שלום לכולן, אשמח לשמוע דעתכן,
יצא כבר כמה פעמים שהיינו אצל הוריי בשבת, וגם אחי ואשתו היו, והיא ישבה בשולחן בסעודה מול בעלי והניקה, מכוסה כמובן.
לי זה מאוד מאוד מפריע, וגם לאמא שלי, בעלי לא אמר מילה.
כדאי לי לעשות עם זה משהו? לא רוצה לדבר עם אחי כדי לא ליצור מתח ביניהם, ולא נעים לי לדבר איתה.
פעם הייתה לי מחשבה פשוט באותו רגע להחליף מקום עם בעלי בלי לומר מילה, כדי לרמוז...
קיצר,אולי כל עוד בעלי לא מתלונן לא לעשות כלום??
לא נעים לאישה להיות לא חלק משולחן שבת במשך כל כך הרבה זמן
להיות לבד בחדר...
שהיא לא חלק מהדיבורים, שהיא לא מספיקה לאכול, שהרבה פעמים זה בחושך...
אם זה מפריע לבעלך- יש לו פה, הוא יכול לומר לך שהוא מבקש שתגידי לה משהוא
ואם זה מפריע לך-
אז תתרגלי, תשימי את הנקה בתור פעילות אנושית סבירה ולא משהוא לא צנוע- כל עוד זה נעשה עם כיסוי הולם....
אפשר למשל לחייך אליה.
אפשר לשאול אם היא צריכה שתעבירי לה משהו אם הידיים שלה תפוסות להנקה ולכיסוי (הכיסוי הזה, תיק רציני, התינוקות כל כך אוהבים להעיף אותו לכל עבר! כשאישה מולך מניקה איתו, זה אומר שהיא לא אוכלת בשלווה אלא עובדת קשה בכל תנועה).
אפשר למזוג לה מים, הרבה מניקות נהיות צמאות מאוד תוך כדי הנקה, ולא נעים לבקש שישרתו אותך אבל לא נוח לשרת את עצמך לבד...
זה ממש נחמד שיש באזור גיסה טובה כמוך שרוצה לעזור לה כשהיא מקיימת את המצווה החשובה אך הלא פשוטה הזאת של הנקה.
יש היום לנשים בחברה שלנו המון קשיים גדולים וקטנים בהנקה, דפדוף של כמה עמודים בפורום ימחיש את זה בקלות. מה שלנשים בכמה תרבויות אחרות בעולם הולך פשוט וטבעי, אצלנו יותר מדי פעמים רק בדם יזע ודמעות, ולפעמים גם אז לא 
זאת הסיבה שלמרות שרוב מוחלט של הנשים רוצות מאוד להניק, בפועל רק כרבע מניקות הנקה מלאה כחצי שנה כמו ההמלצה. מי שמשלם לפעמים את המחיר הם התינוקות... מצווה קדושה ממש כשרואים אישה מניקה לעזור במה שאפשר ובעיקר לתת הרגשה נוחה ונעימה, בלי רמזים ובלי הגליה לחדר אחר. ובכלל תמיד כדאי להיות נחמדים, כל הצדדים מרוויחים מזה 
שיהיה לו טוב יותר לינוק כשאמא שלו לא עצובה לבד בחדר ורוצה לגמור עם העניין כמה שיותר מהר ולחזור לשולחן. ושאמא שלו לא חושבת שעדיף לה לגמול אותו מוקדם כי מבקבוק מותר לה להאכיל ליד השולחן. תהיי הדודה הטובה שלו, תני לו לקבל ארוחה טובה, מזינה, בריאה, בשמחה ובטוב לבב.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
לא צנוע...אפשר למצוא מקורות... העניין הוא שהם דוסים,זו לא אישה שתתפלא שבכלל אני מעלה את זה... ולכן גם ברור לי לחלוטין שזה באמת משיקולי נוחות ובאסה לעזוב את השולחן לחדר אחר...אך עם כל זאת, בגלל שהם ואנחנו דוסים, הייתי מצפה שבכלל לא נגיע למצב כזה, מילא להישאר בחדר אך מול בעלי ממש, שוב- בכיסוי, אך עדיין....
מישהי מבינה אותי בכלל?????
כנראה לא אעשה דבר, אא"כ בעלי יגיד שזה מפריע לו.
יש הבדל בין להסתגר בחדר לבין להניק בפומבי.
