יש לי ארבעה אחים קטנים ממני. ברוב הזמן שאני בבית אני אחראית עליהם, ואני פשוט לא מסוגלת לאהוב אותם כמו שאחים אמורים לאהוב.
ניסיתי כל דרך אפשרית, אבל זה נראה כאילו אם פתחו מלחמה נגדי - אני מבקשת מהם לעשות משהו והם מחייכים אלי חיוך מפגר ולא עושים כלום.
והם פשוט מוציאים אותי מרשעת פעם אחרי פעם, כי אני באמת לא אחות משהו. איך אפשר לא לצעוק עליהם כשהם לא שמים עלי?
ואיך אפשר לאהוב אותם כשרק ברגע שהם מתקרבים אלי אני נהיית עצבנית וצעקנית?
אז כן, אני אחות נוראית. אבל גם הם לא מלאכים ואני פשוט מיואשת.
ונשארו עוד יותר משלושה שבועות לחופשה.
ניסיתי כל דרך אפשרית, אבל זה נראה כאילו אם פתחו מלחמה נגדי - אני מבקשת מהם לעשות משהו והם מחייכים אלי חיוך מפגר ולא עושים כלום.
והם פשוט מוציאים אותי מרשעת פעם אחרי פעם, כי אני באמת לא אחות משהו. איך אפשר לא לצעוק עליהם כשהם לא שמים עלי?
ואיך אפשר לאהוב אותם כשרק ברגע שהם מתקרבים אלי אני נהיית עצבנית וצעקנית?
אז כן, אני אחות נוראית. אבל גם הם לא מלאכים ואני פשוט מיואשת.
ונשארו עוד יותר משלושה שבועות לחופשה.
) מצב מתסכל.
)
)
) לזכור תמיד שאת אחות ולנסות כמה שיותר להיות בצד שלהם ולהשוות את עמך אליהם. 