לא נעים לאישה להיות לא חלק משולחן שבת במשך כל כך הרבה זמן

להיות לבד בחדר... 

שהיא לא חלק מהדיבורים, שהיא לא מספיקה לאכול, שהרבה פעמים זה בחושך... 

אם זה מפריע לבעלך- יש לו פה, הוא יכול לומר לך שהוא מבקש שתגידי לה משהוא

ואם זה מפריע לך- 

אז תתרגלי, תשימי את הנקה בתור פעילות אנושית סבירה ולא משהוא לא צנוע- כל עוד זה נעשה עם כיסוי הולם.... 

להניק ב"ה, ויודעת שזה מבאס לצאת לחדר אחר, וזאת הזכות שאני מלמדת עליה, ועם זאת, בחיים לא הייתי מניקה, גם עם כיסוי, מול משפחת בעלי, בטח שלא מול גיס.וזו בעייה הלכתית על אף שזה טבעי.

אפשר למשל לחייך אליה.

אפשר לשאול אם היא צריכה שתעבירי לה משהו אם הידיים שלה תפוסות להנקה ולכיסוי (הכיסוי הזה, תיק רציני, התינוקות כל כך אוהבים להעיף אותו לכל עבר! כשאישה מולך מניקה איתו, זה אומר שהיא לא אוכלת בשלווה אלא עובדת קשה בכל תנועה).

אפשר למזוג לה מים, הרבה מניקות נהיות צמאות מאוד תוך כדי הנקה, ולא נעים לבקש שישרתו אותך אבל לא נוח לשרת את עצמך לבד...

זה ממש נחמד שיש באזור גיסה טובה כמוך שרוצה לעזור לה כשהיא מקיימת את המצווה החשובה אך הלא פשוטה הזאת של הנקה.

יש היום לנשים בחברה שלנו המון קשיים גדולים וקטנים בהנקה, דפדוף של כמה עמודים בפורום ימחיש את זה בקלות. מה שלנשים בכמה תרבויות אחרות בעולם הולך פשוט וטבעי, אצלנו יותר מדי פעמים רק בדם יזע ודמעות, ולפעמים גם אז לא זאת הסיבה שלמרות שרוב מוחלט של הנשים רוצות מאוד להניק, בפועל רק כרבע מניקות הנקה מלאה כחצי שנה כמו ההמלצה. מי שמשלם לפעמים את המחיר הם התינוקות... מצווה קדושה ממש כשרואים אישה מניקה לעזור במה שאפשר ובעיקר לתת הרגשה נוחה ונעימה, בלי רמזים ובלי הגליה לחדר אחר. ובכלל תמיד כדאי להיות נחמדים, כל הצדדים מרוויחים מזה

אישה לבעלה!! חשוב מאד!!

שגורמת לי להרגיש שלא בנוח, זה רק תומך בהמשך ההתנהגות הזאת...כל הכבוד לך על המחשבה!!

שיהיה לו טוב יותר לינוק כשאמא שלו לא עצובה לבד בחדר ורוצה לגמור עם העניין כמה שיותר מהר ולחזור לשולחן. ושאמא שלו לא חושבת שעדיף לה לגמול אותו מוקדם כי מבקבוק מותר לה להאכיל ליד השולחן. תהיי הדודה הטובה שלו, תני לו לקבל ארוחה טובה, מזינה, בריאה, בשמחה ובטוב לבב.

היא מניקה בכיסוי, אין עם זה שום בעיה הלכתית.

האי נוחות היא תרבותית כי התרגלנו שמניקות מתחבאות בחדרים ומחפשות חדרי הנקה אפלים במקומות ציבורים.

הנקה זה כל כך חשוב וכל כך לא פשוט, אל תקשי עליה

לא צנוע...אפשר למצוא מקורות... העניין הוא שהם דוסים,זו לא אישה שתתפלא שבכלל אני מעלה את זה... ולכן גם ברור לי לחלוטין שזה באמת משיקולי נוחות ובאסה לעזוב את השולחן לחדר אחר...אך עם כל זאת, בגלל שהם ואנחנו דוסים, הייתי מצפה שבכלל לא נגיע למצב כזה, מילא להישאר בחדר אך מול בעלי ממש, שוב- בכיסוי, אך עדיין....