לדעתי זה ממש לא יפה להניק ליד ציבור גם כשמכוסים. (סליחה על הבוטות אבל אותי זה ממש היה מגעיל להמשיך לאכול)
ואגב, למה חייבים להגיע לצורך שצריך להניק דווקא בזמן הסעודה?? אפשר להתארגן מראש ולדאוג להניק לפני הסעודה ולגרום לפחות אי נוחות להרבה גורמים.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
זה באמת מעניין, (לא בציניות!)
כי פעם ראיתי את הספר שלו חוקי הנשים והוא מאד מחמיר בצניעות של אישה.. (כותב ללכת על רעלה)
לעניין תפילה ולימוד?
זאת אומרת - שלבעל מותר להתפלל, לברך וללמוד גם כשהיא מניקה בלי כיסוי.
בכל אופן, אנחנו הולכים ברוב הפסיקות לפי הבן-איש-חי, ומעולם, ב"ה, לא הנקתי בציבור.
הנקתי שלושה ילדים וחצי (וחצי - כי התאומים גם שתו בקבוק, מה שהקל בנסיבות כאלה), ואף פעם לא ממש בשולחן שבת. אצל הוריי הייתי פורשת לספה ליד ומניקה מכוסה, ואצל הוריי בעלי - הולכת לחדר המרוחק. כן, זה לא נעים, ובהחלט מרגיש לי מחוץ לעניינים בדרך הזאת, כך שאני לא יכולה לשפוט מי שלא נוהגת כך.
לעניין השאלה הפותחת - אולי שאמא של הפותחת תפנה בעדינות לבנה ותבקש ממנו. לא סותר שאת, בתור גיסה, יכולה לעזור לה - להביא לה מים ואוכל לחדר/לספה, וכו'...
אלא להשאר בסלון ליד אך עם הגב לשלחן....
זה לא שייך בציבור, נכון? ברור שהנקה היא דבר מדהים וכו', אך בהשוואה התכוונתי לטעון שלא כל פעולה טבעית שייך לעשות בציבור כי היא טבעית... ולאמא שלי יש זכות שזה יפריע לה כי זה הבית שלה ומפריע לה שמניקה מול אבא שלי.
יש דרך להעיר ולא צרך להלבין פנים, אפילו לא להעיר-את לא בסדר, אלא- לבקש, לעשות זאת לא בשולחן מול כל הסועדים, כי לנו זה מפריע, השיטה הזאת שאומרת- אתה בסדר, אני זה שלא נוח לי.ושוב- זה בית הוריי אז זכותם לבקש.
ואולי כדאי בכלל מלכתחילה?
זה הרבה הרבה מעבר!!
שאתן קונות בגד אתן חושבות רק אם הוא מתאים מבחינת אורך/צמוד וכדומה או ההרגשה, האם זה מתאים???
להניק מול גיס באמצע שלחן שבת זה הדבר הכי לא מתאים בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!
הגיס יודע בדיוק מה קורה שם בפנים, וידוע שאברי האישה מושכים, וגם המחשבות...
רוצה להניק? לכי למקום פחות הומה משולחן שבת
לא מתאים לך? תני בקבוק
אצלינו במשפחה, בקהילה במגזר זה הדבר הכי לא מקובל בעולם
רוצה להניק ? בכבוד, לא ליד גברים אחרים (גם לא ליד אבא שלי לשם הדוגמא)
זה לא צנוע! לא במובן של מספר סנטימטרים או חצאית ומכנס
צניעות זה בלבוש, בהתנהגות, במראה הכולל, בדיבור.....
והמעשה הספציפי הזה, אני מדגישה- הזה-
לשבת בשולחן שבת, מול הגיס ולהניק זה לא צנוע! לא מכובד! ולא מכבד את האישה!
ובכלל, נראה לך שגיסי יודע אם אני מניקה או לא? זה עינינו? זה ענין פרטי שלי... ואשמח לשמור עליו פרטי שלי עם אישי
מה בדבר החמרה בכבוד הבריות (לא לפגוע בכבודה של גיסתך)?
מה בדבר החמרה במזונותיו של תינוק, שעליו השש"כ אומר "סתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב אמו"? באיזו קלות את שולחת מישהי לתת לבן שלה בקבוק, בשביל להחמיר מעבר לשורת הדין בדיני צניעות!
ובכלל, מוזר שבתגובה לג'ינג'ר שהתייחסה להבדל בין חסידות למידת הדין את שואלת על "רק הלכה"!
