטנים? (לק, נגיד, באמת מתאים למישהי מבוגרת יותר. אולי אפשר להרשות לבנות הקטנות רק אחרי הגן ולהוריד לפני שהולכים לישון כי זה נורא כיף להן). ומה לא מתאים לשום גיל שהוא, ולכן באותו מידה שאת לא רוצה שהקטנים יתנהגו ככה, את גם לא רוצה שהגדולים (כמו חוצפה, לדוגמה).

אחרי שאת מגיעה לנקודה אחת או שתיים שבאמת אסור לכולם - שם עובר הגבול, והתגובה על המעבר על הגבול תהיה פחות או יותר אותו דבר לכל ילד בגיל הבנה (לא גיל שנתיים שלש, כן?). כל ילד שמתחצף שומע שכאשר הוא מדבר ככה זה מוריד לאמא את החשק לעשות דברים בשבילו, ולכן אין לה עכשיו כח לעשות מה שזה לא יהיה. 

ואחרי כל זה, הרבנית שלי אמרה הרבה פעמים שהיום בכל שנה עוברים דור. אני רואה את זה בחוש. אפילו באותה משפחה הקטנים שונים ממה שהגדולים היו בגילם. 

בהצלחה. 

רק לא הבנתי למה נתפסתם לעניין בית הכנסת. אף אחד לא אמר שהילדים שלי הולכים לשחק בבית כנסת. רק אמרתי שזה אווירה שאני לא רוצה שילמדו הקטנים שאח שלהם שחייב במצוות ישן בבוקר שבת במקום להיות בבי"כ.

וד"א יש גם הרבה יתרונות לגדולים בבית, לא הכל נורא. רק לא יודעת בדברים מסויימים איך למנוע את החשיפה.

לא מדובר בחוסר צניעות או משהו כזה אלא בדברים אחרים שהסברתי.

ואני גם לא חוששת שהקטנים יהיו בדיוק כמו הגדולים, כל ילד הוא בפני עצמו ויש לו בחירה חופשית.

אני באה ממשפחה גדולה וכל אח יצא שונה מאוד מבחינת השקפה דתית או אנטי דתית והקטנים לא הורידו כיפה כי הגדול עשה את זה. זה לא העניין.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...