מישהי מבינה אותי בכלל?????

כנראה לא אעשה דבר, אא"כ בעלי יגיד שזה מפריע לו.

"דור לדור ישבח מעשיך: קשר הגומלין שבין האם לתינוק מנקודת מבט יהודית" של מאשה פייגל

תגלי שהקישור שאת עושה בין "דוסיות" לבין הסתרת ההנקה לא הכרחי בכלל!!!

ונשות התנאים והאמוראים לא היו פחות דוסיות ממך...

בין חשיבות ההנקה לעניין צינעה?

יש הבדל בין להסתגר בחדר לבין להניק בפומבי.

לדעתי זה ממש לא יפה להניק ליד ציבור גם כשמכוסים. (סליחה על הבוטות אבל אותי זה ממש היה מגעיל להמשיך לאכול)

ואגב, למה חייבים להגיע לצורך שצריך להניק דווקא בזמן הסעודה?? אפשר להתארגן מראש ולדאוג להניק לפני הסעודה ולגרום לפחות אי נוחות להרבה גורמים. 

להסתיר דדיה בהנקה.

לא כולם הולכים לפי פסיקתו, אבל מי כן - יש לה על מי לסמוך ואין להעליבה.

קל וחומר מי שכן מסתירה...

אני מאלה שאין להן בעיה לראות נשים מניקות ליד השולחן, גם לא מול בעלי, כשהן מכוסות.

אבל אני אישית לא עושה את זה. לא מרגישה בנוח... 

אני תמיד גם מעדיפה ללכת לחדר לבד וליהנות מההנקה, להתמקד בתינוק ולא במה שקורה מסביב.

וגם זה מרגיש לי קצת חושפני. לא הייתי אומרת לא צנוע, אבל אני מרגישה שאלו רגעים מאד אינטימיים ביני לבין התינוק, ואלי גם ביני לבין בעלי או הילדים הגדולים שיסתכלו. אבל זה משהו מאד אישי ומשפחתי מצומצם... קשה לי להניק מול אנשים זרים. הם נראים לי תקועים 

זה באמת מעניין, (לא בציניות!)

כי פעם ראיתי את הספר שלו חוקי הנשים והוא מאד מחמיר בצניעות של אישה.. (כותב ללכת על רעלה)

וזה בדיוק מה שאני אומרת - שאין קשר בין החמרה בצניעות לבין הנקה. וככה גם פותחת השרשור מעידה על גיסתה, שהיא מקפידה על צניעות באופן כללי.

לעניין תפילה ולימוד?

זאת אומרת - שלבעל מותר להתפלל, לברך וללמוד גם כשהיא מניקה בלי כיסוי.

בכל אופן, אנחנו הולכים ברוב הפסיקות לפי הבן-איש-חי, ומעולם, ב"ה, לא הנקתי בציבור.

הנקתי שלושה ילדים וחצי (וחצי - כי התאומים גם שתו בקבוק, מה שהקל בנסיבות כאלה), ואף פעם לא ממש בשולחן שבת. אצל הוריי הייתי פורשת לספה ליד ומניקה מכוסה, ואצל הוריי בעלי - הולכת לחדר המרוחק. כן, זה לא נעים, ובהחלט מרגיש לי מחוץ לעניינים בדרך הזאת, כך שאני לא יכולה לשפוט מי שלא נוהגת כך.

לעניין השאלה הפותחת - אולי שאמא של הפותחת תפנה בעדינות לבנה ותבקש ממנו. לא סותר שאת, בתור גיסה, יכולה לעזור לה - להביא לה מים ואוכל לחדר/לספה, וכו'...

אלא להשאר בסלון ליד אך עם הגב לשלחן....

זה לא שייך בציבור, נכון? ברור שהנקה היא דבר מדהים וכו', אך בהשוואה התכוונתי לטעון שלא כל פעולה טבעית שייך לעשות בציבור כי היא טבעית... ולאמא שלי יש זכות שזה יפריע לה כי זה הבית שלה ומפריע לה שמניקה מול אבא שלי.

יש דרך להעיר ולא צרך להלבין פנים, אפילו לא להעיר-את לא בסדר, אלא- לבקש, לעשות זאת לא בשולחן מול כל הסועדים, כי לנו זה מפריע, השיטה הזאת שאומרת- אתה בסדר, אני זה שלא נוח לי.ושוב- זה בית הוריי אז זכותם לבקש.