כל מי שרוצה ללכת מעבר להלכה הפשוטה, מוטב לה שקודם תקרא במידת החסידות של הרמח"ל על כללי החסידות, מתי ראוי לאחוז בה ומתי לא, וד"ל.
מעתיקה מהספר "ישר מן הלב" של תהילה אברמוב, זה ספר על הנקה ובסופו יש הלכות שנכתבו בהדרכת הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
להלן-
"מותר לבעל ללמוד תורה, לברך ולהתפלל בחדר בו אשתו מניקה אם כל מקום שדרכו להיות מכוסה, אינו מגולה.
אם אין היא מכוסה לחלוטין הוא יכול ללמוד, להתפלל ולברך אם כל גופו מופנה הלאה ממנה.
לנשים אחרות מותר ללמוד תורה, לברך ולהתפלל בחדר בו אישה מניקה גם אם אינה מכוסה לחלוטין"
אם את מכירה הלכה אחרת את מוזמנת להביא ציטוט,
חג שמח
שמותר לאישה להניק מכוסה מול גברים אחרים? מדובר כאן בבעלה, על לימוד תורה מול חלק מגולה ואז הוא מדבר על נשים...
כך אני הבנתי.
לא ראיתי שמוזכר כאן גברים זרים מול אישה מניקה
ולא שיש לי צד בעניין, עדיין לא גיבשתי דעה למרות שפעם אכלו אצלנו זוג והאישה הניקה מולנו ובעלי היה מזועזע ואמר שהוא ממש מקווה שאני לא יניק ככה מול גברים אחרים..
צריך לברר את זה הלכתית כל אחת מול הרב שלה
אבל אם יש גברים שזה מפריע להם נראלי שמין הראוי זה להתחשב...
תחיה דולההבאתי את הציטוט כמו שהוא ובאמת אין שם התייחסות לגברים אחרים אז לא רציתי להכניס את הפרשנות שלי כשאני מביאה ציטוט כדי לא לבלבל.
אז דבר ראשון-
אם לא כתוב שאסור אי אפשר להסיק שאסור,
אני מבינה שאין התייחסות לגברים זרים אך זה לא אמור להיות שונה, למה?
כי ליד גבר זר ברור שאסור לאישה לחשוף את גופה, זה קשור להלכות צניעות ולא להלכות הנקה.
לבעל אסור לעסוק בקודש ליד אשתו שחשופה או ליד כל אישה אחרת שחשופה-אין חילוק בין באשתו בין באישה זרה
מזה אני לומדת שגם לעניין הנקה אם מותר לו לעסוק בקודש ליד אשתו שמניקה *מכוסה* כך גם ליד אשה זרה.
כלומר-
חוסר צניעות אסור ליד גברים זרים בלי קשר ללימוד תורה
לבעל אסור ללמוד תורה אם אשתו לא מכוסה איפה שאמורה לכסות
הנקה- אם מגולה- מותר לבעל ללמוד תורה אך לא להסתכל. אם מכוסה מותר ללמוד תורה *כרגיל*
ולכן אני מבינה מזה שכשאישה מניקה מכוסה מותר לגברים אחרים להיות נוכחים ולעסוק בדברי קודש.
אם אמצא התייחסות הלכתית נוספת אשתדל להביא אותה.
מול גברים זרים כשזה בפרשנות שלך לדברים..
והפרשנות שלך לא מתחברת לי בכלל עם הדברים שכתב...
מעניין איך הוא היה מגיב אם היה רואה שכך פירשו את דבריו...
איך אפשר להסיק שמותר משהו שכלל אין אליו התייחסות?
עזבי אני לא ימשיך להתווכח כי זה ממש קשה לי לראות שכותבים מקור הכלתי בשם הרב X וממציאים למה הוא התכוון..
סליחה שאני קצת בוטה.
שאלתי את בעלי וזה מה שהוא אמר/כתב..
בגמרא במסכת ברכות דף כ"ד עמוד א' "אמר רב ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף" וכן נפסק בשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א סעיף א'. ביארו הפוסקים שהכוונה שאסור להסתכל בכל אבר של אשה על מנת להנות ממנו. והעושה כן נחשב לו כאילו הסתכל במקום הערוה שלה ממש.
