אצלי הקטן מנסה לחכות את הגדולה , שבכיתה א' .

היא מביא שירי מורליים וכל מיני דברים מבית הספר.

שממש לא הייתי רוצה שבני בן השלוש וחצי ילמד.

מדי פעם מראה לה סרטונים (שאני מקבלת /שולחים לי בווצאפ ), והיא שרה וחוזרת אחרי זה .

והוא כמובן אחריה . אני מביה אותך (קצת , כי גם אצלנו זה כך , רק במינוני שונים .....).

בהצלחה לך .

אולי לקחת את הגדולים לשיחה ולדבר בכנות שקטנים עדיין קטנים ועליהם בתור אחים גדולים יש אחריות לא לחשוף אותם למה שלא צריך. לבקש מהם עזרה ושיתוף. 

מצד שני אני ממש לא מבינה מה הקשר בין גיל להתנהגות כמו לא לקום לבית ספר. גם למתבגרים צריך לשים גבולות.

דווקא בגיל הזה אמורים לקחת קצת אחריות - לקום ולהתארגן לבד, אולי לעזור לפיזור קטנים

ודווקא בגיל  הזה בכלל יש טעם ללכת לבית כנסת. ילדים קטנים לא  צריכים להתפלל וזה גם ארוך מדי בשבילם אפילו עד גיל 10 לפחות. ילדים קטנים משחקים בחוץ. 

יש דברים שמרשים לגדולים כי הם גדולים - הם יכולים ללכת לישון יותר מאוחר כיון שהם צריכים פחות שעות שינה. הם יכולים בגיל מסויים (גדול!) לשתות כוס קפה כי הגוף שלהם כבר גדול והקפאין לא יג'נן אותם לגמרי. אבל דברים שליליים במהות אסורים להם וגם לנו! אם ספר הוא ל"מבוגרים" כי הוא מכיל תכנים מיניים, או אלימות רבה, כנראה שזה לא מתאים כל כך גם לקורא מבוגר. אם סרט לא מתאים לצפייה לילדים בגלל אלימות או צניעות הוא גם לא מתאים למבוגר. אם המון ג'אנק פוד לא מתאים לילדים והם צריכים לאכול בריא אז וודאי גם מבוגרים. 

אולי כדאי לבדוק מה בעצם סתם שטותי ואפשר להתעלם? (כמו מערכונים מטופשים). מה באמת מתאים לגדולים יותר ולא לקטנים? (לק, נגיד, באמת מתאים למישהי מבוגרת יותר. אולי אפשר להרשות לבנות הקטנות רק אחרי הגן ולהוריד לפני שהולכים לישון כי זה נורא כיף להן). ומה לא מתאים לשום גיל שהוא, ולכן באותו מידה שאת לא רוצה שהקטנים יתנהגו ככה, את גם לא רוצה שהגדולים (כמו חוצפה, לדוגמה).

אחרי שאת מגיעה לנקודה אחת או שתיים שבאמת אסור לכולם - שם עובר הגבול, והתגובה על המעבר על הגבול תהיה פחות או יותר אותו דבר לכל ילד בגיל הבנה (לא גיל שנתיים שלש, כן?). כל ילד שמתחצף שומע שכאשר הוא מדבר ככה זה מוריד לאמא את החשק לעשות דברים בשבילו, ולכן אין לה עכשיו כח לעשות מה שזה לא יהיה. 

ואחרי כל זה, הרבנית שלי אמרה הרבה פעמים שהיום בכל שנה עוברים דור. אני רואה את זה בחוש. אפילו באותה משפחה הקטנים שונים ממה שהגדולים היו בגילם. 

בהצלחה. 

רק לא הבנתי למה נתפסתם לעניין בית הכנסת. אף אחד לא אמר שהילדים שלי הולכים לשחק בבית כנסת. רק אמרתי שזה אווירה שאני לא רוצה שילמדו הקטנים שאח שלהם שחייב במצוות ישן בבוקר שבת במקום להיות בבי"כ.

וד"א יש גם הרבה יתרונות לגדולים בבית, לא הכל נורא. רק לא יודעת בדברים מסויימים איך למנוע את החשיפה.

לא מדובר בחוסר צניעות או משהו כזה אלא בדברים אחרים שהסברתי.

ואני גם לא חוששת שהקטנים יהיו בדיוק כמו הגדולים, כל ילד הוא בפני עצמו ויש לו בחירה חופשית.

אני באה ממשפחה גדולה וכל אח יצא שונה מאוד מבחינת השקפה דתית או אנטי דתית והקטנים לא הורידו כיפה כי הגדול עשה את זה. זה לא העניין.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....