ואולי כדאי בכלל מלכתחילה?

זה הרבה הרבה מעבר!!

שאתן קונות בגד אתן חושבות רק אם הוא מתאים מבחינת אורך/צמוד וכדומה או ההרגשה, האם זה מתאים???

להניק מול גיס באמצע שלחן שבת זה הדבר הכי לא מתאים בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!

הגיס יודע בדיוק מה קורה שם בפנים, וידוע שאברי האישה מושכים, וגם המחשבות...

רוצה להניק?  לכי למקום פחות הומה משולחן שבת

לא מתאים לך? תני בקבוק

אצלינו במשפחה, בקהילה במגזר זה הדבר הכי לא מקובל בעולם

רוצה להניק ? בכבוד, לא ליד גברים אחרים (גם לא ליד אבא שלי לשם הדוגמא)

זה לא צנוע! לא במובן של מספר סנטימטרים או חצאית ומכנס

צניעות זה בלבוש, בהתנהגות, במראה הכולל, בדיבור.....

והמעשה הספציפי הזה, אני מדגישה- הזה-

לשבת בשולחן שבת, מול הגיס ולהניק זה לא צנוע! לא מכובד! ולא מכבד את האישה!

ובכלל, נראה לך שגיסי יודע אם אני מניקה או לא? זה עינינו? זה ענין פרטי שלי... ואשמח לשמור עליו פרטי שלי עם אישי

ובכיסוי כמובן, אבל ממש לשבת מול מישהו ספציפי שאינו בעלי או אבי בחיים לא, וגם זה בעיניי ההבדל בין בשולחן משפחתי לבים מקומות הומי אדם אותם ציינת, בהם פחות אנשים שמים לב לכל איש פרטי.

כל אחד והתפיסה שלומ וההרגלים במשפחה שלו, זה לא מחייב אותך.

מה בדבר החמרה בכבוד הבריות (לא לפגוע בכבודה של גיסתך)?

מה בדבר החמרה במזונותיו של תינוק, שעליו השש"כ אומר "סתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב אמו"? באיזו קלות את שולחת מישהי לתת לבן שלה בקבוק, בשביל להחמיר מעבר לשורת הדין בדיני צניעות!

ובכלל, מוזר שבתגובה לג'ינג'ר שהתייחסה להבדל בין חסידות למידת הדין את שואלת על "רק הלכה"!

כל מי שרוצה ללכת מעבר להלכה הפשוטה, מוטב לה שקודם תקרא במידת החסידות של הרמח"ל על כללי החסידות, מתי ראוי לאחוז בה ומתי לא, וד"ל.

מעתיקה מהספר "ישר מן הלב" של תהילה אברמוב, זה ספר על הנקה ובסופו יש הלכות שנכתבו בהדרכת הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.

להלן-

"מותר לבעל ללמוד תורה, לברך ולהתפלל בחדר בו אשתו מניקה אם כל מקום שדרכו להיות מכוסה, אינו מגולה.
אם אין היא מכוסה לחלוטין הוא יכול ללמוד, להתפלל ולברך אם כל גופו מופנה הלאה ממנה.

לנשים אחרות מותר ללמוד תורה, לברך ולהתפלל בחדר בו אישה מניקה גם אם אינה מכוסה לחלוטין"

אם את מכירה הלכה אחרת את מוזמנת להביא ציטוט,

חג שמח

שמותר לאישה להניק מכוסה מול גברים אחרים? מדובר כאן בבעלה, על לימוד תורה מול חלק מגולה ואז הוא מדבר על נשים...

כך אני הבנתי.

לא ראיתי שמוזכר כאן גברים זרים מול אישה מניקה 

ולא שיש לי צד בעניין, עדיין לא גיבשתי דעה למרות שפעם אכלו אצלנו זוג והאישה הניקה מולנו ובעלי היה מזועזע ואמר שהוא ממש מקווה שאני לא יניק ככה מול גברים אחרים..

צריך לברר את זה הלכתית כל אחת מול הרב שלה

אבל אם יש גברים שזה מפריע להם נראלי שמין הראוי זה להתחשב...

