חברה
אתם יודעים שיש המון כאלה מאושרים שמצאו את זיווגם ואהובתם גם בלי להיות לפני כן "מאוהבים" אלא ע"י שידוך עפ"י ההלכה, כמובן אהבה בסיסית ומציאת חן, אבל עיקר ההתאהבות נעשית אחרי החתונה ורק הולכת ומתגברת, מה שבעצם צריך להיות. ולא להיפך שקודם מתאהבים לגמרי ומתחתנים.
לפני החתונה רואים שהערכים והשאיפות, רצונות ודרך חיים מתאימים, ויש אהבה בסיסית וחיבור.
אבל לא בקטע של היום שמרגישים שחייבים להיות לגמרי מתאימים ומושלמים ומאוהבים וכו'...
אחרי החתונה נהיים קשורים בלב ונפש ולא חסר דבר לאהבה.
מה גם שאין בעולם זוג מתאים, יש זוג מותאם.
אין מתאים לגמרי, תמיד צריך אחד להתאים עצמו לשני. לעולם, כל זוג.
איך אמרה לי בצער חברה שהיא דתית לאומית אחרי שנפגשה עם בחור שמאד רצתה ורק בגלל שהוא לא הרגיש מספיק חזק קשור ברגש הוא לא סגר אפילו שאהב אותה- "אם היינו חרדים כבר מזמן היינו מתחתנים"...


) לא רציתי לכתוב את זה בצורה ביינישית אז יצא ככה 