ומה שכתבה שלגבי קריאת שמע אין בכך בעיה, משום שעיקר האיסור הוא על בשר מגולה. אשה שתלך עם מכנס וחולצה קצרים שמבליטים בה איברים, כל עוד הבשר לא מגולה אין בכך איסור של "לא יראה בך ערות דבר". אמנם ודאי שיש בכך איסור להסתכל משום שאשה שלבושה באופן הזה מושכת הסתכלות למטרת הנאה.
ולכן גם במקרה של אשה שמניקה מול גברים אחרים, הדבר גורם למשיכת העין של הגבר על החזה של האשה המיניקת כי אין מה לעשות, זה מעשה "יוצא דופן" שהיא עושה מולו. ובודאי שיש בכך חוסר צניעות והכשלת הרבים.
נשים לא מבינות כל כך מזה שמירת העיניים אצל הגבר, ולכן אתן כל כך מסתפקות ומתחבטות בשאלה, אך כל גבר נורמלי יאמר שפשוט שזה אסור, ופשוט שזה בלתי צנוע אף על פי שהיא מכסה עצמה עם משהו.
אני שאלתי על זה את בעלי (והוא תלמיד חכם, לומד בישיבה כבר 12 שנים), והוא אמר שלדעתו אין שום מקום לאסור, אם יש כיסוי מלא (האחריות למחשבות של הגבר היא עליו- אסור לו גם להרהר על האצבע של האישה. אישה צריכה לכסות מה שצריך, אבל אם היא מכוסה אין בזה בעיה).
באופן אישי אישה יכולה ללכת למקום צדדי אם היא מרגישה לא נעים, אבל לא צריך להחמיר על אחרות..
[אני בבית הורי והורי בעלי תמיד מעדיפה להניק בחדר, גם כי יותר נוח טכנית וגם יותר נעים, אבל כשאנחנו מסתובבים בחוץ ואני צריכה להניק, אני מחפשת מקום לא המוני מידי ומניקה בכיסוי, אבל בהחלט קורה שעוברים שם גברים, ואני לא חושבת שיש בזה איסור..]
גם את לא יכולה להיות פוסקת הדור ולאסור דבר שאין לך מקור הלכתי שאסור.
!אז את אל תניקי ליד גברים
את רוצה להחמיר על בעלך- אז שילך הוא לחדר אחר כדי לא לראות.
אסור לך להחליט למישהו אחר שמשהו *שמרגיש לך* לא נעים הוא אסור.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
מרגישה עם זה ממש לא נוח
וכן, גם לא צנוע!
יכול להיות שאפשר למצוא מקורות שזה מותר אבל בואו נהיה קצת ראש גדול ונחשוב האם זה שייך או לא...
בעיקר שהרבה פעמים הכיסוי עולה וזז ואז ממש יכולה להיות בעיה של צניעות גמורה.
אני פשוט הולכת לחדר ומניקה ודווקא זה לפעמים נחמד קצת להיות לבד עם התינוקי ...
חוץ מזה שהתינוק כבר די גדול בדר"כ ההנקות לא ארוכות וזה באמת עניין של כמה דקות....
קללות, הטחות אישיות והעלבות ימחקו.
אנו נשים בוגרות ויכולות לדון בנושאים חשובים בצורה מכובדת.
גם אם הנושא מעלה בנו אמוציות.
כל המלבין פני חברו כאילו שפך דמים.
(לא מכוון אליך אישית, רק שצריך לזכור שגם פה זה הלכה ומצווה חשובה לא פחות..)
שזה ענין שמסור ללב, אחת תרגיש שזה הכי פשוט ונכון ולא תראה בזה שום בעיה ויכול להיות שגם גברים יחשבו כך. ואחרת כמו שראינו בתגובות פה, תזדעזע עד עמקי נשמתה מעצם הרעיון!
לעניין השאלה האם להעיר לגיסתך או לא, אני חושבת שלמרות שזה מפריע לך, זה יכול מאוד לפגוע בה הערה כזו!
בס"ד
גם אני מניקה ועם כל צער שבדבר זה ממש לא שייך ולא צנוע!
הבית של ההורים ההורים קובעים מה יש פה בכלל לדון
למי שמריע לו..
ויכול להיות שאתן צודקות וזה לא מוצדק שזה מפריע לו, אבל זה מפריע!
לכן אני לא רואה בעיה להתחשב ולבוא לקראת..
זה הכל.
וכן, כשמחילים נורמה חברתית שאסור להניק מכוסה בציבור - תינוקות נפגעים מכך, במאה ואחת דרכים.