הבאתי את הציטוט כמו שהוא ובאמת אין שם התייחסות לגברים אחרים אז לא רציתי להכניס את הפרשנות שלי כשאני מביאה ציטוט כדי לא לבלבל.

אז דבר ראשון-

אם לא כתוב שאסור אי אפשר להסיק שאסור, 

אני מבינה שאין התייחסות לגברים זרים אך זה לא אמור להיות שונה, למה?

כי ליד גבר זר ברור שאסור לאישה לחשוף את גופה, זה קשור להלכות צניעות ולא להלכות הנקה.

לבעל אסור לעסוק בקודש ליד אשתו שחשופה או ליד כל אישה אחרת שחשופה-אין חילוק בין באשתו בין באישה זרה

מזה אני לומדת שגם לעניין הנקה אם מותר לו לעסוק בקודש ליד אשתו שמניקה *מכוסה* כך גם ליד אשה זרה.

כלומר-

חוסר צניעות אסור ליד גברים זרים בלי קשר ללימוד תורה

לבעל אסור ללמוד תורה אם אשתו לא מכוסה איפה שאמורה לכסות

הנקה- אם מגולה- מותר לבעל ללמוד תורה אך לא להסתכל. אם מכוסה מותר ללמוד תורה *כרגיל*

ולכן אני מבינה מזה שכשאישה מניקה מכוסה מותר לגברים אחרים להיות נוכחים ולעסוק בדברי קודש.

אם אמצא התייחסות הלכתית נוספת אשתדל להביא אותה.

מול גברים זרים כשזה בפרשנות שלך לדברים..

והפרשנות שלך לא מתחברת לי בכלל עם הדברים שכתב...

מעניין איך הוא היה מגיב אם היה רואה שכך פירשו את דבריו...

איך אפשר להסיק שמותר משהו שכלל אין אליו התייחסות?

עזבי אני לא ימשיך להתווכח כי זה ממש קשה לי לראות שכותבים מקור הכלתי בשם הרב X וממציאים למה הוא התכוון..

סליחה שאני קצת בוטה.

שאלתי את בעלי וזה מה שהוא אמר/כתב..

בגמרא במסכת ברכות דף כ"ד עמוד א' "אמר רב ששת כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף" וכן נפסק בשלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א סעיף א'. ביארו הפוסקים שהכוונה שאסור להסתכל בכל אבר של אשה על מנת להנות ממנו. והעושה כן נחשב לו כאילו הסתכל במקום הערוה שלה ממש. 

ומה שכתבה שלגבי קריאת שמע אין בכך בעיה, משום שעיקר האיסור הוא על בשר מגולה. אשה שתלך עם מכנס וחולצה קצרים שמבליטים בה איברים, כל עוד הבשר לא מגולה אין בכך איסור של "לא יראה בך ערות דבר". אמנם ודאי שיש בכך איסור להסתכל משום שאשה שלבושה באופן הזה מושכת  הסתכלות למטרת הנאה.

ולכן גם במקרה של אשה שמניקה מול גברים אחרים, הדבר גורם למשיכת העין של הגבר על החזה של האשה המיניקת כי אין מה לעשות, זה מעשה "יוצא דופן" שהיא עושה מולו. ובודאי שיש בכך חוסר צניעות והכשלת הרבים. 

נשים לא מבינות כל כך מזה שמירת העיניים אצל הגבר, ולכן אתן כל כך מסתפקות ומתחבטות בשאלה, אך כל גבר נורמלי יאמר שפשוט שזה אסור, ופשוט שזה בלתי צנוע אף על פי שהיא מכסה עצמה עם משהו. 

שהרי *מותר* לאישה לחשוף "אצבע קטנה", ומעבר לכך, ופנים, ועוד חלקים. זה דין על הגבר לא להסתכל להנאה גם במקומות המותרים.

אני שאלתי על זה את בעלי (והוא תלמיד חכם, לומד בישיבה כבר 12 שנים), והוא אמר שלדעתו אין שום מקום לאסור, אם יש כיסוי מלא (האחריות למחשבות של הגבר היא עליו- אסור לו גם להרהר על האצבע של האישה. אישה צריכה לכסות מה שצריך, אבל אם היא מכוסה אין בזה בעיה).

באופן אישי אישה יכולה ללכת למקום צדדי אם היא מרגישה לא נעים, אבל לא צריך להחמיר על אחרות..

[אני בבית הורי והורי בעלי תמיד מעדיפה להניק בחדר, גם כי יותר נוח טכנית וגם יותר נעים, אבל כשאנחנו מסתובבים בחוץ ואני צריכה להניק, אני מחפשת מקום לא המוני מידי ומניקה בכיסוי, אבל בהחלט קורה שעוברים שם גברים, ואני לא חושבת שיש בזה איסור..]

גם את לא יכולה להיות פוסקת הדור ולאסור דבר שאין לך מקור הלכתי שאסור.

!אז את אל תניקי ליד גברים

את רוצה להחמיר על בעלך- אז שילך הוא לחדר אחר כדי לא לראות.

אסור לך להחליט למישהו אחר שמשהו *שמרגיש לך* לא נעים הוא אסור.

התייחסו לגבר זר?

ולמרות הויכוח-אוהבתותך!

מרגישה עם זה ממש לא נוח

 וכן, גם לא צנוע!

יכול להיות שאפשר למצוא מקורות שזה מותר אבל בואו נהיה קצת ראש גדול ונחשוב האם זה שייך או לא...

בעיקר שהרבה פעמים הכיסוי עולה וזז ואז ממש יכולה להיות בעיה של צניעות גמורה.

אני פשוט הולכת לחדר ומניקה ודווקא זה לפעמים נחמד קצת להיות לבד עם התינוקי ...

חוץ מזה שהתינוק כבר די גדול בדר"כ ההנקות לא ארוכות וזה באמת עניין של כמה דקות....

קללות, הטחות אישיות והעלבות ימחקו.

אנו נשים בוגרות ויכולות לדון בנושאים חשובים בצורה מכובדת.

גם אם הנושא מעלה בנו אמוציות.

כל המלבין פני חברו כאילו שפך דמים.

(לא מכוון אליך אישית, רק שצריך לזכור שגם פה זה הלכה ומצווה חשובה לא פחות..)

שזה ענין שמסור ללב, אחת תרגיש שזה הכי פשוט ונכון ולא תראה בזה שום בעיה ויכול להיות שגם גברים יחשבו כך. ואחרת כמו שראינו בתגובות פה, תזדעזע עד עמקי נשמתה מעצם הרעיון!

לעניין השאלה האם להעיר לגיסתך או לא, אני חושבת שלמרות שזה מפריע לך, זה יכול מאוד לפגוע בה הערה כזו!

בס"ד

גם אני מניקה ועם כל צער שבדבר זה ממש לא שייך ולא צנוע!

הבית של ההורים ההורים  קובעים מה יש פה בכלל לדון

למי שמריע לו..

ויכול להיות שאתן צודקות וזה לא מוצדק שזה מפריע לו, אבל זה מפריע!

לכן אני לא רואה בעיה להתחשב ולבוא לקראת..

זה הכל.

וכן, כשמחילים נורמה חברתית שאסור להניק מכוסה בציבור - תינוקות נפגעים מכך, במאה ואחת דרכים.

(ערב חג, אין זמן לפרט)

אולי כדאי שיעלו לך את המשכורת על זה שאת מדבררת אותם

שלא שטוף בהרהורים ובזימה כשרואה תינוק יהודי ניזון ממה שברא לו הבורא ברחמיו.

(כי מי שכן שטוף בהרהורים ובזימה מהרהר גם כשאישה פורשת לחדר אחר כדי להניק שם, רחמנא ליצלן)

בן איש חי שנה ראשונה פרשת בא
http://www.shechem.org/torah/benishhi/reshon/bo.html

אות י
אשה שמניקה את בנה ומגלה דדיה, אסור לקרות או לברך כנגדה, אפילו היא אשתו וכ"ש באשה אחרת,

וי"א כיון דהאשה דרכה לגלות דדיה בזמן היניקה הרי הדדים נחשבים אותו זמן כמו כפות הידים והפנים,

ורק אם אינה מניקה שדרכה להצניע דדיה ומקפדת על זה אז אסור לקרות כנגדה, ויש לסמוך על סברה זו בשעת הדחק:

עד כאן הציטוט.