(ערב חג, אין זמן לפרט)
אולי כדאי שיעלו לך את המשכורת על זה שאת מדבררת אותם
בן איש חי שנה ראשונה פרשת בא
http://www.shechem.org/torah/benishhi/reshon/bo.html
אות י
אשה שמניקה את בנה ומגלה דדיה, אסור לקרות או לברך כנגדה, אפילו היא אשתו וכ"ש באשה אחרת,
וי"א כיון דהאשה דרכה לגלות דדיה בזמן היניקה הרי הדדים נחשבים אותו זמן כמו כפות הידים והפנים,
ורק אם אינה מניקה שדרכה להצניע דדיה ומקפדת על זה אז אסור לקרות כנגדה, ויש לסמוך על סברה זו בשעת הדחק:
עד כאן הציטוט.
הבן איש חי בכלל לא מדבר על הנקה בכיסוי, אין לו הווא אמינא שיש עם זה בעיה.
החילוק הוא בין אישה שרגילה להניק ללא כיסוי- מתור לברך ולקרוא מולה ק"ש
ואם בד"כ היא מכסה ורק עכשיו מגלה אז אסור.
מכיוון שמדובר פה על הנקה עם כיסוי לי ברור שאיסור הלכתי אין כאן.
מי שרוצה להחמיר תבוא עליה הברכה אבל להחמיר על אחרים בעיניני צניעות ע"ח הלבנת פנים אין לי ספק שזה בעייתי ביותר.
לפותחת השרשור, אני חושבת שאם זה מפריע לכם תאמרי לה בעדינות.
והיא תחליט אם להתחשב או לא זה לא משנה מה ההלכה היא גיסתך ואת יכולה לתקשר איתה.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
"כל שכן באשה אחרת" - כלומר שהדין שהוא כותב על לימוד תורה מול אישה מניקה מגולה תקף לא רק על אשתו אלא על כל אישה - מכאן שנראה לו מציאות טבעית שאישה מניקה מגולה מול גבר שאינו בעלה (כמו שאכן היה הנוהג בארצות המזרח), וצריך רק לדון אם מותר ללמוד תורה כך או לא.
גם בהמשך הוא עושה חילוק: מניקה - דרכה לגלות דדיה בזמן היניקה, אינה מניקה - דרכה להצניע דדיה. כלומר ברור מדבריו שהמציאות היא שמי שמיניקה לא מצניעה. זו הייתה המציאות, והיא לגיטימית בעיניו.
את אומרת "בלי קשר להנקה", אבל יש קשר - הנקה נותנת לדברים הקשר שונה.
(אגב, אני עצמי בבית חמי וחמותי תמיד מעדיפה להתאוורר קצת מהשולחן וללכת לחדר עם התינוק, וממילא לא מבינה איך נשים מצליחות גם להניק וגם להתכסות וגם לאכול, לגמרי מעל יכולותיי - אבל מי שכן נוהגת כך, אין מקום לבוא אליה בטענות)
מי שרוצה להחמיר או להדר או להקפיד- תבוא עליה הברכה.
כל עוד היא מחמירה על עצמה בלבד.
אין לך זכות לפגוע ברגשותיה, והערה על דבר כזה היא מאוד משפילה ופוגעת.
אוייי... בעלי לא יכול לשבת מולך...
(רק תחשבי איך היית מגיבה אם איזו חסידית ממאה שערים הייתה מעירה לך שבעלך/ילדיה סובלים ממך... בדבר שהוא הגיוני מאוד בעינייך)
אין לך גם שום צידוק להעיר לה כי את בעצמך אומרת שבעלך לא אומר דבר, וזה מפריע רק לך.
סדרי לבעלך מקום ישיבה שונה, זה יקל עלייך ויפתור את הבעיות.
נראה לי שלכתחילה את צריכה לשבת מולה ולא בעלך
אני חושבת שלהניק בצד באותו חדר זה בסדר גמור (עם כיסוי) בהצלחה
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה
גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש
לשכבה הבסיסית
3 כוסות קמח
¾ כוס סוכר
1 ביצה L
1 שקית אבקת אפייה
1 כוס שמן קנולה
לשכבת השוקולד
2 כפות שטוחות אבקת קקאו
½ כוס מים
½ כוס שמן קנולה
¼ כוס סוכר
2 ביצים L
מחממים תנור ל־180 מעלות.
מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.
מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.
מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.
מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.
יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.
מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית
אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.
מצננים היטב לפני החיתוך.
אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה
אם קשהלך עוגה אפשר עודיות
אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭
כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)
אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷♀️
ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.
זה את הטורט הפשוטות
הכל מתקבל בברכה
יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה
אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.
וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.
הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת
נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים
בראוניז עם אגוזים למעלה
....
וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם
את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות
ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...
אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.
ומסכימה עם מה שטארקו אמרה
עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.
עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)
עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות
קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס
עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.
אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).
ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.
גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.
אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד
אנחנו רוצים בקרוב לנסות, אבל מפחיד לחשוב על מה עלול לקרות לילדים שלנו פה…
אני מפחדת שמישהו יפגע בהם, מפחדת שהם יפגעו באחרים, מפחדת שלא אצליח לחנך אותם בדרך שאני מאמינה בה. לא רק מבחינה דתית, מבחינת להיות בני אדם. מפחדת שלא אהיה אמא מספיק טובה בשבילם.
וכן, יש את הפחד של ההריון והלידה וכל זה, אבל בעיקר על החינוך שלהם… אז כן, מתפללים על זה המון. ונעשה הכי טוב שאפשר.
מה אתן חושבות?
אני כבר הרבה אחרי השלב הזה
אבל באופן כללי
פחד זה לא דבר שמנהל את חיי
כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות
כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.
זה טבע העולם.
ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.
בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו
ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.
אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?
ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...
ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...
יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.
שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.
אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה
שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי
ולמרות הקשיים שעברתי בחיים
אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...
מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה
גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני
אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.
אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת
וזה לא פשוט. בכלל
אבל זה ממלא אותי באושר גדול.
אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.
בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.
כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.
שאביא ילדים לעולם כזה
מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'
מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות
בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה
לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה
לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה
לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע
מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.
אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.
ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.
"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"
(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)
אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-
לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה
ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,
ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.
אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח
גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..
בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק
זה כשהרצון גובר על הפחד.
אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.
אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..
ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)
אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.
הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....
אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.
במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.
התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.
באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?
אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.
והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
מה אתן עושות במקווה?
סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..
ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.
יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.
ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.
אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.
פ
ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)
אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.
אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...
יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה
אבל זה לא לפי כל הפסיקות
לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד
אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם
זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש
(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)
תבדקי מה הפסיקה שלכם
אם מותר עם לק שלם, אז אחלה
תעשי יום לפני
אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי
יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה
הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)
ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.
אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.
אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;
( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)
10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים
מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן
מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק
פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך
שהלק לא מאד איכותי🫣
אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?
הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף
אבל באמת הלק לא הכי איכותי
יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....
המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈
אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.
עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.
כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦♀️
הרעש עושה לי צמרמורות
כמו ברופא שיניים
אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים
שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי
וגם ניסיתי פעם
סיוט
מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית
והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש
שימושיתאחרונהואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית
אני עושה קבוע לק גל.
ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.
אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.
אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.
בחודשים האחרונים התחלתי.
עושה יום יומיים לפני המקווה.
ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.
זה ממש עושה לי טוב
ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...
אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.
עושה לפי הפסיקה הרווחת
מחדשת לפני המקווה
כמה קרוב שאפשר
אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע
זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭
ואחרי המקוה הולכת לשים
מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..
עזרתן לי מאוד להחליט ש...
כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..
נושא לא פתור אצלי
אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים
או לכבוד אירועים מסויימים או חגים
יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...
אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה
(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)
אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן
ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.
וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)
אז די.
מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.
אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)
ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה
זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה
אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות
בלי קשר למנהגים ולטבילה.
האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?
מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?
כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה
זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.
לי אישית מחזיק נגיד שבועיים
אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.
אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.
הציפורניים נחלשות.
כאילו מורידים שכבה
עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.
אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.
ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.
המכונה קצת חמה
לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת
אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס
כבר המון פעמים שאני מגיעה כל כמה שבועות למעון והמנהלת לא שם.. לא מרגישה טוב או יש לה משהו..
גם היא לא מגיעה על הבוקר כמעט אף פעם..
יש בכלל פיקוח למנהלות מעון?
אני סגורה על זה שאם המשכורת היתה עוברת דרך גיהוץ כרטיס בכניסה היא היתה מגיעה כמו שעון.
הבן שלי בן שנתיים כמעט במעון שם והם 23 ילדים עם 3 אנשי צוות, ש2 מתוכו לא נשואות, צעירות.
אני רואה שכל ההורים בסבבה שלהם, מעריצים את המעון את ההנהלה, אני ההורה בערך היחיד שנשאר כמה דקות, ששואל שאלות, שיכול להישאר מעל שעתיים ולדבר עם הצוות, להסביר על הילד שלי, להנחות, מסתכלת המון מהצד וכמה שאולי הצוות לא סובל שנשארים - זה לא שאלה!!!! אני כהורה אשאר כמה זמן שצריך, אסתכל, אסיק מסקנות, אני עם יד על הדופק..
כמובן שאני אפרגן, אתנהג בנעימות כמה שניתן,
וזה לא סותר את זה
לא מצליחה להבין איך זה סבבה שצוות מטפלות נשאר בלי פיקוח של המנהלת ימים שלמים, ואף אחד לא מפקח גם על המנהלת וזה עובר בסבבה
גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)
בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם
בצהרים לפעמים
לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים
נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.
פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.
לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.
וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין
לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.
אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.
לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.
ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא
תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?
לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.
אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.
לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.
כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.
אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..
אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות
אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?
או אולי היא במטבח?
אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות
ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...
נמוך במעון הזה
וואי ממש מבאס, מבינה אותך
לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה
גם לה יש מפקחת
לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.
ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.
כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.
אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.
בעלי מתוק מדבש ויש לנו ב"ה זוגיות מעולה,
אבל אני שונאת את זה שהדעות הפוליטיות שלנו שונות!
לא משהו דרמטי, אבל עדיין כל אחד חושב שהשני טועה.
ואני שונאת גם את זה שהוא חושב כאלה שטויות, וגם את זה שהוא חושב שאני טועה.
בעיקרון החלטנו לא לדבר עכשיו על פוליטיקה, אבל זה עדיין ממש מעצבן אותי.
לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)
ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)
זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.
ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...
מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️
עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...
אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.
גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם
לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.
אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...
אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)
אבל דברים קטנים פה ושם.
נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.
זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...
וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.
פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.
ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.
גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.
גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.
מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.
אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.
מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:
כל הכבוד לך
חחח
וזו האמת של התורה.
הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.
אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.
ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.
ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה
אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,
אז בגלל זה לריב עם הבעל?
מציעה לך בכל לב
לא להכניס פוליטיקה הבייתה.
כן לכבד דעות אחד של השני
אבל אתם זוג אוהב
ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם
בגלל משהו חיצוני!
למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?
אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''
עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..
וכנל הפוך כמובן לומר לו
הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.
בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי
יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו
אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי
זה קשה לי מאוד
משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'
אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות
מנסה לדבר על דברים אחרים
ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר
שימושיתהשקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'
לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-
שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה
שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו
שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)
האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️
בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.
אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי
שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.
הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"
ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?
החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.
על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.
ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.
דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.
אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.
חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.
בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.
גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.
אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.
הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.
ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.
אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"
כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?
עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.
גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?
זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.
בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.
יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.
סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.
אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.
גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.
למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?
ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.
ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.
אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.
גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.
למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.
כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.
עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.
עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.
עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.
אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?
לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.
אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.
בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.
(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)
בהצלחה
שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי
צריך להיות קבלה של האחר
על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו
לא משנה באיזה נושא
נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט
כי הוא לא יוצר פער בביצוע
אז זה אמור להיות קל יותר
אם אין קבלה
כדאי לעבוד עליה
משני הצדדים
אם מתאמנים על קבלה
זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים
יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?
בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?
אחת לי ואחת לתינוק
לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים
היתי בביות מלא
ילדתי 3.8
3.9
4
לא זכור לי שעשו ניטור סוכר
לק"י
אולי פספסתי ובדקו פעם 1.
בטוח לא כל שעתיים.
אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3
עד שזה התעדכן
לכן כתבתי לך חח
אזור הארבע וחצי קילו
ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה
וחבל
כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)
יכול להיות שזה משתנה
הנקתי
יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).
ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה
הייתי בביות מלא
העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.
לק"י
אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.
הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.