הבן איש חי בכלל לא מדבר על הנקה בכיסוי, אין לו הווא אמינא שיש עם זה בעיה.

החילוק הוא בין אישה שרגילה להניק ללא כיסוי- מתור לברך ולקרוא מולה ק"ש

ואם בד"כ היא מכסה ורק עכשיו מגלה אז אסור.

מכיוון שמדובר פה על הנקה עם כיסוי לי ברור שאיסור הלכתי אין כאן.

מי שרוצה להחמיר תבוא עליה הברכה אבל להחמיר על אחרים בעיניני צניעות ע"ח הלבנת פנים אין לי ספק שזה בעייתי ביותר.

לפותחת השרשור, אני חושבת שאם זה מפריע לכם תאמרי לה בעדינות.

והיא תחליט אם להתחשב או לא זה לא משנה מה ההלכה היא גיסתך ואת יכולה לתקשר איתה.

למה הלבנת פנים- תחשבי איך היית מרגישה אם עשית משהו בתמימות בבית הורי בעלך ובאה גיסה ומבקשת שתעשי את זה במקום אחר, לא היית נפגעת? ועוד אם רומזים שזה איסור הלכתי/מגעיל/דוחה ועוד כל מיני מילים לא נעימות שנכתבו פה ממש בשרשור הזה.

הבן איש חי-איפה ראית שהוא מתייחס לבעל דווקא ולא לגברים זרים? אני לא ראיתי.

ולגבי הסיומת שלך תאמיני לי שהנקתי כבר כל כך הרבה פעמים עם סינר הנקה וכשסיימתי אנשים לא הבינו מאיפה צץ פתאום התינוק, הם בכלל לא שמו לב שהתינוק שם בטח לא שמו לב להתארגנות חשודה 

"כל שכן באשה אחרת" - כלומר שהדין שהוא כותב על לימוד תורה מול אישה מניקה מגולה תקף לא רק על אשתו אלא על כל אישה - מכאן שנראה לו מציאות טבעית שאישה מניקה מגולה מול גבר שאינו בעלה (כמו שאכן היה הנוהג בארצות המזרח), וצריך רק לדון אם מותר ללמוד תורה כך או לא.

גם בהמשך הוא עושה חילוק: מניקה - דרכה לגלות דדיה בזמן היניקה, אינה מניקה - דרכה להצניע דדיה. כלומר ברור מדבריו שהמציאות היא שמי שמיניקה לא מצניעה. זו הייתה המציאות, והיא לגיטימית בעיניו.

את אומרת "בלי קשר להנקה", אבל יש קשר - הנקה נותנת לדברים הקשר שונה.

(אגב, אני עצמי בבית חמי וחמותי תמיד מעדיפה להתאוורר קצת מהשולחן וללכת לחדר עם התינוק, וממילא לא מבינה איך נשים מצליחות גם להניק וגם להתכסות וגם לאכול, לגמרי מעל יכולותיי - אבל מי שכן נוהגת כך, אין מקום לבוא אליה בטענות)

מי שרוצה להחמיר או להדר או להקפיד- תבוא עליה הברכה.

כל עוד היא מחמירה על עצמה בלבד.

אין לך זכות לפגוע ברגשותיה, והערה על דבר כזה היא מאוד משפילה ופוגעת.

אוייי... בעלי לא יכול לשבת מולך...

(רק תחשבי איך היית מגיבה אם איזו חסידית ממאה שערים הייתה מעירה לך שבעלך/ילדיה סובלים ממך... בדבר שהוא הגיוני מאוד בעינייך)

אין לך גם שום צידוק להעיר לה כי את בעצמך אומרת שבעלך לא אומר דבר, וזה מפריע רק לך.

סדרי לבעלך מקום ישיבה שונה, זה יקל עלייך ויפתור את הבעיות.

 נראה לי שלכתחילה את צריכה לשבת מולה ולא בעלך

אני חושבת שלהניק בצד באותו חדר זה בסדר גמור (עם כיסוי) בהצלחה

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז

היא מדברת מדהים על עודף משקל

ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...

בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה

יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה

בכל גיל

ובפרט בגיל 15

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.

אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד

לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה

מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)

זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה

אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.

לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.

אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).

ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.

תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?

אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.

ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!

אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).

ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.

ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).